שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קצב
בשם ה' יום ה' תשא תרמ"ה קרסניבראד. לכ' י"נ הרה"ג וכו' מ' שמואל נ"י וואגנר מו"צ בק' בילגוריוא:
מכתבו קבלתי וכו' (עי' לעיל סי' קצ"א). והנני מציע לפני כ"ת את הקול קורא שכתבתי בדיני אפית המצות. ופרסמתי ברבים. למען ידעו בני עירי להזהר. וזה החלי:
א) הרב והנאמן צריכים להיות בשעת הכשר התנור קודם התחלת אפיית המצות בכל פעם שצריך הכשר ויביט וישגיח ויזהר שיהיו הגחלים הולכים על פני כל התנור ויתלבן עד שיהיו ניצוצות ניתזין בכל שטח התנור ואם יאפה בהתנור חמץ בלילה צריך בכל בוקר ובוקר להכשיר התנור כבפעם הראשון:
ב) זמן שאיבת המים להמצות צריך להיות רק תוך חצי שעה קודם צאת הכוכבים:
ג) המים צריכים לעמוד במקום קר כל הלילה עד אפיית המצות. אונד עס מוז שטיין ווייט פון דעם מעהל דאס עס זאל ניט גיפרישעט ווערין מהקמח לתוך המים. אונד עם מיז שטיין י"ב שעות מזמן השאיבה עד התחלת אפיית המצות. אונד ווען מען האט געבאקין מיט וואססער וואס איז ניט גישטאנען י"ב שעות מוז מען מאכין איין שאלת חכם על המצות:
ד) הרוצה לאפות ביום א' צריך להכין מצה וואססער ביום ה' הקודם בתוך חצי שעה קודם צאת הכוכבים:
ה) לא ישים ידו לתוך המים:
ו) המדה וואס מען מטסט הקמח לעשות המיירע זאל נישט מער האלטען רק ב' קווארט ומחצה בצמצום:
ז) אז מען זעהט אז עס וועט פאר פעלין מצה וואסער מעג מען צו גיסין איין דריטיל מן המים וואס מען האט גישעפס ביום נאר ניט מעהר פין איין דריטיל:
ח) דער איין אייןמיירער (היינו המעהל שיטער) לא ידחיק הקמח גם לא יקח הקמח בידו רק ער זאל אריין שיטין ע"י לעפיל חדש:
ט) אז דער קנעטער זעהט אז דאס טייג איז ווייך טור ער נישט צו שיטין קיין מעהל איבער צו קנעטין י) אללע פערטיל שעה מוז מען געבין איין ריינעם בעקין דעם קנעטער:
יא) אללע וואס זענען עוסק אין די מצות ברויכין זיך אפ צו שניידען די נעגעל ווייל עס נעמט זיך ארינטער די נעגיל קרישקערליך טייג אין ווערין חמץ נאכהער צוריק אין די מצות:
יב) המסייעים והרעדלערס צריכין להרחיק עצמם מן התנור כדי שלא יבא חום התנור על המצות:
יג) הלש והמסייעים צריכין לכבס ידיהם (כל שלשה עיסות) [כל רבע שעה] גם די וועלגער העלצער והרעדלאך צריכין לנקות כל רבע שעה:
יד) צריך השגחה גדולה שלא ילוש ולא יערכו המסייעים יותר ממה שיספיק להתנור כדי שלא יהיה מצות על השלחן בלא עסק:
טו) בתוך התנור יהיה נזהר האופה היינו השיבער שלא יגעו המצות זו בזו ואסור ליקח מהתנור שום מצה עד שתאפה היטב ומי שיוציא המצה מהתנור בלא זמנו אזי המצה והלאפיטע חמוצים:
טז) מצות הכפולות או הנפוחות חמוצים הם. וע"כ צריכין לזה לאפיסע אחרת לרדות מן התנור. ואם לא נכפלה כל המצה רק חלק קטן מותר לרדות אותה מהתנור בלאפיטע של פסח רק שיקח מהתנור באותו צד שלא נכפל. ורחב אצבע לבד הכפל ישבר מאותה המצה הכפולה ויהי' לחמץ:
ו) אם התנור אינו חם כל צרכו ואינו אופה כבתחלה צריכין לעמוד מלאפות עד שיוסק התנור מחדש:
יח) דער מיירע האלטער טאר ניט לאזין לינין קיין שום טייגיל אפין טיש בלא עסק:
יט) אין על הנאמן רק להשגיח שיהיה נעשה הכל בכשרות כנ"ל ער ברויך ניט צו קראצין די וואלגערהעלצער רק איש אחר יהי' ע"ז ושכרו יהיה כלאחד העוזרים:
כ) לא יאפו המצות בלילה רק עד אחר שעה 9 ולא עד שעה 10 ובבוקר יתחיל לאפות שעה 7:
כא) מחויב הבעקער והנאמן לציית להמשגיחים בכל דבר ודבר כי הם ממונים מבד"צ וכל מי שימרה את פיהם בטח יוסגר התנור בלי שום אמתלא בעולם: כב) ואם ירצה הבעקער לאפות בבוקר קודם שעה 7 צריך ליקח ממים שלנו שתי לילות כדי שיהיה להמים י"ב שעות כדין:
כג) הפעסער שהמים בהם צריכין שלא יהיה בהם קודם לזה דבש או קרויט ושארי דברים חמוצים:
כד) אזהרה על הצודערלאנגער המצות להתנור על הלאפאטע שהלאפאטע לא יהיה בפי התנור רק בצד התנור כי בפי התנור חמוץ מהר והצודערלאנגער לא יקח שתי מצות בשתי ידיו רק אחת אחת:
כה) הקמח לא יסמוך סמוך לכותל הן אם הכותל חם או לח. והמים ג"כ לא יסמוך סמוך לכותל חם:
כו) השואב המים לא יקרב עצמו להקמח ולא המודד הקמח יקרב אל המים והקנעטער לא יקרב עצמו לא לזה ולא לזה:
כו) הבעקינס והלאפיטעס צריך שלא יהיה בהם שום גריביל ושום סדק: כח) וכ' בשו"ת דבר משה מהד"ת (סי' צ"ח) וז"ל. באפיות המצות אני נוהג להעמיד נאמנים ומשגיחים בבית האופים שישגיחו על הכל שיהיה בהכשר ויתרון. ואני מזהירם ומלמדם פרטי דיני לישה. ואפיות המצות. ומה שנחוץ לשים עינא פקיחא על ליבון והכשר התנור מחמץ למצה כדינו ולהשגיח על הספלים שלשין בהם והשלחנות שעורכים עליהם והעצים המגלגלים והמרדות שיהיו חלקים בלי שום סדק וגומא והעיקר שיהיו עומדים ע"ג המסייעים לראות שיהי' הכל נעשה בזהירות וזריזות יתירה ולא א' חכמים שיעור מיל לחימוץ אלא כשעדיין לא נתחמם הבצק אבל לאחר שנתחמם ע"י עסק הידים. וכן בכ"מ שמרגישין חום הוא ממהר להחמיץ מיד וצריכים לתת עין ולב ע"ז שלא יניחו העיסה בלא עסק אפי' רגע א' ושיצננו המסייעים ידיהם כשמרגישין חום בידים מרוב העבודה. ולהחליף המרדות בכל פעם. ואולם בכ"ז מהראוי לכל מי אשר נגע יראת ה' בלבבו שיהיה הוא בעצמו עומד ומשגיח באפיות המצות שלו וכן היו עושים גדולי הראשונים ז"ל. ושמעתי למי שהי' נאה דורש ע"ז שהרי מצינו לרז"ל שא' כל מה שעשה א"א בעצמו פרע לו הקב"ה בעצמו וכל מה שעשה ע"י שליח פרע לו הקב"ה ע"י שליח. והנה עתה נלמוד ק"ו עאכ"ו בדברי' שעשה הקב"ה בעצמו וכמו שדרשו חז"ל אני ולא מלאך אני ולא שרף ודאי שיש לנו להתעסק ג"כ בכל עניני פסח מיוחדים להצלת הקב"ה אותנו בכבודו ובעצמו שנעשה גם אנחנו הכל בעצמינו לא ע"י שלית ומהראוי לכל איש להכין בעצמו מים שלנו לאפיות המצות שלו כי האופים מערבים ומוסיפים על המים שלנו שאר מים. ובעינן שיהי' הרוב ממים שלנו ולכתחילה טוב שיהיה שני שלישים ממים שלנו והאופים אינם זהירים לדקדק כ"כ גם צריכים ליזהר שיעברו על המים שלנו משעה שנשאבו סמוך לבה"ש שנים עשר שעות הא לא"ה כבשנת העיבור דלפעמים הלילה קצרה ואין י"ב שעות עד אור היום צריך להמתין עד שיעבור י"ב שעות שלימות וכן צריך שיעמדו בתלוש כל הלילה ואפי' אם הלילה ארוכה יותר מי"ב שעות אסור ללוש בהם קודם שיאיר היום והעולם אינם יודעים להזהר בכ"ז ע"ש. ועתה נדפסו הרבה ספרים עם אזהרות בנוגע לחג הפסח. באפיית המצות ושאר ענינים. ועי' בקונט' בית אביגדור שנדפס להלן בתפארת בנים ובסו"ס מעדני שמואל על הקצש"ע ה' פסח. ובס' ייטב פנים להגה"ק מסיגיט לשה"ג מדף פ"ח והלאה. ובס' ברכת הפסח ובשו"ת מנחת משה בקונ' חקת הפסח. ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ד (סי' כ' והלאה) ובס' טעמי המנהגים. ובהרבה הגדות ש"פ עם פירושים ועוד: כט) וכ' בס' אוה למושב (דף י"א) הובא קורות חייו של זקני הח"צ ז"ל ושם כ':
הוא תיקן בבית המדרש דקלויז ללמוד בכל בקר ברבים אחר תפלת שחרית פרק מתנ"ך ובין מנחה למעריב פרק משניות עם כל המפורשים על בוריה כאשר עד היום עושים. והשלחן אשר למד עליו עדיין קיים ולומדים עליו בקלויז. והוא היה הראשון בדבר מצוה לזכותם ביין לקידוש ולהבדלה שלא היה נמצא לפניו יין כשר במקום הלז והוא שלח אנשים לאיטליא ולצרפת לעשות יין כשר. ועוד היו מזלזלים בימיו בעשיית המצות ותיקן שישגיח על עשיית המצות אדם כשר וירא ד'.
ועוד הזהיר את העם שלא לאכול בפסח למרור קריין. כי בשיעור קטן אין יוצאין בו. ובשיעור גדול הוא סכנה. לכן תיקן שיהי' לוקחים לאטוג הנהוג בהאמבורג ואמ"ד (שו"ת ח"צ קי"ט). ועוד היו מרננים על ההדסים הנמצאים בהאמבורג שהם בחשש מורכב וכו' (ח"צ קס"א) וכו' והי' מוהל נפלא וכו' ע"ש. ובפלתי סי' קצ"ד כ' בענין שנהגו אז הנשים להמתין ט' שבועות לנקבה אחר הלידה. ואין טעם לזה. לכן כבר עמד הגאון מהר"צ בהאמבורג ואנחנו בפראג ובטלנו המנהג והתרנו לטבול תיכף בעמדן והליכתן לבהכ"נ וכו' ע"ש. ובס' מגילת ספר. ועי' לעיל (סי' ק"ז וסי' קי"ז):
ל) בטור או"ח סי' ת"ס כ' וז"ל:
ורב האי גאון כתב וכו' ובעלי מעשה וחסידים מחמירין על עצמם כגאונים המחמירין ולשין בעצמם ואופין כההיא דאמרינן מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה לכן מצוה על כל אדם להשתדל בעשיית המצות ובאפייתן וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל היה משתדל בהן ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים בהן והיה מסייע בעריכתן ע"ש. וכ"כ הרוקח (סי' רע"ג). והמרדכי פ"ק דפסחים. והגהות מיימוני פ"ג. וע"ש בב"ח. ובטו"ז (סק"ב שם) בספר כוונות האר"י כ' שיטרח עצמו במצה של מצוה עד כי יתחמם ויזיע ובזה ישבר הקליפות שנולדו מש"ז לבטלה ע"ש. ועי' בס' קב הישר (פרק צ' אות ג') באריכות דפח"ח:
ובשו"ע או"ח (סי' ת"ס ס"ב) כ':
א' הרא"ש ז"ל היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים ומסייע בהן בעריכתן וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא בעצמו במצוה. ובמג"א (שם סק"א) דאמרינן רפ"ב דקדושין מצוה בו יותר מבשלוחו. ובחק יעקב שם כ' וכ' בש"ל ואפי' נשים של ישראל שלא למדו ענייני פסח אין מאמינים להם לענין אפיה ולישה בפסח לכך רוב הת"ח ורבנים עומדים על הפקידה ועל לישתה ועל אפייתה כי כמה דברים יעלו על לב נשים שהן מותרות או שמא שוכחת ועושה דבר שלא כהוגן ואינה יודעת שכר מצוה והפסד עבירה ואם אדם עומד עליהם יותר נזהרות עכ"ל וכן כתב הכ"ג בשם מ"מ. ועי' בילקוט הגרשוני או"ח שם מה שתמה על המג"א הנ"ל:
ובענין שכ"א יהי' בעצמו בעת אפיית המצות שלו. הנני רגיל לומר בדרושיי לשה"ג ממש"כ בס' באר מים חיים (פ' חיי) ויאמר אברהם וגו' זקן ביתו המושל וגו' דק' למה פרט הכ' כל סימני עבדו וכו' אמנם הכ' מגיד בזה צדקת א"א אשר בהגיעו לעשות אחת ממצות ה' עשה בכל התחבולות לעשותו על צד היותר טוב ופחד ורעד על אחת מני אלף אולי יארע לו דבר תקלה וכו' ואף באליעזר עבדו שהי' נאמן ביתו וכו' ואחר כל הנאמנות לא מסר בידו ענין השליחות עד אחר השביעו וכו' ע"ש נפלאות דפח"ח. מכש"כ בענין חמץ במשהו. וחיוב כרת. ולכל מסר קלי הדת. ומאו"ה, וקטנים. איך יכול מי שיראת ה' בלבבו להאמין. ולבלי להיות בעצמו משגיח. ועי' בס' באמ"ח בראשית בפסוק וייצר ה"א וגו' דפח"ח. ונודע הסיפור בס' דברים ערבים מהק' בעל קדושת לוי שהי' בדרך מסעו במדינת הגר. בא באכסניא בכפר ללינת לילה. וראה שבעה"ב איננו רוצה להאמין לא' שביקש להלוות לו איזה סכום קטן בגמ"ח. ושוב הי' צריך לשחוט עגל עבור האורחים. והאמין לא' מן האורחים שאמר שהוא שו"ב אף שלא הי' מכירו מעולם ע"ש. ואם מפני הבזיון. או הטרחה. עי' גמ' פסחים (דנ"ז) במעשה דיששכר איש כפר ברקאי כה"ג. ונודע מירושלמי בשאלת הרשע מה העבודה וכו' טורח זה שאתם מטריחים וכו' והארכתי בזה בסו"ס צבי לצדיק (דצ"ו ע"ב). ובמלאכי (א' י"ג) במצ"ד. ואפי' במקום שאין חשש לאיסור. ג"כ יש נפ"א לפי הטרחה. וכאשר פי' בכ' ולך ד' חסד וגו' כמעשהו. כי בסחורה אין משלמין יותר בשביל זה שהמוכר הי' לו טרחה יתירה בדרך הובילו הסחורה. כי לפעמים העגלה הלכה במישור בעת שהוביל המוכר את סחורתו. ולפעמים נשברה העגלה באמצע הדרך והי' עמל רב בתיקון העגלה. עכ"ז המקח הוא שוה כשער שבשוק. אבל בעבדות הש"י הכל לפי הטורח עי' בס' תורת יצחק (פ' יתרו):
וכ' בס' מזכרת לגדולי אוסטרהא ע' ר"ד מרגניתא טבא דר' מאיר (הגה"ק, רבי מאיר מרגליות זצ"ל אבד"ק אוסטרהא. בע' שו"ת "מאיר נתיבים") יש בידי דבר אמיתי ששמעתי מפי זקן תורני נאמן ששמע מפי זקנים נאמנים אשר פעם אחת ביום י"ג ניסן לפנות היום הלך הגאון והחסיד ר' מאיר וכדו בידו לשאוב מים שלנו למצות מצוה. ואז היה הפשרת שלגים בכל הרחובות רפש וטיט ומי מדמנה והדרך הי' מקולקל מאד ויהי בדרך פגע בו הרה"צ רב ייב"ו ז"ל אמר אל הג"מ מאיר ז"ל רב הגליל (לאנד רב) מדוע אתם הולכים ברגליכם ברפש גדול ובדרך רע כזה ? ויען ר' מאיר ויאמר מצוה גדולה כזו שיש לי רק פעם אחת בשנה חביבה עלי בשעתה ולא אוכל למסרה ולתת אותה אל הסוס. כשמוע הרה"צ רב ייב"ו הדברים יוצאים מפי ר' מאיר קפץ מן העגלה וילכו שניהם יחדיו:
והנה זה נ"ב שנים אשר הנני תלי"ש רב בישראל. ובכל דרשותיי בשה"ג הנני נוהג אשר מלבד דברי פלפול ודרוש ומוסר. הנני מגיד קיצור הדינים. הנוגעים לחג הפסח. ובהם דיני אפיית המצות. ואם קרה שה"ג סמוך ליו"ט. אשר כבר כמעט נאפו המצות לבני עירי. אז נהגתי אשר בשבת שלפני שה"ג. עכבתי קה"ת בכל ג' בתי מדרשים וביהכנ"ס שיש בעיר פלונסק. או בעיר
קרסניבראד שיש ביהכנ"ס וביהמ"ד א'. וסבבתי לכל המקומות הק' והגדתי הדינים ואזהרות לאפיית המצות ומכל בתי חסידים ומנינים באו לשמוע. ובשה"ג דרשתי הדרוש עם יתר הקיצור דינים הנוגעים לחג הפסח ואכמ"ל. ומעת בואי לכאן נוהגים בועד הרבנים לפרסם דיני חג הפסח גם במכה"ע העבריים:
א) ומשנת תרמ"ו והלאה עשיתי הקול קורא הזה:
בשעת מען גליהט דעם אויווען. דארף מען די גליה=קויהלען פונאנדערשארמן איבער"ן גאנצען אויווען און אויך אויף דעם קוימען. וואס געפינט זיך פאר דעם אויווען כדי אלץ זאל שטארק געגליהט ווערען.
די גליהוג דארף דערפיהרט ווערען צו אזא צושטאנד. אז פונ"ס גאנצען אינוועניגסטען אויווען-פלאך זאלען געהן פינקען. מען טאר נישט באקען מצות גלייך אין דעם געגליהטען אויווען. צום ערשט מוז דער אויווען זיך אבקיהלען פון דער גליהונג און צום באקען מצות מוז ער פון דאסניי געהייצט ווערען. דער אויווען טאר נישט האבען קיין גריבלעך און ברייטע שפאלטען:
ב) דאם מעהל. וואס מען נעהמט צום באקען מצות. מוז זיין. לכל הפחות א מעת לעת נאכדעם. ווי מען האט עס געמאהלען. מען טאר נישט לטגען דאס מעהל איין זאק אויפן אנדערען. ביים בעקער זאל קיין זאק מיט מעה נישט ליגען אנגעשפארט אן דער וואנט:
ג) דאס וואסער צום פערקנפטען דאס מצה-טייג, מוז ווערען געשעפט נאך זון אונטערגאנג. אבער נאך איידער עס בעווייזען זיך שטערען אויפין הימעל. דורך דער נאכט זאל דאס וואסער שטעהן צו געדעקט. אויף אקיהל ארט:
ד) מען טאר נישט באקען מצות מיט וואסער וואס איז נישט געשטאנען צוועלף שעה צייט. זינט מען האט דאס וואסער גפשמפט. אויב בשעת דעם באקען וועט אויספעהלען וואסער וואס איז געשעפט געווארען פארנאכט.
מעג מען צו-מישען איין דריט-חלק (3\1) וואסער. וואס מען האט געשעפט בייטאג:
ה) צו מצות וואס ווערען געבאקען אום זונטאג. מוז מען אנגרייטען וואסער פון דאנערשטאג פארנאכט:
ו) נאך מנחה צייט דארף מען אויפהערען באקען מצות. ווייל ביינאכט טאר מען קיין מצות נישט באקען. אינדערפריה זאל מען אנהויבען באקען. ערשט נאך 7 א זייגער כדי עס זאלען זיין פולע 12 שעה זינט מען האט געשעפט דאס וואסער. אויב מען וויל אנהויבען באקען מצות פאר 7 א זייגער פריה מוז מען זיך בענוצען מיט וואסער וואס האט גענעכטיגט 2 נעכט: ז) יעדער איינער וואם איז זיך מתעסק ביים מצות באקען מוז אלעא 3 טעג זיך גוט אבשניידען די נעגעל פון די הענד. מען דארף אויך פערשארצען די ארבעל און זיי פערבינדען. כדי עס זאל זיך נישט צוקלעבען קיין טייג:
ח) קיינער פון די בעשעפטיגטע ביי די מצות. טאר נישט. למעה"ש עסען קיין חמץ ביי די סישען און אנדערע ערטער. וואס האבען אשייכות צו די מצות:
ט) ביים אויווען דארפען זיך געפינען עטליכע לאפאטעס. ווען די לאפאטט. מיט וועלכפר מען שיעבט די מצות איז ווארעס גטווארען פון דער היץ אין אויווען. מוז מען די דאזיגע לאפאטע גלייך אוועקשטעלצן אבצוקיהלטי און דערווייל זיך, בענוצען מיט אנאנדערע לאפאטע: י) אין אוווען טאר קיין מצה נישט אנריהרען די אנדערע מצה דער שיעבער דארף אכטוע געבען אז ס'זאר נישט ווערען קיין מצה כפולה (עס זאל זיך נישט פארקנייטשען איין שטיקעל מצה אויפ"ן אנדערען). אויב ער נעהמט ארויס א מצה כפולה פון אויווען זאל ער גלייך אבברעכען דעם כפל. צוזאמען מיט נאך א שטיקעל מצה (די ברייט פונ"ם גראבען פינגער):
א) איידער די מצה איז נישט ביסעל צוגטבאקען טאר מען זי נישט ארויסנעמען פון אויווען:
יב) מען דארף זיין געהיטען. אז אין דעם מעהל אדער טייג זאל נישט אריינפאלען קיין זאלצ. פעפער קאלך וכדומה:
יב) די בעשעפטיגטע ביי די מצות זאלען נישט מיט הענד פון טייג אנריהרען די געבאקענע מצות. די גאנצע צייט וואם זיי ארבייטען ביי די מצות זאלען זיי נישט האבען צו טהון מיט קיין טייג. זיי דארפען אפילו נישט באקען אינדערהיים קיין חלות אויף שבת:
יד) אנהויבענדיג באקען די מצות. דארפען אלע באשעפטיגטע זאגען לשם מצות מצוה:
טו) אלע כלים. ווי די בעקענס. טישען. וועלגערהעלצער און לאפאטעס זאלען זיין אהן שפאלטען. אדער סענקעס. די שטיקלעך גלאז. אדער אנדרע זאכען. מיט וועלכע מען קראצט-אב (מען רייניגט) די וועלגערהעלצער אדער טישען. זאלען נישט זיין שפיציג. כדי נישט שאפען קיין שפאלטען בשעת דעם ריינינפן:
טז) דאס מעהל טעפעל צו דער מיירע זאל האבען נישט מעהר. ווי די מאס פון צוויי מיט אהאלבע 2\1 2 קווארט:
יז) מען טאר נישט אריינשיטען דאס מעהל אין דער מאם מיט די הענד. נאר מיט א נייעס און ריינעם לעפעל. מען טאר אויך נישט דאם מעהל אנשטיפען פעסט אין דעם מעהל-טעפעל.דאס מוז ווערען אריינגעשיט לויז:
יח) אויב די מיירע אז צו-ווייך. טאר מען נישט צו שיטען קיין פריש מעהל. כדי זי הארפפר צו מאכמן. מען מעג אבער פערקנעטען א בעזונדער הארט טייגעל און דאס דאזיגע טייגעל אויסקנעטען צוזמען מיט דער פריהערדיגער ווייכער מיירע:
יט) דער וואסער גיסער זאל נישט גיסען דאם וואסער פון דער הויך. כדי ס'זאל זיך נישט פונאנרערשפריצען קיין מעהל:
כ)די מיירע טאר נישט צושניטען ווערכן אויף מעהר טייגלעך. ווי עס בעטרעפט די צאהל העלפערס ווייל קיין טייגעל טאר נישט ליגען. אפילו קיין רגע. אויב ממן ארבייט נישט דערביי:
כא) דער רעדלער דארף געדענקען אפט צו רייניגען די רעדלפך. אז ס'זאל זיך אויף זיי נישט געפינען קיין שפורמן פון טייג מען טאר אויך נישט אוועקלעגען פיעל מצות אויפ"ן רעדעל -טיש און זיי זאלען בלייבען ליגען. ווען מען רעדעלט זיי נישט:
כב) מען טאר נישט האלטען קיין מצה ביים אויווען אפילו קיין איין רגע אויב מען דערלאעט א מצה צום אויווען און דער שיעבער נעהמט זי נישט אריין איז די מצה חמץ:
כג) די בעשעפטיגטת ביי די מצות דראפען אפט(צווישען יעדע עטליכע מיירעס) זיך וואשען די הענד און גוט זיי אבווישען:
ידידו עוז בלונ"ח: