אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קסז

סימן קסו

בשם ה' בין כסה לעשור תרס"א פלונסק. לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' שלמה כ"ץ אבד"ק ה- סאכבאסלוי בהגר:

מכתבו עם התשורה הס' שו"ת אהל אברהם האיר מול פני וכו' ולחדודי ראיתי מה שכ' שם בסי' ע"ח במס' ר"ה (דכ"ח). אמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא. בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע בו לא יצא מ"ט עולה דבת מעילה היא כיון דתקע בו מעל יצא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכב עלי' רבא אמר אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו והקשה הכפות תמרים דהא אמרי' (פסחים דף כ"ו) דקול אין בו משום מעילה ותי' ה"מ כששומע קול השיר שבמקדש דהוא לא עשה שום מעשה אז אין בו משום מעילה אבל כאן דתקע בו ועשה מעשה ונהנה בו יש בו משום מעילה והקשה לפי דעת הכלבו דאף דמצות לאו ליהנות ניתנו אבל הוא עצמו אסור לתקוע בו א"כ צ"ל מה דאמר, רבא כאן אחד זה ואחד זה יצא היינו כשאחר תוקע בו דלאו הוא בעצמו תקע בו אף דמצות לאו להנאה ניתנו מ"מ עביד איסורא דנהנה מן התקיעה שיכול לתקוע בשופר א"כ לפ"ז מה אמר לעיל דעולה בת מעילה נפיק לחולין כיון דסוגי' מיירי דהוא לא עביד שום מעשה רק אחר תקע לו הא אין מעילה בקול ונלפע"ד דלעולם מיירי שהוא עצמו תקע בו ואי תיקשי לך אמאי אמר רבא דאחד זה ואחד זה יצא בו דמצות לאו להנות ניתנו הא מ"מ עביד איסורא מה שנהנה מן התקיעה עצמו מה שיכול לתקוע בו דהוא מכוין רק לשם מצות תקיעה דהוי לי' הנאה הבאה לאדם בעל כרחו והוי לא אפשר ולא קמכוין דכ"ע ס"ל דמותר עי' פסחים (דף כ"ו) בסוגי' דלא אפשר ולא קמכוין ואי תיקשי לך אמאי אמר הכלבו במודר הנאה מן השופר דהוא לא יתקע בו הא הוי אפשר ולא קמכוין זה לא קשה דשם הוי אפשר דיכול לשאול על נדרו:

והנה בשבועות (דף מ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה ור' יוסף הקשו אשמעתין דהמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע תקיעה של מצוה והמודר הנאה ממעין מותר לטבול בו טבילה של מצוה אמאי מותר הא מתהני פרוטה דר"י וקשה אמאי לא מקשה תוס' אמאי דאמר רבא אחד שופר של עולה ואחד של שלמים יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו אמאי יצא ניהו דקיום המצוה לא מחשב הנאה מ"מ נהנה ממנו פרוטה דר"י ולפי הנ"ל ניחא דבשלמא בעולה ושלמים אינו מכוין לפטור מלתת פרוטה לעני רק מתכוין לקיים המצוה והוי לא אפשר ולא קמכוין דמותר משא"כ כאן בנדר לא שייך לא אפשר דהיה יכול לשאל על נדרו. ע"ש: והנה כשאני לעצמי אמרתי בענין זה במה שכ' בשו"ת זכרון יצחק סי' ע"ו וז"ל:

שאלה עכו"ם שהביא שופר בי"ט של ר"ה לצורך ישראל מחוץ לתחום. אם מותר לאותו ישראל שהובא השופר בשבילו לתקוע בו בעצמו או לא:

תשובה. בש"ע א"ח (סי' תקפ"ו סעיף כ"א) כתב המחבר אם עכו"ם הביא שופר מחוץ לתחום תוקעין בו ע"ש. ודין זה נובע מדברי הג"א (בפרק ד' דר"ה) וז"ל. ואם הנכרי הביא שופר כו' מחוץ לתחום בי"ט מותר לצאת בו. דלאו מוקצה היא דהא חזי לישראל אחר דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. וכיון דשרי לטלטולי אפי' לאותו ישראל שרי לצאת בו. דלא מצינו דאסרו חכמים הבא מחוץ לתחום אלא אכילה או הנאה. ומצות לאו ליהנות ניתנו כו' עכ"ל. ולכאורה לפמ"ש הכל בו והובא בב"י בסי' הנ"ל וז"ל. המודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה. פי' אדם אחר תוקע לו והוא שומע. אבל הוא עצמו אמר הגאון שאסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה מפני שיש הרבה בני אדם נהנים כשהן עצמן תוקעים. וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי בשביל טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל. וכן פסק המחבר בש"ע שם סעיף ה' ע"ש. וא"כ אמאי סתם המחבר (בסעיף כ"א) הנ"ל וכתב דאם עכו"ם הביא שופר מחוץ לתחום תוקעין בו דמשמע דאפילו הישראל שהובא השופר בשבילו מותר לתקוע בו והרי אחרי דטעם ההיתר הוא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכנ"ל. א"כ הרי מי שהובא בשבילו אסור בעצמו לתקוע בו וכדאמרן. וראיתי בפר"ח שם שהעיר בזה וכתב דבאמת מי שהובא בשבילו אסור לתקוע בו בעצמו ע"ש. אך באמת מסתימת לשון המחבר לא משמע כן וכדאמרן:

והנראה לענ"ד בזה. ואקדים לתרץ מה שהקשה הש"ך (בי"ד סי' רכ"א ס"ק נ"ט) על מה שכתב המחבר שם סעיף י"ג המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמשמע דאפי' הוא עצמו מותר לתקוע. והרי בא"ח סי' הנ"ל פסק דהוא עצמו לא יתקע וכנ"ל ע"ש בש"ך שהניח בצ"ע. ונאמר בזה בעזה"י. דהנה בהא דאמר רבא בש"ס דר"ה (דף כ"ח ע"א) המודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה פירש"י דהיינו משום דבימות החמה איכא הנאת הגוף ע"ש.

אמנם ראיתי בספר מעשה רוקח שהובא בריש המחברת חידושים על הרמב"ם מהגאונים ז"ל וכתב שם (בפרק י"ז מהלכות שבת) בשם הרב המאירי ז"ל זה לשונו ומיהו יש פי' אחר במצות לאו ליהנות ניתנו. שאעפ"י שבשעת קיום המצוה איכא הנאה לגוף אין בכך כלום ובלבד שלא יהנה אחר עשיית המצוה. כגון המודר הנאה ממעין בימות החמה אסור לטבול בו. מפני שאחר שנטהר הוא נהנה אחר עשיית המצוה ולפ"ז מותר לסכך באיסורי הנאה. אבל לאחר החג אסור. ודברים אלו נכונים ומחודשים עכ"ל והובאו דברים אלו בשער המלך פרק ח' מהלכות לולב הלכה א' ע"ש. ולפ"ז במודר הנאה משופר יש מקום לומר דאף המודר עצמו רשאי לתקוע. דאף אם נאמר דאיכא הנאת הגוף כשהוא עצמו תוקע. עכ"ז מותר דהרי אין נהנה כ"א בעת התקיעה ולא אחר עשיית המצוה וא"כ אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף ולא דמי למודר הנאה ממעין:

אך י"ל דעכ"ז צדקו דברי הכלבו הנ"ל והנמשכים אחריו דס"ל דמודר הנאה משופר לא יתקע הוא בעצמו. ואקדים עוד מה שאמרתי בחידושי מהא דאמרי' בריש פרק ד' דר"ה (דף כ"ט ע"ב) דהא דר"ה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. היינו משום דמדאו' מישרא שרי ורבנן הוא דגזיר בי' כו' גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כו' ע"ש, וראיתי להגאון בעל עצי אלמוגים בחיבורו מעין החכמה על מנין המצות (דף ע"ג ע"א) שהקשה לר"א דס"ל בשבת (דף קל"א ע"א) דשופר וכל מכשיריו דוחין שבת א"כ איך שייך גדרה שמא יעבירנו כו' הרי אף אם יעביר ליכא איסורא דאו' כיון דמכשירי שופר דוחין שבת. וכעין זה מקשה הש"ס בפסחים (דף ס"ט ע"א) אהא דאמרי' דהזאה לא דחי שבת משום שמא יעביר ד' אמות ברה"ר דלר"א ניעברי' דהא ס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת עכ"ד הגאון הנ"ל. ונראה עפמ"ש בס' תמים דעים להראב"ד ז"ל (סי' ע"ז) וז"ל נשאלה שאלה כו' מה טעם גזרו בשופר ולולב כי מיתרמי בשבת שמא יעבירנו כו' ובמילה לא גזרו. והשיב מצות התלויות בקביעות החודש גזרו דשמא אנו טועים בקידוש החודש ואתי לחלל שבת שלא לשם מצוה. אבל מילה שהוא בשמיני וליכא למיתלי בטעות לא גזרי' עכ"ל ע"ש. ועיין בש"ס דר"ה (דף כ"ט ע"ב) בתוס' בד"ה אבל כו' ועיין בר"ן בפ"ד דסוכה ובפ"ק דמגילה ובמג"א (סי' תקפ"ח ס"ק ד') ובשער המלך (בפרק ב' מה' שופר ה' ו'). ולפ"ז ממילא דל"ק קושי' הגאון הנ"ל דאף דס"ל לר"א מכשירי שופר דוחין את השבת. עכ"ז היינו בענין שנודע כי היום הוא י"ט של ר"ה, משא"כ אחרי דיש לחוש שמא אנו טועים בקידוש החודש. א"כ הרי יש לחוש שמא אין כאן מכשירי מצוה כלל ושפיר גזרו שמא יעבירנו כו'. כ"ה פשוט והארכתי בזה בחידושי:

ומעתה נאמר דה"ט דהמודר הנאה משופר אסור לתקוע בעצמו כיון שיש בו הנאת הגוף. ואף שאין הגוף נהנה כ"א בשעת עשיית המצוה. וא"כ בזה אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף. עכ"ז אחרי דיש לחוש שמא אנו טועים בקידוש החודש. א"כ איכא למיחוש שמא אין כאן מצוה כלל וא"כ הרי נהנה גופו מהתקיעה שלא במקום מצוה. ולכך לא יתקע בעצמו אבל אדם אחר מותר לתקוע בו דאז אין כאן הנאת הגוף כלל כ"א הנאת מצוה. וא"כ אין כאן איסור ממ"נ אם היום י"ט הרי איכא מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו, ואם היום יום חול א"כ אין כאן הנאת מצוה כלל: ולפ"ז יש מקום לחלק בין תקיעת שופר דר"ה לתקיעת שופר של תענית. דתקיעת שופר דר"ה דאין אנו בקיאין בקידוש החודש. שפיר די"ל דהמודר הנאה משופר אסור לתקוע בעצמו מטעמא דכתיבנא. משא"כ במצות תקיעת שופר דתענית דאז יש כאן ודאי קיום מצוה. א"כ המודר הנאה משופר רשאי לתקוע בעצמו. דאף דאיכא הנאת הגוף כשתוקע בעצמו עכ"ז אחרי שמקיים מצוה בעת תקיעתו א"כ הרי בזה אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף וכדאמרן. ומעתה עולה שפיר פסק הש"ע. דבי"ד (סי' רכ"ה) הנ"ל י"ל דמיירי בתקיעת מצוה של תענית. א"כ שפיר פסק דהמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה והיינו דגם בעצמו מותר לתקוע וכדאמרן. אמנם בא"ח (סי' תקפ"ו) דמיירי בתקיעות דר"ה שפיר פסק דהוא בעצמו לא יתקע ומשום דאיכא למיחוש שמא נהנה גופו משופר שלא במקום מצוה וכדאמרן כ"נ לענ"ד:

אמנם כל זה במודר הנאה משופר. משא"כ בעכו"ם שהביא שופר מחוץ לתחום שפיר סתם המחבר וכתב תוקעין בו. והיינו דאף הישראל שהובא בשבילו רשאי לתקוע בו. ומשום דמצות לאו ליהנות ניתנו. ואי משום שנהנה גופו משופר י"ל דממ"נ אין כאן איסור. אם היום י"ט הרי יש מצוה בתקיעה ובזה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף. ואם היום יום חול הרי אין כאן איסור תחומין כלל. כ"נ נכון בעזה"י יע"ש. והנה לפמש"כ בשו"ת אהל אברהם סי' ע"ח דהכלבו סובר כן רק בנדר מיושב שפיר קו' הפר"ח בסתירת הש"ע או"ח תקפ"ו סי' ה' לסעיף כ"א והבן:

והנה בקו' התוס' ר"ה (דכ"ח) ד"ה אמר ר"י יש ליישב עפ"י קושי' הכפ"ת בגמ' כיון דמעל הא קול וכו' אין בו משום מעילה. ותי' דדוקא במקדש דהוא לא עשה רק שמע ושוב הקשה להכלבו דמיירי באחר תקע. א"כ מיושב דדוקא בעולה דמיירי ע"כ בעושה בעצמו כיון דמעל א"כ מלה"נ כשיטת הכלבו. אבל בשופר של ע"ז י"ל דאחר תו ומללה"ב ועי' בשו"ת בית משולם (דף כ"ב ע"ב). ובספרי דגן שמים בריש ר"ה. ולדף כ"ח:

ידידו בלונ"ת:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה