שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קמג
ב"ה א' שופטים תרפ"ב ווארשא. לכ' י"נ הרה"ג מ' שלמה היילפרין פה. בעהמ"ס חומת האמונה וש"ס. אשר נשאלתי מכ"ת לפרש לו הירושלמי סנהדרין (פ"ו ה"י) ר' אבהו מטתיה אונס אזל ליה חד מיניק עלון ר' יונה ור' יסי וכו' אמר לון מה אם רשות שלמטן שיש בה כזב ושקר וגניבות דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודינו ומחר איננו נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם. רשות של מעלן שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת וכו' וכו' והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מידת הדין וכו' וע"ש בציון ירושלים דפח"ח. ותמה כ"ת דמה נפ"מ בזה שהוא חי וקיים לענין זה דדינו דין אמת וצריכין להצדיק הדין עכת"ד:
ולעד"נ לפרש דהנה כבר ידועה שאלת העולם מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לי. וכבר ביאר בזה בס' שמן המור (מאמר ג' פי"ב) השאלה שאל ישעי' הנביא ע"ה (מ' כ"ז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל וגו' הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ד' בורא קצות הארץ (ועיין בר"ר סופציא ור"פ צ"ד). והנה רבו הדקדוקים בזה. אמנם הפי' מזה דכבר ידוע דיעקב הוא בחינה פשוטה וישראל הוא בחינה גבוהה כמה"כ "כי שרית עם אלקים וגו'". וידוע דאמירה היא ל' רכה ודיבור קשה. וזהו שאמר למה תאמר יעקב באמירה רכה כמצחק בראותו א"ע מצליח דרכו ותדבר ישראל קשות הוא תלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ובמה דסיים פתח. הצדיק אומר נסתרה דרכי מד' מעשיו הטובים ודרכיו הישרים נסתרים המה מאת ד' בעל הרחמים. כי הוי"ה הוא רחמים וכמצחק בעיני הכת הב'. ומאלקי היינו מדת הדין משפטי יעבור ע"ד אי' אלקי המשפט. ע"ז השיב "הלא ידעת אם לא שמעת" במה שסיים פתח. היינו להשיב תחילה אל השואל המתלהלה ואמר מי הוא בעל משפטי הנה אל זה יביט וכחשו בפניו יענה ויאמר הלא ידעת מעצמך גם אם לא שמעת מפי השמועה אעירה אותך על שאלה אחת אשר גם אתה תבחן ענינה והוא כי "אלקי עולם ד' ". פי' כי שופט בו"ד מהצורך אליו למהר עצמו לעשות דבר המשפט בהעובר. או א) מצד הזמן. או ב) מצד המקום. או ג) מצד היכולת. מצד הזמן. פן יחלה וימות בטרם יקח נקמות ממנו כמאמר בן סירא פן מחר יש ואיננו פי' המחר יהי' והאדם לא יהי' כי האדם אינו בטוח בחייו אף רגע ומצד המקום פן יברח העובר מאת פניו ויעבור ארחות ימים. ומצד היכולת שיעני או יחלה או סיבה אחרת שלא יוכל להנקם ממנו. אמנם הוא ית"ש אינו מהצורך אליו למהר א"ע מסיבת הזמן כי אלקי עולם הוא כי הוא חי וקיים לעולם ע"כ הוא יכול להיות מאריך אף. וכמה"כ כי אשא אל שמים ידי". כלומר גם בהיות הדינים תקיפים להכות ביום זעם. הנה הוא ישא וירים ידו אל השמים ויעכב המכה לבלי להורידה מטה. והטעם "ואמרתי חי אנכי לעולם" ומה לי לחוש כי יעכבני סיבת הזמן. וא"כ אין מהצורך אליו למהר מעשה המשפט מסיבת הזמן. ואם מצד המקום פן יברח העובר מאת פניו. אמר הלא "בורא קצות הארץ". וא"כ גם לקצות הארץ יביט וגם שם ימצאנו. וכמאמר דוד המלך ע"ה "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח". ופי' דאם יסיר הקב"ה רגע אחד השגחתו מן האדם יהי' אפס ואין. וזהו אנה אלך פי' בכל מקום שאני אלך הוא הכל' מרוחך. פי' מפאת שאתה נותן לי רוח החיים. וכמה"כ "נותן נשמה לעם עליה". וכדאיתא בזוה"ק בכל שעתא ושעתא בכל רגעא ורגעא. וא"כ אנה מפניך אברח אין לי מקום לברוח ממך. ואם מפאת היכולת שלא ייעף ולא ייגע'. פי' בו"ד יכול להיות עיף ויגע. אבל לא כן הקב"ה. זהו תשובה על רשע וטוב לו. ועל תלונת צדיק ורע לו ע"ז משיב "אין חקר לתבונתו נותן ליעף כח' וגו'. פי' דגם באורח משפטיו רב טוב צפין בהם והכל הוא לתכלית הטוב כדאיתא במס' קידושין (דל"ט ע"ב) דעבדין לי' יום טב כו'. ועי' בזה בס' אמרי זאב (דף מ"א ע"ב. ודפ"ג ע"ב) ובס' עטרת חכמים (דף נ"ו):
וכבר פירשתי בכונת הויק"ר (אמור פכ"ו) אמרות ה' וכו' בנוהג שבעולם מלך בו"ד וכו' אלא (ירמי' י') וה' אלקים אמת למה הוא אמת א"ר אבין שהוא אלהים חיים ומלך עולם. והוא כנ"ל כי אשא וכו' חי אנכי לעולם. ועי' בס' משמרת אלעזר פ' אמור. ומש"כ זקני בפנים יפות ר"פ וארא. ובתהלים (נ' ו') ובמצ"ד שם. ובפיוט ליוהכ"פ אנו מלאי עון וכו' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. וכפי' השעב"ר פ' בלק לא הביט אין ביעקב ע"ש. וכן בפיוט לר"ה ויוה"כ ואתה הוא מלך אל חי וקיים אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך וכו' והבן:
והנה על תלונת הצדיק ורע לו והתשובה אין חקר לתבונתו כנ"ל כשאני לעצמי פירשתי בהקדם מש"כ בס' משפט צדק תהלים (אות רמ"ב) בשם הר"ם אלמושנינו בס' ידי משה דקס"ח וז"ל הגאון אבן עזרא ז"ל כשנשאל על תלונות צדיק וטוב לו וכו' תמה הלא ק"ו הוא ממשפט אנושיי שלא ישיג אותו הבלתי בקי בחכמה מכ"ש שאין להבין משפט אלהי ית'. וראי' ממה שקרה לו פ"א עם ב' אנשים שהלכו בדרך והיה לאחד מהם שלשה חלות לחם ולהשני שני לחמים. ובא אורח אחד שלא היה לו לחם לאכול והתחבר עמהם בדרך וביקש מהם להאכילו מפתם ונתרצו לו. ואחר שאכלו אלו ג' אנשים את החמשה לחמים הלך לו האורח ונסע לדרכו ונתן להם על החלק שאכל מפתם ביחד חמשה זהובים. ונפל מחלוקת ביניהם איך יחלקו. שהבעל ג' החלות הי' שואל ג' זהובים לחלקו ובעל ב' החלות הי' אומר שיחלקו הזוזים לחצאין יען כ"כ אכל מלחמו כמו מלחם חבירו שהאורח לא הי' מקפיד לאכול שני חלקים לחם מחלקו ושליש מחלק חבירו רק אכל בשוה. ובאו לדין לפני שופט חכם א' וגזר שהבעל ג' חלות יקח ד' זהובים ובעל ב' חלות יקח זהב א'. והיה הפסק הזה לצחוק והיתול בעיני כל שומע. דהרי בעל ג' חלות עצמו לא הי' תובע רק ג' זהובים בלבד והוא גזר ליתן לו יותר ממה שתבע. ובאו לפני הראב"ע ז"ל שהיה מופלג בחכמות לשאלו בזה אז השיב אוי שוטים אם אין ביכולת להבין משפט בו"ד איך יוכלו להבין משפט המלך העליון שהוא מקור כל החכמות והידיעות והבינות בלי תכלית וביאר להם הטעם כי כ"א אכל שליש הלחם יען כולם אכלו בשוה וכאשר נחלק כל לחם לג' שלישין נמצא שהם חמשה עשר שלישין וכ"א אכל ה' שלישים. ובהיות שבעל ב' חלות אכל ה' שלישים לא נשאר מלחמו לחבירו רק שליש א' שהיה כל לחמו דהיינו ב' לחמים רק ששה חלקים ובדין לקח זוז א'. ובעל ג' חלות הי' לחמו תשעה שלישים ואכל הוא ה' נשאר לחבירו שאכל מן חלקו ד' שלישים ובדין נתנו לו ד' זוזים ע"ש. נמצא דהתי' היותר טוב על משפטי ה' הוא לומר שהוא למעלה משכלינו. ועי' בס' חמש ידות פ' ויגש. ועי' קונטריסי בס' עזר אליעזר (דף ל"א). עכ"פ נכלל תי' זה על תלונת הצדיק בדברי הנביא ישעי' אין חקר לתבונתו. ושכל האנושי איננו יכול להשיג את זאת. ועי' בס' דובר שלום אות ס"ח. ועד"ז פירשתי במדרש רבה תשא (פמ"ה) ד"א ויאמר הראיני נא את כבודך. נתאוה לעמוד על וכו' ושלותן של רשעים וכו' מה הקב"ה משיבו ויאמר לא תוכל לראות את פני וכו'. והיינו כנ"ל אין חקר לתבונתו:
וממילא דברי הירושלמי שכ' והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ניחא שפיר. דמזה נלמוד צידוק הדין כנ"ל:
והנני ידידו: