אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קפד

סימן קפג

בשם ה' ב' תרומה שנת תרס"ב פלונסק לכ' י"נ מחו' הרה"ג נגיד ויר"א וכו' מ' משה ברוך נ"י עלבערג בק' ראדזמין:

בדבר המו"מ של הלכה שהי' בינינו וכו' הנה הרמב"ן בפי' עה"ת (פ' משפטים) כתב אם כופר יושת עליו לכן אמר בלשון אם מפני כי אין ממשכנין על הכופר לכן כתב בלשון אם שהוא רשות ע"ש. נראה מדברי הרמב"ן דפסק בפירוש דאין ממשכנין על הכופר והוא איבעיא דלא איפשטא (בב"ק דמ"א) אי ממשכנין על הכופר ולא איפשטא. רק א"ל משום דהוי ספק ממון אזלינן לקולא. הגם דדעת הרמב"ם (בפ"י מנזקי ממון ה"ד) דממשכנין על הכופר נדחק בזה הלח"מ שם וכן הה"מ דהוי כמו איסורא משום דכופרא כפרה א"כ ממילא ליכא להקשות על הרמב"ן דפסק לקולא וראי' לדברי הרמב"ן מר"י שהובא במכילתא דכל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' שהם חובה. ואי אם כופר יושת עליו ג"כ הוא חוב א"כ הי' צריך לחשוב ג"כ זה אם של כופר אלא ע"כ דלא הוי רק רשות מטעם דאין ממשכנין על הכופר: ועוד יש ראי' לדברי הרמב"ן מגמ' מכות (ד"ב ע"ב) ד' דברים נאמרו בעדים זוממין כו' ואין משלמין את הכופר ע"ש. מטעם דכופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו ותמה הריטב"א ז"ל מה הוי דכופרא כפרה מש"ה יהיו פטורין העדים זוממין מלשלם הכופר הא בעינן כאשר. זמם. ומתרץ מהאי טעמא דמשום כופרא כפרה דהא איבעיא אי ממשכנין על הכופר ואזלינן לקולא דאין ממשכנין. א"כ ממילא באם לא ירצה לתת הכופר לא הי' כופין אותו. א"כ ממילא הכא דיודע שהמעשה שקר כמו שנתבאר אח"כ דנמצאו זוממין בודאי לא הי' נותן הכופר וכיון שכן אין כאן דין הזמה ע"ז א"כ ממילא מוכח דאין ממשכנין על הכופר כדעת הרמב"ן ז"ל:

אכן אחר עיון בדברי הריטב"א ז"ל הובא בשם הרמב"ן ז"ל תירוץ אחר ע"ז ולדברי הרמב"ן לא צריך ע"ז תירוץ אחר דלשיטתו פשוט ניחא מטעם דאין ממשכנין על הכופר. והשתא דאתינא להכי שוב קשה על הרמב"ם ז"ל דפסק ג"כ (בפ"ו מה' עדות ה"ח) דעדים זוממין אין משלמין את הכופר וקשה קושית הריטב"א ז"ל דאמאי. ואי כתירוצו משום דאין ממשכנין על הכופר הא הרמב"ם ז"ל פסק דממשכנין על הכופר כהנ"ל. ולכאורה א"ל עוד טעם דאין עדים זוממין משלמין את הכופר משום דהוי כשני שותפים דאיבעיא בגמ' בב"ק הנ"ל וסלקא בתיקו. וכן משמעות לשון הריטב"א להלן במכות (דף ג') בד"ה משלשין בממון, אכן גם זה אינו מיושב לדעת הרמב"ם ז"ל דגם בזו איבעיא פסק הרמב"ם בה' הנ"ל בשור של שני שותפין דחייב כל אחד כופר וע"ש בהה"מ. א"כ ממילא בעדים זוממין ליכא למימר זה הטעם משום דהוי שני שותפין א"כ שוב קשה אמאי פסק דעדים זוממין אין משלמין את הכופר וצ"ע. ואפשר לדעת הרמב"ם מוכרח ג"כ לומר כדעת הרמב"ן דבכופר לא שייך כאשר זמם דהוי כמו מיתה בידי שמים ולענין עדות שמים עדיין לא מעלה ולא מוריד ולא שייך בהו כאשר זמם:

ויש עוד לדבר בזה. ועי' לזקני בפנים יפות משפטים. ובאוה"ח שם. ובס' אפריון שם. ומה שנראה לי עוד עפימש"כ בס' שאגת ארי' מכות (ד"ב ע"א) ובס' פרי יוסף מכות שם ובהגהות מלא הרועים ב"ק (ד"מ ע"א). ובהגהות רש"ש (מכות ד"ב ע"א) הא שפיר ממשכנין באם מכחישין כמ"ש בתוס' יבמות (דפ"ז ע"ב) כריתות (די"ב) לענין חטאת. ועי' בהגהות פורת יוסף מכות. ובס' עט סופר ח"ב (דנ"א ע"א). ובס' חמדה גנוזה לב"ק (ד"מ) מאת זקני הגה"ק ר' משה צבי הירש מייזילש זצ"ל אבד"ק זאלקווא. ובס' דרושי ר"ח כהן דל"ה ע"ב. ובס' מאה שערים. ובס' דרשו משפט. ולא ירשיני העת להאריך יותר:

מחו' ידידו בלונ"ח:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה