אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קטז

סימן קטז

ב"ה פלונסק. לכ' ש"ב תלמידי החו"ב וכו' מ' שמואל דוד נ"י זאוולאדאוור וכעת הנאבר"ק ציזעווי. א) כאשר הראית לי מה שהק' בס' בית אהרן (כתובות דט"ז ע"ב) אם יש עדים שיצאת בהינומא הא הוי עדות שאאילה"ז באם יוזמו יאמרו לא להפסיד מאתים להיורשים באנו כי אם להתירה להנשא לרבי (יבמות ס"ד) ולקמן (דמ"ז) דאמר בתרי זימני הוה חזקה א"כ לפי טענת היורשים דאביהם נשא אלמנה והשתא ג"כ נעשית אלמנה לרבי אסורה דאמר בתרי זימני הוה חזקה. וכה"ג אמרינן (סנהדרין מ"א) עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו א"כ ה"נ יכולים לומר להתירה להנשא באנו ושלא לדונה לקטלנית לרבי וקי"ל כוותי' ולא באנו לחייב היורשים בכתובת מאתים ע"ש:

ב) ולפעד"נ לישב דהנה בס' נפש חיה ח"ד סוגיא דעשאאילה"ז (דף ס"א ע"א) כ' שמעתי בשם הגה"ק מגור שראה ברמב"ן או ברשב"ם שהקשה לפי מאי דאיתא בסנהדרין (דף מ"א) דעדי נערה המאורסה שהוזמו אינם נהרגין שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ולא להורגה והיינו באשה חברה דא"צ התראה והקשה דא"כ בכל עדות שבעולם הוי עדות שאאילה"ז דליתא בזוממי זוממין דהזוממין יכולין לומר שלא נתכוונו להרוג את העדים רק להציל ההורג ותירץ דא"כ הי' להם להזים רק אחד מהעדים דהי' ההורג פטור וגם העדים עיי"ש והובא זאת בשמו בשו"ת שואל ומשיב (מה"ק ח"ג סי' רי"ח) ובשו"ת רע"א (סי' רי"ב) חידש זאת הסברא מדעת עצמו עיי"ש:

ולעד"נ לתרץ בהקדם דברי התוס' סנהדרין (דף ט' ע"ב) ד"ה עידי האב נהרגין ומשלמין ממון תימא דאמאי נהרגין דמצי אמרי לא לחייב עידי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון קאתינא כיון שלא התרו בהן וכו' וי"ל דהכא שאני כיון שיודעים דבאים להרוג את האשה יודעים שיהרגו אותן אם יוזמו דאי אפשר להיות זה בלא זה. אבל התם לא ידעו שהיתה חבירה א"נ לא ידעו דחבר אין צריך התראה וכו' עיי"ש. וא"כ מבואר מזה דדוקא שם בהא דנערה המאורסה שיוכלו העדות לומר לאוסרה על בעלה באנו כיון שלא הי' התראה והמה יכולין להראות ראי' שלא באו לחייב מיתה כיון דלא הי' התראה. והא דחבר א"צ התראה. אכן העדים לא ידעו שהיא חבירה. או לא ידעו דחבר א"צ התראה. אבל במקום שהדבר נגרר ממילא לחיוב מיתה אין העדים יכולין לתרץ שבאו רק לחייב הבעל. דהא ממילא כיון שהבעל חייב א"כ רצו העדים לחייב מיתה להאשה וא"כ יהרגו המה. וכעין סברת התוס' ב"ק (דע"ב ע"ב) ד"ה אין שהקשו דלמא אינם נפסלין ותי' כיון שנהרגין ומשלמין ממון ממילא נפסלין דהכל ענין אחד והדבר נגרר ממילא. וא"כ מיושב קושית הרמב"ן בהא דעדים שאינם יכולין לומר להציל ההורג באנו. דהא ממילא אם ההורג פטור ממילא רצו לחייב להעדים וממילא ישנו בזוממי זוממין. וממילא ניחא גם כאן כיון דההפסד מאתים ליורשים נגרר ממילא הוי יכול להזימם והבן:

ולפי"ז ניחא לי גם קושית שו"ת רבינו משולם איגרא (חאע"ז סי' מ"א) לשיטת ר"ת הובא בהרא"ש פ"ב דיבמות דמוציאין בעידי כיעור לבד א"כ בהא דסנהדרין (דמ"א) עדי נערה המאורסה ואי כדעת ר"ת קשה האיך יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו א"כ מ"ט אמרו שראו בה כדרך המנאפין באופן שמחוייבת מיתה הוי להו למימר שראו ממנה דבר מכוער. ובכה"ג נמי אסרינן לבעלה ולא קטלינן לה וכו' עיי"ש. ולפי שיטת התוס' ניחא דהא כיון דלא אתרו בה ממילא יוכלו לומר שכוונתם הי' שלא לחייב: מיתה. ועי' לעיל סי' מ"ד מ"ה והבן:

ג) אכן יותר י"ל.

דהנה ודאי כוונתו עפ"י דעת הש"ך בחו"מ (סי' ל"ג) שסובר דגם בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה. והנה לא אתוכח עמו על גוף דמיונו שאינו עולה יפה. וגם לא מה שנסתר עפ"י דהש"ך גופא שם דמודה דבממון בעינן שיעידו העדים במפורש על הזמן אף דא"כ אפשר שתהי' עדות שאי אתה יכול להזימה מתוך שיכולין לומר אח"כ שאין זוכרין הזמן אבל משנה מפורשת בכתובות שם (דכ"ח ע"א) דהאמינו בעדות זו גם להעיד בגודלו מה שראה בקטנו ומפרש בגמ' הטעם כיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא ועי' פירש"י שם אין הדבר צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור ע"ש והיאך יבקש עתה שיהי' בעדות זו גם משפטי הזמה ככל משפטיו וחוקותיו אשר בדיני נפשות:

ד)וכשאני לעצמי בארתי שבאמת כל ענין עדות זו דיצתה בהינומא וראשה פרוע אינו נגדר בגדר עדות ממש אלא בתורת גילוי מילתא כעין מ"ש הרי"ף ביבמות פרק החולץ וז"ל:

וקי"ל דאשתמדעינא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מילתא בעלמא היא דמגלי דהדין נינהו גברא פלן והא ניהו איתתא פלניתא וכיון דמודעי להו הכי הרי איתחזק גברא דהאי סהדי מפומא דהאי קרוב או האי איתתא דהאי ניהו פלניא הלכך הלכך שרי לי' לסהדי למיסמך עלייהו ולמסהד עלי' דהאי גברא או להאי איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא עכ"ל. ובא' ממכתב הגאבד"ק קוטב ביאר דבריו כי לא הצריכה תורה משפטי עדות אלא אם יהי' עדות על גוף חיוב ופטור או איסור והיתר וכיוצא כגון שיעידו אם לוה פלוני מפלוני ממון או אם החזיר לו ממון או אם זה אסור או אם זה מותר אם עבר זה עבירה זאת או לא אבל אם העדות עד"מ אם זה אחיו של פלוני או לא שאין דברי עדים עתה אם כשר חליצתו של זה או לא אבל דברי העדים הוא ענין נפרד מה שאין בהודעה זאת צד דבר חיוב ופטור איסור או היתר ואין עליהם לדעת כלל על מה יתפרשו דבריהם ורק הודעת דברים בהויות בנ"א הנה לא נגדר זה בגדר עדות להצריך שיהי' כפי משפטי עדים אבל זה בגדר גילוי מילתא וכיון שבזה נאמנים גם פסולי עדים שוב מהני גם שיעשה הב"ד על ידם מה שיש בו נ"מ לאיסור והיתר וחיוב ופטור וכיוצא והאריך בנקודה זאת. וה"נ בעדות שיצתה בהינומא וראשה פרוע שלא באו דברי העדים להעיד שיתן להאשה מאתים או מנה כי דבריהם באו רק לגלות תואר נשואי אשה זאת שהי' בהינומא וראש פרוע ואין מעידים כלל על או"ה או על חיוב ופטור הנה לא נגדר זאת בתורת עדות ממש אלא בתורת גילוי מילתא ושהב"ד דנין אח"כ עפ"י דבריהם שזו אומדנא מוכחת שהיתה בתולה ולענין חיוב כתובה מגיע לה מאתים ולזה מהני בזה גם עדות גדול מה שראה בקוטנו והא דסומכין ע"ז בכאן אף היורשים שאומרים דאלמנה היתה ולהוציא ממון ע"י גילוי מילתא. וע"ז קאמר משום דבלא"ה איכא רובא דרוב נשים ב"נ אלא לפרסם כדי שיצא הדין לאור בלי גמגום ע"י איזו עדות הצריכו שיהיו עדי הינומא אבל גוף הדבר באמת אינו נגדר בגדר עדות והכל רק גילוי מילתא בעלמא והדברים ברורים. ויש לדבר בזה בשיטת הרמב"ם ז"ל שלא כתב באית לי' קלא בהא דנאמנים להעיד בגדלן:

והנני שארו ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה