שות שתי הלחם· רבי משה חגיז
שאלה כא
שאלני אהו' הרב הגדול מוהר"ר שמואל דה קוסטא נר"ו אב"ד דק"ק ליוורנו ש"ן לשון הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' מלכים ז"ל בן נח שבירך את ה' אפילו בכינוי חייב משא"כ ישראל עי"ש והנה מימרא זו היא מרבי מיישא בגמ' דס"ל כן דרבנן סברי דבן נח חייב אפי' בכינוי עי"ש ור"י בר נפחא ס"ל דרבנן סברי דאפי' בן נח נמי אינו חייב על הכינויים עי"ש והביא הכל בכ"מ מ וכתב ופסק רבינו כרבי מייש' לגבי ר"י ב"נ וצ"ע על מה עכ"ל הרב שהוא א' מגדולים המורים דבדיק לן ובודאי כוונתו דכיון דר"י בר נפחא הוא מפורסם בתלמוד הרבה ראוי למפסק כוותיה לגבי ר' מיישא והכה הרב השואל סתה דבריו והניחם בצריך עיון:
אשר לזאת אען ואומר דהנה שם בגמרא חזינא בדף נ"ו ע"א דר"י בר נפחא עצמו הביא מימרת רבי מאיר דס"ל דבין ישראל ובין בן נח חייב על הכינויים ורבנן ס"ל דלא בן נח ולא ישראל אינו חייב על הכינויים ורבי מיישא ס"ל דרבנן ס"ל דבגוי חייב על הכינויים ולא פליגו עם ר"מ אלא בישראל וא"כ נמצא שלענין ישראל שהוא מחלוקת רבנן ור"מ ודאי דהלכתא כרבנן ולהכי פסק בה' ע"ז שאינו חייב על הכינויי אבל בענין הגוים שלא נזכר בפי' סברת רבנן מה היא ופלגי בה רבי מיישא ור"י נפחא בסברת רבנן ראוי לפסוק כסברת ר' מיישא דס"ל דבגוים חייב כיון שר"מ מסייעו והוו להו ר"מ ור' מיישא אליבא דרבנן בחדא שיטה ור"י בר נפחא בחדא שיטה אליבא דרבנן והואיל וכן הוא דאליבא דר"מ כולהו מודו דבגוים חייב על הכינויים וסברת רבנן היא סתומה ובה פליגי ר"י נפחא ור' מיישא א"כ ראוי לפסוק כר' מיישא הואיל ור"מ אתיא כוותיה ובודאי לא גרע ר"מ מחד אמורא והוו להו כתרי אמוראי דס"ל דהגויים חייבים על הכינויים ור"י נפחא ה"ל יחיד. וכבר אמרו יחיד ורבים הלכה כרבים אבל בישראל שהוא מחלוקת מפורש בין ר"מ ורבנן ודאי דראוי לפסוק כרבנן וזה פשוט אצלי ואינו צריך לפנים:
ועוד אפשר לומר דכיון דלר"י בר נפחא אליבא דרבנן צריכין אנו לידחק במש"ה איש איש דברה תורה כלשון בני אדם כמ"ש שם התוספות דתירוץ זה אליבא דר"י בר נפחא אליבא דרבנן הוא דוקא ולא אליבא דרר מייישא כמ"ש התוספות משא"כ אליבא דר' מיישא דיש תירוץ נכון כמ"ש התוספות א"כ זכינו לדעת הרמב"ם ז"ל דלהכי פסק כוותיה ולא כר"י בר נפחא וגם דרך זה בעיני נכון למי שעומד בסוגיות הגמרא והתוספות שם ודוק כי מחמת התעוררו' הרב הנ"ל השי"ת יאריך ימים זכיתי להבין גם:
מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב דע"ז ז"ל כל השומע ברכת ה' חייב לקרוע ואפי' על הכינויים חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל עכ"ל וכתב רבינו בעל כ"מ דהנה דברי רבינו הם דברי הגמרא בפרק ארבע מיתות דף ס"ע"א שם אר"י א"ש השומע אזכרה מפי כותי אינו חייב לקרוע וא"ת רבשקה משומד הוה ואר"י א"ש אין אלא על שם המיוחד לאפוקי כינוי דלא ופליגא דרבי חייא בתרווייהו עי"ש ופסק רבינו בשומע מן הכותי כשמואל ובברכת כינוי כר"ח וצ"ע למה עכ"ל והביא תירוץ מוהריק"ו ז"ל דראוי היה לפסוק כר"ח בכל לפי שהוא רבו של של רב שהיה גדול משמואל ובשומע מן הכותי פסק כר"י אמר שמואל משום דבגמרא מוכח דרבשקה ישראל משומד הוה ור"ח לא קאמר שכשומע מן הכותי חייב לקרוע אלא משום דסבר דרבשקה היה גוי וכיון דבגמרא מוכח דרבשקה ישראל משומד הוה פסק בזה כרב יהודה א"ש עי"ש שהאריך ודעת רבינו בכ"מ שראוי לפסוק כר"י א"ש מפני שהם שנים רב יהודה ושמואל בעל המימרא ובברכת הכינוי פסק כר"ח משום מעשה הירושלמי דמשמע דקורעין על הכינויים עי"ש:
ואני איני כמכריח ביניהם חלילה ברם לדידי חזי לי דדברי מוהריק"ו צדקו ושני גדולי ישראל מסייעו ליה הרי"ף בהלכות הביא דברי ר"ח ופסק כוותיה בתרווייהו וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו הביא ג"כ דברי ר"ח שקורעין על ברכת הכינויים ואפי' מגוי עי"ש א"כ סברת מהריק"ו ז"ל יש לה סמוכים מהני תנאי והרמב"ם ז"ל ז"ל ודאי דקדק בסוגיא דשמעתין דרבשקה ישראל משומד הוה ולהכי פסק בשומע א הכותי דלא כר"ח וזה הוא דעת מוהריק"ו ז"ל דראוי היה לפסוק כר"ח בתרוייהו לולי דיוק זה וא"ת מה יענו הרי"ף והרא"ש ז"ל אפשר דהם יתרצו תירוץ אחר לההוא דקדוק דמשם הכריח מוהריק"ו ו דסברת הגמרא היא שרבשקה ישראל משומד הוה עי"ש ותראה:
והנה הרב שיחי' דעורר אותי בדב' הלכה זו בדברי עמו הקשה עוד על דברי רבינו הכ"מ דסבר דהראוי לפסוק כר"י א"ש לפי שהם שנים אלא דפסק כר"ח בענין הכינויים. משום ההיא דירושלמי דמשמע כוותיה דקורעין על הכינויים דהרי מאותו מעשה עצמו שמביא מהירושלמי משמע נמי דקורעין על ברכת הגוי כדברי ר"ח וא"כ הוי ליה למפסק גם בזה כוותיה שקורעין על ברכת גוי שכן אמר שם רשב"ל הוה מהלך והוה חד כותאי והוה מגדף והוה קורע עי"ש ואע"ג דגם מוהרי"קו מביא האי עובדא דבירושלמי עכ"ז מביאו לסניף ולא לעיקר.. כאשר יראה הרואה שם ע"ע אמנם רבינו בכ"מ עושה עיקר מזה דס"ל דראוי לפסוק כר"י א"ש ומשום האי ירושלמי פסק בכינויים כר"ח ולדידיה קשיא דאי הכי הוה ליה לפסק כר"ח גם בענין ברכת גוי כמו שמשמע מהאי ירושלמי א"כ באמת נמצאו דברי רבינו בכ"מ תמוהים ועומדין ע"כ קושיית הרב נר"ו:
העיון נראה לפע"ד דודאי דברי מוהריק"ו צדקו דמן הראוי לפסוק בתרווייהו כר"ח וא"כ נאמר דלהכי פסק בכינוי' כר"ח ח ובשומע מפי כותי פסק כר"י א"ש לפי דאם האמת כן דעל ברכת כותי חייב לקרוע שיש אזהרה עליהן וחייבין כרת כמ"ש התוספות שם ע"ע ואפשר נמי דכיון דלרבנן יש חילוק בין שם המיוחד לכינויים הוא הדין נמי דלענין קריעה יהיה חילוק דעל שם הקריעה המיוחד יתחייב אבל על הכינויים לא נמצא דאין הכרח בסברת רבנן אבל בסברת ר"מ בפירוש משתמע דקורעין על הכינויים דלדידיה היינו שם המיוחד היינו כינויים וזה פשוט א"כ בענין הכינויים הוו להו ר"ח ור"מ בחדא שיטה והם עדיפי מרב יהודא ושמואל בפרט במ"ש דאפשר דרבנן יודו בזה. ולא פליגי עליה דר"מ אלא לענין חיוב סקילה לבד אמנם בשאר מילי אפשר דיודו לו' דשם המפורש והכינויים שוין וא"כ סברת רבנן סתומה ואין בהם הכרח אבל לדידהו משמע בפי' דקורעין על הכינויים הואיל ואיהו סבר דהם שוין בכל והואיל ועצינו דר"ח ור"מ אזלי בחד שיטה צדק הרמב"ם ז"ל דפסק כוותיה ודוק בדרך זה האחרון מן הראשון שהוא נכון: