אור ברסלב

שות שתי הלחם· רבי משה חגיז

שאלה ח

שאלה ז

ט' בשבט

ע"ת רצון לפ"ק בדין עיגונא דאתתא דנשאלתי להסכים בשירותא מאת הרב הגדול הישיש אה"ו האב"ד שהיה בק"ק ראטרדם ובין מלכא למלכא הוא עכשיו פה בק"ק אשכנזי' שבא מיטטררפ ה"ה מוהרר"י ליב נר"ו לקיים דברי חכמים שאמרו הוי נגב לאריות אמרתי להשיב:

כי דברי כבוד תורתו אינן צריכין חיזוק ולא להוראתי הוא צריך כי בעוצם בקיאתו בדברי הראשונים גם אחרונים כל רז לא אניס ליה ומי כמוהו מורה אשר יורה באצבע באותו פרק באותו מקום באותה סוגיא דשמעתתא ושורת"א דהלכתא כאשר כן עשה בשירותא דהאי איתתא אמנם ידעתי גם ידעתי. כי כי ענוותנותיה דמר רבה היא והיא היא אשר סמכתני כדי שלא אמנע עצמי מלקבל בשתי ידי פסקו הבהיר אשר בו קריתי שניתי ושלשתי בצדדי החומרא והצד השוה בשירותא דהאי איתתא דעליה אדוני דן הלכה למעשה וראיתי הסכמתו היא העולה להתירה לשוק עפ"י העדות שהכירו לאיש בכל מלבושיו כאשר כתב הגאון מוהר"מ מפאדוה בתשו' ונמשך אחריו הגאון מוהרי"ט סי' ל"ה ושלשת הרועים הגאונים מוסדי ארץ מוהר"מ בנבשתי ומוהר"י בנבנשתי ומהר"פ הכהן זלה"ה דלא אמרינן דחיישינן לשאלה אלא בחפץ א' או שנים אבל כל מלבושיו דאין הדעת סובלתו שהשאילם לאחר ונשאר ערום וערטילאי או החליפם באחר שהם דברים של בטלה זהו תמצית המורם מדבריו והם המה דברי הגאונים הנז' החיים החיים עד הנה בעולם שכולו טוב:

והנה עפ"י היסוד הראשון דמעלתו לא ק לאורה הוא צריך ותרב חכמתו ושלמה משנתו כמצווה ועושה ארשום לפניו מה שלמדתי בענין זה ורשום הוא אצלי מה שנתעסקתי באסיפת דעות אחרונים לצורך חיבורי לק"ט הקמח אשר כל הכתוב בו הוא הנמצא בספרי הפוסקים המפורסמים וכשופך מים מימה של של תורה מכלי אל כלי אשר עם כל גלותי בחמלת ה' עלי עמד טעמו בו ויש טעם לשבח אמרתי עם הספר אגלה נא אזן אדוני ובעלי ההוראה הם יבחרו ולא אני:

ראשון לכל דב' לעיין מר במה שפסק הב"ח בתשו' הלכה למעשה דאפי בכל כליו ומלבושיו חיישינן לשאלה עי"ש סי' פ"ו דהאריך והביא במסקנא זו ועפ"י דעת רבו סתם וחתם דבריו להחמיר וכן מוהר"מ מלובלין סי' פ"ט וכן כתב החוט השני סי' צ"ו וראה יראה דשלשתן דחו בשתי ידים סברת הנ"י והר"ן ן עי"ש כי באמת כשנדקדק למאי דקי"ל דסימן מובהק לגמרי דאורייתא וסמכינן עליה סימן מובהק בגופו א"כ מתניתין דקתני ע"י ל פי שיש לו סי' בגופו ובכליו תיקשי דרישא אף ע לאו כחדא גווני מיירי דמ"ש אע"פי שיש לו סי' בגופו היינו דוקא בסי' שאינו מובהק ובכליו מיירי אפי' שאינן מובהקין דהא חיישנן לשאלה והכא קשיא נמי אמאי דמוקי בגמרא דסי' דאורייתא וטעמא דמתניתין דכלים חיישינן לשאלה א"כ לא דמו אהדדי אלא ודאי הכי הוא פי' דמתניתין דקים ליה לתנא דכל סי' מובהק דכלים סימנים שאינן מובהקים קרינן להו משום דחיישינן בהו שאלה אבל בהנך כלים דלא חיישינן לשאלה מהני סימנים מובהקים א"כ הכי פי' אע"פי שיש סי' בגופו דהיינו שאינן מובהקים ובכליו נמי באינן מובהקים דהיינו בהנך כלים דחיישינן בהו לשאלה דכל סי' דידהו שאינן מובהקים קרינן להו סי' מובהק בגופו או בהנך כלים דלא חיישינן לשאלה הוי שפיר סי' מובהקים ובזה יתיישבו דברי הטור במ"ש וז"ל ואם אין מכירין אותו בטביעות עין אפי' יש סי' בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינן מובהקין עכ"ל דמשמע לכאורה הא מובהקים מהני בכלים והא לית' כדכתב מ"ו הגאון הב"י ז"ל וכדמוכח מדברי הטור גופיה בסי' קי"ח עי"ש בתשו' הרא"ש וז"ל ל ואותו שמצאו רגליו והכירו הבתי שוקים כי היו שלו סימן מלבושיו לא הוי סימן שפעמים משאיל מלבושיו וכו' עי"ש ובסי' קל"ב ב וכדמשמע מדברי הרא"ש ספ"ק דמציעא דקי"ל דחיישינן לשאלה אלא ודאי הכי פי' אם אינן מובהקים ר"ל בכלים דחיישינן לשאלה דכל סימן דידהו שאינן מובהקים איקרו ואתא לאפוקי סי' מובהקים דהנך כלים דלא חיישינן לשאלה ובזה אין צורך לדחוק אנפשין ליישב דבריו של הטור כמו שכתב מעלתו הרמה משם רבינו הב"י ז"ל ונמשכו הדברים להב"ח ובעל הדרישה דמאי דכתב הטור אם אינן מובהקים הם דלא קאי אלא אגופו לחוד כי עינינו הרואות שהוא דוחק ועוד דעיקר דינא דחיישינן לשאלה המפורש בגמרא אליבא דידהו לא כתבו הטור במקומו אבל כפי הילוך זה ניחא דהכי קאמר אם אינן מובהקים דהיינו היכא דחיישינן לשאלה והשתא דאתמר דהא דחיישינן לשאלה סי' שאינן מובהקים איקרו א"כ כי היכא דקי"ל דמאה סי' שאינן מובהקים לאו כלום נינהו כדכתב מהר"י בפסקיו סי' רכ"ד והביאו מהרמ"א ז"ל סכ"ד וכן פירשו האחרונים הוא הדין נמי מאה כלים דחיישינן בהו לשאלה ובפרט בימים ההם ובזמן הזה דנפישי רמאי וזה דרכם להתנכר בפני רבים לתכלית תועבות פעולתם ומחשבותם הרעה ומחליפין מלבושיהם של זה לזה ואין א' מהם נשאר ערום כי אם מן המצות א"כ איפה מאן לימא לן דאין זה כא' מהם ונתחלף לו במלבושי זה שמעדים עליו וחוץ מזה אמינא דבזמן הזה דידים מוכיחות דרוב אנשי העיירות והמדינות שיש להם מנהג קבוע במלבושים כדי ללובשן מגוואן וצבע אחד ומדה א' לכולן באופן התפילה וחיתוך תבניתם בתחתיים שניים ושלישים לבי אומר לי לחוך להחמיר והרי זה נמצא דהא דכל כליו לאו כלום נינהו ואף על פי שאין זה מוכרח כל כך. ויש לתרץ דברי הטור באופן אחר והוא דהטור לא נחית השתא לפרושי אי חיישינן לשאלה והא דקאמר אם אינן מובהקים היינו בגווני דהני סימני' מובהקים בכלי' והיינו בהנך דלא חיישינן לשאלה מ"מ מאן לימא לן להקל ולסמוך על זה דוקא כי אם בהיותם נעשים סניפים להצטרף לעדיות ואומדנות אחרות כמ"ש מוהריב"ל ח"א סי' ח' ומוהר"פ הכהן כתב כן בפירוש בסי' ל"ח מהחה"ב עי"ש בשגם דמתני' אי אפשר לתרוצי אלא כגוונא דפי' דהא אוקמוה בגמרא דטעמא דחיישינן לשאלה וגם פשטיה דדברי הטור צריך לומר כן והנה לא אאריך עוד בזה כי אין בידי הקבלת עדות על מתכונתו כי אם הרשום בכתב מעכ"ת מובלע בתוך פסקו ושם ראיתי דכתב עוד דמשום סי' גופו דהיינו שהיה בראשו במצחו חתך (שניע) דלאו מלתא הוא כדמסקינן בפ' האשה בתרא דסי' דרבנן ובסתמא דמתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ פ שיש סי' בגופו ובכליו ומדפסקו הפוסקים הראשונים גם אחרונים הלא בספרתם דסי' דרבנן ולא מהני אלא סימנים מובהקים לגמרי והדבר פשוט דחתך זה שהיה במצחו שהוא לכאור' סי' שאינו מובהק דכמה חיי ברייתא הכי אית להו וכן משמע מפשיטות מהר"מ מלובלין סוף סי' ו' דקרחה שבראשו לאו סי' מובהק הוא ואפי' היו שנים כבר כתב מהרי"א א בפסקיו סי' תנ"ז דאפי' מאה כיון שאינן מובהקים לאו כלום הוא וכן פי' האחרונים א"כ מכל הכתוב בהצטרפות שאין בידי קבלת עדיות שנתקבלו בעסק דין זה אין בידינו לקיים הא דאמרו רבנן בפ' כל היד המרבה לחפש בזכות העגונות הרי זה משובח אמנם מובטח אני דהואיל ונפק מפומיה דמר להתירה לשוק כן יהיה וכן יקום כי ה' עמו והלכה כמותו בכל מקום:

ובכן כי היכי דלימטי לן שיבא מכשורי לא שדינא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכות דהאי אתת' ואגלה דעתי בהיתרא ואפתח לה לה פתח שער ותקוה ואהיה אומר ועושה לקיים דברי חכמים ובדרך קצרה אען ואומר כי אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה והיינו אותו העדות שהעידו שהיה במצחו חתך (שניט) ואמר מר עליה דלאו מלתא היא אומר אני דאדרבה עדות זה יהיה לנו לעינים לבקש להתיר' בהצטרפות לשאלת כל כליו דעד כאן לא קאמרי הני רבנן סבוראי דרשמתי לעיל דיש לחוש לשאלת כל כליו אלא היכא דאין שום סי' בגופו אך אמנם לחוש ולומר דהשאיל כל כליו לאיש כמוהו שהיה לו החתך הנז' הא ודאי ליתא דמאחר שאינו מצוי שיהיה להם חתך זה רבים מבני אדם הוי מלתא דלא שכיחא דק"ל בכל מלתא דלא שכיח לא גזור רבנן וחתך כזה בהשאלת כל כליו סימן מובהק קרינן ליה ואפי' מהר"מ מלובלין וחבריו דכתבו דקרחה בראשו לא קרינן ליה סי' מובהק יודה הכא בחתך זה דסי' מובהק איתקרי משום דהתם היינו טעמא דכמה חיי ברייתא הכי אית להו ושכיחי טובא להיותם קרוחי ראש אמנם שיהיה להם חתך שניט בראש מצחו לא שכיח וכל זמן דלא שכיח לא אמרינן דאתרמי שהשאיל כל כליו לאיש כיוצא בו שהיה לו הסי' הנזכ' שהוא לדעתי סי' מובהק ומצאתי סעד לדברי בגדול אחרונים הוא הגאון בעל פ"מ ז"ל ח"ב סי' פ"ד ונמשכו אחריו רבים בתורה לקרות ולחשוב שרט ההכאה שבראשו לסי' כיון שהיה נודע כי כך היה לו בחייו וכיון דלא שכיח בין אנשי דעלמא אין לנו לחוש לחששא דחזקה כזו וגדולה מזו מצאתי ראיתי לבעל פ"מ הנז' שצירף ועשה מעשה צניף וקרא לקאליו"ס שהיה לו לאחד באצבעות שתי ידיו הסמוכים אל אגודל סי' אף שהוא דבר מצוי ומכ"ש ש החתך השניט זה שבראש דלא שכיח ונמצאו כל כליו בסי' זה שפיר קרינן עליה טובים השנים מן האחד כי אם יפול האחד יקים את חבירו והרי אלו השתי עדיות אחר שנפלו קמו ועמדו והאחד שהוא החתך השניט הקים את עדות בסי' כל כליו ולהיותם לאחדים בידיך דודאי הב"ח ז"ל והנלוים אליו יודו דבגין הא שריא האי אתתא לעלמא ועיין במהרי"ט ומוהרח"ש כי כאלה רבים בתורה שמתי תחת עין עיוני לסמוך דעתי על זה להתיר לאשה הזאת לשוק כדעת מעכ"ת, וה' ברחמיו יאיר עינינו במאור תורתו ויצילנו משגיאות נאם המני"ח ז"ל:

תוכן העניינים

שות שתי הלחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה