אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן מ

סימן לט

בעזהשי"ת גביית עדות. שאלה. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא. ואתא לקדמנא יצחק ב"ר ברוך ראפאפארט. מרחוב גראניטשנא מספר עשרה. והעיד לפנינו באליונ"ע איך בשנת 1917 למספרם בסוף השנה. הייתי בעיר חארקאוו במדינת רוסיא. והייתי שם עד סוף 1919 למספרם. והי' שם איש אחד שמו שלמה קאץ מעיר יעקאטרינעסלאוו. אשר הייתי מכירו מכבר מווארשא. והרבה פעמים עסקתי עמו בשותפות מסחרים שונים. ולבסוף שנת 1918 למספרם. אמר לי שלמה כ"צ הנ"ל. איך שבא לחארקאיו איש אחד שמו חיים קאנין מעיר אדעס. ואני הייתי מכבר מעיר ווארשא. כי הוא קרוב שלי ג"כ. והקרבות עמו הוא רחיק מאוד. והלכתי עם שלמה כ"צ הנ"ל לאכסניא של חיים קאנין הנ"ל. והכרתי אותו מאוד שהיא חיים קאנין הנ"ל. ואח"כ דברתי הרבה פעמים עם חיים קאנין הנ"ל ולבסוף שנה הנ"ל נסעו שניהם יחד:

ר' שלמה כ"צ הנ"ל וגם חיים קאנין הנ"ל לעיר יעקאטרינעסלאוו. וכאשר נתתי ג"כ סחורה שלי ליד שלמה כ"צ הנ"ל. למכור אותו שם בעיר יעקאטרינעסלאוו הנ"ל ולא שמעתי שום ידיעה מן שלמה כ"צ הנ"ל איזה ימים. ולאח"כ שמעתי קול בעיר חארקאוו איך שהאכרים באלשעוויקעס מן הכפרים עכבו מסילת הברזל (את הצוג) לערך פ' וויארסט קודם העיר יעקאטרינעסלאוו. אמנם לא ידעתי אם הי' אותו הצוג שנסעו שלמה כ"צ וחיים קאנין הנ"ל. ואח"כ לערך שלשה שבועות נסעתי בעצמי לעיר יעקאטרינעסלאוו לשמוע מה נעשה מסחורה שלי. והשגתי שם בעיר יעקאטרינעסלאוו את שלמה כ"צ הנ"ל. וסיפר לי גופי' דעובדא:

איך לערך פ' וויארסט קודם יעקאטרינעסלאוו עכבו אכרים (פויערין) באלשעוויקעס את הצוג. והתחילו לירות בקני רובים אל הצוג. ואח"כ נתנו צו שכל האנשים הנמצאים בהצוג יצאו מן הוואגאנעס לחוץ. וכן עשו. וכאשר הי' בהוואגאנעס ג"כ אנשי חיל. באלשעוויקעס. אשר יצאו ג"כ מהוואגאנעס. התחילו לירות ג"כ בקני רובים על (הפויערין) הנ"ל וגברו מאוד היריה מן קאלען ורעוואלווערען מן זל"ז וראיתי איך חיים קאנין הנ"ל שותת ממנו דמים מן מצחו ונופל לארץ. והבאלשעוויקעס (פויערין) הנ"ל נתנו צו שיאספו כל אנשים יחד למקום אחד. כי המה גברו על אנ"ח באלשעוויקעס הנ"ל. וכן עשו האנשים. ונפלו הרבה אנשים הרוגים מן היריות הנ"ל. ואח"כ לערך שעה אחת נתנו צו שכולם יחזרו להפאיאזד. וחזרתי ג"כ להפאיאזד וראיתי את חיים קאנין הנ"ל שהוא מוטל אצל הוואגאן על הארץ וכמו על העין הימנית אצל השלעף הי' לו ראנע מלוכלכת בדמים. ומשמש ביד על הראנע והרגיש איך שנשבר שם העצם. אונד ער האט איהם געטרייסעלט. אונד געריפען חיים. אבער ער איז געווען טויט. וראשו הי' ארינטערגעריסן וגם הי' קאלט. והבאלשייויקעס הפויערין הנ"ל גירשו אותנו תיכף משם אל הכפר שלהם. ואיני יודע מה הי' סופו של חיים קאנין הנ"ל אם בא לקבורה או לאו, כל הנ"ל שמעתי מן האיש שלמה כ"צ הנ"ל:

העד יצחק ראפאפארט הנ"ל הוא מגולח זקן. ההוא אמר איך שהוא איננו פרימער. גם אמר שמכיר את אשתו של הנהרג הנ"ל. שמה היא רעגינא. מרחוב נאוויליפיע מספר ל"ה. אין לה בנים מבעלה הנהרג הנ"ל. שם אבי' של האשה הנ"ל הוא פעלדמאן:

העד בעצמו בעה"ח בעה"ח יום ה' ב' לחדש כסלו תרפ"ו:

נאום צבי יחזקאל מיכלזאהן. נאום מנחם שכנא ריטשעוואל. ונאום יעקב זילבערשטיין. תשובה. הנה לכאורה פשוט להתיר העגונה הנ"ל. וכמבואר ביבמות במשנה (קכ"ב ע"א) דמשיאין ע"פ עד מפי עד ובש"ע אהע"ז סימן י"ז סעיף ג' אמנם הא מבואר בש"ע סעיף ל"ג ובפוסקים דעד אחד במלחמה צריך לומר קברתיו. דאם לא אמר קברתיו אמרינן דאמר בדדמי יעו"ש. ובנ"ד הנ"ל הא העד יצחק ראפאפארט הנ"ל שמעיד מפי העד הראשון שלמה כ"צ הנ"ל. לא אמר לו שלמה כ"צ הנ"ל קברתיו. רק להיפך אמר בשמו שאינו יודע אם נקבר הנהרג חיים קאנין הנ"ל אם לאו מפני שגרשו אותו תיכף מן, הנהרג חיים קאנין. וכנ"ל. ולכך אין לצרף בנ"ד הנ"ל קולא. עפ"י דברי מהריב"ל. ומובא בפ"ת אות ל"ג. ובשאר אחרונים. דעד מפי עד אין צריך לומר קברתיו יעו"ש. משום דכל הסברא שלו דתלינן להקל. שאם הי' העד הראשון לפנינו הי' מברר דבריו יותר. רק העד לא חש להזכירו להעד הראשון שיברר דבריו יעו"ש. וכאן בנ"ד הנ"ל אי אפשר לומר כן דהא העד השני אמר בפירוש בשם עד שלמה כ"צ הנ"ל. איך שגרשו אותו תיכף משם. ואינו יודע אם בא הנהרג לקבורה וכנ"ל:

אמנם נסתפקתי אם בנ"ד הנ"ל נחשב מלחמה. דמלחמה נקרא רק מלך עם מלך אחר. וכלשון הכתוב. עשו מלחמה את ברע מלך סדום וכו'. אמנם בנ"ד הנ"ל האכרים הבאלשיוויקעס הנ"ל נחשבו רק כמו לסטים. וא"כ דלא מצינו רק גבי מלחמה צ"ל קברתיו אבל לא בנפל עליו לסטים. אמנם ז"א לפי מה דאיתא ביבמות (קי"ד) דטעמא דמלחמה משום דאמרה בדדמי ס"ד בכל הני דאיקטול הוא פליט. ואת"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זימנין דמחי לי' בגירא או ברומחא וסברה ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחי' יעו"ש נמצא דיש שני מיני בדדמי. וכן גבי ע"א במלחמה יש ג"כ שני מיני בדדמי. דהא בגמרא שם קט"ו בהאיבעי' שם מדמה להו להדדי וכמבואר בפוסקים יעו"ש וכן נראה מלשון הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין תסמוך על דעתה שרובן למיתה ואמרה מת כיון שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא בכללן יעו"ש וכן הוא לשון המחבר בא"ע סימן י"ז סעיף מ"ו מאחר שנהרגו אלו ואלו גם הוא נהרג בכללן יעו"ש. וכן בגמרא שם גבי דבר. ורעבון. ושילוח נחשים ועקרבים. אמרינן בדדמי. וכן ברמב"ם וש"ע סעיף ל"ג כתב שם עד אחד אמר ראיתי שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן וכו' יעו"ש. וא"כ גבי נפילת לסטים הנ"ל שנהרגו אנשים רבים ג"כ שייך החשש של בדדמי הראשון. דכל הני דאיקטיל ס"ד הוא פליט. ובקונטרס עגונות סימן רפ"ט בשם המרדכי דכל היכא דירא העד לעמוד שם אמרינן בדדמי ואין חילוק אם ירא מחמת שלא יעבור עליו ג"כ הכוס או שיעלילו עליו המלכות שהוא הרגו מחמת שהי' עומד סמוך להנהרג. דאין חילוק בין יראה ליראה יעו"ש. וא"כ פשיטא דגבי נפילת הלסטים ג"כ שייך בדדמי:

גם יש ראי' ברורה מגמרא שם דגבי נפילת לסטים שייך ג"כ בדדמי כמו גבי מלחמה. דהא הגמרא שם מיבעיא להו. החזיקה היא מלחמה בעולם אי אמרינן מה לה לשקר וכו' ורצה הגמרא לפשוט שם מברייתא נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת. ודחי הגמרא שם אשה כלי זיינה עלי' יעו"ש ופרש"י ז"ל דלסטים הוי מלחמה קטנה יעו"ש. ובתוס' שם זימנין דמחי לי' בגירא או ברומחא מחלק שם דגבי מלחמה יראה לעמוד שם עד שימות לפי שזורקים חצים ואבני בליסטראות ואינם מתכוונים על מי שיפול אבל גבי נפלו עלינו לסטים לא אמרה בדדמי משום שעומדת שם עד שימות יעו"ש. והך דאשה כלי זיינה עלי' מבואר בפוסקים שני פירושים א) משום דאשה לאו בעלת מריבה ומלחמה ולכך מרחמין עלי'. ב' משום דמזנים עמה ולכך אינם הורגים אותה. ולכך עומדת שם עד שימות יעו"ש. משמע רק אשה אבל איש ירא לעמוד גבי נפילת לסטים עד שימות ואמרינן בדדמי. דאל"כ מה רצה הגמרא לפשוט מנפילת לסטים וק"ל. אח"כ מצאתי בתשובת מהר"מ לובלין סימן נ"א דנפילת לסטים הוי כמו מלחמה ואמרינן בדדמי ומביא ראי' חותכת מגמרא הנ"ל ונהניתי שכוונתי לדבריו:

אמנם הא מבואר ברמ"א סימן י"ז סעיף י"ז דאפילו אי בעינן קברתיו לאו דוקא קברתיו אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שוודאי מת ולא אמר בדדמי מהני יעו"ש וציין ע"ז ב"י בשם תשובת הר"ן והריב"ש יעו"ש. והרמ"א קיצר בדבריו מאוד. ולא ביאר באיזה אופן הוי וודאי מת. אמנם בב"י איתא שם בשם תשובת הריב"ש כגון שטילטלו אותו ממקום למקום. או שמעיד שנתעסקו בו אחרים בטילטולו, ולא הי' נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. ובר"ן הוסיף ע"ז דאמר העד אני נגעתי בו לאחר שמת. ומסיים הר"ן שם ומ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זה שלא יהא בו שום צד דאיכא למימר בדדמי אמר יעו"ש:

ולפ"ז בנ"ד הנ"ל יצחק ראפאפארט הנ"ל העיד בשם העד הראשון שלמה כ"צ הנ"ל. איך שמשמש בידו על הנהרג חיים קאנין הנ"ל על הראנע אשר הי' לו אצל השלעף והרגיש שנשבר שם העצם. אונד ער האט איהם "גטטרייסעלט". והי' ראשו ארינטערגעריסען. אבער ער איז געווען טויט. והי' קאלט. כנ"ל בגב"ע הנ"ל. וא"כ הי' נגיעה בהנהרג הנ"ל. ובנגיעה מבואר בר"ן הנ"ל דהוי כמו קברתיו. ואף שמסיים הר"ן דצריך דקדוק גדול בעדות זה וכנ"ל.

הא בנ"ד הנ"ל הי' ג"כ "טרייסלען". "וטרייסלען" הוי נענוע היינו שנענע את הנהרג והי' מת וגם קאלט. והנענוע עדיף מנגיעה. ובוודאי בצירוף הנגיעה והנענוע הוי כמו קברתיו. וגם הי' קאלט וכנ"ל. ודי בזה הדקדוק שוודאי מת ולא אמר בדדמי וז"ב:

עוד יש סניף להקל דהנה בשו"ת חתם סופר סימן מ"ת וסימן מ"ה יצא לדון בדבר חדש דבזמן הזה נשתנו העתים מזמנים הקודמים. שעתה קבוע בי דואר בכל המדינות. ואם הי' נמלט הי' מודיע לביתו ע"י אגרת או ע"י מכתבי העתים. אם לא הי' לו קטטה בביתו. ונהי דיוכל להיות דיש לו סיבות המונעים אותו להודיע לביתו. מ"מ הם מועטים. ורוב מודיעים לביתם אם יש להם שלום בית. והרוב הזה מוציא את אשתו מחזקת איסור א"א דאורייתא. וכמו היכא שנטבע במים שאל"ס דיצאה ע"י הרוב שנטבעים מאיסור א"א דאורייתא ואם נשאת לא תצא וכמבואר בגמרא ופוסקים. ומ"ל הרוב שנטבעים ומ"ל הרוב שמודיעים לביתם. ונתן שם שיעור לזה י"ב חדשים אם נשתכח ואבד זכרו. ע"ש הפסוק נשכחתי כמת מלב. ושכחת מת הוא י"ב חדש. אם לא כתב לאשתו שום מכתב. וכתב שמצא כעין סברא זו בספר עזרת נשים. ונסמך שם ג"כ על דברי רש"י ז"ל כתובות כ"ב באומרת ברי לי שמת וכו' ופרש"י ז"ל בזה"ל אילו הי' קיים הי' בא יעו"ש. ואף שהחת"ס הנ"ל לא רצה ע"ז לבד לסמוך להקל שם. מ"מ כתב שם דעכ"פ מחמת רוב הנ"ל יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא וצירף לסניפים אחרים יעו"ש. (וכבר אמרתי דדבריו המה קלורין לעינים. דלפי דבריו בזמן הזה יצאו כל העגונות מחשש איסור א"א דאורייתא. והוי רק איסור דרבנן לחוש להמיעוט הנ"ל, אם עבר י"ב חדש והי' לו שלום בית ולא כתב מכתב לביתו. וכנ"ל. ובאיסור דרבנן יכולין בנקל לגבב קולות וסניפים להתירם מכבלי העיגון). וא"כ בנ"ד הנ"ל שעברו שמנה שנים וחיים קאנין הנ"ל לא נתן שום ידיעה לביתו. והי' לו שלום בית. וא"כ אשתו הנ"ל יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא וכנ"ל ונשאר רק איסור דרבנן לחוש למיעוט שאינם מודיעים לביתם וכנ"ל ולא תנשא לכתחילה וכנ"ל. ובאיסור דרבנן שוב יכולין לסמוך על דעת הראב"ד ומקצת הראשונים דס"ל דעד אחד במלחמה לא בעינן קברתיו וכמבואר בהרא"ש ז"ל בריש פרק האשה שלום ובטור אהע"ז. וגם בב"י כתב בשם תשובת הר"ן בזה"ל וכבר ידעת שיש חולקים על הרי"ף וס"ל דעד אחד במלחמה, אף דלא אמר קברתיו מהימן וכו' משום דלא חיישינן שאמר בדדמי וכו' ובוודאי שדברים נכונים וקרובים אל הדעת אבל מאחר שהרי"ף והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור א"א כנגדם יעו"ש:

אמנם דברי הר"ן הנ"ל הם רק אם היא בחזקת איסור א"א דאורייתא. אמנם בנ"ד הנ"ל הוא רק איסור דרבנן וכנ"ל ובאיסור דרבנן מבואר בש"ע יו"ד סימן ר"ב בכללי הוראת או"ה בש"ך ז"ל שם דבדרבנן בשעת הדחק סומכין אפילו על דעת יחיד להקל. ומקורו מנדה (דף ה') ובעירובין (מ"ו) כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק יעו"ש וא"כ בנ"ד הנ"ל אין לך שעת הדחק גדול מזה כמובן. וא"כ יכולין לסמוך בודאי על שיטת הראב"ד הנ"ל דלא בעינן כלל בנ"ד קברתיו. ודו"ק. אח"כ מצאתי בשו"ת מהר"מ לובלין סימן קכ"ח שצירף ג"כ דברי הראב"ד הנ"ל לסניפים אחרים שם יעו"ש. ונהניתי שכיוונתי לדבריו:

אמנם דא עקתא. שהעד הנ"ל הוא מגולח זקן ובתוס' שבועות (ג' ע"א) בד"ה ועל הזקן מבואר שם דאף הנשחת עובר כמו גבי הקפת הראש דאחד המקיף ואחד הניקף יעו"ש וכן איתא בש"ע יו"ד קפ"א יעו"ש וא"כ עבר העד על לאו שיש בו מלקות ופסול מן התורה וכמבואר בחו"מ סימן ל"ד יעו"ש והעד הפסול מה"ת אינו נאמן להעיד על האשה שמת בעלה וכמבואר באהע"ז סימן י"ז סעיף ג' יעו"ש:

אמנם כד דייקת יש להכשיר העד הנ"ל. דהנה בשו"ת רע"א סימן צ' כתב בעדי קדושין שהם מגולחי זקן שאין להתירה בלא גט. ואף שי"ל דרק לחומרא שצריכה גט מ"מ ממרוצת דבריו שם משמע דיש להכשירם אף לקולא מחמת הרבה טעמים. משום דלא הוגבו עליהם עדות שהתגלחו ע"י ישראל.

ושסייעו להגילוח. ודילמא לא ידעו שהשחתה בתער הוא איסור כ"כ. וכמו דאיתא בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד לענין קושר ומתיר בשבת דכשר לעדות מפני שרוב העם אינם יודעים מזה. ובעוה"ר דהשחתה בתער נתפשט אצל הרבה לא חשיב שזה איסור כ"כ יעו"ש. ובנ"ד הנ"ל יש להוסיף דילמא גילח א"ע ע"י מאשינקע הידוע בזמנינו. וא"כ הוי רק במספרים כעין תער דשרי. ויעו"ש ביו"ד סימן קפ"ד ברמ"א סעיף יו"ד ובב"י שם דכל דאינו מגלח בחלק התחתון לבד רק בצירוף חלק העליון של המספרים לא הוי בתער רק כעין תער דשרי יעו"ש. והמאשינקעס מגלחין בצירוף חלק העליון עם התחתון וא"כ לא הוי השחתה בתער ויעו"ש בב"י ובש"ך ס"ק זיי"ן דבמספרים כעין תער מותר לכתחילה יעו"ש. וא"כ כל זמן שלא הוגבה עליו עדות שגילח א"ע בתער ממש אין לפסלו לעדות אף דראינו דהוא מגולח זקן דדילמא הוא ע"י מספרים כעין תער או ע"י מאשינקע וכנ"ל ויעויין בשו"ת חת"ס סימן י"א לחלק יו"ד. אף דידעינן בוודאי שהוא פסול מחמת עבירה אעפ"כ כל זמן שלא העידו עליו בב"ד שעבר עבירה זה לא נפסל לעדות יעו"ש היטב. וא"כ בנ"ד אף דראינו דהוא מגולח זקן מ"מ הא לא העידו עליו שהי' ע"י תער וכנ"ל וא"כ לא נפסל כלל לעדות. דדילמא ע"י מספרים כעין תער ודילמא ע"י סם:

והך דתשובת ר"ע הנ"ל המעשה הי' שגבו עדות עליהם שעדי קדושין גילחו זקנם ע"י תער יעו"ש היטב ולכך צריך לצדדי היתר הנ"ל משא"כ בנ"ד כל זמן שלא גבו עליו עדות שגילח א"ע ע"י תער אינו נפסל וכדברי הח"ס הנ"ל. גם בשו"ת כנסת יחזקאל מכשיר מגולח זקן לעדות משום דדשו בה רבים כהתירא דמי להו וכמו דאמרינן לענין לאו דלא תחמוד דכשר לעדות מדאורייתא ולשבועה משום דלא תחמוד בלא דמי משמע להו יעו"ש וכן מבואר בספר שדי חמד מערכת גט סימן י"ח אות ג' בשם שב יעקב ופחד יצחק דהכשירו מגולח זקן לעדות משום דלא משמע להו איסור והרדב"ז ומהריק"ש הכשירו לעדות גונב מן העכו"ם אף דפסול מן התורה. מהאי טעמא דלא משמע להו איסור יעו"ש. ויעויין בשו"ת רע"א שם בשם שו"ת מהרי"ט דאף אם הודה שגילח בתער שוב אין אדם משים א"ע רשע יעו"ש. וגם חזי לאיצטרופי דעת הנמק"י פרק ז"ב. דכל שאינו רשע דחמס אינו פסול רק מגזה"כ אל תשת רשע עד ולכן באיסורין דאין צריך עדות דאפילו אשה כשרה גם רשע שאינו של חמס כשר ויעויין בפ"ת לאהע"ז סימן י"ז אות י"ח שמביא כן גם כן בשם קצוה"ח וב"י יעו"ש. ואף דכתב שם בספר קהילת יעקב שמסיים ויש להחמיר בזה יעו"ש מ"מ רק לסמוך ע"ז הטעם לבד משום דבש"ע השמיט דעת הנמק"י הנ"ל אבל לצרף דעת הנמק"י הנ"ל לסניפים הנ"ל פשיטא דיכולין לצרף. ובתשובה האחרת הארכתי בזה יותר. הארכתי בענין הנ"ל מפני שמעשים בכל יום שאין לנו עדים על העגונות שמתו בעליהם רק מגולחי זקן. ולהנ"ל כשרים הם להעיד וכנ"ל. וכבר כתבתי מזה בתשובה אחרת:

קיצור העולה מכל הנ"ל שהאשה רעגינא אשת הנהרג חיים קאנין הנ"ל הותרה מכבלי העיגון. ומותרת לכל אדם. אמנם כאשר הנהרג הנ"ל לא הניח בנים. לזאת צריכה האשה הנ"ל לחלוץ לה היבם. ואח"כ תהי' מותרת להנשא תיכף לכל גבר חוץ לכהן. וישבו ב"ד של שלשה ויתירו לה כנ"ל וכמבואר בש"ע אהע"ז סימן י"ז סעיף ל"ט ברמ"א שם ובב"ש דאשה הנשאת עפ"י עד אחד צריכין לישב ביחד ב"ד של שלשה שיתירו לה יעו"ש וכן כתבו גדולי האחרונים יעו"ש בדבריהם:

בעה"ח יום ד' כ"ב כסלו תרפ"ו לפ"ק פה ווארשא יע"א:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה