שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קנה
בשם ה' א' דסליחות תרנ"ג פלונסק לכ' ידידי הרבני המופלג ויר"א וכו' מ' שלמה נ"י ש"ץ ומוהל בק' טארניגראד:
ע"ד השאלה שהציע לפני בתינוק שמת קודם יום ח' ולא נימול דמלין אותו על קברו. אם החיוב הוא ג"כ לעשות הפריעה. כי כפי ששמע יש מקומות שעושין גם פריעה ויש מקומות שאין עושין פריעה ורוצה לדעת חו"ד בזה. ע"כ תורף מכתבו:
הנה דין זה מקורו טהור מרבינו נחשון גאון ז"ל. וז"ל ספר האשכול (ה' מילה סי' ל"ה) כ' הגאון היכא דמית ינוקא דלא הוי בר תמניא. משום דלא תיעול ערליתה עמיה נהגו גבן דמהילינן לי' בבה"ק להסיר חרפתו, ממנו ודכ' מנהגא לא ידענא לי' עיקר. מיהו כל מנהג דלית בי' איסורא ש"ד למיעבד וכו' ע"ש. וכ"כ בכלבו (סי' ע"ג) ונהגו למול בן שמת קודם שיגיע להיות בן ח' בצור ובקנה בביה"ק להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה היא לו. (עי' וישלח ל"ד י"ד כי חרפה וכו'). ובס' תניא רבתי (סי' צ"ג) כ' לרב נחשון ז"ל ינוקא וכו' רגילין וגמירי כי נח נפשיה מהלין לי' וכו' ומסקי ליה שמא דכי מרחמין מן שמיא והוי תחיית המתים ליהוי ידיע ינוקא ומבחין ליה לאבוה ע"ש. וכ"ה ברא"ש (פ"ג דמ"ק) בשם רב נחשון גאון וכן הרמב"ן בתוה"א בענין ההספד. וכ"ה בשלטי גבורים (מ"ק פ"ג). ובטור יו"ד (סי' רס"ג) ושם בב"י מביא מהגה' מיימוני (פ"א מה' מילה) שמה שנהגו להסיר ערלת הנפלים בצרור ואבן הוא משום תקנת הפושעים דאמרי בב"ר מעביר הערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו' ונותנה על פושעי ישראל ע"ש. ובש"ע יו"ד (סי' רס"ג). ובסי' שנ"ג: וא"כ י"ל דבמקום שנהגו שלא לעשות פריעה הוא מפני טעם של הגה' מיימוני ז"ל דלטובת הפושעים די בהסרת הערלה. ומה טובה נצמח להפושעים באם גם יעשו פריעה שנוגע רק להתינוק. אבל במקום שעושין גם פה פריעה היא לטובת התינוק בגופו. ולפי הטעם דחרפה יוכל להיות חרפה גם באם לא יהי' גם פריעה. דהא המל ולא פרע כאילו לא מל (שבת דקל"ז ע"ב): ולכאו' יש להביא ראי' דעושין גם פריעה. עפימש"כ בחתם סופר חי' למס' שבת (דקל"ה) וז"ל מצאתי בס' מגדל עוז להגאון מהריעב"ץ ז"ל בסדר מילה מייתי מדרש בשעה שהרגו עובדי עגל אמר מרע"ה לא יסתלקו מהעולם כשהם ערלים והי' משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה מים המעורבים עם זהב העגל והיתה אותה ההשקאה והמילה למיתה. ולכן אומרים לתינוק הנמול בדמיך חיי שיהי' לחיים ע"ש. וצע"ג הא מולים היו כל העם היוצאים ממצרים ופי' ש"ס ר"פ מחוסרי כפרה בשעת יציאתן מלו. וכ"כ הרמב"ם (בה' איסורי ביאה ריש פי"ג). וא"כ החוטאים בעגל שהיו בני עונשים כבר נימולו. וצריך לומר דמה שמלו קודם מ"ת אח"כ כשניתנה תורה ה"ל כגר שנתגייר כשהוא מהול והי' צריך הטפה מחדש. אע"ג דיש לפקפק ולומר במילה שנצטוה בה אאע"ה ה"ל קודם מ"ת כמו אחר מ"ת. י"ל לפימש"כ תוס' נדרים (ל"ב) דגבי אאע"ה לא נכרת על המילה אלא י"ב בריתות ולא י"ג. וברית הי"ג הי' בשעת מ"ת דכתיב הנה דם הברית ע"ש. והרמב"ם סוף ה' מילה מונה כל הי"ג בריתות באאע"ה ומונה בריתי אקים את יצחק עמהם. אך התוס' לא ס"ל הכי. נמצא לפ"ז לא הי' המילה שקודם מ"ת חשובה כלאחר מ"ת והי' צריכים הטפה מחדש ולא הי' פנאי למרע"ה מיום מ"ת עד אחר שירד מההר והי' משה מל ואהרן פורע רוצה לומר מטיף דם מאותן המקומות כך צריך לדחוק. שוב מצאתי למורי בהפלאה עה"ת (פ' בא) בפי' פסוק תן חלק לשבעה שכ' ג"כ שמרע"ה חזר והטיף מהם דם ברית אבל ע"ד אחר ע"ש. שוב הבנתי דגם תוס' ס"ל כהרמב"ם דבריתי אקים הוא י"ג. ומ"ש שם הנה דם הברית הוא ציון שציינו דיבור חדש שהיו גורסין כן במשנה דשם כמ"ש בר"ן שם. עכ"פ מ"מ בלאו ה"נ אפשר לומר שהיו צריכין הטפה אחר מ"ת כמ"ש מורי זצ"ל הנ"ל פ' בא. ואי האמת כן הוא א"ש בגר שנתגייר כשהוא מהול ככם כאבותיכם שצריך הטפה ע"ש. א"כ מפורש יוצא ממדרש הנ"ל דאהרן פורע במתי עגל. שלא יסתלקו מהעולם כשהם ערלים:
אם אמנם דיש לחלק ולומר דשם היו גדולים שנתחייבו כבר במצות מילה. אבל בש"ך יו"ד (סי' רס"ג סק"ו) ד"ה קודם כ' וה"ה הגיע לבן ח' אלא שלא נימול בחיים מחמת איזה סיבה ע"ש. והיינו גם בגדול ועי' במדרש רבה נשא (פי"א) לענין אכילת ק"פ ליוצאי מצרים. שהי' משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה ע"ש. וכן במדרש רבה שה"ש (פ"א י"ח) ושם במת"כ פי' משקה כוס הברכה ובאסיפת אמרים שם דסנדק לא הי' עד אליהו ע"ש: וראיתי בס' זכרון ברית לראשונים. מרבנו יעקב הגוזר (עמוד צ"ב) שכ' וגם בב"ר (פמ"ח) א"ר לוי לעתיד לבא א"א יושב על פתח של גיהנם ואינו מניח אדם מהול לירד לתוכה. ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם הקב"ה מעביר הערלה מעל גבי תינוקות שמתו בלא מילה ונותנה להם ומורידן לגיהנם וכו'. ואם כדבריהם שאמרו שמעבירין את הערלה מקטנים שמתו מהיכן נוטל המלאך הערלה. אי בעית אימא צריך שיתן הערלה ביד הקטן והמלאך נוטל מידו. ואב"א עור הפריעה שנשאר לו עדיין אותו עור שני נוטל ונותן לאותן שחללו בריתו. ור' גרשום ז"ל נתן חילוק בין הקטנים. קטן שכלו לו חדשיו וסימנים מוכיחים עליו שערו וצפרניו וראוי היה למול אם לא היה מת בתוך ח' לאותו ודאי מעבירין ערלתו לפי שאינו כנפל גמור שאם הי' חי היינו מלים אותו מילה טובה וכשרה וכו' אבל נפלים גמורים וכו' אין חותכין ערלתן. והקב"ה שולח מלאך ומעבירין ערלתו ממנו ונותן לאותן שחטאו יותר מדאי ומורידן לגיהנם וכו' ע"ש ומשמע מכאן דאין עושין הפריעה כנ"ל:
ושם (צד קכ"ו) מספר של רבי שב"ט והוא רבינו שמואל בן טוביה ממגנצא. וראבי"ה כ' שהוא רבינו שמואל בר נטרונאי מעיר בון בארץ אשכנז ועי' בהגהות אשרי חולין פ"ב ופ"ג. וכבר היה מעשה והכשיר רבינו שב"ט. והובא במרדכי. ועי' ביאורי מהרש"ל בסיליאה שנת רמ"ה קרנ"י בה' הל' נדה (דפ"ה) וז"ל וכ"כ רבינו יואל הלוי מעיד אני על חמי ראב"ן ועל מורי גיסי רשב"ט היו אומרים וכו' ע"ש] מצאתי בתשובות ר' דניאל ור' נתן ור' אברהם בכמ"ר יחיאל. וששאלתם על קטן שמת קודם ח"י אי צריך לחתוך בשר ערלתו אחר מותו או לא ודאי נהוג נשי דידן למיחתכיה וכו' כל האריכות. ולא אוכל להבין כוונתם. דמדברי קדשם משמע שהיא לרעות הרשעים. ובב"י (סי' רס"ג) שהובא לעיל משמע שהיא משום תקנת הפושעים. משמע לטובתם:
ובס' אור זרוע הגדול לרבינו יצחק מווינא (ה' מילה סי' ק"ד) כ' ולענין שאילתא דשאיל שלמה היצחקי [הוא רש"י ז"ל] מן מר נתן ומר דניאל ומר אברהם בנו ומרנא ר' יחיאל מן מתא רומא ז"ל על קטן שמת קודם שמונה ימים אם צריך לחתוך בשר ערלתו לאחר מותו וכו' ועוד אתמר (סנהדרין דק"י ע"ב) קטני ישראל מאימתי חיים לע"ל ר' חייא ור' שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וח"א משעה שיספר. מ"ד משעה שנולד משום דכתיב יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ולמ"ד משעה שיספר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה'. רבינא אמר משעה שנזרע שנא' זרע יעבדנו. רנב"י אמר משעה שנימול שנא' עני אני וגוע מנוער נשאתי אימך אפונה. ר' חנינא א' משעה שעונה אמן שנא' פתחו שערים וכו' שומר אמונים וכו'. רנב"י א' משעה שנימול ואי מ"ד משעה שנולד איבעי למגזר בשרא וכו' משעה שנולד וכו' דמצינו למגזריה וכו' וכן השיב מורי הר' שמחה וכו' ע"ש דיש דיעות שונות בזה. ועי' מש"כ בזה רבינו יצחק גיאת בה' אבל: והנה לכל הטעמים נראה שמוהלים דוקא ילדים שחיו בלידתן ומתו. אולם הגאון ר' ישעי' ברלין הנהיג בברעסלא למול בזכוכית גם ילד שהי' מת במעי אמו ולוקח ממנה אחרי מותה כ"כ בקיצור מעבר יבק מנהג ברעסלא (דיהרפורט תקס"א):
שוב ראיתי בס' זוכר הברית (סי' י"א אות כ"ט) לי"נ הרה"ג ר' אשר אנשיל גרינוואלד שי' מאונגוואר שכ' תינוק שמת קודם שנימול וכו' מלין אותו על קברו וכו' ואין למול אותו בלילה (זכר דוד), ואין פורעין רק חותכין ערלתו בזכוכית ע"ש. ומבואר דשם במדינת הגר אין עושין פריעה. וגם פה ווארשא אין פורעין:
ולאשר ראיתי ליד"נ בס' משמרת שלום ה' שמחות (אות י"ג) במע' ת' שמביא בזה בקיצור הדינים השייכים לזה לכן הנני להעתיק דבריו. תינוק שמת קודם שנימול מוהלין אותו על קברו וקוראין לו שם. ואין מברכין על המילה. ואם לא קראו לו שם קודם קבורה יקראו לו אחר קבורה. עי' פ"ת סי' רס"ג משו"ת מאיר נתיבים (סי' פ"ז) ואם מת לאחר שלשים והוא בכור חייב לפדותו ולברך על הפדיון (יו"ד סי' ש"ה סי"ב). ואם שכחו למולו וקברו אותו כך. עי' לבו"ש בח"ד (סי' קכ"ח) בשם כנסת יחזקאל (פי' מ"ה) דחוטטין את קברו ומלין אותו. ואף שנולד לח' חדשים מ"ש. וכ"ה בבכור שור לסנהדרין (דמ"ז) דיש לפתוח הקבר ולמולו. הובא בחי' רע"א ורמז לשו"ת נוב"י מה"ת (סי' קס"ד). וגם ביד שאול (סי' רס"ג) הסכים לבכ"ש וכנ"י. ובפ"ת שם מביא מנו"ב הנ"ל דאם הוא איזה ימים אחר מותו אין לפתוח הקבר ולראות בניוולו. אכן בכנ"י שם נראה דעתו דאף אחר זמן אחר מותו פותחין ע"ש שמביא מהמאיר נתיבים (סי' מ"ז) דאם מתה גם אמו היולדת וקברו את הנפל עמה על יד ימינה ושכחו למולו אין פותחין את הקבר אבל קורין לו שם. ועי' שו"ת השיב משה (חאו"ח סי' י"ג) דקיבל דבלא שם נעשה מן התינוק חיצון ר"ל. וכן לתינוקת ג"כ צריכין לקרוא לה שם וצריך להזהיר את הקברנים ע"ז הובא בקיש"ט כלל קצ"ט.
ועי' שד"ח ה' אבילות (אות ר"ב) בשם נחמד למראה דאין חילוק בין זכר לנקיבה. והוא פשוט למעיין ברא"ש פ"ג דמו"ק רגילין וגמירין כי ניחא נפשיה דינוקא וכו' והויא תחה"מ הויא ידיעה בינוקא ומבחין ליה לאבוה. וכ' ע"ז בק"נ (ס"ק קנ"ט) וז"ל דאי לא מימהל לא מבשקר ליה וסובר שהוא בן נכרים זה הטעם שמלין אותו. ועל דמסקו ליה שמא סיים שעי"כ הוי ידיעה בינוקא ר"ל שאביו יודע שהי' לו ילד שהי' שמו כך וכך. ומבחין ליה לאבוה. גם הבן מכיר לאביו שמתייחס עליו עכ"ל. וזה הטעם שייך גם בנקיבה. ועי' בהגהות לשפת אמת (אות י') שציין לתשובת יד יוסף (סי' נ"ג) שהעתיק תשו' הג' מוהרש"ק ז"ל דלאו דווקא בנפל שיצא חי לאויר העולם אלא אף נולד מת או יצא מן האשה אחר המיתה ג"כ מלין אותו. וכן מבואר בשו"ת השיב משה שם. ועי' בזה ליד"נ בס' ברית אבות (דף ע"ו) שכ' ומה שהקשה הרב בס' שנו"ח על רי"ו נתיב א' אות ז' על הגמי"י עי' בס' מג"ע למהריעב"ץ שכבר העיר בזה. ומשימין לו שם לזכר בצירי ולא בקמץ דמשמע דוקא לזכר. דגם לתינוקת משימים לה שם וכו' ע"ש:
ובדבר הנוסח בהרחמן שאומרים אחר ביהמ"ז בסעודת ב"מ. בתפוצת ישראל אומרים הרחמן הוא יברך המל בשר וכו' איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה. אם שלש אלה לא יעשה לה. ופה פלונסק ובהרבה קהלות אומרים. איש הירא והזריז עבודתו כשרה. אם שלש אלה יעשה לה. ומאן דאמר הכי לא משתבש וכו'. וכעת ראיתי בס' זוכר הברית (דט"ו) שכ' דיש שרוצים לקיים ותבחר לשון ערומים (פסחים ד"ג) וגורסים איש הזהיר והזריז עבודתו מעולה. אם שלש אלה יעשה לה ע"ש:
דברי ידידו: