אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן סב

סימן סא

בשם ה' יום ג' קדושים תרפ"ה ווארשא. בדבר השאלה בעיר יאבלאנא שהיו סוס ופרה ברפת א' ובעט הסוס בפרה כמ"פ ונפלה על הארץ ולא הלכה ושחטוה אח"כ. והשוחט הביט על פירכוס כדין. והי' הפרכוס כדין. ואחר השחיטה בדקו החוט השדרה והי' שלם וטוב בלי שום שינוי וריעותא במראה.

רק היו על הבשר מבחוץ איזה בהרות. וגם צלע אחת נשברה מחמת הכאה. ולא הי' עיקץ. ועיקר השאלה לענין נפילה. ובא השאלה לפני הרב המאוה"ג שי' אבד"ק הנ"ל והכשיר את הפרה. הנה יפה הורה ויפה הכשיר הה"ג שי'. בלי שום ערעור ופקפוק כלל. יאכלו ענוים וכו'. ואשר שמעתי כי יצאו שמה איזה מופלגי תורה לפקפק ע"ז. דבריהם אין בהם ממש. ופסקו של הרב שי' הוא כדת של תורה ודינו דין אמת. מיוסד על דברי גדולי הפוסקים אשר בית ישראל נשען עליהם:

ותמה תמה אקרא נגד המערערים אשר כפי ששמעתי המה ת"ח וחרדים לדבר ה' איך לא חשו על בזיון כבודו שי' שהוא רב מובהק ומומחה בהוראה הרבה שנים ככל רב גדול בישראל. ובפרט בדור פרוץ כבימינו בעוה"ר אשר באם כבוד הרב בעירו מושפל בעיני ההמון. זאת גורם פירצות גם להבא אשר חות דעתו דעת תורה לא יהי' נשמע ומתקבל ח"ו. וזאת יוכל לגרום הירוס כל יסודי הדת ח"ו. ואם הי' להם איזה חשש על כשרות של הבהמה. הי' להם לשאול אותו בהצנע. בינם לבין עצמו של הרב בעירם. להודיעם חות דעתו. ושיברר להם מאיזה טעם דן להכשיר והוא בודאי הי' אומר להם יסודי ואופני ההכשר. ולא כאשר עשו לפרסם ברבים קלונו של הרב אשר ח"ו לא טוב הורה. ושיהי' מזה חילול ה' ובזיון ת"ח. לששונם של פורקי הדת אשר רק זאת כל תשוקתם לשמוע קלונו של הרב בעירם עכ"פ מה שעבר אין. ומעתה חוב קדוש מוטל עליהם להשקיט הדבות שוא ולקיים דברי חז"ל שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי. והשי"ת ישפות שלום להם וברכה באהלם נצח סלה ועד:

כעתירת ידידם הכותב צבי יחזקאל מיכלזאהן בועד הרבנים דפה:

גם אנכי ראיתי בכתב השאלה שהי' בעיר יאבלאנא. והרב המאוה"ג הכשיר במקום הפ"מ והורה כדת של תורה. ואין לערער ח"ו ולפקפק על הוראת הרב מרא דאתרא. וכל דברי ש"ב הגאון המפורסם הנ"ל כנים שכתב בחין מליצתו תוכחה מגולה מאהבה מסותרת שלא יאות כן לזלזל ח"ו בכבוד רב מרא דאתרא. ובטח יצייתו לדברי ש"ב הגאון ויפייסו את כבוד הרב שלהם. ויתברכו ממעון הברכות בשפע ברכה והצלחה:

ידידכם דו"ש אהרן נפתלי בר"צ ז"ל זאוולאדאווער מו"צ דפה:

לכבוד יד"נ הגאבד"ק יאבלאנא שי' בין המון טרדותי העצומים. הנני שולח לכ"ת תשובותינו והסכמותינו להכשיר. ואל יתפלא שלא כתבנו טעם ונימוק מיסודי הש"ע ופוסקים. כי בכגון דא הנסיון למדונו שבמקום שיש עוררים מוטב יותר לכתוב בלי שום טעם. רק סתם כשר או... כי באם כותבים טעמים. מרבים מחלוקת וצד השני בא לפלפל ולדחות כפי דעתם. ואין קץ.. ומזקנים אתבונן מה שהביא הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע בתשובותיו כמ"פ בשם חותנו הוא דו"ז הגה"ק רשכבה"ג בעל ברוך טעם ז"ל. אשר לצד שכנגד טוב להשיב בלי שום ראיות וטעמים רק סתם. והרוצה לשמוע ישמע. ונגד המתעקש גרע יותר באם נאמר לו אופני ויסודי ההיתר. וביום ועש"ק קודם החג העבר. בא לכאן שאלה מהרב מווישעגראד. ושלח לכאן העוף אשר אברך אחד משם הורה להטריף והוא הכשיר. והשבתי אני עם הרב ר' שלמה דוד כהנא שי' שהדין עם הרב שכשר. וג"כ לא כתבנו שום טעם ומראה מקומות: בדבר השאלה שהי' סוס ופרה ברפת אחד ובעט הסוס בפרה איזה פעמים ונפלה ברפת ולא הלכה. ושחטוה אח"כ. והשוחט הביט על פרכוס כדין. והי' הפרכוס כדין. ואחר השחיטה בדקו החוט והי' שלם בלא שום שינוי מראה רק הי' על הבשר איזה בהרות וגם צלע אחת נשבר מחמת הכאה ולא הי' עוקץ: והנה עיקר השאלה היא מצד דין נפולה וכפי המבואר בט"ז וש"ך סי' נ"ח הא בזכרים המנגחים זא"ז דנפל לארץ חיישינן. והקשו מהא דבית המטבחיים אין, בו משום ריסוק איברים מפני שנועץ צפרניו עד שמגיע לארץ. וכתבו החילוק משום דבזכרים המנגחין זא"ז כל אחד חושב שיפיל וינצח חבירו מש"ה מחמרינן אבל בהא דבית המטבחיים שיודע שרוצים להפילו והוא אינו עושה שום פעולה מש"ה אין בו משום ריסוק אברים. וא"כ בנ"ד בסוס נגד פרה שהפרה בטח לא עלתה בדעתה לנגח הסוס רק הסוס נגח את הפרה וא"כ אמדה עצמה שלא יזיק לה הנפילה משום דהוי הנפילה מדעת משום דלא חשבה לנגח אותו. וכן פסק הגאון המובהק מבערזאן בס' דע"ת במקום הפ"מ לסמוך ע"ז היכא דהמנגח לא נגח חבירו ונפל בפחות מעשרה טפחים דיש להקל בהפ"מ היכא דלא נודע דנפלה בב"א. ומלבד זה יש עוד צירוף דעת הפרי תואר הובא בדרכי תשובה סימן נ"ח ס"ק י"ח היכא דהכה אותה וע"י הכאה נכאבה ונפלה אינה בכלל הפילוה אחרים רק תלינן דנפלה מחמת הכאב. ובנ"ד יש לצדד לתלות דמחמת הכאב נפלה ולא חיישינן לריסוק אברים. ובצירוף דלא נחשב הפילוה אחרים משום דאמדה נפשה כמו בית המטבחיים דאין בו משום ריסוק אברים. וגם לא הי' י' טפחים רק נחשב לארבעה טפחים מכריסא לארעא. וא"כ בצירוף ב' צדדים אלו דעת הפוסקים הנ"ל דהיכא דהמנוגח לא נגח יש להקל בנפלה בפחות מעשרה טפחים. וגם בנ"ד יש לתלות שנפלה מחמת הכאב ולא נתרסקו אברי'. וגם לא נודע שנפלה בב"א יש לתלות שנפלה מחמת בעיטת איזה פעמים. ויש לתלות שמחמת הכאב נפלה. ומחמת חשש הכאה נגד השדרה ע"ז מועיל בדיקת החוט. וכבר בדק החוט והי' שלם בלא שום ריעותא ובמקום הפ"מ כשר. ויפה הורה הרב מרא דאתרא:

ב"ה יום ב' אמור י"ח למב"י תרפ"ט יאבלאנע. שלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון הגדול. החו"ב. חו"פ. מנורה הטהורה. לו נפתחו שערי אורה. ידיו רב לו. תהלתו מלאה בכל קצוי ארץ וים רחוקים. המאיר עיני חכמים בהלכה. נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א בוועה"ר בווארשא:

אחדשה"ט השו"ת השגתי לנכון וכתבתי בחזרה העתקה אות באות כאשר כ"ת בקש ממני. וממעמקי לב אתן תודה ושבח לכ"ת בעד התשובה כי היא למשיב נפשי. והיושב בשמים ישלח לו עכ"י ברכה בכפלים בכו"פ ברוב"ג נצח סלה ועד:

ידידו המברכו בכל טוב ובכל רגשי הכבוד יעקב שכנא דאמב אבד"ק יאבלאנא והגליל:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה