אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן רב

סימן רא

ב"ה יום א' פנחס ט"ו תמוז תרצ"ו לאדז. שוי"ר לכבוד אהובי אבי מו"ר גאון ישראל וקדושו מופת הדור ופארו. שר דתורה אביר הרועים. ארי שבחבורה צדיק נשגב. וכו' כקש"ת מוהר"ד צבי יחזקאל שליט"א בועד הרבנים בווארשא. גלית לי צערך הגדול אשר בקיץ משנת תרע"ה., בעת שבאו האשכנזים לפלונסק. ואתה גרת אז בווארשא, ולרגל המלחמה הנוראה ר"ל.

גרו אז איזה חדשים בדירתך ומצאו הרבה פנקסאות שלך מכתי"ק בחידושי תורה. אשר קרעו ושרפו מבלי משים. ואתה ידעת כי הרבה פעמים העתקתי בעבורי ת"ח מכתביך ואתה רוצה שאשלח לך מה מהם. הנני ממלא פקודתך וזה החלי:

א) ראיתי בכתביך והעתקתי דקדוקיך בפ' אמור (כ"ג כ"ב) כתיב ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך וגו' מתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד לא תכלה. וכו' בפ' עקב והי' אם שמוע וגו' מטר ארצכם ואספת דגנך. ואמר שם עוד ולמדתם אותם וגו' ופסוק מפ' אמור הנ"ל כתיב מקודם בפ' קדושים (י"ט ט'). ושם פסוק י"ב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך. (וע"ש באוה"ח). שוב ראיתי בשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' כ"ח) שנשאל בזה. דמפני מה נצטוו המצות מקצת בלשון יחיד ומקצת בלשון רבים. ומקצתם שנאמרו בלשון רבים ולשון יחיד כאחד ע"ש תירוצו. שוב ראיתי בחולין (קל"ה ע"ב) ובמס' פאה (פ"ב מ"ח):

וכן שמות (י"ב מ"ו) לא תוציא וגו'. ובשמות (כ"א כ"ג) לא תעשון וגו'. ובשמות (כ"ב כ"א) כל אלמנה וגו'. ובשמות (כ"ב ס"ד) אם כסף וגו' וע"ש לזקני בפנים יפות ובשו"ת בנין ציון (סי' ס"ה). ובשמות (כ"ג כ"ה) ועבדתם וגו' ועי' ב"ק (דצ"ב). וכתובות (דס"ז ע"ב). ובשמות (כ"ה כ"ח) ועשו לי מקדש וגו'. ויקרא (י"ט כ"ז) לא תקיפו וגו'. ובויקרא (כ"ה ט') והעברת וגו':

ב) העתקתי מכתביך. לכאורה מה נשתנה נוסח ברה"ת שאומרים אשר בחר בנו מכל העמים. מנוסח ברכת קידוש יו"ט שאומרים אשר בחר בנו מכל עם. ובשמ"ע ברכת גאולה בא"י גאל ישראל. ובברכת רפואה רופא חולי עמו ישראל. ובברייתא בגמ' שבת (די"ב ע"ב) בקשת רפואה בשבת המקום וכו' ועל חולי ישראל. או בתוך חולי ישראל. ולא נא' חולי עמו ישראל.

ובסיום ברכת קידוש ותפלת יו"ט מקדש ישראל. ובברכת אירוסין מקדש עמו ישראל וכו' [ובכתובות ז' וברמב"ם ה' אישות מקדש ישראל]. ועוד שינוים בקצת ברכות יסדו עמך בית ישראל. כמו בש"ע בברכת על הצדיקים. ובברכת אהבת עולם. ובברכות יעלה ויבא ועוד אין בית. ובודאי יש בזה כוונות נסתרות. ובסכום מנין תיבות. ומנין אותיות. שראוי להיות בכל ברכה כמש"כ בשו"ת הרא"ש (כלל ד' סי' כ') ע"ש נפלאות. ומי בא בסוד כוונת רבותינו ז"ל במטבע שטבעו בברכות. וכבר שמעתי ממך אבי יקירי פי' מטבע שטבעו חכמים בברכות היינו כי השי"ת מכין מזון וכל הצטרכות. ואם בא א' ליקח מבופעט. צריך לשלם מטבע מכיסו. ואם לאו יהי' גזלן. ובאיזה מטבע אנו יכולים לשלם להקב"ה בעבור כל הטוב שאנו נוטלין מהבופעט שלו. בברכות. וזה מטבע שטבעו חכמים. לשלם במו בברכות. במה שאנו מברכין אותו ית"ש:

ג) העתקתי ת"ל מפנקס שלך בשקלים פ"א אע"פ שאמרו אין ממשכנין וכו' אבל אם שקלו מקבלים מידן וכו' שימסרו לצבור. ולכאו' הא קטן לא ידע לאקנויי. שוב ראיתי בשעה"מ (פ"א מ"ה). ובקצה"ח (סי' רל"ה) ובשו"ת תועפות ראם חיו"ד (סי' נ"ה) ועוד שעמדו בזה:

ד) בשבועות (דט"ז) ברש"י ד"ה וקידשום וכו' קשה דבעירכין (דל"ב ע"ב) פירש"י דמשנה מפורשת היא בשבועות דמקדשי בשתי תודות. ולמה לא מפרש רש"י גם כאן. וע' בתוס' עירוכין שם. ועי' בטורי אבן מגילה ד"י: ה) בחולין (דקי"א ע"ב) ברש"י וקשה למה נקיט וכו' שוב ראיתי בראש יוסף שם:

ו) בכתובות (דפ"ה ע"א) ופירש"י שהיתה כופרת וקשה הא מבואר בשבועות (דמ"א) דלא מפכינן בשבועות היסת. אכן עי' בריטב"א כתובות שם. ובשטמ"ק שם. ועי' בש"ך חו"מ (סי' צ"ב סקי"ד):

ז) במשלי (כ"ב ו') חנוך לנער על פי דרכו וגו' יל"ד דלכאורה הול"ל עפ"י דרכנו:

אכן בש"ס (סוכה דנ"ג) חסידים אמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנתינו. ובע"ח אמרו שכיפרה על ילדותנו. וזה כוונת הפסוק שנחנך להנער באופן זה. אשר גם בזקנתו לא יתבייש מימי הילדות. ויאחז דרכו זה גם בימי זקנתו. וזה גם כי יזקין לא יסור ממנה:

ח) מעותק אצלי מכת"י שלך מו"מ שהי' לך מם ש"ב הגאון ר"י שור ז"ל וזה הוא. בסוכה (דל"ז) סבר רבא מין במינו אינו חוצץ. וא"כ י"ל דמין בשאינו מינו מספקא לי' וזולת זה הרי לפירש"י חולין (ד"ע) ד"ה מהו שוב פשיטא לי' לרבא דמין בא"מ חוצץ דכל את"ל פשיטותא. אבל יש להקשות על מה דבעי רבא בחולין שם כרכו בשלי' מהו. דמה מספקא לי' הרי הוא סובר בסוכה דמין במא"ח. אבל כבר העירו התוס' בסוכה שם לפי גירסתם דגרסו בחולין רבה ע"ש. אבל לא יתכן תירוצם לפי גירסתינו רבא: והנה בהא דאיבעי' לי' לרבא כרכו בטליתו מהו קשה ביותר דכיון דאת"ל דסיב הוי חציצה דהוי מין בשא"מ מה מקום ספק עוד בכרכו בטליתו. אמנם ראיתי בס' דקדוקי סופרים על חולין (הנדפס מחדש). דשם הביא דבכל הכתבי ידות ודפוסים ראשונים ליתא שתי תיבות אלו כרכו בטליתו עיי"ש. וכן משמע לי ג"כ מהרמב"ם (פ"ד מה' בכורות הי"ז) שהשמיט הא דכרכו בטליתו. ועפ"ז א"ש הא דמיבעי' לי' לרבא כרכו בסיב מהו אף דבמין בשא"מ ליכא למ"ד דאינו חוצץ וכל פלוגתי' דאמוראי בש"ס זבחים (ק"י ע"א) היא במין במינו דוקא. ועוד למה תפס האיבעי' בכרכו בסיב דוקא ולא בכרכו בטליתו וכיוצא, אמנם נראה עפ"י מה דאמרינן בש"ס יומא (נ"ח ע"א) בעי מיניה רמי ב"ח מרב חסדא הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו הדם מהו מין בשאינו מינו חוצץ או אינו חוצץ כיון דמתלחל אינו חוצץ או"ד לא שנא ע"ש. הרי דאף דמין באינו מינו שפיר חוצץ אבל בסיב כיון דמחלתל י"ל דלא הוי חציצה (ואולי נסתפק בחציצה במקצת) ולזה שפיר נקט רבא היצוייר בכרכו בסיב דוקא אי הוי חציצה וא"ש. והנה הרמב"ם פסק בזה דהוי ספק ונתקשה הכפות תמרים סוכה שם בסתירות הרמב"ם ע"ש ולפמ"ש לק"מ. אבל מה שיש לי להעיר מפסחים (קט"ו ע"ב) דאמר רבא בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ובכרכן בסיב אף ידי מצה לא יצא והיינו משום דהוי חציצה ובכרכו במרור דמין אוכל היא הוי מין במינו דא"ח ע"ש בפרשב"ם. וראיתי אח"כ גם בהגהות מהרצ"ח בחולין שם העיר בזה והניח בצ"ע: ואני מוסיף עוד לתמוה על הש"ס דלא הביאו תני' דמסייע מברייתא שלימה בתוספתא (פ"ה דזבים) דתני' התם כרכו לנבלת עוף טהור בחזרת ובלעו טמא. כרכו בסיב ובלעו טהור עיי"ש. והיינו ממש כדברי רבא. ועיין בכסף משנה (פ"ג מה' אבות הטומאה ה"ה) שכ' וז"ל והטעם נראה משום דכיון דחזרת מין מאכל היא מין במינו אינו חוצץ משא"כ בסיב וכ"כ הרא"ש ז"ל עכ"ל וביותר יקשה מזה על בעיות רבא בש"ס חולין הנ"ל והנלפענ"ד לפמ"ש הר"ן בסוכה פ' לולב הגזול דלא פסול משום חציצה אלא היכא דאיכא קרא ע"ש. ולפ"ז גבי מצה וכן בנבלת עוף טהור אין הפסול משום חציצה וגם לא שייך כלל פסול חציצה באכילה אבל הטעם הוא משום דכיון דאכילה כתיב בהו צריך שיאכל דרך הנאת אכילה ובכרכו בדבר דלאו מידי דאכילה היא ובולעו לא חשיב דרך אכילתו וכן מפורש למעיין בר"ש (פ"ה דזבים משנה י"א) ועיין ג"כ בש"ס סוטה (י"ח ע"א) דאיבעי' לי' לרבא התם השקה בסיב מהו דרך שתי' בכך או אין דרך שתי' בכך וכ' התוס' שם דליכא למיפשט מהא דכרכן בסיב אף ידי מצה לא יצא אלמא אין דרך אכילה בכך דהתם מפסיק הסיב בין המצה ובין בית הבליעה ע"ש. הרי כמ"ש דכל הטעם בהני משום דבכה"ג לא הוי דרך אכילה משא"כ באבעיות רבא בחולין הנ"ל דהתם משום חציצה בעי' לי'. אבל יש להעיר עוד בזבחים (י"ט ע"א) דבעי רבא הכניס ידו לתוך חיקו מהו גופו מי חייץ או לא ע"ש. וקשה הרי הוא גופא ס"ל בפשיטות בסוכה הנ"ל דמין במינו אינו חוצץ:

ואפשר לומר לפי מה דאמרינן (יומא נ"ח ע"א) שאני רגל דלא מבטל לי' וה"נ בידו דלא מבטל לי' י"ל דגם מין במינו חוצץ ועיין בתוס' ישנים יומא שם ד"ה מין במינו. ואני תמה עליהם למה הקשו מרבא על רמי ב"ח חבירו ולא הקשו יותר מרב דכתנא חשוב ומפורש בזבחים (ק"י) דס"ל דמין במינו אינו חוצץ וגם לא הוצרכו לתרץ משום דרבה מספקא לי' יותר הי' להם לתרץ משום דשמואל ור' יוחנן בזבחים שם ס"ל דגם מין במינו חוצץ וצע"ג, ועיין ר"ה (כ"ז ע"ב) מהו דתימא מין במינו חוצץ וצ"ע. ועוד יש להעיר בזה בחולין (ק"מ ע"ב) דבעי ר' ירמי' מטלית מהו שתחוץ שתי סדרי ביצים זה ע"ג זה מהו ועפירש"י שם ד"ה מטלית ובד"ה שתי סדרי ביצים. והנה זה כבעיות רבא בחולין (ע') הנ"ל ומבואר דמספקא לי' גם במין במינו וכן במין בשא"מ אי חוצץ או לא. ועל פסקי דהרמב"ם צ"ע בכל מקומות הללו. ולכאורה י"ל לפמ"ש החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' כ"ז) לחדש דהיכא דכתיב על התם חוצץ אפי' מידי דבעלמא לא חייץ עיי"ש. ולפ"ז גבי הא דחולין (ק"מ) דכתיב והאם רובצת על וכו' וכן בהא דזבחים הנ"ל דכתיב ילבש על בשרו י"ל דגם מין במינו חוצץ בהני. אלא דיקשה יותר לפ"ז הא דנסתפק במטלית דהוי מין באינו מינו דאפי' בעלמא חייץ.

ומה שיש להעיר עוד בזה מהא דמנחות (צ"ח ע"א) גבי לחם הפנים: ט) ראיתי בכתביך בסוגיא דפתח פתוח (כתובות ד"ט) ולא זכיתי להבין מה שפלפל בחכמה רבינו ז' הפלאה ז"ל שם בד"ה אמר ר"י מאי קמ"ל דנימא גבי האוכל אצל חמיו כנכ"ה כמ"ש תוס' גבי משארסתני נאנסתי דהיכא דליכא שהות למיתלי שנבעלה אחר החופה אמרינן כנכ"ה קודם האירוסין וה"נ דכותי' וכן האריך בזה בקו"א ולא אבין דבשלמא גבי משארסתני נאנסתי עכ"פ נולד ריעותא במקחו דהוא רצה לישא בתולה ולא בעולת אחרים. רק היא טוענת שהריעותא נעשה אח"כ בזה אמרי' כנכ"ה והריעותא מגרע את חזקת גופה כיון דאיתרע. משא"כ בטוענת הוא בא עלי. שלפי דברי' אין בה ריעותא כלל ובתולה שלימה היתה. וביהודה היו מיחדין כדי שיבוא עלי' לפעמים [ומהאי טעמא היו מברכין ז' ברכות] וכיון שלא איתרע חזקת גופה מאי כאן נמצא כאן הי' שייך לומר בזה וצ"ע. וראיתי הלאה תי' מספיק אבל לא העתקתי וחבל:

בחולין (פ"ח ע"ב) בשכר שאמר א"א ואנכי עפר ואפר כו'. הק' בלב ארי' דהול"ל מקודם זכו בניו לעפר סוטה ואפר פרה כמו שאמר א"א מקודם עפר ואח"כ ואפר עיי"ש. ובאמת כן איתא בגליון הש"ס מילקוט (רמז פ"ג) דכ' קודם עפר סוטה. ובני מ' אברהם שמחה בונם נ"י השיב לי כיון דילפינן בגמ' שם (פ"ח ע"ב) דמצינו אפר קרוי עפר שנא' ולקחו לטמא מעפר וכיון, דבתורה נקרא אפר פרה עפר שרפת וגו'. א"כ מהא דאמר א"א ואנכי עפר מזה בעצמו הי' יכול לזכות גם לאפר פרה. א"כ אפר פרה חשיבא לי' יותר כיון דזאת נכלל הן בעפר והן באפר שאמר א"א:

יא) פ"א אמר לי אבי שליט"א פי' במס' מזוזה רבתי (בש"ס ד' ווילנא) בסוף זה הכלל כל שהוא בת ראש אחת לשבע וכל שאינו בת ראש אחת ביובל ושכחתי בעוה"ר:

יב) פ"א אמר לי אבי שי' בתוספתא דמקואות. לענין הטובל פעמים. שהדבר מבואר בב"י בטיו"ד סי' ר"א ע"ש. שוב ראיתי בשו"ת אור המאיר: יג) פ"א שאלתי את אבי הגאון שי' למה לא נזכר בחינוך ר"פ תצא דין בן סו"מ. והשיב לי לראות בחינוך קדושים מצוה רמ"ח:

יד) בבהמ"ז. על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה. כו' ועל בריתך כו' ועל תורתך כו' לכאורה למה הקדים נתינת הארץ קודם יצ"מ וברית ותורה. ותי' לי בני מ' אברהם שמחה בונם שי' (בש"ק נצבים שנת תרנ"ז) דקאי על ההבטחה לאאע"ה לתת לו הארץ ואצל הקב"ה אמירה כמסירה עכ"ל. ויפה השיב. ועי' בס' תורת משה להח"ס ר"פ תבא. ושם בדברי יוסף:

טו) פ"א אחר ביהמ"ז הקשית אותי למה בהרחמן אמרינן הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד היינו גם בגלות. ואח"כ הרחמן וכו' קוממיות לארצנו דקאי על הגאולה, ושוב הרחמן וכו' ועל שלחן זה שאכלנו עליו דקאי בגלות. ושוב הרחמן וכו' ישלח לנו את אליהו הנביא וכו' דקאי על הגאולה. והי' טוב לומר הרחמן מפרנסה. והרחמן משלחן זה זא"ז. ואח"כ הרחמן מגאולה והרחמן משליחת אליהו הנביא זא"ז. ואינני זוכר תירוצך. שוב ראיתי בשו"ת תל תלפיות שנדפס בשמך ענין זה:

טז) ראיתי בכתבך תמי' על רש"י חולין (ד"ב ע"א) שכ' לא שהאדם רשאי להמיר דכתיב לא יחליפנו. ובד"ה וסופג כתב משום לאו דלא ימיר. שוב ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק (ח"א סי' ר"כ), ועי' רש"י ב"מ (דצ"א ע"א). וברש"י תמורה (ד"ז) וש"ס תמורה (ד"ט). שוב ראיתי בספרך שו"ת פנות הבית:

יז) גם ראיתי דקדוקך ברש"י ריש חולין שלא הביא גם אוקימתא דרבינא: יח) גם דקדוקך ברש"י חולין (ד"ג ע"ב) ד"ה כי קושי' מהא דהמניח וזה באמת אידחי ועיקר הקושי' מהא דאין השומר וכו' ועיין בס' המדרש והמעשה סו"פ פקודי שמביא בשמך בזה:

יט) בעת לומדי אצלך הראית לי חידוש יקר בס' בנין אריאל (פ' עקב) מדו"ז הגאון ר"ש מאמשטרדם בפסוק ויתן ה' את שני לוחות וגו' וברש"י לוחת כתיב ששתיהן שוות וכו' ע"ש שמסיים. שע"כ הי' עשרה דברות על כל לוח מפני שלשיטת ר' ענן שמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה הי' לו לשבר רק לוח א' שכ' בו אנכי. ודכירנא שכאשר אמרת לי את החידוש הזה דפח"ח ע"ש הקשיתי הלא בכל אופן הי' למשה לשבר את שני הלוחות כי בעת ההוא עברו גם על לא תרצח ולא תנאף כמו שפירש"י על ויקומו לצחק יש במשמע הזה גילוי עריות ושפ"ד וכו'. ולא אזכור תשובתך ע"ז:

כ) ראיתי היום באוה"ח ויחי עה"פ ויפול וגו' ובסוף מסיים כי דירוטמא ואינני מבין פי' תיבה זו. ואולי פי' ליטרגיה ואין בידי ס' הערוך. ואבקשך ללמדני:

כא) פ"א הקשית אותי בנוסח תפלת מוסף דר"ה שמסיימים כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה וכו' דלמה בשופר שומע ובתרועה מאזין. ושוב הראית לי בפרמ"ג או"ח (סי' תקצ"ג). ועי' בשו"ת אור המאיר:

כב) פ"א שאלת אותי למה בברכת ברוך שאמר אוחזים רק שני ציצית. ובק"ש הד' ציצית. ולא אזכור הטעם שאמרת לי בזה. והנני חותם באה"ר וחזון למועד אי"ה אבוא שנית:

כג) בפ' נח (ח' ז') וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב וגו' וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו'. עיין באוה"ח שתי' כל הדקדוקים בהבדל בין שליחת הערב לשליחת היונה דפח"ת. ושם הביא ש"ס סנהדרין (דק"ח) דשתי שאלות טען העורב ונח השיב רק על טענתו השני'. דחשדו על בת זוגו. והאו"ח תי' דהשיב לו גם על טענתו הראשונה. ורמז לו תירוצו באמרו רשע ששמש בתיבה עיי"ש:

ושאל אותי היום בני מ' אברהם שמחה בונם שיחי' דאכתי מנ"ל לנח דבת זוגו היא מעוברת עם זכר דילמא טוענת נקיבה ואכתי יחסר המין. ואולי ע"י דשימש בתיבה כבר הי' נולד זכר מתשמיש זה. אכן לפ"ז יקשה מה טען העורב כיון דכבר הי' תולדות. אכן לתרץ על טענתו הראשונה דשמא יפגע בו שר של צינה. ראיתי תי' טוב בס' מרי דכיא פ' נח עיי"ש דבתירוצו תי' לו על ב' טענותיו ודפח"ח:

ולעד"נ לתרץ עפמש"כ בס' נחלת יעקב ואבני השהם פ' נח בשם הגאון ר' הירץ צינז לתרץ הא דלכאורה למה לא טען העורב טענותיו בעת שנשלח. רק בעת ששב להתיבה. ותירץ דאז הי' נח מתרץ לו משום דחש אותו ששימש עם אינו מינו ובאמת חפץ נח שיכלה מינו ולא יהי' לו קיום. כי כל עיקר העונש והמבול בא ע"י ששימשו עם אינו מינו והתיבה קלטה רק אלה שלא שימשו עם אינו מינו. וכיון שהעורב גם בתיבה שימש עם שאינו מינו א"כ מהראוי שלא יהי' קיום להמין מהעורב ורק בשובו נתברר שבחנם חשדו נח כיון שהתיבה קלטתו עתה שנית. וא"כ לפי שיטת נח לא הי' צריך לתרץ את טענתו הראשונה. כי ע"י שחשדו עם אינו מינו לכך הפקירו גם לשר של חמה ולשר של צינה כנ"ל. ורק העורב טען עתה דאיגלאי מילתא למפרע דבחנם הפקירו והבן. ועי' בס' כתנות אור פ' נח. והמיל"ח מ' אברהם נתן נ"י השיב בזה לבני נ"י וכ' דקשה כזאת גם על המהרש"א בסנהדרין (דק"ח). אור ליום א' לך תר"ס לפ"ק:

כד) בתהלים (ל"ד י"א) ברש"י כל טוב כמו כל מלאכה (שמות כ"ב) מה הכונה בזה לכאור'. ועי' בס' קהלת דוד:

כה) הק' אותי הישיש המפור' ר' גאדיל וויידענפעלד מווארשא בויהי רחום וכו' ולא יעיר כל חמתו וכו' הלוא גם קצת חמה לא טוב. ואמרתי לו מטו"ז ה' ר"ה (סי' תקפ"ב) כל העולם כולו. דרובא הוי כל ע"ש. ובסידור דו"ז יעבץ שם. ובמק"א הארכתי ובפ' מקץ אחר וגו' את כל זאת: כו) בש"ס קידושין (ל"א ע"א) אבא אמר השקיני מים וכו' בא לפני ר"י וכו' מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה וכו'. ראיתי בס' תור"מ עה"ת בח"ת לשבועות (ו' ע"ב) בד"ה כבד שכ' יש לדקדק. א) למה לא שאל גם לר"א נתגרשה מהו. ב) איך תלה זה במה שהוא בן אלמנה ג) הק' המהרש"א בח"א לפרש"י שבן אלמנה שכבר מת אביו לא הי' צריך לאותה שאלה א"כ לא שייך לשון אבא אמר אלא האב אומר עיי"ש תירוצו:

ולעד"נ ע"פ מה שכ' זקני הגה"ק רבן ומאורן של ישראל מ' יונה תאומים ז"ל אבד"ק מי"ץ בעהמ"ס קיקיון דיונה הובא בס' זרע ברך שלישי בברכות (ח' ע"ב) דלר"א לא שאל דהוא כב"ש ס"ל דלא יגרש וכו' אלא בערות דבר וא"כ אינה עושה מעשה עמך ופטור מכבוד אמו. ולכך שאל לר' יהושע דייקא נתגרשה מהו עיי"ש. א"כ הכל ניחא דהנה בזיווג, ראשון שעשאה כלי ואין אשה כורתת ברית וכו' גם לב"ה לא יגרש בלא ערות דבר כמבואר בסוף גיטין וכ"כ הפוסקים ועיין בזה בס' גט פשוט (חאהע"ז סי' קי"ט) ובתורת משה שם. וא"כ גם לר"י לא הי' לו לשאול נתגרשה מהו. לכן אמר ר"י מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה. היינו שאמו כבר הי' לה בעל. ואביו החי עוד לא עשאה כלי והותר לגרש בלא ערות דבר. ולכך אמר אבא אמר ולא האב אומר דהא באמת מיירי שאביו חי כנ"ל ובגוף דברי ז' הקיקיון דיונה יש לפלפל מה דכתבו הפיסקים דגם לב"ש מותר לגרש מרצונה ודעתה בלא ערות דבר. עיין בקרבן נתנאל סוף גיטין ובפני יהושע (גיטין ד"צ) בישוב הקושי' מגרושה לכהן ובשו"ת נוב"י חאע"ז (מה"ת סי' קכ"ט) ובשו"ת (שיבת ציון סי' פ"ח) ובס' מעייני ישועה (פ' וירא) ובשאר ספרים. והארכתי בזה בחידושיי לסוגי' הנ"ל. ועיין בס' שדי חמד חלק הכללים (מערכת ג' אות י"ג) שמביא בזה בשם ס' שער החצר (אות רי"ג) והובא גם בטעם המלך (סימן תש"ג) ואכ"מ להאריך:

בנך דו"ש באה"ר אברהם שמחה בונם מיכלזאהן:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה