אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן מב

סימן מא

ב"ה יום ד' קרח תרס"ו לפ"ק פלונסק. לכבוד י"נ הרה"ג מ' ישראל נ"י דובנא בווארשא. את יקרת מכתבו מיום ב' קרח הגיעני וברוב עונג קראתי את דבריו. והנה בעת היינו יחד דברנו מדברי המהרש"א ב"ק (דמ"ו ע"א) שכ' דהיכא דאיכא אומדנא לא הוי מודה בקנס. ועתה אמרתי לתרץ בדבריו דברי רש"י בסוגיא דשור שהי' רודף שכ' והוזק הנרדף. משום דנוכל לפרש דקאי על הרודף. אמנם דשוב יקשה קושי' המהרש"א דאף אם יודה יפטור מטעם מודה בקנס והכא לא שייך תירוצו דהא לגבי רודף ליכא אומדנא ולכך פירש רש"י דקאי על הנרדף ושפיר איכא אומדנא:

ובזה אמרתי לתרץ קושית התוס' (בשבועות ל"ד) ד"ה דאי אית לי' דר' אחא בדיני נפשות נמי משכחת לה וכתבו תימא דהא בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ה) משמע דר"א לא מיירי רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ע"ש. ולהנ"ל אתי שפיר דהא לכאורה קשה דגם בדיני נפשות משכחת ידיעה בלא ראי' כגון שהודה וע"כ משום דהוי מודה בקנס. ולפ"ז שפיר פריך הגמ' לימא דלית לי' דר"א דאי אית לי' דר"א שוב משכחת בגוונא דהודה. ואי משום מודה בקנס י"ל דמיירי דאיכא אומדנא ג"כ. ואף דאומדנא לא מהני בד"נ מ"מ שוב לא הוי מודה בקנס כסברת המהרש"א הנ"ל:

ובזה רציתי ליישב ג"כ קושית התוס' על רש"י (בכתובות דף ט') בגמ' שם דפריך וכי תימא מפ"מ לא אסרוה פירש"י על דוד שהרי עדים הרבה ידעו. וכ' התוס' ואין נראה דנהי דידוע לרבים הוה שהביאה אל ביתו מ"מ הא לא ראו כמכחול בשפופרת ולכך פירשו מ"מ לא אסרוה לדוד דדוד הי' יודע בודאי שנבעלה ואם היתה אסורה לו לא הי' אותו צדיק לוקחה לאשה. ועפ"י סברת המהרש"א הנ"ל א"ש. דהא לכאורה ק' לסברת התוס' משום דדוד הוה ידע דמה בכך הא כיין דאינה נאסרת על בעלה בביאה זו דהא לא הי' בעדים ואם הי' מודה לא הי' נאמן דאין אדם משים עצמו רשע וא"כ כיון דבביאה זו לא אסרה ע בעלה אינה אסורה לבועל. ולכך פירש רש"י שהרי, הרבה עדים ידעו שהביאה אל ביתו והוי אומדנא ואף דהאומדנא לחוד לא מהני מ"מ באם יודה לא אמרינן בזה דאינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע. כסברת המהרש"א לענין מודה בקנס ושפיר פריך הגמ' מ"מ לא אסרוה על דוד ויש לעיין ב"ה לסברת הרשב"א המובא בנוב"י, מה"ק סי' ע"ב.

יעיין בשו"ת רע"א מהד"ת סי' נ"ה נ"ו. ובשו"ת בית משולם סי' ט' י'. ובשו"ת שו"מ מה"ד ח"ב סי' קפ"ח:

ובשולי היריעה אכתוב לכ"ג מה שאמרתי לפרש דברי הגמ' שבת (נ"ו) רבי דאתי מבית דוד מהפך בזכות' דדוד דידוע דקדוק המחברים על לשון הגמ' ולא עוד אלא בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות. ונראה דאמרינן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. ומאותה שעה הוה ספק אשת איש ולשיטת הרמב"ם סד"א מה"ת לקולא וכתבו המפו' דהרמב"ם למד זה מהא דכתיב לטהרו או לטמאו דפתח הכ' בטהרה תחלה להורות דספק מותר. ומה"ט אמרינן ספק שער לבן קודם לבהרת טהור (עיין תוס' כתובות ע"ה). ולכאורה קשה דילמא הא דפתח בטהרה תחלה כדי שלא להתחיל בטומאה וע"כ דאמרינן דחדא היא אם להתחיל או לסיים. וזש"א הגמ' בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות דהמה למדו נגעים קודם משום דלא רצו להתחיל בדיני אהלות דהיא טומאת מת. ולפי סברתם דעיקר היא ההתחלה. והסיום אין בכך כלום. אמרו לו לדוד הבא על א"א מיתתו במה דלא מוכח דספק מותר. ולכך רבי דאתי מבית דוד מהפך. שסידר במשניות אהלות קודם לנגעים ושפיר מוכח דסד"א מה"ת לקולא מהא דלטהרו או לטמאו. ומחמת טרדות רבות מוכרח אני לקצר:

ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה