אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קפ

סימן קעט

בשם ה' יום ה' ויקרא ג' ניסן חרצ"ו ווארשא. לכ' בש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' מאיר נ"י הכהן אבד"ק מאנקטוב:

ספריו היקרים, ששלח לי למנה. קבלתי וכו' ולמען ידידותינו אכתוב לכ"ת איזה הערה כרצונו בדבר שראיתי בספרו אמרי כהן פ' וישלח (דצ"ו) שמביא דברי הכ"ס פ' וישלח ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכו' ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו וכו' צ"ב מאחר דכבר אמר ויאבק איש עמו מאי צריך עוד בהאבקו עמו הלא ידענו שהי' כן. ועוד יש לדקדק טובא. והנה רש"י כתב שני פירושים בויאבק לשון אבק שהיו מעלים עפר ברגליהם פ"י נמננפי'.

או שחבקו ואבקו בזרועותיו. והנה פירוש הראשון שהעלו עפר כן דרך שונאים שרוצים להפך זה את זה אבל לחבק בזרועותיו זה דרך אוהבים שמחבקים ומנשקים וזרועותיהם חבוקים זה עם זה. ונ"ל בענין הזה הנה כבר ידוע שמעשי אבות סי' לבנים והנה בשני אופנים מתחכמים האומות לרדות בישראל ולנטותם מדתם או ע"י גזירות ושמדות בישראל ר"ל כאשר הי' מלפנים. ובאמת כאשר יענו אותם כן ידבקו יותר באלקים וישובו אל ה' כדכתיב בצר לך וכו' ושבת עד ה' אלקיך גודרים גדרים ופורשים עצמם ביותר לא בדרך זה יכבשו האומה ולא באלה ינתקו המוסרות התורה. אבל יש דרך אחר שיקריבו את ישראל ויאמרו להם אחינו אתם ויתנו להם שארית בארץ וחירות ואנו רואים כי עי"ז ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכמה בעוה"ר אשר רוצים לקרב עצמם יאכלו וישתו עמהם ואם אף כל זאת לא אלמן ישראל מ"מ בדרך זה ינטו ישראל מדרך הישר פוסחים על שתי סעיפים לא יעמדו בחקה ובדת אלקים. וזה מרומז כאן ויאבק איש עמו היינו שהעלו אבק כאנשים המחרחרים ריב שהאומות רוצים להפך האומה הישראלית להכותם ולהפילם ארצה בל יקומו ר"ל. וירא שאין יוכל לו שא"א להפילו לאבדו ולשכת דתו בדרך זה. ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב היינו שהועתק ממקומו ולא עמד במישור ולא היו רגליו רגל ישרה לעמוד בחזקה בהאבקו עמו שהאביק עמו שחבקו בזרועותיו והראה לו סימני אהבה עי"ז ותקע כף יריכו כנ"ל. והא"ש נמי לרמז במה דכתיב ויזרח לו השמש והוא צולע על יריכו היינו כשיזרח השמש וחשכת הגלות מתמעטת והאיר להם אז הוא צולע על יריכו פוסעים על שתי סעיפים ונאה עניותא לישראל עד יבא גואל צדק בבי"א:

והנה כבר הארכתי בדרך זה במק"א וקצת מזה הובא לעיל (בסי' קע"ד). ובס' אש דת דמ"ח מביא בזה מדברי הרמב"ם ז"ל בספרו אגרת תימן כי האומות בימי הבינים בלחמם אתנו מלחמת הדת נסו א"ע לאחוז בשני אופנים. א') במלחמת אגרוף כלסטים מזוין בכלי משחית נוראים גזרו על שבת ומילה ושיבעלו נדות (עי' מעילה די"ז) ואם ישמרו את השבת או ימול את בנו יתלה על העץ או שרוף ישרף בעינוים קשים ומרים (באינקוויזיציע השפניות) ובראותם כי כל זה הוא לא לעזר ולא להועיל וישראל נשאר חי וחזק באמונתו, נסו לבא עלינו בכלי נשק אחר היינו לקבל אותנו בספ"י ולקרב אותנו בכל מיני זכיות ועי"ז יבוא להתבוללות. וזה פי' חז"ל בשרו של עשו שבא נגד יעאע"ה. ח"א כעכו"ם נדמה לו כארכי לסטים נדמה לו. היינו באגרוף. וח"א כת"ח נדמה לו. ללמדו התבוללות. וזה מיד אחי היינו דרך אהבה כאח ומיד עשו ברשעות. והובא בס' פרדס יוסף פ' וישלח: ובחידושי עה"ת פ' וישלח (ל"ב י"ב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו. הבאתי מש"כ בס' בית הלוי פ' וישלח דיש להבין אחרי כי לא היה לו רק אח אחד למה הוצרך לומר מיד עשו. ובאמרו מיד אחי כבר מבואר בקשתו. ועיין בזוהר הק' על פסוק זה וז"ל מכאן מאן דצלי צלותא דבעי לפרשא מיליה כדקא יאות כו' מיד אחי ואי תימא קרבין אוחרנין סתם אחין איקרון מיד עשו בגין לפרשא מיליה כדקא יאות. אמנם אכתי יש להבין אמרו שני פעמים מיד אחי מיד עשו והי' סגי לומר באומרו מיד אחי עשו:

ויש לפרש הכוונה דיעקב בהודעו דעשו בא לקראתו הבין דלא ימלט מאחד משני האופנים. או דעשו ילחם עמו וירצה להרגו. או דיתרצה עמו וישוב מאפו וישב עמו בשלוה ואחוה כשני אחים. ומשני האופנים הללו נתירא יעקב, דגם טובתו ואהבתו של עשו רעה היתה אצל יעקב. ועל אלו שני האופנים אמר הכתוב ויירא יעקב מאד ויצר לו. דאמר ויירא על ספק שמא יהרגנו ויצר לו על הספק שמא יתקרב לו וזהו שביקש על הני שני האופנים הצילני נא מיד אחי מיד עשו. שאינני רוצה בו לא לאח ולא לעשו וביקש שיצילו משני ידים הללו. ונתקבלה תפלתו. דבתחלה היה בדעת עשו להרגו והקב"ה הצילו מידו. ואח"כ כשנתרצה לו ביקש להיות עמו ביחד ואמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויהיו שניהם ביחד והוא דחה אותו בדברים וניצל גם בזה ממנו וכמו שאמר הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה. השמיענו הכתוב דבאותו יום עצמו נפרד עשו ממנו והלך לדרכו ולא נתעכב אפילו יום אחד עמו וכבקשתו. וכבר ראיתי במפרשים שנתקשו על דברי הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו דמאי אשמעינן הפסוק דבאותו יום שב לדרכו. ולפי הנ"ל מבואר היטב:

והנה כל מעשי אבות הם סימן לבנים. דגם בגלותו של עשו יתנהג כן עם ישראל בשני האופנים כאשר רצה לעשות עם יעקב. דבהתחלת הגלות יהי' גוזר גזירות רעות בשמדות ויסורים וילחם בהם וירצה לאבדם וה' ברחמיו לא יעזבם. ולבסוף יאמר כי רוצה לישב בשלוה עם יעקב וכוונתו דבזה ירחיק את ישראל מעבודת ה' וידיחם מאמונתם. וכמו דעשו אמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. ואיתא במדרש דעשו אמר לו שישתתף עמו בשני העולמות עוה"ב ועוה"ז. וביאור הדברים שאמר לו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך דהיינו ששניהם יתקרבו זה אצל זה וכל אחד יוותר קצת ממנהגו הקדום עד שיתקרבו זה אצל זה. והכוונה של המדרש מבואר דהוא שלבסוף גם הם יקבלו עיקרים טובים מאמונת ישראל שיהיו גם הם מאמינים בבורא יחיד ובתורה מן השמים וגמול ועונש וירצו דגם יעקב יוותר קצת מאת אשר לו ויניח קצת מעבודות הנוגע רק לעוה"ב רק יקח לו קצת מדרכי העולם וחלק בעוה"ז להתעסק בדרכים ודברים חיצונים ולא שישקדו רק על התורה. וז"ל תנא דבי אליהו זוטא פרק י"ד טול אתה העוה"ז והעוה"ב חצי ואני אטול עוה"ז ועוה"ב חצי. והכוונה שלא תהי' אתה עוסק רק בתורה ומצוה רק תמעיט עבודתך ותניח ידך מאיזו מהמצות הגורמים פירוד בין שנינו ועי"ז תנחל עוה"ז וגם חצי עוה"ב כאומר די לך רק חצי עוה"ב ולא כולו. וזהו ממש כמאמר הלצים אנכי מסתפק בחתיכה קטנה של לויתן ולא אטריח להשיג חתיכה גדולה וגם אני אתנהג כן ואקבל קצת מן המצות ויהי' גם לי חצי עוה"ב. ועל עוה"ז לא אמר חצי דידע דאם יחסר גם אחת המצות כבר ישיג כל העוה"ז. וזהו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. פירוש כמוך. והדברים נוקבים ויורדים כו'. וזה הגלות השני שיהי' בסוף הגליות הוא נקרא בפרך בפה רך. ומזה הגלות נתירא יעקב אבינו יותר מיראתו מן הראשון. כי טבע האדם עלול להכשל בו יותר מן הראשון וע"כ הקדימו בתפלתו ואמר הצילני נא מיד אחי. ואח"כ אמר מיד עשו.

יען כי בראשון אין בו רק שיעבוד גופני.

והשני הוא שיעבוד בשניהם ברוחני וגם בגופני. דהרי כל הטוב שיתן הוא רק להמוותר מהמצות ונמצא מאבד נפשו, ומי שלא יחפוץ בהטובה ההיא ולא ירצה להתקרב ישאר במצב דוחקו כאשר מקודם ונמצא משתעבדים בשניהם. וזה העין יהי' נמשך עד ביאת משיח בב"א:

ובדרך זה ראיתי בס' צלצל כנפים (דל"ז ע"ב בפרק שירה:

נשר אומר ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה (תהלים נ"ט). נראה לבאר. דהנה במד"ר ויקהל (פי"ט) דרשו בשבח האומה הקדושה דברי המשורר אלהי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה (שה"ש ח') מים רבים אלו האו"ה שנאמר (ישעי' י"ז) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון. ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות בבל פרס ומדי שנאמר (שם ח') את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. ראיתי בספר קא"ק ח"ר בדרוש לפ' וישב פירוש נכון בדרך מושכל וז"ל כי לכאורה אין להבין מה החילוק בין האומות למלכיות הנ"ל ובין מים לנהרות אמנם דבריהם בדקדוק עצום. והוא כמו שיראה הרואה בספר הקורות לבני אחינו.

כי אם אמנם בימי קדם לב המון ומלכיהם נוסדו יחד להדיח את ישראל מאמונתם ומקיום המצות נבדלו במעשיהם ותחבולתם להפיק את אשר יזמו. הנה הבוערים בעם חשבו כי באפם ובחרונם יבהלמו ויפלו עליהם ויהרגו בהם חללים אין מספר. ונפשם ורכושם שבו ויבוזו שפכו דמם כמים ובחורי ישראל הכריעו. והעם כלביא ישאג עליהם. עבדו את אלהי הארץ וחיו ולא תמותו. אכן נשיאי הארץ וחכמיהם התבוננו כי לא זהו הדרך להדיח בני אמונה מאמונתם. ונהפוך הוא כי הדם הוא בנפש. לחזק ולאמץ כח נגד שופכו. ואם רכי לבב ישתחוו לאל זר אין זה רק לפנים ולכסות עינים. וכאשר תמצא ידם יפנו אליו עורף ע"כ התנכלו אם היה להם היכולת לכבוש רגשות ההמון להגן על ישראל ולהטות אליהם חסד. בחשבם כי עי"ז יגיעו יותר אל המטרה להביאם אל אמונה אחרת כאשר אמרנו לעיל. רק הבוערים חשבו מזימה כי בחרבם ירשו אמונה אשר אבניה ברזל. ואתה קח לך משל משני בני אדם שנטבעו במים. האחד ישב ושקט בביתו ובפתע פתאום שטפו מים ועלו על העמק ויכסוהו גלי הים ונטבע כעופרת במים במצולה אמנם השני הלך לרחוץ בנהר את בשרו. ויבא עד שבולת הנהר ושם מעדו קרסוליו ויכרע ויטבע במצולה. בין תבין את אשר לפניך. כי אין הבדל בין שני הנטבעים כ"א בזאת. שעל הראשון נאמר כי שטף מים בא עליו בחמה שפוכה. והשני הלך אל המים כי נפתה לבו מתאוותו למצא שם נחת ומצא קבר. כן ההבדל בין תחבולות ההמוניים לבין תחבולת נשיאיהם. כי הראשונים יפלו עליו באפם וברצונם ואלה האחרונים יפתו בחלק לבבם להתקרב אליהם, ושם יכרעו ויפלו שדוד. וז"ש מים רבים לא יוכלו וכו' אלו האומות שנאמר הוי עמים וכו' כהמות ימים יהמיון כלומר לשטוף עפר הארץ על כל גדותיהם ולבלע נחלת שדה וכרם. כן היתה תחבולת המוניים בימי קדם לבלע ולהשחית. ואמר ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות אשור בבל פרס ומדי. כלומר שהתנכלות המלכים בימי קדם לא היתה אלא כמו נהרות. שהנטבע במו אשם בנפשו. כי נפתה שם למצא תענוגות בני אדם ומביא ראי' מן מלך אשור כי מלך אשור נקרא נהר. והוא התנכל לבלע נחלת ישראל בחלק לשון ובפתוי שפתיים (מ"ב י"ח) עשו אתי ברכה וצאו עלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו עד בואי ולקחת אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש וכו' והוא סגולת הנהר כמש"כ ע"ש:

ועתה נדבר ממדת הנשר ומטבע שלו הנשר כתבו הטבעיים אשר הוא מרחם על בניו. ואכזר ודורס וטורף על אחרים לכל מי שאינם מבניו, כאשר מצינו במד"ר פ' יתרו ובשלח על הפסוק "ישאהו על אברתו" אשר דרך הנשר אשר יקח הבנים על כנפיו ויעוף גבוה גבוה. ואומר מוטב שיכנס בי החץ ולא בבני וגם בספרי פ' האזינו על הפ' כנשר יעיר קנו וכו' אשר דרך הנשר לדפוק תחלה בהקן למען אשר לא יפחדו. וגם להיות נעור כל היום וכל הלילה ולנדוד שינה מעיניו ורק לשמור את בניו אך אעפ"כ הוא אכזרי ודורס וטורף על אחרים. וע"כ כתיב בנבואת עובדי' "אם תגביה כנשר וכו' משם אורידך" כו' דהיינו אם תגביה עצמך ותהי' לך טבע הנשר לרחם רק על בניו וכמובן. אזי "משם אורידך נאום ה' צבאות". וע"כ הנשר אומר "ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל" אשר באמת נקראת בשם אלהי ישראל. כאשר דברת והבטחת בני בכורי ישראל. ובאמת רואה אני כעת אשר כל האו"ה אחזו טבעי ומדתי לרחם על בניהם ולהתאכזר על עם ישראל. ע"כ אבקש ממך "הקיצה לפקוד כל הגוים". בין הגוים אשר באו בלבוש לסטים מזוין. כמו מאראקא. ובין אשר באו בפתויים והראו לנו סימני טהרה מבחוץ. ובין אשר באו בלבוש ת"ח. "אל תחון כל בוגדי און סלה". כי כולם היתה כוונתם להרע אלינו לבערינו ולכלותינו מן העולם אשר לא יזכר שם ישראל עוד ופשוט. ע"ש. ובס' ברית אברהם פי' על תהלים (מ' ע"ד ע"ז). ובס' לוח ארז פ' פנחס:

ובפ' וישלח פי' בס' דברי ירמיהו כי הראו לו ליעקב את מצבו בגלות. איך ששרו של עשו מתאבק עמו. ושיהא נמשך עד שיזרח לו השמש של גאולת ישראל ב"ב. ויותר יעקב לבדו מכל גדולתו שהיה לו בימי קדם, שהיה לו ארץ חמדה. צבי לכל הארצות. ירושלים ובהמ"ק. מלך כהן ונביא. לא נותר לו בגולה כי אם נפשו לבדו. ואך פכים קטנים השאיר לו ה' למחיה בין העמים. בחמלת ה' על עמו לבל יאבדו בגולה בארץ לא להם. אולם שרו של עשו בא ויאבק עמו. ורוצה לקחת מיעקב גם הפכים הקטנים. שלא לתת, להם, מחיה בגוים. והנה מלת ויאבק יש לו שלש הוראות. א) מלשון אבק כמו שפירש"י שהיו מעלים עפר ברגליהם ע"י נענועים. ב) לשון קשר כמו שפרש"י בלשון השני, ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה. ג) לשון אבוקה של אש דאיתא במדרש אמר המלאך אני מודיעו וכו' התחילה הארץ תוססת אש וכו' ע"ש ביפ"ת. והשר של עשו יאבק עם יעקב בכל שלשה הפירושים האלה. בשנה העברה נשמע כי השר היושב ראשונה במלכות ענה כי הוא יפתור שאלת היהודים באופן זה. שליש מהם ינועו לאמעריקא ולארצות רחוקות. ושליש יעזבו דתם. ושליש ימיתם ויבערם מן העולם. שלשה דברים אלה הם הם ג' הפירושים של ויאבק. הא' מלשון אבק של רגליהם שהם מוכרחים לעזוב את ארצם ולנוע (עי' לעיל סי' קע"ט מפרדר"א טלטול וכו'). וב' מלשון בתר דאביקו. שהם עוזבים דתם ומתקשרים עמהם והג' מלשון אבוקה של אש שהוא נשפט עמהם באש וכו'. וכבר ידוע שבעת גרוש ספרד היו כל ג' אופנים הללו ר"ל. וזה שכ' לנו התורה במלה אחת הכוללת שלש הוראות הללו ויאבק איש עמו שכולל כל קורות ישראל ודבר זה יקרה ליעקב כמעט בכל דור ודור שעומדים עלינו לכלותינו עד עלות השחר. עד ביאת משיח צדקינו. וירא כי לא יכול לו כי בכל הגזירות הקשות והאכזריות לא יכלו להעביר את ישראל מאמונתו הקדושה. ויגע בכף ירכו היינו הבנים שינתן להם קרבות בפנים יפות. ודור החדש יהי' נמשך אחריהם ח"ו וכו' ע"ש:

ועד"ז פירשתי מה שראיתי בס' מחזור ויטרי (דף רצ"ו) לרבנו שמחה תלמידו של רש"י ז"ל מביא נוסח חדש בהגדה של פסח שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ((תהלים ע"ט. ו' ז'). שפך עליהם זעמך וחרון ישיגם. תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי יושב (תהלים ס"ט. כ"ה כ"ו). יחיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה. יהי דרכם חושך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהלים ל"ה. ה' ו'). תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם (תהלים כ"ח. ד"א. האשימם אלהים יפלו ממופצותיהם ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך (תהלים ה' י"א) תן להם מה תתן תן להם רחם משכל ושדים צומקים. תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה' (איכה ג'): והנה לפי דברינו הנ"ל י"ל בכוונת הנוסח החדש במחזור ויטרי כי נכלל בזה שני מיני תפלות. א) נגד הצוררים ההורגים ומרצחים ועושים כל רעות. ועל זה הוא הנוסח בשפוך חמתך שבכל נוסחי ההגדות. או בהגש"פ שנדפס בסידורים. ונגד העושים טובות. וכוונתם להזיק שיבואו ח"ו להתבוללות.

הוא הנוסח החדש בהוספות פסוקי תהלים אלו שמדובר בם על גלות כזה. וזה מיד אחי כמו בתהלים (כ"ח ג') פועלי און דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם. היינו בגלוי המה דוברי שלום. וכמש"כ שם הראב"ע אל תמשכני וכו' אל תסבב סבות שאתערב עם רשעים ואמשך עמהם ע"ש והיינו ע"י שהם דוברי שלום נגדינו. ושוב א' תן להם כפעלם היינו מה שהם פעלו און בזה שהם דוברי שלום עם רעיהם. כי עיקר העולה מה שהם דוברי שלום. באם רעה בלבבם. וזה הוא הצרה היותר גדולה. ע"ד מן המיצר קראתי יה. ענני במרחב וגו'. כי מן המיצר היא גלות באם עושין לנו רע. וענני היינו נגד הגלות השני שעושים לפנים עמנו טובות. ולמראה עינים מרחיבים לנו יותר מדי. וזה ענני במרחב. וזה תן להם כפעלם וגו' יהרסם ולא יבנם. כי היא מדכנ"מ. כמו שהם דוברים שלום וגו' ורעה וגו' כן העונש. שהמה סוברים שהיא בנין ובאמת טמון בזה צרה דיהרסם. והיא סתירה ולא בנין. ועי' בס' אפריון וילך בפסוק לך ה' חסד וכו' וענין בפועל כפיו נוקש רשע ע"ש:

והיטב אשר דיבר מורי ורבי הגה"צ מ' יעקב דוד זצ"ל מק' ראדאמסק בספרו מטע אהלים דל"ח.

(הוא היה מו"ר. מלמד להועיל בבית אבי המנוח זצ"ל.

בהיות מגורותינו ביער דזעיעוויץ בגליל עיר ראדאמסק. אשר קנה אבי. ושכרו למלמד בעבורי ועבור אחי המנוח מ' יצחק נתן נטע ז"ל. שנפטר ביום כ' שבט שנת תרע"ו בעיר קעיפטאן במדינת אפריקא ולמדנו אצל רבינו זה כל שנת תרל"ה והוא מנ"כ בעיה"ק ירושלים תב"ב) ד"ה הצילני נא מיד אחי מיד עשו הנה למה הזכיר כאן האחוה והי' די לומר הצילני נא מיד עשו. דהע"ה ביקש ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי שהקב"ה יראה לי השונאים הפנימיים המראים עצמם כאוהבים. וזה שביקש מיד אחי מיד עשו.

שבאמת הוא עשו ומראה עצמו כאח. ויעאע"ה בעבור עצמו לא הי' צריך לתפלה זו כי עשו לא הי' מראה עצמו כלל כאח רק הי' שונא בגלוי. רק מפני הבנים בגלות החל הזה. שבכמה מקומות מראים עצמם אוהבים לישראל וצודים נפשות ישראל עי"ז פרשתם וכ"ז כדי שיוכלו אח"כ לכלותם ח"ו. כמו שאנו רואים בחוש באשכנז ודומיהם שמתחלה היה להם כל החירות עד שנמצאים כאלה ששכחו את עמם לגמרי ואפי' פסוק שמע ישראל אינם יודעים ויתערבו בגוים וגו' ועתה מחפשים אחר תולדותיהם של איזה דורות שזה עוד לא הי' עד היום הזה. והביטו וראו מאמר הקב"ה שאמר ובגוים ההם לא תרגיע שבע"כ יזכירו אותך שהנך יהודי ממוצא יעקב. ועושים להם כל מיני עינויים קשים וצרות אשר אי אפשר לתאר בכתב ע"ש:

ואסיים במה שכתבתי בפירושי על הגדה של פסח שפוך חמתך וכו'. כ' בס' אור פני יצחק (אות מ"א) (לש"ב הגה"ג ר' יצחק זצ"ל פייגנבוים ראב"ד דפה) שמעתי שפ"א הפליג אדמו"ר מהרי"ם ז"ל מגור מצדקתו של הגאון הנוב"י זצ"ל, וסיפר שבליל פסח באמירת ההגדה כשפותחים הדלת באמירת שפוך חמתך הי' הולך ומלוה את אליהו הנביא מכל המדריגות שאצל ביתו.

ואמר, לא שהי' רואה את אליהו הנביא. אך שהי' מאמין באמונה שלימה שאליהו הנביא בא אז לכל אחד מישראל ובודאי הי' גם אצלו לכן ליוהו, וסיים אדמו"ר זצ"ל מגור שאמונה כזאת היא גדולה מגילוי אליהו: דברי ידידו בלונ"ח:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה