אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן נד

סימן נג

בשם ה' יום ג' בהעלותך תרס"ח פלונסק. ברכה וכל טוב. והצלחה לרוב.

לכ' ידידי האברך המופלג וכו' מ' נטע הלוי נ"י ליפשיץ בק' קאוונא. האיר מול פני הספר הבהיר דור ישרים ח"א אשר שלח לי מעלתו. ומה מאוד שמחתי לראות כי לא אלמן ישראל. וזרח בחושך אור לישרים. ה"ה מעלת כבוד דודו הרב הגאון כו' מוהר"ר יהודא הלוי זצ"ל אבד"ק מערעטש אשר קיבל על שכמו עבודת הקודש לעמוד בפרץ ולסבב על המשמר משמרת הקודש כרם ה' צבאות ולסתום פיות הדוברים שקר ובוז על תוה"ק ולהציל השיות התמימות ועדר הרחלים מפי חיות הטורפים בלי חמלה וחנינה ושדים זיהרייהו ומיקלא קלי ואזיל. ולא ישיגו אורחות חיים. אוי לנו שכך עלתה בימינו. מהרסינו ומחריבנו יצאו מקרבינו. בארס של כפירה נושכים כנחשים הערומים בסמא דמותא. ורבים חללים הפילו במרורות וחמת פתנים ולשון אפעה המארסים את לבות הצעירים. וימיתו את רגש יהדות שבקרבם. וישחיתו כל חלקה טובה בישראל. התעום וידיחום עד כי הפיצום החוצה מחוץ למחנה ישראל. כל צרוע מנגעים הלבני"ם [עי' בר"ר פ"ס ושמו לבן שהי' מלובן ברשע] מחוץ למחנה מושבו. ומה גדול החיוב והמצוה על כל הרואה בעלבון התורה וחז"ל לעמוד בפרץ לגלות קלונם של המדיחים העמלקים בלבושי כנענים. שלא ישתבחו בעיר וידמו החוטאים בנפשותם כי שתיקה כהודאה דמיא. וכי האמת נר לרגלם:

ועי' לש"ב הגאון מלבוב זצ"ל בשו"ת דברי שאול סי' ג' בפי' גמ' שבת (ד"ל ע"ב) כתיב אל תען כסיל וכו' וכתיב ענה וכו' ע"ש. ובס' כתב סופר פ' פנחס. וכבר הובא הרבה פעמים בדחז"ל לפרסם את החניפין מפני חילול ה' (יומא פ"ו ע"ב) וכמו בקצירת העומר (מנחות פ"ו מ"ג) כל העיירות הסמוכות לשם כו' כל כך למה מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט ע"ש:

ועד"ז תירצתי ת"ל קושית הגאון אברבנאל ז"ל הובא בס' עבודת ישראל בח"ת ליוה"כ. למה הכה"ג בהכניסו את הכף והמחתה לפני ולפנים הניחם שם עד אחר גמר עבודת היום. הביאו לו בגדי לבן ולבש נכנס להוציא הכף והמחתה. דק' בשלמא המחתה היתה צריכה להיות שם עד גמר עלות עשן הקטורת. אבל הכף הי' לו להוציא תיכף בראשונה אחר אשר נתן את הקטורת על האש לפני ה'. ולעד"נ דגם זאת הי' להוציא מלבן של הצדוקים שהם דורשין כי בענן אראה על הכפורת. כי בענן עשן הקטורת יבא. ולדעתם תיקון הקטורת על המחתה הוא מבחוץ (עי' יומא פ"א מ"ה וברע"ב שם). ואם כדעתם אין הצורך להכניס כלל הכף לפני ולפנים רק המחתה לבד. לכן החיוב עלינו לעשות להיפך לפרסם טעותם מן הקצה אל הקצה. היינו דלא די שמכניסים הכף עם הקטורת לתת על הגחלים לק"ק. רק עוד זאת יתירה שמניחים הכף ריקנית לפני ולפנים עד אחר גמר עבודת היום ומוציאה בכניסה ויציאה מיוחדת. ועיין חגיגה (פ"ב מ"ד) ושם בס' קול סופר ובמס' פרה (פ"ג מ"ז). וברמב"ם ה' פרה אדומה פ"א. ובפנים יפות אחרי (ט"ז כ"ג). ובס' בני יששכר לשה"ג שנקרא שה"ג להוציא מלבם של צדוקים דממחרת השבת היינו שבת בראשית. ובחולין (נ"ג ע"ב) לפרסומי מילתא דאיסורא. ובס' מגיד מישרים ויקהל, ובס' זכרון ירושלים פ"ב אות מ"ו ובהסכמתי שם. וכן קיים כ"ק דודו המחבר גאון ישראל זצ"ל בהראותו לעין השמש את הנגעים כי כולו הפך לב"ן כו' קרני צב"י המה קרני צדוקי"ם. דור ודורשיו דורש לגנאי לדור תהפוכות. ועל דודו המחבר זצ"ל יש להמליץ דברי דו"ז הגה"ק ר"ח כהן ראפפורט ז"ל אבד"ק לבוב (מובאים בהק' שו"ת מים חיים) בחזרתו בשלום בלי פגע מהוכוח העצום שהי' לו עם כת השב"ץ שר"י לפני השרים והגמונים בקתדרא בבית הכניסה בלבוב בשנת תקי"ט. ואמר בפי' המשנה (אבות פ"ב) ודע מה שתשיב לאפיקורס. דידוע כי שתי מדות הנה אהבת ה' ויראת ה'. מדת אהבה מכונה ברמז בשם דע. כמאה"כ דע את אלהי אביך כו'. ומדת יראה מכונה בשם מה כנא' מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה כו'. וזה כוונת התנא וד"ע מ"ה. אם תשיג לב' המדות האלו היינו אהבה ויראה המכונים ד"ע ומ"ה. לבך יהי' נכון ובטוח שתשיב לאפיקורס ע"ש. ובקונטריסי בית צדיקים (דמ"ח ע"ב) בסו"ס נפלאות היהודי. ויסופר שם כי בהלוכו אל הוכוח במקום המשפט הלך שמה בלי רפיון לבב. ומדי לכתו התעסף לבנים. באלה הבגדים אשר האדם הולך לבית עולמו. וינצחם בעזר שדי ברוב חכמתו עד אשר גם השרים תמהו על גודל תבונתו. ויהללוהו לאמר אין זה כ"א רוח ה' נוססה בקרבו. ומהראוי להחזיק בידו לקנות את הספר בכסף מלא להניח ברכה באהל ישרים. וד' צבאות יגן בעדו להכין אותו ולסעדו. ויהי כברוש רענן וישקוט שקט ושאנן. עד אשר נזכה לראות צור ישראל וגואלו בהופיעו דמקדשו. על ישראל הדרתו. כברכת ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה