אור ברסלב

שות שתי הלחם· רבי משה חגיז

שאלה יד

שאלה יג

בפ"ב דהלכות מלוה ולוה כתב הרמב"ם ז"ל אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפי' לת"ח וכו' וכל המלוה בלא עדים עובר משום לפני עור וכו' ופירש"י שעולה על רוחו של לוה לכפור וגורם ג"כ קללה לעצמו ופשוט בגמרא ותמהתי על המראה הראשונה דהא אף אם ילונו בעדים יכול לטעון פרעתי שהמלוה בעדים אין צריך לפורעו בעדים וא"כ גם זה יהיה עובר על לא תתן מכשול ונתקררה דעתי אחרי רואי יסוד הרב בעל ל"מ ז"ל דפי' דמ"ש רש"י ז"ל דעולה על רוחו לכפור לאו למימר' דברשע יעשה כן דלא ברשיעי עסקינן אלא אפילו בכשר שבישראל ה"ה זה והכוונה דחיישינן שאם ילווהו בלא עדים ישכח הדבר שהלווהו וישבע ולפי דעתו הוא אמת שהרי אינו נזכר עי"ש סיום דברי הרב ז"ל וכיון שכן כשמלוהו בעדים אם ישכח העדים יזכירוהו וכיון שרואה שאינו נזכר מהפרעון כיון שהיה מעשה בידים ואעפ"כ אינו נזכר אומר בלבו דודאי שלא פרע ופורע:

אי נמי על הסתם כיון שזה אינו זוכר כשיטענו המלוה מנה לי בידך אומר להד"ם כיון שהחששה הוא מחמת שכחה א"כ כשיביא זה עדים שהלווהו שוב אינו נאמן עוד לומר לויתי ופרעתי דכבר הוחזק כפרן דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אמנם כפי זה נשאר לנו דקדוק שעמדנו בו זה זה ימים דבגמ' משמע דיש יותר לחוש ולהחמיר שלא להלות לת"ח שלא בעדים משום דטריד בגירסיה משא"כ בע"ה. ולכן אמר בגמ' כ"ש מר דטריד בגירסא ומצינו להרמב"ם ז"ל דקאמר אסור להלוות מעותיו ב"ע ואפי' לת"ח דמשמע דיש יותר לאסור בע' ועלה בדעתי לומ' דלפני עור היינו חשדא דרשע שעי"ז עולה רוחו לכפור אפי' שהוא זוכר בזה הצד ודאי יש לחוש בע"ה ולא בת"ח שאינו חשוד לגזול לחבירו ולזה דייק הרמב"ם בלישניה ואפי' ת"ח דלית ביה חששא דרשע אך והואיל דיש חששא דשכחה דטריד בגירסיה ויש הטעם אחר דגרם קללה לעצמו דהיינו שעולם רואין לזה תובע ולזה שהוא כופר לו ובפרט אם הנתבע ת"ח הכל מקללין את המלוה בכפליים לפי שהוא מוצי' דבה ומדבר עתק על הצדיק נמצא דבע"ה איכא רשע ושכחה ובת"ח איכא שכחה רבה לבד אך בגמ' שהיה מדבר עמו ושם לא היה טעות רשע אלא טעות שכחה א"ל דלחשש שכחה יותר יש לחוש בת"ח שישכח יותר ויגרום קללה לעצמו ולפי מ"ש דליכ' חששא דרשע כלל דאי הכי עוד היום כשיתבענו יאמר פרעתי להוציא עצמו מספק ולא יש אלא חששא דשכחה א"כ לעולם הת"ח הוא יותר שוכח וטריד בגירסיה ויפה אמרו בגמ' כ"ש מר וכו' אבל מה נדבר על הרמב"ם ז"ל שכתב ואפי' ת"ח ואולי שכוונתו דת"ח יחמיר על עצמו ובפרט אחר תקנת רב נחמן דאתקן שבועת היסת לכופר בכל א"כ הת"ח יחוש לעצמו ולא ירצה לישבע שחושש פן טריד בגירסיה ויש פנים שיפרע ומכ"ש דע"ה שבודאי ישבע כיון שאינו זוכר ויצא לנו תירוץ נאה ויאה דמ"ש בגמרא וכ"ש מר הוא קודם תקנת היסת ומ"ש ש הרמב"ם ז"ל הוא אחר תקנת שבועת היסת ודוק וזוכר אני דהרב בעל שי למורא כתב בזה עי"ש שאין הספר נמצא כעת בידי ולפי מה שכתבנו דיוחזק כפרן אפי' בע"ה די והבן: כ.

תוכן העניינים

שות שתי הלחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה