שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קנט
בשם ה' יום ד' ו' טבת תרע"ב פלונסק. לכ' י"נ הרב הגאון וכו' מ' יעקב מאיר סגלוביץ נ"י אבד"ק הראדישץ. האיר מול פני ס' מאסף דרושי וכו' ושמחתי לשמוע כי בדעתו להו"ל עוד חלקי ספרו. והנני שולח הסכמתי בבקשתו וכו'. גם הנני ממלא בקשתו לשלוח איזה מילי דאגדתא אשר יוכל להדפיסם כחפצו בספרו הבא אי"ה וזה החלי:
א) בפ' מקץ (מ"א ט"ז) ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה. לכאורה אין זה מן הנימוס ודר"א לכנוס בתוך דברי חבירו (ועיין אבות פ"ה מ"ז שבעה דברים וכו') ובפרט כשהמלך מדבר אליו. שלא להמתין עד שיסיים דבריו ולהפסיקו באמצע דבריו. אשר גם סכנה היא זאת שיחשב כפגיעה בכבוד המלך. והי"ל ליוסף להמתין עד שיסיים פרעה את דבריו והכי הול"ל ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי וגו' תשמע חלום לפתור אותו. בחלומי הנני עומד על שפת היאור וגו'. ואחר שיסיים פרעה את כל דבריו הי' ליוסף לענות בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה: אכן י"ל דתוה"ק משמיענו בזה צדקת יוסף. אשר לא חלק כבוד למלכות במקום שיש חילול ש"ש. אף שסיכן א"ע עי"ז בסכנת נפשו. ולא המתין אף רגע אחת מלהכחיש את דברי פרעה שאמר תשמע חלום וגו' שהלשון מורה כי בכח יוסף ובחכמתו תלוי זאת. וע"ז צעק יוסף תיכף בקול גדול. (כי הל' וימן מורה על הרמת קול גדול. כמו וענו הלוים. ויענו כל העם וגו'. קול ענות אנכי שומע ועוד) לדחות ולשרש הטעות הזה לידע ולהודיע כי הכל הוא מהשי"ת. והוא החונן לאדם דעת. ובלעדו אין חכמה ותבונה וז"ש בלעדי. אין החכמה משלי כפירש"י. אלקים יענה את שלום פרעה. הוא יתן בפי עני' שיהי' לשלום פרעה. כי הכל הוא ברצונו ית"ש. וכבר פירשתי בתפלת הש"ץ הנני העני ממעש וכו' ותגער בשטן וכו' ישטננו. מה ענין הגערה.
ומה גם שהוא ממונה ע"ז שישטין. אכן עפ"י ששמעתי בשם הה"ק ר"י מראדזמין זצ"ל. וכל מאמינים שהוא עונה לחש וכו'. דעונה הוא בקול והש"י עונה בקול אשר המשטין לא ידבר. רק לחש. שטיל זאל זיין והבן: ולזאת נקרא בסליחות פזמון. מפני כי על הקרא ויען איוב. התרגום היא ופזים איוב. כי ויען הוא בקול רם. ולכן סליחה כזאת אשר החזן והקהל אחריו אומרים בקול רם נקרא פזמון:
ב) בפ' מקץ (מ"א ל"ט) אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת וגו'. יש לדקדק דתיבת כל נראה כמיותר. גם מנין ידע פרעה כי יוסף הוא הפותר האמיתי וכוון בפתרונו את האמת מה שיהי' בעתיד:
ונלענ"ד ע"פ מה שיש לדקדק עוד. למה לא סיפר פרעה את החלום כמו שהי' באמת. כמש"כ והנה עומד על היאור והוא בסיפורו אמר (מ"א י"ז) בחלומי הנני עומד על שפת היאור. אבל י"ל דפרעה בכוונה שינה לומר על שפת היאור כדי שיבין עי"ז מי הוא הפותר האמיתי. והיינו שעשה לו לסימן מי שיכוון אמיתית החלום כמו שהי' זה הוא בודאי הפותר האמיתי וכאשר יפתור כן יהי' וכן יקום. כי כמו שהודיעו ד' את החלום כן הודיעו פתרונו. והחרטומים לא ידעו ולא יבינו וכאשר אמר להם כן האמינו לו ופתרו לפי סכלותם. ולזאת לא נכנסו דבריהם באזניו. וכאשר סיפר את החלום ליוסף. הכיר בו מיד מה ששינה מאמיתותו. ומזה הבין פרעה שהוא הוא הפותר האמיתי. כי לו נגלו תעלומות חלומו ופתרונו. וזה יל"פ בתהלים (פ"א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. והיינו כי יוסף תמה ואמר. כי כל דברי החלום יודע אני שכן הי' כמו שסיפר פרעה. אבל מה שהוא אומר שפת היאור זה לא ידעתי ואשמע זאת עתה. וסגנון הכ' יהי' עד"ז. שפת מה שאני לא ידעתי. אשמע עתה. (או שפת לא ידעתי היינו אינני מבין לפתור תיבת שפת מה שאני שומע ממך) ומזה הבין פרעה כי רוח ממרום הופיע עליו בפתרונו. וז"ש אחרי הודיע אלקים אותך את כר זאת. היינו שאתה יודע ומבין אף מה ששניתי. בודאי אין נבון וחכם כמוך והבן:
ג) מקץ במד"ר (פצ"ג) אר"ס כתיב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם. וקשה למה לא מביא מרישא דקרא שלם ישלם. אכן איתא באלשיך עה"פ ואם אין לו ונמכר וגו' ק' וכי מי ירצה ליקח גנב לעבד. הלא יגנוב כל אשר לאדונו. ותי' דשלמה המע"ה אמר אל תבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב אבל אם יהי' עבד לאדון ויהי' לו די מחסורו לא יגנוב ע"ש. וא"כ באם גם מקודם לא הי' חסר לו כלום ועכ"ז גנב בודאי הוא נפש רע ואין מי שירצה לקנות עבד כזה. וכעין זה כ' בס' אוהל יעקב שפי' הא דא"ר סימן כתיב בנימוסינו וכו'. האם החיוב הוא למלך מצרים שיעשה כנימוסיהם הא הם חשבו אותו למצרי ותי' דזאת הי' טענתו כתיב בנימוסינו ואם אין לו וגו' ואז אין חידוש מה שגנב. אבל זה יש לו ועכ"ז גנב א"כ טבעו רע ע"ש:
ובזה יובן דמרישא דקרא לא הי' יכול להביא דהא הוא בתור מצרי אינו מחויב לקיים את נימוסי ישראל לכן מביא סיפא דקרא כתיב ואם אין לו וגו' וא"כ בדרך עצה טובה אמר לו זה דכתיב בנימוסינו ואם אין לו ונמכר וגו'. וע"ז ל"ק קושית האלשיך מי יקנה את הגנב. דהא כיון דלא הי' לו ולכן גנב כי ירעב ללחם והי' מחמת אונסו. אבל זה יש לו ולדעתך שגנב למה לך עבד כזה:
ד) מקץ (מ"ג כ"ג) כספכם בא אלי. לכאורה איך צוה יוסף הצדיק לומר מה שאינו אמת. אכן הענין דהשי"ת שלח השובע באר"מ ורעב בשאר ארצות בכדי שכסף וזהב יבוא למצרים ויוכל להתקיים אח"כ הבטחתו ית"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ולמשל כי בא לבית הנהגת הממשלה בעאמטער חדש והוצרך לשלוח מכתבים באחריות על הפאסט וחפץ לשלם דמי דואר. ואמר לו שר הדואר כי לצורך מכתבי הממשלה אין מן הצורך לשלם דמי דואר. כי דמי הדואר הוא הכנסת הממשלה והפוכי מטרתא למ"ל לשלם ממכתבי הממשלה עבורם ויהי' כמו מכיס זה לכיס זה. וכן אחי יוסף לא הוצרכו לשלם כי כל עיקר הכסף הוא עבורם. וזה כספכם בא אלי. כל מה שיבוא לקאסע הוא עבורכם: ה) מקץ (מ"ד ג')הבוקר אור
והאנשים שלחו המה וחמוריהם וגו'. לכאורה מלת וחמוריהם מיותר. אכן יל"פ עפ"י הש"ס תענית (דכ"ד ע"א) בחמרא דר' יוסי דמן יוקרת שלא הלך ממקומו עם חפץ של אחרים (וכעין חמרא דרפב"י בחולין (ז' ע"ב) וגמליו של אאע"ה. ועיין בס' פני ארי' ועט"ז עה"ת פ' חיי). א"כ גם חמוריהם לכאורה לא הי' להם לזוז ממקומם אם הגביע הי' מונח באחד מהשקים. ועכ"פ החמור שהי' מונח עליו אמתחת בנימין לא הי' לו לזוז ממקומו ולילך. וזה שהשמיענו הכ' שכל החמורים הלכו מפני שלא הי' הגביע בידם דרך גניבה כי לא ידעו מזה מאומה. או מפני שכן הי' רצון העליון ית"ש שיצטערו עוד מזה:
ויתיישב בזה מה דמקשים. איך הכניסו א"ע בסכנה לומר פסק כזה שמי שימצא אצלו הגביע ימות וכולם יהיו עבדים. אכן להנ"ל יובן כי המה דנו מזה שבודאי אין בשום א' מהשקים הגביע דאם הי' כזאת לא היו החמורים הולכים והבן:
ומצאתי סער לזה בס' קהלת יצחק פ' מקץ. שכ' ד מזה שהחמורום הלכו דן יוסף שרצון שמים הוא מה שהוא מצערם. דאל"כ לא הי' החמור זז ממקומו. ועי' ע"ז (דט"ו ע"ב) רבה זבין ההוא חמרא וכו' ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קכ"ט:
ו) מקץ (מ"ד ד') למה שלמתם רעה תחת טובה וגו' יל"פ ויתיישב גם מה שצוה לתת פעם שנית הכסף בשקיהם. הלא הי' די להניח הגביע. אכן הוא בא לסתור בזה את טענתם שיוכלו לטעון הן כסף וגו' ואיך נגנב וגו'. והיינו שיכולים לראות נאמנותם ממה שהשיבו הכסף. והוא טען שכ"ז הי' ערמה כדי שעי"ז יעלה בידם לגנוב הגביע. והראי' שעתה כאשר כבר הגיע לידם הגביע לקחו גם הכסף חזרה. אבל הם טענו שוב. הן כסף אשר מצאנו וגו' מארץ כנען ואיך נגנב וגו'. כי באם רק להראות נאמנות הי' כונתינו לא הי' לנו ליקח הכסף בפעם הראשון לביתינו לארץ כנען רק היינו משיבים תו"מ מהדרך:
ז) מקץ (מ"ד יו"ד) גם עתה כדבריכם כן הוא. נודע קושית המפו' בזה. אכן משמע דמקודם עוד לא גילה הרודף אחריהם שהוא בא בשביל הגביע וכמו שאמרו ואיך נגנב וגו' כסף או זהב. א"כ כיון שלא פירש עדיין מה נגנב בבית אדוניו רק אמר שלמתם רעה וגו'. חשבו שחסר שם דבר מה מכסף וזהב. ומה שאמר הלא זה אשר ישתה וגו' היינו זאת אמר רק בדרך שחוק ששחק מהם. היינו איך עשיתם שטות כזה ליקח ולגנוב כסף וזהב. האם לא ידעתם שיש לאדוני עצה לדעת תומ"י מה שנחסר בביתו. כי הלא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו (מ"ד ה'). היינו עם הגביע הוא מנחש ויודע הכל. וא"כ כיון שלא ידעו עוד שבאמת חסר בבית אדוניו הגביע שפיר אמרו ק"ו ואיך נגנוב וגו' אבל לא ידעו תיכף שהוא רודף אחריהם באמת בשביל הגביע. א"כ הק"ו נסתר דשמא הביאו חזרה הכסף בשביל שעודן הי' ביד יוסף הגביע ויוכל לדעת מי גנב את הכסף ועשו בערמה כדי שיתראו כאנשים נאמנים ושוב יוכלו לגנוב הגביע. ועיין בשמי בס' דבר בעתו פ' מקץ: וז"ש גם עתה כדבריכם כן הוא. היינו לפי שיטתכם יש לכם ק"ו. אבל באמת נסתר והבן. ובס' תולדות נח ח"ב (דק"ה) פי' בזה בדפח"ח:
ח) מקץ (מ"ד יו"ד) ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו וגו'. מקשים המפו' הא לא הי' כדבריהם שאמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגו'. ועיין בזה פי' נפלא בס' דבש וחלב מקץ ד"ה גם עתה כדבריכם וגו' בשם הגאון ר"ש סופר האבד"ק קראקא דברי נועם. ומדייק בל' מעבדיך דקאי על עבדי יוסף. וגם זקני הפנים יפות שם בפי' השני מדייק מלשון מעבדיך דקאי על עבדי יוסף אם הם יחפשו ע"ש:
ועפ"י דרכם נ"ל דהנה הם אמרו מקודם לא ידענו מי שם כספנו באמתחותנו (מ"ג כ"ב) וזאת אמרו אל האיש אשר על בית יוסף. והיינו שהם חושדים שאחד שם עליהם עלילה וחפץ ברעתם להביאם לחשד גניבה. אכן האיש אשר על בית יוסף הרגיע את רוחם כי אלקיהם נתן להם מטמון. ואין להם להאשים איש כי הניח לפניהם מכשול בזדון להביאם בצרה:
וזאת שאמרו גם עתה שאם נעשה הדבר שנית. א"כ בודאי שיד מסתתר הניח לפניהם מכשול להניח הכסף באמתתותיהם ולהעליל עליהם. ואיש כזה הרוצה להביא את איש בצרת חשד גניבה בודאי מחויב מיתה. ואם איש בעצמו גונב מגיע לו רק עונש להיות עבד. וזה שאמרו אשר ימצא אתו מעבדיך. היינו ע"י שאחד מעבדיך הניח לו באמתחתו ומת. היינו האחד מעבדיו שעשה זאת להניח גניבה בשק של חבירו בכדי להאשימו בודאי חייב מיתה. וגם אנחנו היינו באם אנחנו בעצמנו גנבנו נהי' לאדוני לעבדים. כי אין זאת חמור כ"כ כמו המניח מכשול לפני חבירו. וע"ז השיב האיש אשר על בית יוסף. כדבריכם כן הוא. אשר ימצא אתו היינו שנמצא אצלו גניבה יהי' עבד והבן:
דברי ידידו: