שות שמחת החג· רבי גרשון חנוך הניך פישמן
הקדמה
לרבי גרשון חנוך הניך פישמן זצ"ל:
אודה לד' על הטוב אשר גמלני, וברוב חסדו הנחני, ובתורתו חלק נתנני, ושם חלקי מיושבי בית המדרש. והנה עלה ברעיוני לסדר מה שהעלתי בכתב מה שחדשתי בעזהי"ת בפלפולא דאורייתא בדבוק חברים בשעת למודי, כדי שיהי' בידי דבר ברור ומסודר. ומה שלא הי' נראה בעיני גרעתי והוספתי בעזהי"ת ועשיתים מטעמים לפני הקורא כאשר אהב:
והנה כאשר סדרתי חלק מחידושי וראו אותו חברי ויהללו אותו והפצירו בי להדפיסו והגם שאני יודע שלא באתי לידי מידה זו, אך אחרי שראיתי כי ד' הי' לי בעוזרי ורוב דברים שבו כבר אמרתי לפני גאוני הדור ושבחו אותם ע"כ נתישבתי בדעתי להדפיסו ובפרט שכל כוונתי הוא רק לעורר בסברא ובטעמא אנשים כגילי ולא ללמד תורה לפני גדולי התורה באתי שהם אינם צריכים לדידי ודכוותי, ואני מקוה שכל מי שיעיין בספרי זה שיתעורר בכמה חקירות והערות וישמעו חכמים ויוסיפו לקח ויגדיל תורה ויאדיר ויהני מיני' רבנן ותלמידהון:
והנה אף שהלכתי בדרך ארוכה שיש מערכות שמחזיקים ארבעה דפים ויותר אעפ"כ יש בכל מערכה בעזהי"ת ומערכה חקירות וסברות והערות בדברי הש"ס ובדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, אשר הם דברים מיוחדים בפני עצמם ואם יקשה על המעיין האריכות יוכל ללקט הדברים הקצרים ובעבור זה עשיתי במפתחות ג"כ תוכן הענינים, ולא עלה בידי לכלול את כל הענינים הנמצאים בספרי זה מפני דוחק העת וסמכתי בזה על המעיין: וקראתי את שם הספר שמחת החג כי תוכן ספרי הוא להבנה ופלפולא דאורייתא שהוא מרחיב את הדעת ומשמח את הלב והקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא. ובהחג נרמז שמי מסיפא לרישא:
ועדיין אני צריך למודעי כי אם ימצא מי בספרי דבר אשר כבר נדפס בספרי האחרונים אל יחשדני שאני מתלבש באצלא שאינו שלי שחלילה לי לעשות כזה אך באשר עיוני בספרי האחרונים מעט (חוץ מספרי גדולי האחרונים) ע"כ יכול להיות כי נפגשתי באיזה סברא או חידוש עם מתבר אחר וכאשר ידוע מאמר החכם כי מי שהולך בדרך הישרה והסלולה נפגש עם עוד אנשים אשר הולכים בדרך זו והרבה דברים שהראו לי שכבר הם נדפסים מנעתי מלהדפיסם והדן אותי לכף זכות וכו':
אלו דברי המצפה לתשועת עמו מכל צר בעת צר כ"ו כסליו תרצ"ז לפ"ק.
המחבר גרשון חנוך הענך פישמן באאמו"ר ר' משה יהודא ליב ז"ל החונה פה רודקי מחוז לומזא. יען כי ערבים עלי דברי מרן הגאב"ד דשאוויל שליט"א ע"כ אני מדפיס את מכחכו אשר כתב לי בצירוף עם הסכמתו להיות זר לספרי: ישפות ד' שלום וישע רב לידיד נפשי יושב סתר לבבי הרב הגאון המובהק מרבה פעלים בתורה עוקר הרים בסברא אוצר כלי חמדה כש"ת מ"ר גרשון שליט"א האבדק"ק רודקע וכו':
אחדשה"ט באה"ר ואה"ע. מכתבו היקר בצירוף הקורעקטין של ספרו קבלתי לנכון ומאוד שבעתי עונג ממנו כי באמת הוא מפליא לעלות בסברות ישרות והכל בדרך אמת ישמח לבי ותעלוזנה כליותי כו' וכו'. והנה אתמול עיינתי בהקורעקטין סי' י"א נחמדים דבריו כי לא שייך בזה כל המכשיר בה מכשיר בבתה יען כי העץ בעצמו אינו אסור אמנם חקירתו אם איסור ערלה היא בעץ או בפרי עצמו ורצה לבאר זאת במחלוקת של רש"י ור"ת בקדושין לענ"ד נראה דאין שום איסור בהיניקה ולא זהו שורש האיסור דהרי שנינו במתניתין ערלה פ"א משנה א' רבי יוסי אומר אפילו צד אחד לסייג וצד הפנימי לפירות את של סייג פטור והצד של פירות אסור והנה בגיטין (כ"ד א') רש"י ד"ה מ"ט דרשב"ג פי' ז"ל מה שייך לחלק הלא השרף מתערב זה בזה והאיך שייך לחלק עיי"ש אלמא דאילן אחד חצי פטור וחצי חייב ליכא משום דהשרף מתערב וא"כ בערלה מדוע לא אמרינן הכי אלא ע"כ צריכין לומר דבערלה אין האיסור משום השרף והא דבעי בירושלמי על מקומו דתחתון למאכל יהא אסור משום שגדל באיסור הכוונה דס"ל להירושלמי כמו דאמרינן בנזיר (ל"ט) לענין שער דהתחתון גדל ולהכי יחשב העליון כאילו יצא מן התחתון אבל אין הלכה כן דבאמת אף התחתון למאכל נמי מותר דאין כאן איסור יניקה כלל אלא איסור על הפרי וצדקו דברי כתרה"ג דאין שייך כלל חזקה על האילן ודברי רש"י בקדושין (ל"ח) ג"כ הפי' הכי והנה בתוס' פי' בסוף דאותו האילן שנאסר יש היתר לאיסורו והיתר לאיסורו היינו דבר שנאסר כבר ואח"כ הותר זהו נכלל בהיסוד דיש היתר לאיסורו זה מחלוקת של רש"י ותוס' דס"ל לרש"י דערלה חסר איסור עולם ותוס' ס"ל דערלה חסר היסוד דיש היתר לאיסורו והנה לומר דזה השרף שהי' מתחילה איסור אח"כ נעשה היתר זה יש היתר לאיסורו וזה פי' של ר"י בתוס' דאאילן קאי יש היתר לאיסורו וזה לכאורה כמ"ש כתר"ה אליבא דרש"י אבל לא כן סבירא לי דרש"י ס"ל דערלה אין היתר לאיסורו פי' מה שנאסר אינו ניתר ובאילן לא נאסר מעולם כמו שכתבתי אבל הכוונה דאין איסורו איסור עולם היינו דכיון דאין אסור בה רק הפירות ולא האילן א"כ אין זה איסור דאין זה רק איסור זמן אבל בכלאי הכרם דאף האילן נאסר זהו איסור עולם וז"ב בכוונת רש"י וכ"מ קצת בדברי רש"י בגיטין (דף נ"ד ע"ב) לענין נטיעות של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו פירש"י דכמחובר חשיבי ולא בטלי ואחרים אומרים דחשיבא מחובר אבל רש"י מדייק בלשונו דאין זה מחובר גמור ולכאורה הכוונה ברש"י משום ערלה דהיסוד האיסור הוא הפרי ולא דמי למחובר ולהכי כתב רש"י דכמחובר חשיבי, אבל בהתבונני בזה ראיתי דדברי רש"י המה כוונה עמוקה וביאור נכון לדברי הירושלמי החמור על מקומו בערלה וז"ל ודאי קרקע אינו מעלה ספק קרקע מעלה האיך עבידא נטיעה של ערלה וכלאי הכרם שנתערבו בנטיעות ספק קרקע מעלה ודאי קרקע אינו מעלה רבי יודן בעי אף לענין נבילה כן חזר ומר נבילה אין לו עלי' קרקע יש לו עלי' עיי"ש בפני משה ותראה שפי' מוקשה. ונראה עפ"י דברי רש"י הנ"ל פי' נחמד דהנה יש סברא לומר דמחובר לא בטיל משום דכל א' עומד במקומו הוי כמו קבוע ואם נחשב כקבוע אם ניקח ממנו הוי כמו לוקח מן הקבוע אמנם יש חסרון דאין האיסור וההיתר ניכרין ולהכי אין זה קבוע גמור ומבואר הדבר היטב בזבחים (דף ע"ג) ברש"י ד"ה נכבשינהו ותוס' ד"ה אלא אמר רבא. והנה הכא בנטיעות אף דהוי קבוע דרבנן אבל ליקח מן הקבוע ודאי אסור וזה דברי הירושלמי דקבוע כזה שאין ניכר קרוי ספק קבוע והביאור כיון דאינו ניכר א"כ על כל חתיכה יש ספק אם הוא האיסור והוא הקבוע ואמר בנטיעה ספק מותר כמו דחזינן במתניתין והדר בעי אם בנבילה אמרינן דהיכא באופן דאינה בטילה כמו במעשה דזבחים דאז נמי נעשה ספק קבוע הכי שם נמי נימא דיקח בידו מן התערובות ושני דנבילה שאני משום דנבילה אין לה עלי' דאם לא יקחה בידו משם תהא מונחת לעולם ולא תבטל הקבוע לעולם אבל בנטיעות יש להם עלי' אף בלא לקיחת הפרי ממילא יפלו מן העץ ויתבטלו הקביעות ולהכי יטול בידו וזהו פי' נכון בדברי הירושלמי ולמדתי מדברי רש"י שכ' כמחובר חשיבי וזה כוונתו במ"ש. והנה ישאני ידידי על קצורי כי כתבתי באפזה וכו', הנני ידידו דו"ש בלו"נ אהרן יוסף באקשט משאוויל במדינת ליטא:
מפתחות ותוכן הענינים:
סימן א: בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ג מהל' שגגות הל' ד'. חקירה הא דב"ד מביאין פר העלם דבר של ציבור אם הוא על עצם העבירה או על עבירה של שגגת הוראה. ביאור נכון בדברי הירושלמי דהוריות פ"א הל' (דף ג' ע"ב) לפי החקירה הנ"ל. ביאור המחלוקת של רש"י ז"ל והרמב"ם אי ר"ש סובר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור או חייב. חידוש דיכול להיות משכחת דאף דב"ד מביאין מ"מ יהי' כל או"א בפני עצמו ג"כ מחייב להביא קרבן. חקירה אי ידיעת החטא מחייב הקרבן או עצם החטא. ספק אם שגגת הוראת ב"ד הי' בע"ז וע"י הוראה זו עברו הציבור בשאר עבירות איזה קרבן יביאו שעיר או פר:
סימן ב. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ה מהל' מאכלות אסורות הל' ה'. חקירה אם האיסור דאמ"ה המונח על הבהמה בחיי' אם הוא מצד האברים שלה או מצד עצמה דלא גרעה מאבר. חידוש לפי צד א' מהחקירה הנ"ל יש צד לומר דאף למ"ד דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת מ"מ יודה דעל הבהמה בחיי' יש איסור דאמ"ה. מבאר שיש חילוק בין אם נאמר דעל הבהמה מונח האיסור דאמ"ה מטעם האברים או מצד עצמה. מתרץ קושית המנ"ח. מתרץ קושית הפר"ח דאמאי לא להוי איסיר אמ"ה על טריפה איסור מוסיף לבני נח. ביאור על דברי הרמב"ם פ"ה מהל' מאכלות אסורות הל' ב':
סימן ג. בו יבוארו, לר' יוחנן דסבירא לי' בקרושין (דף נ"ט ע"ב) דהמקדש מעכשיו ולאחר ל' שיורי משייר האיך יהי' הדין אם יקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' ובתוך ל' וקדש אחיתה. חילוק בין איסיר דאשת איש לאיסור דאחות אשה.
סתירה לדברי מדברי הירושלמי פ"ג דקדושין הל' א'.
ביאור בדברי הרמב"ם פ"ז מהל' אישות הל' י"ב. ספק לר"י דתופסי קדושי כולן אם לכל אחד מקודשת במקצת או בכולה. ביאור המחלוקת של הפנ"י והא"מ בענין א"א של חייבי עשה אי תופסין בה קדושין. ביאור לדברי ר"י דשיורי משייר אי כל רגע ורגע חל מקצת או דלא חל אלא מקצת ברגע הראשון ומקצת ברגע האחרון. ביאור בדברי הירושלמי פ"ג דקדושין הל' א' (דף ל"ב ע"ב) דפוס ראם:
סימן ד. בו יבוארו, דברי הרמב"ם מהל' עבדים הל' י"ב והל' י"ג. ביאור דברי הירושלמי קדושין פ"א הל' ב' (דף ה' ע"ב) דפוס ראם. חקירה אם נאמר דמעות הראשונות לקדושין נתנו אם יש כאן ב' קנינין קנין אישות וקנין שפחות או דליכא כאן אלא קנין א' של שפחות בלבד. ביאור בדברי הרמב"ם פ"ג מהל' אישות הל' י"א. ביאור בדברי הירושלמי קדושין פ"א הל' ב'. ביאור דברי הש"ס דכתובות (דף מ"ו ע"ב) מאי דאיתא שם ממונא מאיסורא לא ילפינן וביאור בדברי התוס' דשם:
סימן ה. בו יבוארו, דברי הרמב"ם, פ"ו מהל' יבום וחליצה הל' י' וי"א. חקירה בחייבי עשה ולת"ע דחולצין אי איכא עלייהו זיקת יבום נמי או רק זיקת חליצה בלבד. חקירה אי חליצה הוי זיקה בפני עצמה או רק פטור מזיקת יבום בלבד. ביאור דלא שייך לומר כל מאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני בקנין יבמה ליבם:
סימן ו. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"א מהל' נערה בתולה הל' י"א. ביאור דברי הרמב"ם פ"א מהל' אישות הל' ד'. תירוץ על השגת הראב"ד על דברי הרמב"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה הל' ב':
סימן ז. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פי"ז מהל' איסורי ביאה הל' ב' והל' ג'. חקירה אם האיסור דלא יתלל זרעו הוי איסור על עצם הביאה או על החילול גופי' שהוא מחלל. חקירה אי באלמנה לכה"ג האיסור הוא הקדושין או הביאה. תירוץ על קושית המקנה דנימא דלא יחול האיסור דלא יקח על האיסור דלא יחלל משום דאין איסור חל על איסור. סברא על מאי דפסק הרמב"ם דאין לוקין על לא יחלל זרעו:
סימן ח. בו יבוארו, דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות הל' ט"ו. ביאור המחלוקת של המהרש"ל והמהרש"א ביבמות (דף ה ע"א) אי נזיר הוי שוה בכל או לא. ביאור באיזה אופן נחשב ישנו בשאלה לקולא, חקירה אם העשה דכל היוצא וכו' והלאו דלא יחל בנזיר הוי איסור על עצם הדברים שהנזיר אסור בהם או הם רק עשה ולאו לקיים דיני הנזירות. ביאור בסוגית הש"ס דנזיר (דף נ"ח ע"ב). חקירה הא דשאלה מתיר הנדר הוא משום דמתיר עצם האיסור דלא יחל או רק דמשוי לדיבור טעות וממילא נסתלק האיסור דלא יחל:
סימן ט. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"י מהל' טומאת צרעת הל' ה'. קישית הרשב"א ז"ל אמאי הוי מילה בצרעת דבר שאינו מתכוין. חילוק בין איסור לאו דצרעת לאיסור עשה. חידוש דהיכא דכל האיסור הוא הכוונה גופי' דבר שאין מתכוין אפילו בפסיק רישי' מותר. ביאור נכון על דברי התוס' דעירובין (דף ק' ע"א) דלת"ע שבא ע"י פשיעה אינו נדחה. חקירה דהיכא דאמרינן היתר מצטרף לאיסור אם ההיתר גופי' נעשית איסור או רק דמצטרף לאכילה. ביאור על דברי הרמב"ם שפסק דאינו יוצא במצת טבל ידי חובתו: סימן י. בו יבוארו, דברי מהרי"ט בתשובה ח"א סי' פ"ב בדינא דמחזיקין מאיסור לאיסור. השגת הש"ש עליו שמע' ה' פ"א. השגתו על הפי' המשניות להרמב"ם בנזיר (דף ס"ג) שם במתניתין ועל היד החזקה הל' ק"פ פ"ו הל' י"א. מבאר דעת הרמב"ם אי הא דטומאת התהום טהור בפסח ובנזיר אם הוא אפילו בודאי נטמא. מבאר אי נודע לו קודם שחיטת הקרבן שנטמא בודאי בטומאת התהום אי יכול להקריב הקרבן. חידש שידיעת ספק בטומאת התהום לא נחשב לידיעה. חידוש שטמא שנטמא בעוד שלא נטהר כל צרכו שנחשב שטמא עוד מהטומאה הראשונה ולא מהחדשה. חקירה הא דטומאת התהום טהור לפסח אם הוא מטעם ריצוי ציץ או מטעם דעצם הטומאה טהור לגבייהו. חילוק בטומאת התהום בין בעלים לכהן העובד. ביאור בדברי הרמב"ם פ"ד מהל' ביאת מקדש. חידוש דמחזיקין מאיסור לאיסור לא אמרינן אלא בא' משני אופנים או דהאיסור השני פועל שהאיסור הראשון לא יסולק או ששני האיסורין נלקחין מסיבה אחת. חקירה אי האיסור טריפה הוא איסור מצד עצמו או מחמת חסרון שחיטה:
סימן יא. בו יבוארו, דעת הרמב"ם דס"ד לחומרא הוא רק מדרבנן. בדברי הש"ש שטע' א' פ"ב בספק אם האילן הוי ג' שנים או לא אי הוי ספק ערלה או ודאי משום דמוקמינן האילן על חזקתו. חקירה אי האיסור דערלה הוא על הפירות או על האילן. חקירה אי ספק טומאה ברשוה"י טמא הוא מצד דאמרינן דנטמא או דהספק מצד עצמו טמא. השגה על דברי הש"ש שמע' ד' פ' ד'. ספק הא דאמרינן דספק טומאה ברשוה"י טמא אפילו בס"ס האיך יהי' הדין דספק א' מהס"ס יהי' ספק כזה דלא אמרינן בו ספק טומאה ברשוה"י טמא כגון ספק ביאה וכדומה אם עכ"פ על הספק השני נאמר דס"ט ברשוה"י טמא וישאר רק ספק א' או דבגוונא דא לא אמרינן כלל ס"ט ברשוה"י טמא והוי ס"ם. ביאור דברי הרמב"ם והראב"ד בפ"ט מהל' טומאת מת הל' י"א וי"ב:
סימן יב. בו יבוארו, אי דעת רש"י ז"ל ס"ד לחומרא דאורייתא או דרבנן. חקירה אי הא דספק איסור אסור הוא משום אותו האיסור שיש על החתיכה היא אסורה או שזהו איסור מיוחד חידוש דהיכא דהספק הוא לאו על הדבר כי אם על האדם אם הוא בר חיוב לא שייך לומר בזה ס"צ לחומרא. תירוץ על קושית הלח"מ על הרמב"ם בפ"ב מהל' חגיגה הל' א':
סימן יג. בו יבוארו, דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' תרומות הל' כ"ז. ספק בהבודק את החבית להיות מפריש וכו' האיך יהי' הדין דהספק אם הי' יין או חומץ נ"מ לשאר דברים ולאו דוקא לענין טבל אם בזה יוכל ג"כ החזקת טבל להכריע שהוא חומץ. חקירה בהא דתרתי לריעותא הוי כודאי אם הוא מטעם דאמרינן דאוקי חזקה נגד חזקה ואוקמינן אחזקה דהשתא או דאמרינן דחזקה דהשתא בפני עצמה לאו חזקה היא כלל אך משום דעושה ריעותא בהחזקה דמעיקרא שכנגדה ומכריע החזקה דמעיקרא שעם החזקה דהשתא. סברא נכונה דאמאי לא ביארו הראשונים דס"ט ברשוה"ר טהור אפילו נגד חזקת טומאה:
סימן יד. בו יבוארו, אם שייך לומר אאחע"א היכא דמשום איסור הראשון לא הי' רק חצי שיעור ומשום איסור השני איכא שיעור שלם. חקירה אם האיסור דחצי שיעור הוא איסור מיוחד או מעצם האיסור שמונח על החתיכה. ישוב דברי הראב"ד בפ"ד מהל' מאכלות אסורות הל' י"ז. ביאור בדברי הירושלמי נזיר פ"ו הל' א' (דף כ"ו ע"ב) דפוס ראם. ביאור המחלוקת של הרמב"ם והריטב"א ז"ל אי באיסור מוסיף או כולל צריך להיות האחים או האחיות בעולם או לא. חקירה באיסור כולל או מוסיף דחל אם לכתחילה חל איסור השני למאן דלא נאסר משום איסור הראשון ואח"כ חל על השאר או דחל לכתחילה על כולם מטעמא דיבואר בפנים. ביאור על פי' המשניות להרמב"ם בכריתות (דף י"ד ע"ב) שם על המשנה:
סימן טו. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ח מהל' שבת הל' ד'. חקירה אי עציץ נקוב דהוי כמחובר הוא משום דהוי כמחובר לקרקע מחמת העציץ או דעל העציץ גופי' הוי דין קרקע. ביאור על דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' בכורים הל' ט'. חידוש דצרור שעלו בו עשבים ועציץ נקוב הוי שני דינים מיוחדים. חילוק בין איסור נוטע לאיסור תולש. ביאור בדברי הרמב"ם פ"ג מהל' טומאת אוכלין הל' י"ב:
סימן טז. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"א מהל' נערה בתולה הל' י"א. חידוש דאם נתחייב מלקות מיד בתחילת עשיית העבירה וממון נתחייב בסוף עשיית העבירה מ"מ מקרי בזה חייבי לקות מזידין ולא שוגגין משום דהמלקות נתמשך על כל המעשה. חילוק בין קלב"מ דמלקות ובין קלב"מ דמיתה. חקירה אי חיוב מיתה דרודף יש לו דין מיתה לענין קלב"מ או רק דין מלקות בלבד. ביאור אי החיוב מיתה דרודף נחשב חייבי מיתות מזידין או שוגגין בלבד:
סימן יז. בו יבוארו, שנים שרדפו אחר אחד ואין לכל אחד מהם בפני עצמו כח להרגו כי אם שניהם ביחד אם יש עליהם דין רודפין. ביאור בחקירת האחרונים אי חיוב מיתה דרודף הוא מטעם עונש או מטעם הצלת הנרדף. ביאור על דברי הרמב"ם דהנרדף מותר להציל עצמו בדמו של רודף אפילו היכא דיכול להציל עצמו באחד מאבריו של רודף. ביאור על דברי הרמב"ם פ"א מהל' רוצח ושמירת נפש הל' ט' והל' י"ג. ספק בשנים שרדפו אחר רורף וא' יכול להציל הנרדף באחד מאבריו וא' אין יכול להציל כ"א בנפשו של רודף אי מותר להרגו. ביאור על דברי הראב"ד בפ"ח מהל' חובל ומזיק הל' ט"ו. וביאור דברי הרמב"ם דשם ספק אם א' שם חמור של חבירו בספינה וחשבה הספינה להטבע ובא אחד והשליך החמור אם מחויב לשלם. חקירה אם שייך על משאות ובע"ח דין רודף:
סימן יח. בו יבוארו, הרמב"ם פ"ג מהל' נזירות הל' י"ג. חקירה אי נזירות שמשון הוא דין נזירות או דין נדר לחוד. ביאור נכון על מה דלא מהני שאלה בנזירות שמשון בתרי אנפין. ספק בדינא דבר פדא בנדרים (דף כ"ח ע"ב) דפדאן דחוזרות וקודשין אם בשאלה נמי הדין כן:
סימן יט. בו יבוארו, הרמב"ם פ"א מהל' נדרים הל' י"ח. חקירה אם מכלל לאו אתה שומע הן הוי כמדבר ההן בהדי' או לא. חקירה אם בנדרים פועל הדיבור או רק הגמירת דעת לחוד. חקירה הא דידות מהני בנדר אם הוא מטעם דיבור או מטעם שמבינים גמירת דעתו:
סימן כ. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"א מהל' נדרים הל' ט"ו. חקירה הא דבבכור מצוה להקדישו אי מהני ההקדש נמי או דהוא למצוה בלבד. ביאור מהו נקרא דבר האסור לפי דעת הרמב"ם. חקירה בפירוש בעיקרו קמתפיס בנדרים (דף י"א ע"ב). חקירה אם על הקרבן לאחר שחיטה וזריקה עדיין מונח קדושת פיו או קדושת מזבח:
סימן כא. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ט מהל' שבועות הל' י"ד. חקירה אי הקרבן של שבועת העדות בא מחמת שבועת השקר או מחמת עון של כפירת העדות. ביאור דברי הרמב"ם פ"ז מהל' שבועות הל' ו' ופ"ה מהל' אישות הל' כ"ז. חקירה אי החיוב קרבן דשבועת הפקדון בא מטעם שבועת השקר או מטעם כפירת הממון:
סימן כב. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"א מהל' נדרים הל' ו'. ביאור מחלוקת הראשונים אי שייך חצי שיעור בשבועה, חקירה באיסור דלא יחל דברו אם האיסור הוא על חילול הדיבור בלבד או על עצם הדבר שנדר. מבאר היכא דלא שייך בפועל חזי לאיצטרופי אי אסור חצי שיעור או לא: סימן כג. בו יבוארו, הרמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח הל' ו'. ירושלמי מס' כלאים פ"ז הל' ג' (דף ל"ג ע"ב) דפוס ראם. חידוש דנעבד במעשה קיל מנעבד בלא מעשה. מבאר דברי הרמב"ם פ"ב. מהל' שגגות הצ' א'. חקירה אי הא דאין אד אוסר דבר שאינו שלו אם הוא מטעם דאין יכול להטיל דיני איסורין על דבר שאינו שלו או מטעם דהדבר אין נתפס בשם האיסור. ביאור נכון על דלצעורי קמכוין בסוגיא דחולין (דף מ"א ע"א):
סימן כד. בו יבוארו, קושית השעה"מ בפ"ה מהל' ערכין הל' י"ז מסוגיא דערכין (דף ז' ע"ב) על הסוגי' דחולין (דף קל"ה ע"א) וגם על דברי הרמב"ם פ"ה מהל' ערכין הל' י"ח על דברי הרמב"ם פ"י מהל' בכורים הל' ב'. החילוק בין דינא דנידון בכבודו לדין דפשטה קדושה בכולה. חידוש דמקדיש עור הוי מקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו:
סימן כה. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ה מהל' ערכין הל' י"ד. ביאור על דברי הש"ס דתמורה (דף י"א ע"ב). חקירה הא דאם הקדיש זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף אי דחל מיד הקדושת הגוף או דהוי כמו דהקדש גופי' קנאה לגופא. חקירה בהא דהמקדיש רגלה של עולה דמוכרין אותה לצרכי עולות אם הוא מטעם הרגל בלבד או דחל על כל הבהמה דין כזה דמוכרחין להקריבה למזבח ואי לא הי' חל עלי' קדושה כזו היו יכולין למוכרה לחולין ועל הרגל הי' מהני פדי' דקדושת הגוף על הרגל בלבד אין יכול לחול. חקירה הא דאמרינן פשטה קדושה בכולה הוא משום דמעיקרא חל על מקצת ואח"כ נתפשט על השאר או דלכתחילה חל מיד על כולה:
סימן כו. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ה מהל' ערכין הל' ז'. קושית הלח"מ על הרמב"ם פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הל' כ"א. חילוק בין קדושת הגוף דבהמה לקדושת הגוף דעופות. ספק בהא דאמרינן דהמקדיש תמימין לבדה"ב דאינו יוצא מידי מזבח אם הוא דין קדושה שחל על הבהמה או רק דין בעלמא. חידוש דהעור אינו שייך להקרבן. חילוק דיכולין לחלק בין קרבן עולה לשאר קרבנות בזה:
סימן כז. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ו מהל' פסולי המוקדשין הל' ד'. חקירה הא דפסול שלא לשמה בקרבנות הוא מטעם חסרון לשמה או מטעם דקובע עליו שם של קרבן אחר. חקירה הא דסתמא כשר בקדשים אם הוא מטעם דהוי כמכוון לשמו בהדי' או מטעם דליכא כוונה שלא לשמו. ספק בשאר קדשים ששחטו לשם חולין אי עולה לבעלים נמי או לא. חקירה בהא דפסח לאחר זמנו קרב שלמים אי מטעם דנימא דנסתלק קדושת פסח וחלי קדושת שלמים או דנימא דמיד חל עליו שתי קדושות ביחד. מבאר דברי הרמב"ם פ"ד מהל' קרבן פסח הל' ו':
סימן כח. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ג מהל' מעילה הל' א'. קושיתי מהסוגיא דזבחים (דף פ"ה ע"ב) על הסוגיא דמעילה (דף ב' ע"ב). חקירה אם הדין דלא ירדו הוא משום דהפסול הוא פסול קלוש או דנימא דהמזבח נותן קדושה בהקרבן. חקירה הא דאין מועלין בקדשים שנפסלו אם הפסול ממעט ממנו קדושת מעילה או דנימא משום דהוי אבוד מהקדש. חקירה אם בכלל שייך דין אבוד בהקדש:
סימן כט. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ד מהל' ע"ז הל' ט"ו והל' י"ג.
חידוש דקדושת דמים לא הוי אלא שעבוד בעלמא. חידוש דהקדש הוי כרשות בפני עצמו לענין עיר הנידחת. ספק אם יוצא באתרוג של הפקר אם לא ירצה לזכות בו. ביאור בדין היתר אכילה דמע"ש:
סימן ל. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ב מהל' שגגות הל' ה' והל' י"ג. ירושלמי פסחים פ"ו הל' ה' (דף מ"ב ע"ב) דפוס ראם. חקירה הא דמל של ע"ש בשבת דפטור אם הוא מטעם דהוי כאנוס או מטעם דאיסור דשבת קיל לגבי'. ביאור בדברי הירושלמי פסחים פ"ו הל' ה':
סימן לא. בו יבוארו, ספק במילה בצרעת על הציצין שאין מעכבין את המילה אי דוחה הלת"ע דצרעת או לא. ביאור אי מצוה מן המובחר דוחה שבת או לא. סברא דמצוה מן המובחר דמילה הוא על העצם מצות מילה ולא על העשה דיום השמיני. ביאור בדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' קה"ח הל' ט"ו. קושית הריטב"א בר"ה (דף כ"ה ע"ב) על הרמב"ם הנ"ל. ביאור בדברי הירושלמי פ"ג דר"ה הל' א' (דף ט"ו ע"ב) דפוס ראם:
סימן בב. בו יבוארו, דברי הרמב"ם פ"ג מהל' מע"ש הל' י"ז. ספק אם יעשה כל הטבל שקיבל מתנה מע"ש על פירות שלו אם גם בזה אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו. בעי' היא לכאורה בירושלמי מע"ש פ"ג הל' ג' (דף ט"ז ע"ב) דפוס ראם. חקירה אם בהטבל פתיכי בי' תרומה ומעשר או לא. ביאור בדברי הירושלמי מע"ש פ"ג הל' ג' (דף ט"ז ע"ב) דפוס ראם. ביאור בדברי הרמב"ם פ"ו מהל' מע"ש הל' ט"ז ופ"ו מהל' בית הבחירה הל' ט"ו. חילוק בין העשה דמע"ש להלאו דמע"ש: