שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קעו
בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום א' מטות תרמ"ט קרסניבראד. הנה פה בעירי יש ביהכ"נ ישנה וגדולה. בנין מפואר מאבנים. אשר נבנתה לפני איזה מאות שנים. ומתפללים בה האנשים בריוח. אבל העזרת נשים בצד צפון של כותל הביהכנ"ס. היא הנבנית על הארץ (אצל הקברים מהרוגי שנת ת"ח. שנהרגו ונשחטו על קידוש השם ע"י הצורר חמי"ל שר"י) והיא קטנה מהכיל את הנשים שבאים להתפלל. וצר המקום. כי ת"ל עתה בימינו נתרבו באוכלסין כ"י. ורצון בני קהלתינו לבנות ע"נ חדשה. בקומה אחת. אצל כותל הצפוני של הביהכנ"ס. על הע"נ התחתונה הישינה. באופן שיחזיק הע"נ האור מעזרת האנשים. ע"י החלונות שיפנו מהיום לחוץ בע"נ לצד צפון. בהע"נ החדשה. גם יהי' נצרך לעשות גראטיס ולנתוץ בכותל ביהכ"נ של האנשים. בכדי שישמעו הנשים התפלות של ביהכנ"ס. ושעי"כ יתוסף גם האור לביהכנ"ס מצד צפון. אי אריך לעשות כן עפ"י דתוה"ק:
הנה לכאורה דאין לנו לחלק בזמנינו בין עזרת האנשים לע"נ לענין קדושת ביהכנ"ס.
ומצינו רק בביהמ"ק שחלקו (בפ"ב דכלים) בין העזרות של ע"נ ושל עזרת ישראל שחלוקים בקדושתם בענינים שונים. אבל לענין קדושת ביהכנ"ס שגם נשים חייבות בתפלה כמו האנשים. ולדעת הרמב"ם ז"ל ד"ת. אין לחלק בקדושתן:
וראי' לזה מדמחלק בגמ' מגילה (דכ"ו ע"ב) דמביהכנ"ס לבי רבנן שרי. ואיפכא לא. וכן בריש פ' בני העיר במתני' דרחוב לוקחים בדמי' ביהכ"נ. אבל איפכא לא. והוי לי' לחלק בביהכ"נ גופא בהכי בין עא"נ לע"נ. וע"כ דשניהם שוים בקדושתן. וגלל כן גם לענין נתיצה פשיטא דשרי על אופן כדי לתקן הע"נ כמבואר בטו"ז (או"ח סי' קנ"א) דשרי נתיצה כדי לתקן. א"כ פשיטא דזה חשיב תיקון כשמתקן ביהכ"נ של ע"נ לעשות גראטים כדי שישמעו התפלות. ובפרט שיתוסף אור לביהכ"נ של אנשים ג"כ וחשיב תיקון: וז"ל הטו"ז (שם סק"ג) כ' ב"י בשם המרדכי פ' בני העיר בהכ"נ נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ דבר מב"ה דתני' בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל מן המזבח מן העזר' שהוא בל"ת שנא' לא תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי עכ"ל. וכתב רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהי' שם גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור. ע"כ יש ליזהר באות' שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי כנ"ל עכ"ל. ובדין דנתיצת דבר מביהכ"נ דוקא כשעושה דרך השחתה ולא כשעושה לאיזה צורך. וכ"כ בס' בית מאיר לאו"ח (סי' קנ"א) בטו"ז וכ' המ"א בסי' שאח"ז וכו' אעפ"י שהיא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר וכו' ולענ"ד לצורך אדם שא"א למיעבד בא"א והוא צורך לעמידתו בבהכ"נ שרי והראי' שהרי דין זה מקורו מהמרדכי שלמדו מדין ההיכל. וברמב"ם ה' יסודי תורה פי' הוא בלשון זה הסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה חייב הרי ביאר דדוקא דרך השחתה אסור והשחתה לא נאמר אלא במה שאינו צורך אדם כדאיתא באילן פירי וכן נמי כתב אח"כ השורף עצי הקדש דרך השחתה וכו' ולענ"ד מיושב בלשון זה קושי' התוס' (מכות דכ"ב) ד"ה אלא ע"ש. ועי' בשדי חמד מע' ביהכנ"ס אות י"ט ואות ל"א:
וכן ראיתי בשו"ת בגדי כהונה (סי' ד') בענין דאסור לסתור דבר מביהכנ"ס דהוי כנותץ אבן מההיכל.
וכ' דמשום זה אין לחוש כיון דאינו עושה דרך השחתה ע"ש. ובשו"ת בית שלמה (סי' כ"א) כ' בדבר אשר העז"נ דחוקה מאד וכו' וההכרח להוסיף עוד עז"נ. וא"א להוסיף אלא א"כ יסתרו חצי כותל מביהכנ"ס שהיא עב מאד ולבנות במקומה מחיצה דקה של אבנים ובשעת בנינה לפתוח בה גראטים לע"נ החדש. ורב א' התיר עפ"י הרמ"א (סוף סי' קכ"ב) דלסתור ע"מ לבנות שרי. אבל חשש להטו"ז (בסי' קנ"א) באם ישאר גומא אסור. ושוב כ' דלא החמיר הט"ז אלא באופן שיהא ניכר מקום הנתיצה. אבל כשבונה כותל חדש רשאי, לבנות כרצונו דקה. וגם בחלונות כיון דפנים חדשות באו לכאן ועפי"ז התיר והאריך שם אם קדושת העז"נ קילא מקדושת ביהכנ"ס כמש"כ מוהרמ"ל (סי' נ"ט) ובשו"ת בית שלמה (סי' כ"ד) כ' שאינו ברור דמביהכנ"ס של אנשים לעז"נ הוי הורדה מקדושה ע"ש, וענינינו קיל יותר. ועי' שו"ת חתם סופר (סי' ל"ב. ל"ג. ל"ד). ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"ב. ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' כ"ב מפלפל בדבריו, וכ' דע"נ מקרי ג"כ קדושה. דנשים חייבות בתפלה כמבואר (בסי' ק"ו) באו"ח. ושם בשו"מ (סי' כ"ג. כ"ד. כ"ה) בענינים אלו:
והנה לאשר הייתי אז צעיר לימים. לא רציתי לסמוך על עצמי ולעשות מעשה להתיר. וכתבתי לכמה רבנים גדולים והסכימו עמי להתיר. ועוד נמצא בידי תשובת ש"ב ומחו' י"נ הרב הגאון הג' מ' שאול הלוי איש הורוויץ אבד"ק טיסמניץ בנידן זה שהשיב לי להתיר. ואביא בזה סיום דבריו וז"ל: ועוד אמרתי בדרך חידוד בהיתר הנתיצה לצורך ע"נ. ואקדים ליישב מה שהקשו על סוגי' דברכות (דמ"ז.) מעשה בר"א וכו'. ופריך הש"ס אהא דמשני התם מצוה שאני מצהב"ע הוא. ואולם בש"ס גיטין (דל"ח) דמשני ג"כ מצוה שאני לא פריך הש"ס מצהב"ע כו'. גם ידוע מה שהקשה המג"א לפי דברי היש מפורשים מובא בר"ן בגיטין שם בפי' דהש"ס התם מנוה שאני דלעולם בהם תעבודו מטעם לא. תחנם. ולכן הוי הפי' מצוה שאני כיון דע"י המצוה שבידו ליכא תו משום לא תחנם. ולפי"ז הק' המג"א ע"מ דפריך הש"ס בברכות שם מצהב"ע הוא הא ליכא עבירה כלל משום המצוה שבידו. ואמרתי לתרץ הכל דבאמת קאמר הש"ס בברכות התם דר"א תרי עבדי אצטריכי לי'. וא"כ כיון דלא הי' די לצרוף העבדים לסניף והי' פטור מצד שהי' אונס שלא הי' מנין כלל. וכיון דהוי פטור וליכא מצוה גבי' עוד כיון שלא הי' מחויב כלל בדבר. לכן פריך שפיר בברכות מצהב"ע הוא. ועיין תוס' ב"ב (די"ג) ד"ה שנאמר בפי' הר"י. משא"כ בש"ס גיטין דהתם קאי הש"ס דלא הוצרך ר"א רק לעבד אחד וכאן דלריב"ל יכול לעשות העבד סניף לעשרה, א"כ הרי הוי מחויב בהמצוה ורק יען דעדיפא לצרף ישראל גמור ושגם הישראל יצא י"ח לכן עדיף לשחרר והוי המצוה מצוה מחויבת עליו וליכא לא תחנם כלל. ולכן לא פריך התם הש"ס מצהב"ע הוא. משא"כ בברכות כיון דתרי איצטריכי לי' ולא הוי מחויב עוד כיון דהוי אנוס דתרי לא יכול לעשות ע"י סניף לעשרה וליכא מצוה המחויבת עליו כלל ורק עבירה דלא תחנם. לכן שפיר פריך מצהב"ע הוא. ומשני מצוה דרבים שאני והיינו כמו שפירשו התוס' בשבת (ד"ד) דהוא מטעם חטא וכו' דבמצוה דרבים אמרינן חטא וכו' ובש"ד ולפ"ז ה"נ בנד"ד שפיר אמרינן חטא בלא תעשה דנתיצה בשביל מצוה דרבים שישמעו הנשים התפלות. וגם בלא זה שאמרתי לעיל מה איכפת לן מה שנתמעט האור מביהכ"נ ופונה לע"נ הרי אמרו קול ומראה כו' אין בהם משום מעילה, וכן בשלהי דש"ס בינה, לענין שלהבת של הקדש כיון שאין בו ממש ועוד שלא נעשה האור של הקדש כלל דאפילו לענין מים בבור של הקדש כתבו התוס' ב"ב (דע"ט) דל"ה המים הקדש דאין חצר להקדש. מכש"כ באור שאין בו ממש ושגם שלא נגרע במיעוט האור כח ביהכ"נ של אנשים דעדיין נשאר כדי מאורות לביהכ"נ בכה"ג שרי לשנות עיין מהרי"ק (שורש קכ"ח). וכ"ז אף א"נ דשייך איזה הורדת, קדושה מביהכ"נ של האנשים לע"נ. אבל לפענ"ד לדינא ששוה קדושת שניהם וליכא הורדה כלל. ופשיטא דשרי לעשות ולתקן כרצונם. דברי מחו' הדו"ש והצלחתו עכ"ל. ועי' לעיל סי' ל"ג ותלי"ש נבנית אז העזרת נשים החדשה לתפארת עד היום. כן נזכה לראות בנין מקדשינו במרום הרים אכיה"ר: