אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קצ

סימן קפט

בשם ה' יום ועש"ק ראה ער"ח אלול תרג"ד פלונסק לכ' ידדיי המופלגים ויר"א וכו' מ' משה ומ' שמואל ליב נ"י שובי"ם בק' קרסניבראד: א) מכתבכם קיבלתי וכו' ואשר גליתם לפני הצער המדאיב על השמועה הנוראה אשר בכמה מקומות בחו"ל יצאו שונאי ישראל להניף יד על יסודי דתינו הק' לאסור השחיטה ר"ל. וכחיות טורפות קופצים עלינו. כטוגר המעוטף בעור הכבש. תחת לבוש של רחמנות. וחברת צעב"ח. מה נאמר ומה נדבר. בכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. לא נא' מהם. רק מידם. היינו מידי משו. וכבר הי' לעולמים כמבואר בגמ' יבמות (דף ס"ג ע"ב) בגוי נבל אכעיסם (האזינו ל"ב כ"א) ר' יוחנן אמר אלו חברי. אמרו לי' לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל וכו' (וברש"י שם בהא דאמר בתהלים (י"ד) אמר נבל בלבו אין אלהים. מי שאמר אין אלהים קרוי נבל:

חברי פרסיים רשעים ומבזין ואינם מכירים כבודם של ישראל:

שגא. כפף נפל מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם). גזרו על שלשה מפני ג' גזרו על הבשר וכו' (וברש"י גזרו על הבשר שלא יאכלו בשר שחוטה גזרו על המרחצאות מפני הטבילה וכו'. ובמהרש"א שם ד"ה אלו חברי עי' בערוך ערך חברי שהיו כומרין פרסיים ורשעים היו מאד כדאמרינן בכמה דוכתי ע"ש):

ב) וראיתי בפי' עץ יוסף בע"י שם מביא מהערוך שפי' שהיו פרסיים קורין לכומרין שלהם חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל כדאי' בסוף כירה (דמ"ו) ועי' ביצה (ד"ל) וגיטין (די"ז). והמוסיף הערוך כ' חברייא וכו'. ועי' ערכי הכינוים אות ח' ע"ש. עכ"פ הפרסיים הי' כל מגמתם העברת דת ישראל ועי' לעיל סי' ק"ז הבאתי מתשובת הגאונים שהובא בס' שבלי הלקט (סי' מ"ה) מגזירת יוזגדר מלך פרס (שהובא בגמ' זבחים די"ט) שגזר שישראל לא יקראו ק"ש וכו' ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר המלך ובית משכבו ובטלה הגזירה וכו' ע"ש. ויוכל להיות שאותו רשע יוזגדר מלך פרס הי' הגוזר שלא יאכלו בשר שחוטה. והעונש שלו הי' מדה כנ"מ. כמו שהנחש ניטל ממנו אכילתו. רק ועפר תאכל וגו' מפני שפיתה את חוה לאכול את האסור מעה"ד. כן בגזירתו שישראל יאכלו טריפות ונבילות בלי שחוטה. ויש להאריך ואכ"מ. וזה דרכו של עשו שהזהירו אבינו יצחק בפ' תולדות (כ"ז ג') ועתה שא נא וברש"י לשון השחזה וכו' חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה. ע"ש ממדרש. וראיתי בס' זכרון יצחק שם שמביא קושי' היפ"ת הא יצחק סובר שעשו מדקדק במצות וא"כ אמאי הוצרך להזהירו על הנבלה. אכן לדברינו ניחא דחשדו שהוא מחברת צעב"ח ולהראות הרחמנות שלו מל בע"ח לא ישחוט יפה ויאכילו נבלות. כמאמר העולם זובחי אדם עגלים ישקון. דהמה אכזרים לזבוח אדם ומרחמים על עגלים בנשיקה. ובאמת שחיטה כדתוה"ק היא הממעט הצער:

ג) ובימינו אלה בעוה"ר כבר הובא בס' תולדות יצחק (ד"נ ע"ב). (בקורות חיי הגה"צ ר' יצחק אלחנן זצ"ל אבד"ק קאוונא) כחוליה א' משאלת היהודים היא שאלת השחיטה. שרוב גופי תורה וקדושת הדת והיהדות נשענים בה. אשר התעוררה בתקופה האחרונה הזאת. והכל יודעים אם מעט ואם הרבה מכל הגדולות אשר עשה להצלת השחיטה. כבוד החכם רב פעלים הנודע לשם ולתהלה בישראל ובעמים הר"ר יצחק דעמבא יחי'. אשר עשה לו שם עולם בין מצדיקי קדשי ישראל ואמונתו בדברי הימים לישראל וכו' שמוציאי דבת השחיטה רעה. מבקשים בהם תואנה לצער בעלי חיים כמו אפני הפלת הבהמה לצורך שחיטתה וכו' טובת השחיטה אל הד"ר דעמבא מגינה וסנגור שלה וכו' לנסוע לחו"ל מסעות הרבה. להוכיח בבחינותיו על פי' תורת חכמת הרפואה ושמירת הבריאות. כי השחיטה היא ממעטת את הצער מכל מיני המיתות. ובשר השחיטה טוב ויפה לבריאות מבשר כל המומתות בשארי אופנים וכו' וברשיון הממשלה לאספה שפעל הד"ר דעמבא קרא רבינו לאספת רבנים ואנשי שם בקאוונא בחדש אייר תרנ"ג וידועים הדברים לפרטיהם במכה"ע העברים ע"ש: ד) ובאוצר ישראל חלק עשירי ערך שחיטה צד פ' כ':

ומאז ומעולם היתה השחיטה ידועה למיתה היותר יפה וקלה לבעל החי. אך מסיבת האנטישמיות שנתפשטה במאה האחרונה בין משכילי הנוצרים בארצות הנאורות. התעוררו בכל פעם לעצור בעד השחיטה בטענות של חברות צער בעלי חיים שלהם באמרם כי השחיטה היא מיתה משונה. ויותר טוב להמית הבהמה בנקירת המוח או חוט השדרה בברזל חד שמכים על ראש הבע"ח אשר ברגע אחד נופל מת ולא יזיז עוד אף אבר. ובשחיטת ישראל הבעה"ח מפרכס איזה רגעים אחר השחיטה. ובזה שופטים בשכלם כי הבהמה מצטערת יותר משחיטתם. אולם באמת הם טועים בזה ושנאה מקלקלת את השורה. כי אף אם נסכים להם כי ברגע של הריגה תצא נפשו של החי. נוכל לשער היסורים הגדולים והמכאוב הנורא ברגע זו לבע"ח בריא וחזק ואמיץ כח. ואפשר כי מה שלא יזוז ממקומו הוא משום שנתעלף מהיסורים הגדולים ואין לו עוד כח לזוז אבר. ומופת ע"ז כי דם הנהרג במיתה זו הוא שחור. וחז"ל אמרו דם שחור אדום הוא אלא שלקה. וא"א שיהפך דמו צבעו בקרבו ברגע אחת. ובלי תפונה סבל הבע"ח יסורים גדולים ונוראים עד שנשתנה ולקה דמו. והדם המקולקל הזה יבולע באיברים וישחית את הבשר. תחת אשר בשחיטת ישראל ישאר הדם אדום כמו בחיים בלא שום שינוי. והיא מיתה קלה לבע"ח הן מחמת זריזות השוחט. הן מחמת מקום השחיטה. והן השחזת הסכין שהוא חד וחלק. אשר הנסיון יורה כי אם חתוך אדם בבשרו בסכין חד וחלק לא ירגיש שום כאב בעת החיתוך.

כן לא ירגיש הבע"ח ברגע השחיטה שום כאב.

ותיכף אחרי השחיטה יאחזנו השבץ ולא ירגיש אז מאומה. ואף אם מפרכס אין זה משום הרגשת כאב. כ"א קודם יציאת דמו יש לבע"ח כח גדול. כי הדם הוא הנפש והוא החיות של כל חי. והמופת ע"ז. כי אף אחר חיתוך הראש מן הגוף יתנועעו הלחיים ועינים איזה רגעים משום מרוצת הדם שם. אבל לא משום הרגשת כאב וצער. וכבר הוכיח זה במישור דר"י דעמבא מקאוונא לפני אספת פרופיסורים בפטרבורג. כאשר באו אז חברת צעב"ח בקובלנא נגד השחיטה לפני הממשלה. בכ"ז אסרו איזה ממשלות השחיטה כמו ממשלת שווייץ. וגם במדינת פינלאנד אסרו השחיטה. אך בשנת 1913 הגיש הסינאט שם למועצות המיניסטריום בפטרבורג הצעה ערוכה להקיסר להתיר ליהודים ולמחמדים שחיטת הבהמות כפי חוקי הדת של כל אחד מהם ע"ש. גם בס' אוצר דינים ומנהגים מער' שחיטה האריך בזה. זאת אשר השבתי לי"נ השובי"ם הנ"ל. ועתה בחורף העבר שנת תרצ"ו שוב יצאו שונאי ישראל לחדש גזירת השחיטה גם במדינתינו ותלי"ש לא עלה בידם. אבל גרמו לנו רעות רבות ד' ירחם:

ידידכם בלונ"ח:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה