שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן ח
בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום א' י"ג תשרי שנת תר"ס פלונסק. החיים והשלום וגמח"ט לכבוד החתן המיועד להיות חתני מחמד נפשי וחביבי. החריף ובקי חרוץ ושנון זית רענן ערוגת הבושם מהולל בתשבחות מתמיד ומצא כדי מדתו. בחור כהלכה.
מופלג בתורה. כש"ת מו"ה אברהם נתן איילבערג שיחי' בן מחו' הרה"ג המאוה"ג מו"ה יחיאל איכל שליט"א ראבד"ק זגעריש יע"א: מכתבך הנעים לנכון הגיעני ושמחתי לשמוע משלומך הטוב. וגם לרבות על הקול מבשר טוב אשר תוסיף להתמיד ולשקוד על דלתי התורה לילה כיום יאיר לך להגות וללמוד ביגיע' ובעיון ישלח לך השי"ת עזרתו ממרום לאוקמי גירסא בסייעתא דשמיא אחר שתבקש למי שהחכמה שלו החונן דעת. והנה טעמתי מנופת צוף חידושי תורתך אשר הצעת לפני ואמרתי להשיב לך על כל קוץ וקוץ. אך היו"ט הקדוש ממשמש לבוא והנני מוקף חבילי טרדות לכן תקבל ממני אלה הדברים המעטים לעת כזאת. בנוגע לדברי מכתבך האחרונים במה דסיימת אפתח ואי"ה חזון למועד אחר החג הבע"ל אבוא שנית על ראשית דבריך. ולא חפצתי לאחר את תשובתי עד אחר החג יען ראיתי כי הנך משתוקק לקבל תשובתי מאהבה במוקדם האפשר ולעשות רצונך החביב לי חפצתי:
א) הנה בסיום דבריך הנחמדים הארכת לתרץ קושיית הטו"ז סי' תרמ"ט על הלבוש ע"פ תירוץ דודי זקיני הגאון רשכבה"ג מו"ה ברוך זצ"ל תאומים אבד"ק לייפניק בס' עטרת חכמים ח"ב די"ז (שנדפס ע"י חותני המופלג נ"י) לקושיית התוס' סוכה (דף ל' ע"א) דל"ל לכם תיפוק לי' משום מצהב"ע גם הבאת לתרץ קושיית התוס' הנ"ל בשם אחיך ידי"נ הרה"ג המאוה"ג מו"ה שלמה ליב שליט"א אבד"ק זגערש. לכן אתן לפניך מה שחדשתי ת"ל אתמול בש"ק בענין זה בלומדי עם בני אברהם בונם שי' בש"ס סוכה (דף מ"א ע"ב) בגמ' מנה"מ דת"ר ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא וכו' בלולב של חברו אא"כ נתנו במתנה וכו' ובתוס' בד"ה ולקחתם שתהא לקיחה לכל או"א מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד וגבי סוכה לא צריך קרא דהא כתיב כל האזרח עכ"ל וכ"כ בתוס' לעיל (דף כ"ט ע"ב) ד"ה בעינן הדר וליכא וכו' מדכתיב ולקחתם לשין רבים שתהא לקיחה לכל או"א מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד כי היכי דדרשינן בפ' ר' ישמעאל דס"ה ספירה לכל או"א מדכתיב וספרתם עיי"ש ותמהו על הרמב"ם ז"ל מדוע לא הביא דין זה דכ"א ואחד יטול לולב ולא אחד בשביל כולם עיין במפורשים:
ולעד"נ ליישב בעזהש"י דהנה בכפות תמרים הקשה ואיכא למידק דלעיל (דף ל"ד ע"ב) דרשינן ומנין שמעכבים זא"ז ת"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה גם אתרוג חסר פסול מהאי טעמא דאינו לקיחה תמה כמ"ש בתוס' שם ורש"י (דף ל"ו ע"ב) גבי ר"ח מטביל בי' ונפק ביה עיי"ש וכן מצאתי שהקשה קושי' זו בחידושי הרא"ם לסמ"ג עיי"ש. עוד הקשה בכפ"ת אמאי איצטריך קרא דלשון רבים לומר לך שתהא לקיחה ביד כאו"א והלא במצוה שבגופו של אדם כמו תפילין וחליצה ושמיעת שופר לא מצי אינש למעבד שליח בעדו ושלוחו של אדם כמותו אינו אלא בקידושין וגירושין או הפרשת תרומה או שחיטת פסח דאינם בגופו של אדם כדאיתא בהאיש מקדש ומהיכי תיתי בלולב דמצי אינש למעבד שליח שיקח אחד בעד כולם מדאיצטרך קרא לומר ולקחתם לרבים שתהא לקיחה ביד כל או"א. ודע דיש דברים דאין שלוחו של אדם כמותו דגרסי' פ' מצות חליצה וקראו לו זקני עירו הם ולא שלוחם וכ' שם התוס' ותימא אדילפינן בפ"ב דקדישין וכו' יעיי"ש ובס' באר שבע (דף ס"ג ודף ע"ח) ואם אדם יכיל לעשות שליח להשאל על נדרו נחלקו הפוסקים דהרמב"ם פ"ו דשבועות ס"ל דאינו עושה שליח והרא"ש וטויו"ד סי' רכ"ח ס"ל דעושה שליח והכרעת האחרונה הריב"ש ס"ס ש"ע ומרן בש"ע כהרמב"ם ז"ל ודוק עכ"ל:
ועיין בהריטב"א קידושין ר"פ האיש מקדש שמקשה דיעשה אדם שליח לקיים מצות סוכה עבורו כמו גירושין וש"ד דקיי"ל שש"א כמותו ותי' דמצוות שבגופו צריך אדם, לקיים בגופו ובשלמא בפסח הוא אוכל פסח וכן גירושין הוא כותב אנא פטרית וכן בקידושין הוא נושא האשה ובתרומה הבעה"ב נותן תרומה משלו וכן בסוכה יכול לעשות שליח לעשות לו סוכה אכן הוא צריך לישב בסוכה דהוי מצוה שבגופו צריך לקיים בגופו ואם אחר יושב בסוכה גופו לא יעשה מצוה כלל וביותר ביאור בתוס' רי"ד קידושין שם דדוקא מצות שנעשים בגופו הוי שלוחו כמותו אבל לא מצות שעל גופו דיוכל לעשות שליח שיקשור לו תפילין בזרועו והוי שלוחו כמותו כאילו הוא בעצמו קשר לו תפליו אבל לא יוכל לעשות שליח אשר השליח יניח לעצמו תפילין ויהיה נחשב כאלו מונחים על זרועו של המשלח עיי"ש ובקצה"ח סי' קפ"ב ובהגהות ש"ב הגאון מהרי"ש נ"ז לתוס' רי"ד לסדר מועד. וראיתי בס' שער יהודה בחי' לסוכה בשמעתין שכ' לתרץ דשאני הכא דהי' הוי אמינא דאחד יטול עבור כולם דדוקא בהא דהריטב"א בקידושין במצות שעל גופו אינו יכול לעשות שליח דיש לחלק ולומר דיש מצות כשאדם עושה מעשה המצוה מיד קיים הוא כל המצוה שעל גופו וכן ספירה מיד שסופר קיים כל מצוה שעל גופו ולכך הוי ס"ד כיון דקיים הוא מצות שעל גופו אח"כ יהיה גופו שליח לקיים בשביל אחר ולכך צריך קרא ולקחתם וספרתם דאינו מוציא אחרים. אכן בסוכה כל זמן שמחויב אדם לקיים מצוה זו הכל מחויבים ואחר זמן ז' ימים הכל פטורים אכן כל ז' ימי סוכות החיוב על כל גוף ישראל שבעולם לקיים ישיבת סוכה בגופו האיך נאמר שגוף זה יהי' שליח לקיים מצות סוכה בשביל גוף אחר הא גוף זה צריך לקיים בשביל עצמו ולכך ממילא ידעינן דאדם אחד אינו מוציא לאחר לישב בסוכה עבורו דכשהוא יושב יושב עבור עצמו אכן באתרוג ולולב הוי אמינא דאחר שיצא מוציא האחר וכן בספירה ולכך צריך קרא אכן בסוכה ל"צ קרא כיון דכ"א מחויב לישב בסוכה ואין גוף זכר מישראל שיפטור כל ז' ימים מלישב בסוכה ולקיים המצוה בגופו של עצמו והאיך נימא דא' יעשה שליח בגופו להוציא גוף אחר כיון דגופו צריך לעשות זאת וכו' עי"ש אבל זה דוחק ומה גם דלפי סברת התוס' רי"ד בישוב הא דאין יכולין לעשות שליח שיניח תפילין עבורו והלא הנחת תפילין אינו חיוב לכל היום ויוכל להוציא את חבירו אחר שכבר יצא במצות שעל גופו כנ"ל:
לכן נלענ"ד עפ"י שראיתי ברבינו חננאל סוכה בשמעתין בש"ס ד' ווילנא שכ' בנוסחא אחרת בזה"ל מנ"ל דת"ר ולקחתם לכם משלכם להוציא את הגזול והשאול אא"כ נתנו לו במתנה וכו' עכ"ל הזהב. וא"כ י"ל דכן היה גם גרסת הרמב"ם ז"ל בכדי ליישב קושית הכפ"ת דבאמת דרשינן ולקחתם שתהא לקיחה תמה ולאסור אתרוג החסר וא"כ לא נוכל, לדרוש שיהי' לקיחה ביד כל אחד ואחד. ועל זאת שיקח כל אחד אתרוג לא בעינן קרא דהא במצות שעל גופו לא נוכל לעשות שליח כנ"ל ולכך יפה כיוון הרמב"ם ז"ל דהשמיט הך דינא מהלכה כיון דהיא מילתא דפשיטא דאין לעשות שליח במצות שעל גופו וכמו שלא הביא בהלכותיו ענין לעשות שליח שיניח תפלין בעדו וכדומה ומה גם דהרמב"ם לשיטתו שסובר דאין לעשות שליח להשאיל כאשר הבאתי לעיל מס' כפ"ת ופשוט:
ב) עוד יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בכפ"ת הקשה בגמ' לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול וז"ל אע"ג דהם ב' דרשות שפיר נפקא מחד קרא דשקולים הם ובס' שער יהודה הקשה עליו וכמעט כוונתי לדבריו דמה שתי' דשקולים לכאורה דחוק די"ל דילמא שאול פסול דלאו דידי' אכן גזול כשר דסתם גזילה יאוש דבעלים או להיפוך דגזול פסול, משום מצהב"ע ולא שאול אכן י"ל דקושית הכפ"ת ליתא עפימש"כ בתוס' לעיל (דף ל' ע"א) ד"ה משום דהו"ל מצהב"ע והדתניא לקמן לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצהב"ע וכו' עיי"ש א"כ מפורש יוצא מתוס' דלא נפקא לן מלכם רק חד דרשא דשאול. אמנם קשה על תוס' הנ"ל מתורת כהנים פ' אמור פט"ז מ"ב וז"ל ולקחתם לכם כ"א ואחד לכם משלכם יהי' ולא את הגזול מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט ראשון של חג בלולבו בל חבירו עיי"ש. א"כ מבואר דלא כתוס' רק דכל עיקר הלימוד מלכם הוא לענין אתרוג הגזול ושוב קשה קושי' התוס' הא הוי מצהב"ע. אכן גם לפי גרסת התורת כהנים מיושב קושית הכפ"ת דילפינן רק חד דרשא מקרא דלכם כנ"ל:
ג) והנה הרמב"ם פסק בפ"ח מה' לולב הל"א דארבעת מינין שהי' אחד מהן יבש או גזול או גנוב אפי' לאחר יאוש הרי זה פסול ועיי"ש במ"מ דס"ל להרמב"ם דגזול פסול בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש משום מצהב"ע ובהלכה ט' כתב וז"ל כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומים שבארנו או מפני גזל וגניבה ביו"ט א' בלבד אבל ביו"ט ב' עם שאר הימים הכל כשר וכ' הראב"ד א"א אין הכל מודים בגזול וכו' אלא גזול הוי ליה מצהב"ע והכ"מ והלח"מ שם הקשו דהא דברי הרמב"ם סותרין זא"ז דבהלכה א' פסק כרשב"י וכר"י דגזול פסול ביום א' גם לאחר יאוש משום מצהב"ע ובה"ט פוסק כר"י ב"נ אמר שמואל דביו"ט ב' גזול כשר א"כ לית לי' טעם משום מצהב"ע. אכן יש לומר לפמש"כ בתוס' סוכה (דף ל' ע"א) ד"ה מתוך וכו' דהכא דוקא שהיא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה עכ"ל א"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל פוסק כריב"נ א"ש דביו"ט ב' כשר גזול משום דמצוה דרבנן ל"ל בה משום מצהב"ע אבל ביו"ט ראשון דהוי דאורייתא שפיר גזול פסול גם לאחר יאוש משום מצהב"ע. אכן לפי' זה יקשה גם לשיטת הרמב"ם למה לי קרא דלכם להוציא את הגזול הא הוי מצהב"ע וע"ז יש לומר דהרמב"ם ז"ל לא ניחא ליה לתרץ כתוס' דעיקר לימוד מלכם ילפינן שאול דהא מבואר בתורת כהנים דעיקר קרא דלכם הוא לגזול. ולכן מוכרח הרמב"ם ז"ל לתרץ כשאר תירוצים שנאמרו במפורשים על קושית התוס' עי' מה שתירצו באופנים שונים בשעה"מ פ"ז מה' לולב ומה שתירץ דודי זקיני הגאון בשו"ת עטרת חכמים ח"ב (דף י"ז ע"ב) מדפי הספר בחידושיו לחולין (דף קל"ד) ונדפסו בסוף חידושיו למס' סוכה ובס' ים התלמוד ב"ק (דף ס"ו) ובשו"ת שאגת אריה סי' צ"ט ובשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קכ"ו ובס' דברי יוסף עה"ת פ' בראשית ובס' ישמח משה פ' בראשית. וכשאני לעצמי תירצתי קושית התוס' כד הוינא טליא עפ"י מש"כ הכנה"ג חו"מ סי' שנ"ט בשם שו"ת מהרי"ל סי' רכ"ה דאף דקיי"ל שואל שלא מדעת גזלן היינו לענין חיוב אונסין כגזלן וכדומה אבל לא עבר על לא תגזול ועיין בנמוק"י ב"ב (דף פ"ח) ובש"ך חו"מ סי' ע"ב א"כ י"ל דילפינן מלכם ולא הגזול היינו בשואל שלמ"ד דהוי גזלן ולא הוי מצהב"ע ועוד תירצתי בכמה אופנים ואכ"מ להאריך:
והשתא דאתית להכי דהרמב"ם סובר באמת דלכם קאי על גזל וכיון דבגמ' מבואר דילפינן מלכם שאול וגזול א"כ שוב נתעורר קושית הכפ"ת דהוי שני דרשות מחד קרא וא"כ י"ל דכיון דהרמב"ם ז"ל לשיטתו סובר דעל מצות שבגופו אינו יכול לעשות שליח ולא בעינן הקרא דולקחתם אהא דכל אחד יטול ד' מינים ולא אחד בשביל כולם כקושיית הכפ"ת שהזכרתי ולכן הוא מפרש בסוגיא דידן פי' אחר ולא כמו שפרשו בתוס' רק כוונת הגמרא דת"ר ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול היינו דשני דרשות דשאול וגזול ילפינן כל אחד מקרא מיוחד דמולקחתם ילפינן להוציא את השאול ומלכם ילפינן להוציא את הגזול ומה דנקיט הברייתא להוציא את השאול ואת הגזול הוא מפרש למה דקדים דהא דאמר מקודם ולקחתם שתהא לקיחה וכו' היינו להוציא את השאול ומה דאמר מקודם לכם משלכם להוציא את הגזול וראי' לזה מתורת כהנים שהבאתי לעיל דאיתא שם לכם משלכם יהי' ולא את הגזול ומאין נפקא לי' הא דשאול אלא ודאי דלימוד להוציא את השאול נכלל בהא דכ' התורת כהנים מקודם ולקחתם לכם כ"א ואחד. וא"כ יש לפרש כן גם בכוונת ש"ס דילן דהא דסיימו אח"כ להוציא את השאול ואת הגזול הוא פירוש להא דלעיל:
ויותר נראה כפי' זה לפי הנוסחא בפסיקתא דרב כהנא פיסקא כ"ח ד"א ולקחתם לכם תני ר' חייא שתהא לקיחה של כל אחד ואחד מכם לכם משלכם ולא מן הגזול עכ"ל. מבואר דלכם אתי להוציא את הגזול ולקחתם שתהא לקיחה של כל אחד ואחד מכם והיינו להוציא את השאול דזאת פירוש של כל אחד ואחד מכם היינו שיהי' שלו ולא שאול ועיין בירושלמי סוכה (פ"ג ה"א) תני ר' חייא ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול הרי דלא יליף מלכם רק חדא דרשא הגזול ועיי"ש בפסיקתא דרב כהנא בד"ה ד"א ולקחתם לכם וכו' במקח ולא בגזל ובמדרש רבה אמור פ"ל ובתנחומא אמור פ' י"ח וא"כ מיושב הא דלא הביא הרמב"ם הך דינא דלעולם לענין שליח לא בעינן קרא דהוי מצות שעל גופו וכל עיקר הקרא קאי לשאול ולגזול ושוב לא הוי ב' דרשות מחד קרא כנ"ל והבן:
ד) עוד נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל שהשמיט האי דינא דלקיחה ביד כאו"א בהקדם קושיית הכפ"ת שהבאתי לעיל דלמה לן קרא דאין אחד נוטל בשביל חבירו הא במצות שעל גופו אין לעשות שליח. גם קושייתו דהא בעינן קרא להא דדרשינן לעיל ולקחתם שתהא לקיחה תמה גם אקדים מש"כ הכפ"ת וז"ל לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול אע"ג דהם ב' דרשות שפיר נפקי מחד קרא דשקולים הם ויבואו שניהם כיון דממשמעות א' נפקי אך קשה אמאי לא דריש נמי להוציא אתרוג של שותפין דלא חשיב לכם כמ"ש התוס' בשמעתין י"ל דכיון דקתני להוציא את השאול הרי נתמעט של שותפין דהוי כשאול לו חלק חבירו ודוק עכ"ל:
והנה בכפ"ת שם בתוס' ד"ה אלא א"כ וכו' סברא קמייתא אתי' כתשו' ר' שרירא וס' שני' דיש לסמוך הוא כסברת הרשב"ם בסו"פ יש נוחלין והרא"ש בפירקן. וראיתי בתשובות הרא"ש ריש כלל ל"ה מייתי שם תשובת ר' אביגדור וכתב שם באמצע התשובה וז"ל דרשינן לכם לרבות השותפין וכו' כדאיתא בפ"ק דיומא (דף י"א ע"ב) ובית השותפין וכו' מטמא בנגעים וכו' א"ק בית ארץ אחוזתכם עיי"ש היינו לשון רבים יע"ש באורך:
ובדברי ר' אביגדור יש לתמוה דרוצה לדרוש מן הפסוק דשותפי' שקנו אתרוג לצאת בו יוצאין. בו מדכתיב ולקחתם לכם ולא התיר הכ' של שותפות אלא בשותפין שלקחוהו לצאת בו כדכתיב ולקחתם לכם ורוצה לפרש ולקחתם לשון קני' ומקח דהרי אמר דבלקיחה דמצוה הכתוב מדבר ועלה קאי לכם אבל לקיחתו לסחורה לא מיקרי לכם וזה ודאי אינו דפי' ולקחתם אינו על הקני' אלא פי' ולקחתם הוא על מצות נטילת לולב ולפי דברי רבינו אביגדור דפי' ולקחתם הוא על הקני' א"כ עיקר המצוה דהוא נטילת לולב לא נזכר בכתוב ותו אם הכ' מכשיר אתרוג של שותפין שלקחוהו למצוה אע"ג דאין כל האתרוג שלו אלא מחצית א"כ יכשיר אתרוג של שותפין שלקחוהו לסחורה ומ"ש הא מהא ואם נאמר דבאתרוג של שותפין שלקחוהו למצוה היינו טעמא דיוצא בו משום דמסתמא כל אחד נותן לחבירו חלקו בשעת נטילתו כמ"ש התוס' דיש לסמוך וכסברת הרשב"ם ז"ל אם זו כוונתו זה לא מיקרי אתרוג של שותפין דבשעת נטילתו הוא של הנוטל לגמרי ואין לחבירו חלק בו וכי תימא תיקשי לו אמאי אין אנו מכשירין אתרוג של שותפין מדכתיב, לכם דמשמע גם של שותפין כדמוכח מהא דיומא (דף י"א) גבי בית השותפין מטמא בנגעים י"ל דגבי אתרוג לא ס"ד להכשיר אתרוג של שותפין דכתיב ולקחתם ודרשינן לקיחה תמה להוציא מי שנטל חצי אתרוג וא"כ אם יקח אתרוג של שותפין לצאת בו דהוה רק חצי שלו ולא הוי לקיחה תמה כיון דאין כולו שלו ולכם לא אתי להכשיר של שותפין אלא להוציא גזול ושאול כנ"ל ודוק עכ"ל קדשו:
וא"כ ניחא שפיר דהרמב"ם ז"ל משום קושיות אלו לא פי' הא דדרשינן ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל או"א לענין דאין אחד ניטל בשביל חבירו דהא על זה לא בעינן קרא דהא במצות שעל גופו אין לעשות שליח רק דמפרש דקרא קאי לענין אתרוג השותפין דתירוצו של הכפ"ת דלא יקשה מש"ס יומא (דף י"א) גבי נגעים ולכן דרשינן מולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לקיחה תמה ולא בשותפות דאין לקיחה תמה ביד כאו"א ורק חצי שלו וממילא תו לא קשה מהא דדרשינן לעיל (דף ל"ד) לענין לקיחה תמה ולענין פסול אתרוג החסר דהא זה גופי' דאין יוצאין באתרוג השותפין הוא מההיא טעמא דאין זה לקיחה תמה רק חצי וחסר לאתרוג מה ששייך לחבירו ושותפו כמו שכ' הכפ"ת שלא יקשה מש"ס יומא ומעתה ניחא שפיר הא דדרשינן שני דרשות מחד קרא דהא על שאול וגזול באמת תירץ הכפ"ת דשקולים הן:
אבל שוב הקשה דמאין ילפינן שלא לצאת באתרוג השותפין ונדחוק א"ע לתרץ דגם זאת נכלל בהא דלכם אבל באמת אין לומר בזה דשקולים הם דבשלמא שאול וגזול כולו אינו שלו ומה לי אם הוא לוקח את השייך כולו לחבירו ע"י גזל או ע"י שאלה. אבל בשותפין הוי עכ"פ חצי שלו ואם נאמר דגם זאת ילפינן מלכם שוב הוו שני דרשות מחד קרא ולכן מפרש הרמב"ם ז"ל דבאמת הא דאין יוצאין באתרוג השותפין הוא מקרא מיוחד והיינו מולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד והיינו לקיחה תמה כמש"כ הכפ"ת לתרץ מהא דיומא דממילא מוכרחין אנו לתרץ דיש לנו לימוד על אתרוג השותפין מהא דולקחתם שלא יקשה מש"ס יומא דנגעים וא"כ למה לנו לפרש דנלמוד מולקחתם גם לענין שאחד אינו נוטל בשביל חבירו כיון דעל זה לא בעינן קרא דהוי מצות שעל גופו ובפרט כיון דכבר דרשינן ולקחתם לענין לקיחה תמה ובזה שפיר נכלל אתרוג השותפין דחד טעמא הוא והבן. וגם על זה יש ראי' מגירסת הפסיקתא דרב כהנא שהבאתי לעיל דגרס של כל אחד ואחד דהכוונה דקאי על שותפין כנ"ל. ואפסיק באמצע במקום שיש לי להאריך מפני טרדות ימי ההכנות לחג הקדוש הבע"ל והנני מחותנך אוהבך דור"ש נצח בלונ"ח וחפץ בהצלחתך: