אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קכ

סימן קיט

בשם ה' יום א' ט' ניסן תר"ס פלונסק. לכ' גיסי ב"ד תלמידי החו"ב וכו' מ' יצחק נתן נטע שווערדשארף נ"י בק' זאקילקוב. א) מכתבך קבלתי. ואשר בקשת לפרש לך בפסחים (פ"ט מ"א) ואלו חייבים בהכרת. ובהרע"ב פירש שוגג או אונס חייבין כשהזידו וכו' ע"ש. אם אמנם הטרדות מרובים בהכנה דרבה לחג הק' הבע"ל. לקחתי לי מעט פנאי להשיב לך:

ב) והנה כפי' הרע"ב כן פירש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וכ"פ הרמב"ם (בפ"ה מה' קרבן פסח) דשוגג או אונס חייבין. וכן יש ראי' מהא דחלקו לשני בבות כמש"כ בספר אור חדש ר"פ מי שהי' ליישב ע"פ הרמב"ם. וכן יש ראי' דכ"ה שיטת האבן עזרא פ' בהעלותך כמש"כ בס' ברכת אברהם פסחים דף צ"ב ע"ב:

ג) אכן רש"י פירש דאונס ושוגג פטורין מכרת כמו טמא ומי שהי' בדרך רחוקה. ע"ש במשנה. והנה הברכת הזבח סוף מנחות (דף קנ"א) הקשה מש"ס פסחים (דף צ"ב ע"ב) דקאמר רב אשי דאונס ושוגג אינם בכרת. וכן הקשה בס' קול הרמ"ז במשנה שם. עוד הקשה בקול הרמ"ז דלמה באמת יתחייב באונס הא אינם רחמנא פטרי'. והאמת הוא כמו שתירץ הבה"ז דהרמב"ם פוסק כרבי בפסחים (דף צ"ג ע"א) דחייב כרת בשני אם הזיד. והצל"ח ביאר דבריו יותר דע"כ הרמב"ם פוסק כרבי. ולר' נחמן שפיר הקשה רב אשי לשיטתו דפסק ע"כ כר' נתן דבשני פטור מכרת ע"ש ומש"כ זקיני הגה"ק רשכבה"ג מו"ה משה צבי מיזלש זי"ע אבד"ק זאלקווא בס' חמדה גנוזה פסחים דצ"ג:

ד)יש לומר סברת רבי בהקדם מה שאמרתי בדרוש בוידוי דיוה"כ. ע"ח שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים דמקשים הא צריך להתודות על הקל תחילה ואח"כ על החמור ועיין במג"א (סי' תר"ז סק"ג). ומש"כ דודי זקיני הגה"ק יעב"ץ בסידורו בוידוי דיוה"כ שם:

ה) ויש לפרש דהנה הרמב"ן פ' מסעי והרא"מ שם הקשו בהא דש"ס מכות (דף ט' ע"ב) בגלעד שכיחי רוצחים. והא ערי מקלט הוא רק לשוגג. ועיין בתפא"י מכות פ"ב בגירסא מה עקובה בדם שהיו עוקבין להרוג נפשות. והוא מביא גירסא להורג נפשות ע"ש מה שתירץ עד"ז. ועיין בתוס' מכות שם ובמהרש"א ומהר"ם לובלין שם:

ו) ולעד"נ ליישב עפמש"כ האלשיך (בפ' ויקרא) שלא יאמר האדם אשר חטא בשוגג כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי כי השגגה מצויה בכל אדם. אל יאמר כן. כי גם אם יחטא איש שוגג אין זה כ"א שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחילה ואותה עבירה גרמה לו זאת. והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו. כי הוא יתברך אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כש"כ ע"ש. ובזה פי' בס' אפריון (פ' דברים) בפ' שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת, היינו שוגג, זה בא לך, בעוניך, היינו ע"י שעשית תחילה עון במזיד. וזה הנאמר (בישעי' א') הוי גוי חוטא. היינו מה שנהיית לגוי חוטא מלא שגגות. זהו מחמת שהיית עם כבד עון היינו מזיד עיין שם. וזהו ביודעים ובלא יודעים. דע"י שחטאנו ביודעים זה גרם לנו מה שחטאנו אח"כ בלא יודעים. ועיין בס' רמ"צ לתד"א זוטא (ד"ג ע"ב). ועיין בס' עין הבדולח יומא (דף ל"ו ע"ב) לחו"ז הגה"ק מקעמפנא זכי"ע דבר יקר בהקדם ד"ק של האלשיך הנ"ל. ובשו"ת זכרון יצחק (סי' פ"ז). ומש"כ בס' ילקוט הגרשוני (פ' תבא) בפ' לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ממצותיך היינו במזיד ולא שכחתי היינו בשוגג כנ"ל. וכ"כ בס' אהבת יונתן בהפטורת שובה דזה ענין עבירה גוררת עבירה. דאם שומע אל היצה"ר פעם אחת ישמע לו שנית. נמצא כל חטאי בני אדם הם מאיכות עבירה הראשונה שעשה במרד ובמעל ע"ש.

וכן ראיתי בכתי"ק מהגה"ק בעל החי' הרי"ם זצ"ל לפ' בראשית במדרש (פי"ט) ואכלתי אין כתיב כאן וכו' אכלתי ואוכל עוד. דתמוה איך אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה יענה כן. אלא הפי' כשאדם נברא לעשות רצונו ית"ש בודאי ציווי השי"ת ומאמרו עומדים לפניו כחומה לבל יעבור ח"ו. אולם כשפורץ פעם א' אזי ניטל זאת מאתו. ולזאת התנצל א"ע אדה"ר עכשיו שאכלתי יוכל להיות שאוכל עוד ע"ש:

ז) ולפ"ז מיושב קושית הרמב"ן ז"ל דכיון דבגלעד שכיחי רוצחים במזיד. א"כ שכיח גם שוגגים וצריכים לערי מקלט יותר והבן. ועיין מה שתירץ בזה זקיני, הגה"ק זצ"ל בס' פנים יפות (פ' מסעי). ועתה נשלח אלי הס' ילקוט הגרשוני וראיתי מש"כ באו"ח (לסי' תרכ"א) ונהניתי ע"ש: ח) ובס' האשכול (הל' מילה סי' מ') הובא בנ"א שמצא באגרת לר"י יעבץ ראובן ושמעון ירדו באניה לבוא אל ארץ משפחתם. ויהי סער גדול בים ויחתרו המלחים לבוא אל חוף ארץ שפניא בעת השמד ר"ל. וכאשר כלה שבר שני האחים זה כמה ימים אחזם בולמס כבואם אל ארץ גזרה. ויפגע ראובן בבית מחוץ לחומת העיר. ויחמלו עליו ויתנו לו שם בשר לאכול ותאורנה עיניו ישמעון גם הוא הלך אל בית אשר בעיר ויושם לפניו לאכול ויאכל. ובהיותם עייפים חלשים ונכאי רגלים ישבו שם ימים אחדים בלי הגד כי יהודים המה מחמת הגזירה. ויהי כי שב רוחם. וידעו כי בכחם ללכת הלאה. ויברכו את בעלי הבתים אשר גמלו עמם חסד וילכו. טרם נפרדו התודע אל ראובן בעל הבית אשר גמל עמו. ויאמר לו הכרת פניך תענה בך כי הנך יהודי. דע אחי כי גם אני יהודי כמוך ומן היהודים האנוסים אנכי ואני וכל אנשי ביתי שומרים מצות ד' בסתר. ובמרתף מתחת לארץ אני שוחט ובודק ונזהר מבשר וחלב. ועתה אל תעצב בעבור עצרך בביתי כי בשר פיגול לא בא בפיך. אך שמעון ידע בלכתו כי בבית נכרי התעכב ואכל נבילות מפני פק"נ ויהי כבואם אל עירם וילך שמעון אל חכם עירו וישאלהו מה זאת עשה ד' לי לעצרני בבית נכרי ולאכול בשר טמא ולאחי כה הפליא חסדו. וישיבו דבר. בני הגד נא לי האמת ואל תכחד ממני. אם מעולם לא אכלת דבר איסור בלי אונס. ויאמר אמת נכון הדבר. פ"א הלכתי עם הנערים ביער וראיתי אוכלים לחם וגבינה ויין של נכרים. והתאויתי תאוה רבה וטעמתי מעט ממאכלם ואמרתי יסלח נא ד' לעבדך בדבר הזה. ויען החכם ויאמר. צדיק ד' בכל דרכיו. רעך הטוב ממך מעולם לא בא בפיו דבר איסור. וישמרהו ד' מתקלה גם בעת צרה ואונס. אבל אתה כבר עברת את פי ד' בלי אונס. לא יקרת בעיניו לעשות לך נס וכו' ע"ש. ועיין בס' שמן הטוב ח"ב (אות ל'). ועיין בשו"ת מים חיים (סי' ט"ז) בנוסח הוידוי ע"ח שחטאנו לפניך באונס וברצון. דלכאורה אונס לא בעי כפרה ולדברינו ניחא:

ט)' עוד י"ל ביודעים ובלא יודעים בהקדם מה שתירצתי קושית הרמב"ם ז"ל במס' אבות (פ"ד מ"ה) אחד שוגג ואחד מזיד בח"ה והק' הא הצור תמים פעלו ואין עול ולמה ישוה עונש השוגג לעונש המזיד וע"ש מש"כ במדררש ובפי' פתחי י' לאבות דפח"ח:

ולעד"נ דאיתא בס' בית הלוי (פ' שמות) דטענת אונס לא שייך רק היכא דאם לא הי' האונס לא הי' עושה אותו דבר והאונס הביאו לעשותו אז נחשב כאילו לא עשאו. אבל היכא דגם אם לא הי' האונס הי' עושהו הגם דעתה הוא אנוס בכה"ג לא מיקרי אנוס כלל. ועיין מש"כ בסברא בס' לב ארי' לחולין (דקל"ט ע"ב) ד"ה אסתר מה"ת וכו' ע"ש דפח"ח:

וכמו דמבואר בהפלאה לזקיני הגה"ק ז"ל בהא דקי"ל דאם שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה דכופין אותו להוציא וכ' הפוסקים דבחו"ל אין כופין דדילמא עון ישיבתו בחו"ל גרם לו שלא ילדה אשתו וכ' ההפלאה אע"ג דאנן פסקינן כר"ח כהן בתוס' כתובות (דף ק"י) דבזה"ז אין חיוב לעלות לא"י משום כובד הישיבה שם וא"כ הא ל"ש לומר דעון חו"ל גרם לו מ"מ בחו"ל אין כופין דדילמא גם אם לא הי' האונס ג"כ לא הי' עולה ומשו"ה מגיע לו עונש על שאינו עולה אע"ג דהשתא הוא אנוס. ומזה יצא דמי שהוא פרוץ באחת ממצות ד' אע"ג דלפעמים נתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה מ"מ לא מיקרי אנוס וכמו בשמירת שבת דלפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה או עבור חולה ר"ל וכדומה מ"מ לא מיקרי אונס רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא הי' האונס אבל המחלל שבת כשאינו אנוס גם במלאכה שהוא אנוס מיקרי מחלל. וכן הוא בכל האיסורים. וכן גדר השוגג אינו רק באופן שאם לא הי' שוגג לא הי' עושה. אבל מי דגם אם הי' ידוע לו זה החטא מ"מ הי' עושה אע"ג דהשתא שגג בו מ"מ לא מיקרי שוגג וזהו הטעם דרק השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ע"ש. וזהו כוונת ירמי' ל' על רוב עונך עצמו חטאתיך גם השוגג נחשב כמזיד. א"כ י"ל דואת כוונת המשנה אחד שוגג ואחד מזיד ומיושב קושית הרמב"ם ז"ל:

ובזה פירשתי כל הפרשה בפ' נצבים (כ"ט י"ח) למען ספות הרוה את הצמאה. וברש"י שם לפי שאוסיף לו פורעניות על מה שעשה עד הנה בשוגג וכו' שאצרפם עם המזיד וכו' ע"ש ואכ"מ להאריך:

י י) ולפ"ז מיושב לי דברי הבה"ג בתוס' ר"ה (דף ט"ז ע"ב) לא דאיקלע בשבתא אלא דאתיליד אונסא דמקשים הא באונסא מאי הוי להו למיעבד ואונס רחמנא פטרי' עיין בזה בטו"ז או"ח סי' תקפ"ה. ולדברינו ניחא דהי' אונס כזה דגם בלעדי האונס לא היו תוקעין כנ"ל. וזה ענין ביודעים היינו אם עבר עבירה ביודעים אז גם הבלא יודעים הוי מזיד כנ"ל: ובזה פי' (בפ' שמות) בפ' וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים דאינו מובן סיום הפסוק וידע אלקים. אכן איתא בילקוט דקיטרג שר של מצרים על ישראל שעע"ז ובאה לו התשובה הללו עבדו מתוך שיעבוד ומתוך טירוף הדעת שמא אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. ולפי כללא הנ"ל ידיעה זאת היא נעלמה מעין כל ברי' לירד לסוף דעת האדם החוטא באונס או בשוגג לידע מה הי' עושה אילולא זה האונס שמביאו לידי כך או אם גם בלא האונס הי' עושה וממילא לא נחשב אונס ורק לפניו ית"ש גלוי. וז"ש וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים פי' דראה מעשיהם של ישראל מה שעושים עתה בשיעבודם. וידע האיך היו הם עושים אם לא הי' להם זה השיעבוד והאונס של מצרים. וזה שהשיב הללו עבדו וכו' כנ"ל דהם שוגגים ואנוסים ואילולא זה לא היו עושים כן:

וזה ביאור הכ' (תהלים מ"ד) לא נסוג אחור לבנו וגו'. אמר כי בפנימיות אנחנו טובים ומה שלפעמים נטה אשורינו מן ארחך הסיבה היא יען דכיתנו וגו' והוא הגלות כש"ס ברכות (דף י"ז) רצוננו לעשות וכו' ומי מעכב וכו' ואמר עוד אם שכחנו שם אלקינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלקים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב דהוא ית"ש יודע שאם לא השיעבוד לא היו נכשלים בזה ונקרא אונס גמור כנ"ל וידע אלקים והבן. זה גם בתקיעות אם איתיליד אונסא שגלוי לפניו ית' שאינו נחשב אונם. ועיין בפיוט ליוה"כ הזדונות והשגגות אתה מכיר הרצון והאונס הגלויים והנסתרים וכו' והוא כנ"ל:

יא) וכעין זה י"ל כוונת רש"י ז"ל (שבת דכ"א) כבתה זקוק לה וכו' שמא יפשע ובפנ"י הקשה דרש"י לא אמר שמא ישכח, אכן י"ל דע"י שהדליק בשמנים ופתילות כאלו אשר דרכם להכבה (עיין בס' אגודת אזוב בסוגי' דנ"ח בזה. מאדומו"ר גאון וקדוש ישראל אבד"ק ביאלא זצ"ל. ובס' בית הלוי לחנוכה) הוי מה שישכח פשיעה. ועיין רש"י ברכות (דמ"ג ע"ב) ד"ה דקרי לי' פושע ע"ש והבן:

יב) נחזור לעניננו דזה י"ל הוא סברת רבי כיון דלא עשה פסח שני במזיד. א"כ איגלאי מילתא למפרע דגם בפסח ראשון אין נחשב אונס ושוגג ולכך חייבים בכרת לשיטת הרמב"ם ז"ל לרבי ומיושב קושית ס' קול הרמ"ז הנ"ל מהא דאונס רחמנא פטרי':

ועוד הארכתי ת"ל בדרוש בהא דע"ח וכו' ביודעים וכו' בענין שוגג שנצמח ממילא ממזיד בהקדם מש"כ בס' בית הלוי (סו"פ וישלח) דפח"ת ובמשל מגנב שעלה לעלי' לגנוב ולא מצא מאומה ובין כה ראה מסמר דקור בהסיפון ולמען שלא ירד ריקם מהעלי' ויעקור את המסמר. אבל לאסונו לא ידע כי על המסמר הי' תלוי למטה בבית מנורה יקרה מבדולח שמחירה עלה לכמה מאות שקלים ובעקרו את המסמר נפלה לארץ ותשבר לרסיסים. כן הוא בעבדות השי"ת וחטאי בנ"א. ובזה פי' בתהלים (ס"ב) ולך ד' חסד וגו' ועיין בס' עטרת צבי דרוש ו':

ב"ד גיסך אוה"נ:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה