שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן פ
בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום ה' ואתחנן י"א מנ"א תרס"ט ביער סאקאלניק גליל עירי. שוי"ר לכ' יד"נ ש"ב הרב הגאון וכו' מוהר"ר משה גינז שליט"א אבד"ק קערעסטור במדינת הגר. מכתבו המזהיר הגיע לידי ביושבי ביער ולא אוכל לבוא באריכות. ובקצרה אומר כי גם אני מסכים להתיר לכ"ה שלום בן הרב זאב בעיר ב. סע"ג לישא אשה על אשתו בהסכמת מאה רבנים מג' מדינות. כי כל הטעמים הנאמרים בהיתר של כ"ת נכונים וישרים ומה גם מה שהיא מסרבת לבוא לב"ד וכדעת הגה"ק מסיגיט ז"ל בשו"ת אבני צדק (תאע"ז סי' מ') הן מטעם מורדת והן מטעם עוברת ע"ד במה שאינה רוצית לעמוד לד"ת וכמבואר בשו"ת דברי חיים (חאע"ז ח"א סי' ה') ומעיד שם בשם הגאון בעל חות דעת זצ"ל שעשה מעשה באשה שסירבה לעמוד עם בעלה לד"ת והסכימו עמו אז הגאונים מהרא"ל אבד"ק סטאניסלב ומטאלטשאווע ז"ל ועוד גאוני הדור ההיא ועיין בשו"ת דברי חיים (תאע"ז סי' נ"א) וכן ראיתי בשו"ת יד"נ ש"ב הגאון בעל אוריין תליתאי (סי' קמ"ד) שמתיר לישא אחרת במסרבת לבוא לד"ת דהוית גם עוברת על דת ומביא שם בשם הגאון מליסא ומשו"ת תועפות ראם (חאע"ז סי' ג') להתיר במורדת גם בלי מאה רבנים ולדעתי לעשות היתר דוקא ע"י מאה רבנים עכ"ל. ועיין בשו"ת מחנה חיים (ח"ב סי' כ"ח) וכן מבואר בשו"ת ס' יהושע (חאע"ז סוס"י צ"ח) דגם במסרבת מלעמוד לד"ת חשובה עוברת ע"ד ויכול לגרשה בע"כ גם בתוך יב"ח ע"ש. ועיין בתשובה למהר"ם מרוטנבורג המועתק בתשב"ץ קטן (סי' תע"א) ובהגהות מיימוני הלכות אישות (פי"ד) ובתשו' מצרפים עוד להקל מכח הזמן שכבר כלה אלף הה'. וכ"כ בשו"ת לחם רב (סי' נ"ה) דכן צידד מו"ר בפסקיו (ח"ב סי' רע"ג). והגם שברמ"א (בהג"ה אע"ז סי' א') פסק להדיא דהתקנה במקומה עומדת מ"מ כמה גדולים מצרפים לסניף להקל וכ"ש במקום ספק. גם בד"מ שם מבואר דלאחר כלות האלף החמישי לכו"ע לא הוי אלא מנהג דרבנן וספיקו לקולא ע"ש. ומביא הב"ש וכ"ש לשיטת האומרים דכל עובר חרם ל"ה אלא דרבנן א"כ כשנולד בו איזה ספק בעינן למיזל לקולא. אבל בשו"ת חתם סופר (חאע"ז סי' ב' ג') כ' בשם רש"ל ביש"ש פ"ו דיבמות (סי' מ"א) דכיון דלא נמנו להתיר החרם ככלות הזמן ממילא הוא כמקדם וכ"כ בח"ס (לחו"מ בהשמטות סי' ר"ג) ועיין בשו"ת זקיני החכם צבי סוס"י קכ"ד) דלגבי האשכנזים אין להכניס בסוג ספק אם כלה הזמן דפשיטא לן דלא כלה ע"ש. עכ"פ בנידן דידן אין כאן לא איסור ולא חרם דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן כרבותינו הקדושים מאורי התורה אשר הורו לנו להתיר בכגון דא עפ"י האופנים המבוארים בפסק דמעכ"ת שי'. והנני ש"ב ידידו: