שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן רז
ב"ה אור ליום ועש"ק לך תרס"ו פלונסק. לכבוד י"נ הרה"ג וכו' מ' בן ציון אייזנשטט נ"י בק' קלעצק:
קבלתי מכתבו עם העלים לתרופה מספרו היקר נאה דורש. ודורש ממני הסכמתי וכו'. ומה מאד נהניתי מקונטרסו מאפלה לאורה בעת הזאת. אשר אנחנו ל"ע בצרה גדולה וקול נהי. בכי תמרורים נשמע במדינתנו אהה! שודדים שוללים וחומסים ברחובותינו. ומיום השני לחדש מר-חשון העבר עד היום מר לנו מר. יותר ממאה קהלות קדושות נחרבו. כמה אלפים מאחב"י נהרגו ועוד מוסיפים בני עולה. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ואבל גדול ליהודים. כי קמו עליהם לשלול שלל ולהרגם ולאבדם דמי אחינו נשפכים כמים המוגרים:
ויצאו כל בעלי החושך נמרי בני אדם. כל הצמאים לדם. כל גבורי הסכין והרומח שבבתי המרזח. כל השיכורים המתגוללים בביבי הרחובות ויתנערו כל החיות אשר צורת אדם להן. ויתרומם האגרוף ויתנשא על ראשי העם ויגזר על ימין ועל שמאל על כל אשר רוח חיים בקרבו. וימיתו במיתות משונות ויפילו חללים כעמיר מאחרי הקוצר. טבעו עד צואריהם בדם. וכאשר הי' להם בשר אדם לזרא ויצא מאפם. שפכו את חמת אשם על העצים והאבנים. על הבתים והחומות ותרגז הארץ ותתנודד מקול אנקת חללי'. מזבח בני'.
מחורבן בניני'. הקול קול רוסיא רוחצת בדמה מתהפכת בצירי' וחבלי'. הקול קול יעקב השעיר לחטאת. הראשון לפורעניות והאחרון לנחמה. השה הי' לברות לזאבי האדם. לרוצחים בצהרים ועלה קול יעקב על כל הקולות והזעקות. הלך ועלה מחרבות קהלותיו. ממחנות יתומיו ואלמנותיו. הלך ועלה מאודסה. רוסטוב. קרמנצוג. קיוב. עד זיטומיר קישינוב שעדליץ, מאלפי אלמנות ורבבות יתומים. רכוש העולה למיליונים. היה בימים אחדים לבז ולמשסה. קברים חדשים נוספו על קברות קדושינו. מאת אלפים פצועים מתגוללים בבתי החולים המלאים עד אפס מקום. וכמה מאות אלפי משפחות היו למחוסרי פת לחם. הטיבה ד' לטובים לאלה שרי המלוכה שעמדו בכל כחם להצילנו מיד המון גוים הולכים חשכים:
אבל בכל זאת הסכנה גדולה ונוראה ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים (סוטה דמ"ט.) כי אין זה מקרה ח"ו אלא יד ה' לעורר אותנו לעשות תשובה. כי חדשים מקרוב באו לשדד יסודי תוה"ק להשכיח שבת ומועד ומגדלים הבנים בילדי נכרים. ותוה"ק כספר חתום. רוח גדולה באה בסופה וסערה ותגע בפינות הבית. בית ה' ואהלי יעקב. התורה והעבודה.
יסודותיהם החלו להתמוטט ועמודיהם התפלצון. חולל תפארתה של תורה. צדיק נעזב וסר מרע משתולל. יראי ה' יתחבאו בנקרות הצורים. ישוחו וימעטו מיום אל יום ומעת לעת:
ע"כ באה עלינו כל הצרה הזאת לפקוח עינינו לראות אם ה' לא ישמור עמו. שוא לכם אשר עם עמים תתבוללו. ואכילת עכבר ושקץ יחדיו. וכעת עין בעין יראו שלא יועיל כל זאת ביום עברה ותוכחה. כי אך טוב לישראל אם יקיימו אמונתם ודתם להיות עם קדוש לאלקיו וישראל נושע בד'. ועיין מד"ר תולדות (פס"ה). ובפתיחתא לאיכה ב'. וירושלמי פ"ק דחגיגה נטורי קרתא. ובילקוט תהלים (קכ"ז) ובזוה"ק בא (דל"ט ע"א) בזה. ומקרא מלא בישעי' (מ"ב) מי נתן למשיסה יעקב וכו' הלא ה' זו חטאנו לו: וכבר פירשתי ת"ל כוונת הזוה"ק פ' בא (דף ל"ב ע"ב) ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' רבי יהודה פתח ואמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וכו' ע"ש כל האריכות. דיש להבין מה שייכות פסוק זה להא כי אני הכבדתי את לבו. אכן י"ל הכוונה דהיפך מה שכתוב בפרעה כי אני הכבדתי את לבו שלא ירגיש שהמכות הן על החטא ואומר על הכל מקרה הוא. אבל ישראל אינם הולכים בקרי ומכירים ויודעים שהמכות והעונשים המה על חטאם. כעת מצאתי בס' ישמח ישראל פ' בא בזה ע"ש. וזה פי' אשרי העם יודעי תרועה. שהמה יודעים שהתרועה והשבר שמגיע עליהם המה על חטאם. ועפי"ז פירשתי בזוה"ק פנחס (דרל"א). ועי' בס' אמרות טהורות (דל"א). ובס' שמן אפרסמון פ' בראשית. ואין לנו שום עצה שבעולם רק לשוב מדרכינו הרעים וכן הוא בשמו"ר (פ"א) ויקם מלך חדש וכו' שנתחדשו גזירותיו הה"ד (תהלים ק"ה) הפך לבם לשנוא עמו וכו'
כשרצית נתת לבם לאהוב (היינו ידע את יוסף וטובותיו שהחי' אותם והעשירם. ונתנו לבני יעקב במיטב הארץ). וכשרצית נתת לבם לשנוא והפך לבם ולא ידע את יוסף וכנ"ל שאין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. כנ"ל כשרצית וכו':
וכבר אמרתי בהא דביקש יע"א לגלות הקץ וכו' דלכאור' למה נסתם וכו'. דזאת הי' לטובתינו. כי יש בעתה וזמן דאחישנה. ויע"א ביקש לגלות הקץ דבעתה לכן נסתלקה וכו' שיהי' מוטב בגדר אחישנה. ובא' מדרושי בשה"ג בביהכנ"ס דעירנו סיימתי ע"ד צחות. דהנה אם מתאספים כל הבנים והבנות לפני אביהם ומבקשים אותו כי יעשה להם איזה דבר אשר בידו לעשות למענם בלי שום הוצאות ובלי שום טרחה. בודאי ימלא רצונם הטוב. ואם לא יעשה כן איננו בגדר אב טוב. ולמה בלילי פסח שכל כלל ישראל אומרים לפני אבינו שבשמים האב הרחמן והאל הטוב, השתא הכא וכו' בני חורין. למה איננו ממלא רצונינו. אכן התירוץ פשוט. דמתי ממלא האב רצון בניו ובנותיו. באם מבקשים על הדבר באמת. אבל אם האב רואה שהמה מבקשים ע"ד צחוק (זיי מאכין דאם אויף איין גילעכטער), אז למה יעשה רצונם. כמ"כ כאן אומר האב בשמים הלוא בקשתכם הוא בצחוק. והא ראי' שגם הדברים שאמרתם זה מקודם הי' ע"ד צחוק. הלוא אמרתם כל דכפין ייתי וייכול ואתם סגרתם הדלת ואין בא. וזה שאמרו שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא היינו באם יהי' לא ע"ד צחוק אז בודאי יהי' כחז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ויהי' אחישנה כנ"ל בב"א. וכן אנחנו מצידנו נעשה כמבואר באבות בטל רצונך וכו' כדי שיבטל רצון אחרים וכו' וכנ"ל כשרצית וכו':
ידידו: