שות שתי הלחם· רבי משה חגיז
שאלה מב
שאלה. באלו התרנגולים שיש להם כמין כובע נוצה בראשם וקורין אותם בלע"ז קאקרוס' דאם נמצא תחתם נקב או נקבי' בגלגולת שלהן וכנראה שאלו הנקבים או הנקב הוא מתחלת ברייתן לפי שאין בעצם שינוי מראה לא בעור ולא בבשר שעל גבי הנקב ונדבקין הדיק היטב לעצם אמנם להיות כי כעת ראינו להרב המובהק גיסו בעל פ"ח בי"ד סי' נ' דכתב להחמיר ורצה לחוש לנקיבת הקרום של מוח לפי שאין להם בדיקה להיות הנקבים דקים מאד,. לכן לשאול הגענו לגלות לנו דעתו ודעת רבותיו להלכה ולמעשה ושכמ"ה:
תשובה. גיסי הרב בעל פרי חדש עצמו מעיד שם שמצא פסק מהגאון הרב הקדוש מוהרר"א אמיגו ז"ל ע"ע זה שהיה מסכים להתיר מכח ס"ס דחסרון הגולגולת עיקרו שנוי במחלוקת הרי זה ספק אחד ועוד יש מחלוקת שני בין הרמב"ם והרשב"א לענין חסרו מתחלת ברייתה א"כ הו"ל ס"ס אי חסרון הגולגולת מטריף או לא ואת"ל דמטריף דלמא קי"ל כהרמב"ם דה"מ דחסרה בידי אדם אבל בידי שמים לא ועוד דהני גולגולת חיות הנה יותר מי"ב חודש ומטילת בצים זהו תורף עיקר פסק הרב הנז' לקיים מנהג ירושלים ת"ו ודעו נא וראו כי הרב הנז' שר וגדול היה בישראל סיני ועוקר הרים ויש בדבריו די והותר לסמוך עליו ועל שאר רבני ירושלים ת"ו גדולי ישראל שהיו בזמנו נוהגין היתר ואם הרב גיסי בעל פרי חדש ז"ל היה דעתו להחמיר לעצמו היה רשאי אבל לא לאסור על אחרים ועיין בצמח צדק סי' ע"א דגם הוא מסכים בהיתרן ועיין הרמ"ע סי' ע"ו ובאמת כך קבלתי מרבותי:
ולפי שראיתי לאחד ממשכילי עם דלהיות שעדיין לא הגיע להוראה לפי מעוט השגתו קרא לספק ספיקא זה שאינו מתהפך הנני מודיע לו דהן אמת שנמצא בקצת אחרונים שהעמידו כלל זה בס"ס להצריכו שיהיה מתהפך. אמנם האמת יורה דמדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל בפ"ק דחולין די"א ומדברי הרשב"א שם דמ"ג בחדושיו ובתשו' ק"ב ומדברי הרא"ש והר"ן ז"ל ושאר גדולי ישראל מוכח דכל ס"ס אפילו שאינו מתהפך קרו ליה ס"ס ואפילו באיסורי תורה הולכין להקל ועיין בכלל י"ג מכללי הס"ס שכתב גיסי הרב הנז' אחר סי' ק"י מספ"ח דרך ארוכה וקצר' דהוכיח במישור דס"ס ם אפי' שאינו מתהפך ס"ס חשבינן ליה ודלא כהרב בעל שפתי כהן ז"ל עי"ש ותרוה צמאונך:
ובעיקר הדין כדי לעמוד בוריין של דברים ראיתי לחטט אחריהן ואען ואומר דהני איתא בפ' א"ט דף מ"ו ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר רב אשי למיטרפי' א"ל רב הונא מר בר אוייא כל הני חויי ברייתא הכי אית להו וקרי ליה טבחא עינוניתא דוורדא. הרי לך בהדיא שאע"פ שאמר רבא חמשה אוני אית ליה לריאה אפא כלפי גברא תלתא מימינא ותרי משמאלא אי חסיר או יתיר חליף טריפה. עכ"ז הכשירה רבא מטעמ' דכל הני חיוי ברייתא הכי אית להו וזה לשון רש"י ז"ל ומדסבר רב אשי למיטרפה ש"מ לא אורחא ובהני דידן דאית ברובא דידהו אי משתכח ריאה דלית בה עינוניתא דוורדא כשירה למדנו מדברי רש"י לנדון דידן חדא דאעפ"י שאמרו כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו לאו דוקא כולן אלא אפילו רובן וגם למדנו שאעפ"י שזה חידוש ולא נשמע מימי עולם ושנים קדמוניו' כיון שעתה אנו רואין שיש ברובן זה השינוי אין זו טריפה ומ"ש רובן לא אתא לאפוקי שאם לא היו רובן מטריפין להו דהוא הדין מקצתן ויגיד עליו רעהו הטוב הרמב"ם אבי התעוד' שכתב בלשונו הצח והבהיר בפ"ח מה"ש ואוזן זה קטנה וכו' יש בהמות שתמצא בהם ויש בהמות שלא תמצא בהן וכן כתב הרא"ש ובשם הגאונים מצאתי כתוב דכיון שיש בהמות שתמצ' בהם ויש שאין להם כלל אין להטריף בשום שינוי עד כאן דבריו:
אם כן מ"ש רש"י רובן לא אתא לאפוקי שאם לא היה נמצא ברובן שהיינו מטריפין אותם אלא כחא דהיתרא אתא להשמיענו שאע"פ פ שנמצ' ברובן לא נטריף לאותן שלא נמצאו וכמ"ש הגאונים דאין להטריף בשום שינוי:
תילף מינה לנ"ד דמאחר שאנו רואי' הרבה תרנגולים מזה המין שיש להם נקב או נקבים בגולגולת ליכ' למיחש להו אע"פ שאינו בנמצא בכוללות המין אלא במפוטמות אנו מכשירין אותן והוא הדין לנ"ד והרי דברים ק"ו ומה התם שהוא טרפות גמור דחסיר או יתיר עכ"ז מאחר שראו שיש הרבה מאותו המין שיש לו שינוי זה לא הטריפו כל שכן בנדון דידן שאין כאן חששא בעלמא שמא ניקב קרומו של מוח דפשיטא היא דסמכינן לקולא:
וכי יסיתך לבך לומר דעיקר טעמא דמכשרינן בוורדא היינו משום דמאחר שאנו רואין דכמה וכמה בהמות יש להם זאת הוורדא ואותן בהמות יש להם יותר מיב"ח ואפ"ה היה מטריף הוורדא לא היו חיות ולא מולידו' דהא קי"ל טרפה אינה חיה יב"ח ולא יולדות וזאת הראייה לא שייכא בהנך הנה מלבד שעינינו הרואות דשייכא ושייכא וכמש"ל משם הגאון הנז' אף אף אתה והשיבות אל לבבך דהא ליתא שאם באנו לאוסרן משו' טרפ' אין זה הטע' דכל הני עיזי ברייתא הכי אית להו מספיק להכשיר אלא ספק טרפ' ולא ודאי טרפה כדכתב הרשב"א א בתשו' ועוד ראיה דמאן דמטריף בשני וורדות מטעמא שלא מצינו בהמו' שלנו שיש להם שתי וורדות ומשמע דטריפה אע"פ שחיתה יב"ח ואע"פ שילדה ובודאי דח"ו אין זה פשט ההלכה דלא אתינן אלא מטעמא שכל שהוא מצוי וניכר לכל שהוא מתחלת ברייתא עליה סמכינן ולא מצריכינן שתחיה יב"ח או שתלד ועדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר שאין הנדון דומה לראיה דהתם בוורדא דבר שהוא ניכר לעין כל ומוכח לכל שמתחלת ברייתא הוה לה נולד הוורדא הזאת מבטן ומהריון אבל בנ"ד שאין כאן אלא נקב אחד מי זה אמר ותהי דתלינן לקולא ובקשתי לי אילן גדול לסמוך עליו וה' אנה לידי ומצאתי להגאון הרשב"א ז"ל סי' שפ"ג ז"ל שאלת נקב שנמצא בדקין סמוך לקיבה והולך בשיפוע ומתחיל מצד חללו והולך משופע בעביו כלפי מטה ויוצא לחוץ והשפיע כמו אצבע ונראה מעניינו שהוא נברא כן משעת יצירת הבהמה ואומרים קצת אנשים שזה דרכן של רוב בהמות הודיעני מה תשובה כל שניקבו הדקין בין נקב שוה בין נקב משופע טרפה ואותן קצת אנשים שאמרו לך שדרך רוב הבהמות כן אין שומעין להם ושמא שותפין היו או קצבי' השותפין של עמלק שאנו לא ראינו כן לבהמות כלל כ"ש לרובן ושאלתי לבקיאים הקצבים ואמרו לי כי זה מנגיחות בהמה אחר' שכן דרכן ולפיכך עובר מכח הנגיחה הנקב למעלה בשיפוע ומאותן הנגיחות יוולדו בבהמות כמה עניינים בכרס ובקיבה ובדקין לפי' אסור ואל תחוש לאותן המתירין שאין בדבריהם ממש עכ"ל ומדבריו משמע שאם היו נמצאות בבהמות ברובן ככולם שהיו להם זה הנקב היה מכשיר אותם:
אם כן הכא שעינינו הרואות כמה וכמה שיש להם זה הנקב וכל פי המדבר אלינו מעידין שכן הוא נמצא כמה וכמה מהן ושהוא כן מתחלת ברייתן אין לנו להחמיר ואם נפש אדם לומר דאדרבה דון מינה דההיא דהרשב"א ואימא דכמו שחששו לנגיחת השוורים אף כאן איכא למיחש נמי ולומר שזה הנקב בא מחמת נקירת התרנגולי' שמנקרות זו את זו בחרטומיהן הא ליתא דא"כ היה לפעמים נראה זה הנקב בשאר התרנגולים שאינם קקרוזאדא"ם שזה המין אדרבה הדעת נוטה שהנוצה שלהן מגינות עליהן מנקירות התרנגולים ועוד דהתם אין הנגיחה עושה רושם בעור אלא בבשר הבני מעים אבל כאן אם היו מנקרים אותן היה נראה הרושם בעור המכסה את הראש ועוד דנקיבת הבני מעים הוא טרפות גמור אבל כאן בנקיבת העצם אין כאן אלא חששא בעלמ' וכיון שאנו רואים שבזה המין ולא בזולתו נמצא זה הנקב אמרינן בודאי דאורחייהו בהכי ואינם צריכן בדיקה וזה פשוט דכלהו טרפיות לא בדקינן משום דסמכינן ארובה וכמו שנתבאר בפ"ק דחולין מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וילפי לה דאתיא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים. ולא חיישינן שמא ניקב קרום של מוח ומ"ש הב"ח והט"ז ז"ל לאסור היינו היכא דחזינא ריעותא שהיתה משתגעת ומסבבת ראשה דרגילות לעשות כך כשיש לה מים במוח ולכן אמרו דאם לא בדק הראש הבהמה אסורה אבל בתרנגולים אלו דכל זמן שהן בחיים לא חזינא בהו שום ריעותא אדרבה בריאות וטובות ויפות הן חיות כמה וכמה שנים ומולידות בצים ואפרוחים הרי היתרן ברור ואינן צריכות בדיקה וספק זה שניקב קרום של מוח אינו אלא ספק הבא מחמת מעוט הכרה ואם זה אינו בקי ומכיר אחר מכיר ויודע ורואה שלא ניקב קרום של מוח וכמ"ש הב"י בסי' ק"ץ בשם הרשב"א ז"ל בדין לבשה חלוק שנתכבס ונמצ' עליו כתם וכו' עי"ש וזה כלל דכל ספק הבא מחסרון בקיאות מקרי ספק כמ"ש רבינו סי' פ"א והמ"ב בסי' נ' כתב דכיון דהאידנא לא סמכינן אבדיקה דילן כלל א"כ לא מקרי חסרון ידיעה שהרי אפי' חכם גדול ובקי בבדיקה אינו לסמוך על בדיקתו והו"ל כאלו אינה הריאה לפנינו דהוי ספק גמו' ולפיכך ספק נשבר מחיים וחשש נקיבת הריאה תרווייהו ספקי מקרי וסמכינן עלייהו להתיר משום ס"ס והיינו בענין בדיקות אבל לא בהשערת איסורין עי"ש א"כ הכא בבדיקת נקבים אלו שבעצם גולגולת ראש התרנגולי' אפי' תימא דאין בידינו לחטט אחריהן לדעת אם ניקב קרום של מוח אי לאו א"כ ספק גמור מקרי' וסמכינן עליה להתירן משום ספק ספיקא מכ"ש דלדידי אין כאן חסרון ידיעה כלל דהא אין כאן ספק טריפות ניקבת קרום של מוח כלל דהא כולי עלמא יכולין להבחין ולבדוק דאין העור והעצם שבחוץ הושחר ומכ"ש ש הקרום של המוח רק שמשעה שיוצאין מקליפת הביצה היינו רביתייהו מגדולת הי"ת דאין צייר כאלהינו ובורא בריות נאות בעולמו והואיל ולא איתחזק בהו איסורא אין בידינו לאוסרן מדינא ומי שנהג איסור בטעות נהג בו ויכול להתירו:
ובהיותי מתלמד מלאכת השחיטה עם אלופי לראש החכם השלם הדיין המצויין כמהרר"א לויא זלה"ה הגיד לי ששאלה זאת נשאלה להרב הגדול הגאון אדוני אבי זלה"ה והתירם הוא ז"ל וכה אמר שנקב זה נולד להם לתת כח לנוצה שעל ראשיהם ויונקות מן המוח וראיה לדבר מבהמה טהורה שאין לה שניים למעלה להיות שכל כחה כו נותנת בקרנים גם אלו התרנגולים הם נותנות כוחם בנוצה זאת הלא תראה כי הנוצה ההיא היא מעודנ' ומפונגת וזו היא הסיבה מחמת שיונקות מאלו הנקבים שבגולגולת:
ועוד העיד לי אלופי ומיודעי הנז' ששמע משם הגאון א"א ז"ל ששמע מאנשים חכמים וידועים ששאלו את פי הגאון מוהרי"ט ז"ל על ענין זה והשיב שהדב' פשוט שהן מותרות שכך הוא ברייתן וטעמא הוא וזו אינה צריכה לפנים:
עוד נתתי ל לבי לדרוש ולתור בעיקר הדין והכי אית' באלו טרפות במשנה הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טרפה וכו' ובגמ' הא גופיה קשיא אמרת בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר אלמא אית לן בדיקה. והדר תני נשבר אע"פי שלא ניקב קרום של מוח אלמא לית לן בדיקה סיפא אתא לעוף של מים הביאה הרמב"ם ז"ל בפי' מה"ש ז"ל עוף של מים כגון אווזים שניקב עצם גולגלתו אפי' שלא ניקב קש"מ טרפה מפני שקרומו רך עוף היבשה שהוכתה חולד' על ראשה או שנגף באבן או בעץ מניח ידו בצד הנקב וכו' ע"ש וראוי לדקדק בדברי רבינו למה שינה את לשונו פתח בכד וסיים בחבית שבעוף המים נקט נקב נשבר סתמא דמשמע באיז' אופן שיהיה הנקב ובעוף היבשה נקט הוכתה חולדה או באבן או בעץ למה פרט לנו באיזה אופן היה מספיק שיאמר ובעוף היבשה אם נשבר הגולגולת מניח ידו וכן הטור כתב קרוב ללשון זה בסימן ל' ובעוף של מים כגון אווזים וכיוצא בהן אם לא ניקב אלא כל שהוא טרפה ובעוף של יבשה אם הכתה חולדה על ראשה או נגף ויש לחוש שמא ניקב הקרום של מוח מניח ידו בצד הנקב וכו' וכד דייקינן שפיר לאו קושיא היא לפי שבא להודיענו שאין הלכה כזעירי דאמר אין בדיקה לחולדה לזה נקטו בלשונם חולדה להשמיענו שיש בדיקה אף לחולדה אבל עדיין לא הטהרנו למה כתבו הרמב"ם והטור ז"ל מלבד החולדה נגיפה אחרת דהלא זו ואין צריך לומר זו ולמה נזקקו לומר מה נזכר בתלמוד:
ונראה לע"ד שדבריה' באו בכיון לומר דעד כאן לא הוצרכו בדיקה אלא כשבא הנקב על הכאת חולדה או בדרך נגיפה דאז איכא למיחש שאע"פי שהוכה בכח כיון שנשבר העצם בכח איכא למיחש דלמא עוקץ מן העצם הגולגול' נכנס וניקב קרום של מוח אבל אם לא אירע לה רעות' אלא שבאה לפנינו נקובת הגולגול' אין לחוש שנקב הגולגולת בקרום ומה שאנו אוסרים בעוף המים לנקיבת הקרום אינה מפני חששה שע"י שבירת הגולגולת ניקב הק"שמ: אלא דא"כ כשהוא נקוב ולא היה מכת ההכא' למה למה נטריף אותה אבל אין הטעם כן אלא בעוף המים שקרומו רך וכל עוד שאין הגולגול' מגינה עליו דהיינו שהיא נקובה אין לו כח להחיות ותכף ומיד נטרף מאליו כיון שניקב הגולגולת שלו ולזה בעוף המים כתבו נשבר סתם ובעוף היבשה: נקטו נגיפה או ע"י הכאת חולדה:
וראיתי למוהרשד"ם ז"ל שכתב ועוף של יבשה אם ניקב העצם מניח ידו בצד הנקב וכו' ולא חילק בין נקב הבא לפנינו לנקב שנעשה ע"י הכאה ואפשר שלא היתה כוונת הרב אלא לומר הדינים בקיצור דאי לא תימ' הכי אמאי לא השמיענו שגם בהכאת חולדה יש בדיקה לאפוקי מדזעירי כדכתבתי אבל מאחר דהוא ז"ל ברוב חכמתו סתם דבריו נקב נראה דכל נקב ראוי להחמיר וזה הלשון ג"כ נקב סתם כתב בהגהות הגאון איסרלס שצריך בדיקה אבל בנ"ד שרוב זה המין נמצאים בהם אלה הנקבים ונראה בהם שהן מתחלת ברייתן נראה להתיר ואין לחוש לדבר הזה ובפירוש אתמר בריש חולין בהמה בחייה בחזקת היתר עומדת אע"ג דאתייליד בה רעותא:
ועוד יש לי להביא ראיה מתשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"ח וז"ל עוף שבא לפנינו ולא אשכחן ליה מרה תשובה רוב העופות יש להם מרה ואחר רוב העופות אנו הולכין וכו' וזה כדעת מי שאוסר עוף שחסרה המרה ולא כדעת מי שמתיר ומדמה לה לאותה שאמרו כלהו עיזי ברייתא הכי אית להו וליתא דאין מין מחזיק מין אחר עכ"ל דמוכח בפי' הא מין את מינו מחזיק הרי דחסרה המרה שהיא א' משבעים טרפיות ואם נמצא ברוב אותו המין אנו מתירין אותו מאחר שנמצא כן מתחלת ברייתן והרי דברים ק"ו לנ"ד שניקבה הגולגולת ספקא וחששא דעלמא ונמצאו רבות הבאות לפנינו בנקיבת הגולגולת שודאי אין לה טריפן והנדון שלפנינו לא נפיק מספ' ספיקא ספק אם זה הוא נקב מתחלת ברייתו ואת"ל שבודאי נקב הוא דלמא הגולגולת לבד ניקבה ולא ניקב קש"מ וקרוב לזה כתב מרנא מוהריק"א ז"ל בסי' ל"א וקבלתי גם כן דגדולי הדורות שלפנינו לא רצו להחמיר מטעם זה ואמרו דלא מוכחא מילתא דאמר נתהפכה התולעת וכן נראה דתלינן לקולא דהוי ס"ס שמא נתהפך ולא הגיע לעולם עד המוח ואת"ל הגיע עד המוח לא ניקב הקרום והן אמת שזה ענין של ס"ס אי אמרינן הכי ואפי' בדרבנן איכא כמה דוכתי דלא אמרינן ליה ומלתא דפשיטא היא דאין לנו לחזור אחר החומרא ולעשות חיפוש מחיפוש אפי' במלתא שע"י חקירה יתברר ויתלבן הדבר והטעם שיש לנו להעמיד כל דבר ודבר בחזקתה דבהמ' בחייה בחזקת היתר עומדת אף אנו נומר זאת החזקה אפי' בכי האי גוונא שנוכל להוציאה לאורה אין לנו לחזור על על זה וראיה לדבר ממ"ש מרנא מוהריק"א ז"ל בא"ח סי' תל וכתב הר"ן ז"ל דאם אי למשכיר קמן לא נפק' לן מידי כל היכא דאית' קמן שיילינן ליה ולא סמכינן החזקה מאי שנא מבהמה דאיתא קמן ואפ"ה לא בדקינן בכולהו טרפיות משנולדה אבל בית כל השנה בחזקת שאינו בדוק הוא עכ"ל ולא ידעתי מה תשובה היא זו אם החזק' היא מבטן ומהריון אם משעת הלידה אם היא ביום י"ד כיון שסוף סוף היא בחזקת בדוקה ונראה דעיקר הטעם שאנו סומכין בו להתיר אפי' היכא דאפשר למיק' עלה דמילתא וכדכתיבנא לעיל ושורש הענין כתבו הרא"ש פ"ק דחולין אלא ודאי הלכה למשה מסיני הוא דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר אי נמי מאחרי רבים להטות קיימא לן בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן. דמהאי טעמא סמכינן ולא בדקינן השבעים טרפות והגם שנומר שאין זה נקרא הרוב אלא עיקר ההיתר הוא משום החזקה דחזקה לא דמיא לרוב כדי שנומר גם בחזקה דאע"ג דאפשר למיקם עלה דמילתא לא מצרכינן לברורי דההיא די"ח טריפו' דהתם הוא ההיתר משו' רוב ולא משום החזקה א"כ מאחר דמה שאבו מצריכין לברורי מלתא היינו משום דאזלינן בתר רובא הנה רוב הבתים של העולם אינם בדוקים ולכן כל היכא דאפשר למיקם עלה דמילת' לא סמכינן אחזקה:
כל זה כתבתי ונתארכתי נגד מנהגי: להיות דבר של איסור להוציא מלבן של המחמירין כדעת הרב גיסי בעל הפרי חדש שאין לו יסוד להחמיר בזה וכיוצא בו להקל דבאמת עם היות שהוא רב ועצום בקי ומומחה לרבים וחריף אגב חורפיה באיזה דברי' מחיבורו לא דק והחמיר במקום שהיה לו להקל והיקל במקום שהיה לו להחמיר ותפס דעת היחיד כענין חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו שהקל בו נגד מנהגן של ישראל וקבלתם שקבלו באיסור להיותו דבר שבמנין ככתוב אצלי ומבואר היטב בספר הזכרונות עי"ש עוד תראה בענין דין חסרה המרה שכתב בפשיטות להכשיר. בנמצאו שתי מרות בסי' מ"ב ס"ק ח' עי"ש כי הנה מלשון ההלכות גדולות והר"א שהובא בהרא"ש ז"ל בריש אלו טרפות ששם הוא מקור דין הטעימה לא יש זכר לדבר זה דהיכא דנמצאו שתי מרות שיטעום והרי זה ודאי טעם לפגם בכבוד רבותינו הפוסקים דמשמעות לשונם להחמיר ועליהם יש לסמוך וה' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו כס"ו:
כ"ד אהובו לנצח ולהיות האמת אהובה אצלי חרפה לא אשא על קרובי עם היותו איש כלבבי. נאם המני"ח ז"ל: