פינוי האוצר ולהציל מפני הדלקה
שו"ע סימן שלג
שאלה חצר: האם מותר לפנות בשבת חדר שיש בו ארגזי פירות או כדי יין, כדי להשתמש במקום לצורך אורח שישן שם.
תשובה: אסור להתחיל לפנות את האוצר בשבת, משום טרחה או משום עובדין דחול. אלא אם כן צריך את המקום לדבר מצוה כגון: הכנסת אורחים. ואם התחיל לפנותו מערב שבת, מותר להמשיך לפנות בשבת אפילו לדבר הרשות. ובכל אופן הכמות שמותר לפנות בשבת היא, לא יותר מחמש קופות, שבכל קופה לכל היותר שלוש סאין [הסאה היא כשבע וחצי ליטר]. ואם האוצר קטן שיש בו חמש קופות או פחות, והקרקע אינה מרוצפת, יפנה וישאיר קופה אחת, כדי שלא יבא להשוות גומות בקרקע.
כתב מרן (סימן שלג סעי' א) אוצר של תבואה או של כדי יין אף על פי שמותר להסתפק ממנו אסור להתחיל בו לפנותו אלא לדבר מצוה כגון שפינהו להכנסת אורחים או לקבוע בו בית המדרש וכיצד מפנהו אם היה האוצר גדול מפנה ממנו חמש קופות (שבכל קופה שלש סאים) (הגהות מרדכי ור''ן פרק מפנין) לא היה בו אלא חמש קופות מפנה מהם ארבע קופות אבל כולו לא יפנה שמא יבא להשוות גומות. ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה: וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר גם כן לצורך אורחים ולא מקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים (תרומת הדשן סימן ע''ב) אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינה סעודת מצוה רק סעודת רשות (בית יוסף). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק א) אוצר שמותר להסתפק ממנו למאכלו ולמאכל בהמתו שאינו מוקצה, דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים שהניח ליבשן משום דדחינהו בידים ולא חזיין עד שיתייבשו וכמ"ש בסי' ש"י ס"ב. מ"מ אם אינו רוצה להסתפק ממנו אלא להתחיל בו לפנותו אסור לעשות כן לדבר הרשות והטעם משום טרחא או משום עובדין דחול. עוד כתב (ס"ק ב) אסור להתחיל בו לפנותו היינו אפילו פחות מד' וה' קופות, ומשמע דאם התחיל מע"ש שרי לפנותו בשבת פחות מד' וה' קופות אף לדבר הרשות.
שו"ע סימן שלד
שאלה רצט: נפלה דליקה חלילה בשבת, כמה מזון יכול להציל לאדם או לבהמה. ומה דין הבתים הקרובים, ולהיכן מציל.
תשובה: בערב שבת קודם הסעודה מציל מזון שלוש סעודות לכל אחד מבני הבית, וכן מזון הבהמה. ובשחרית מציל מזון שתי סעודות ובמנחה מזון סעודה אחת. ולא מציל יותר כיון שבהול וטרוד מהדליקה יש חשש שיבא לכבות. והבתים הקרובים שאין בביתם דליקה, ואין חשש שמא יבואו לכבות, מצילים כל מה שירצו. וכל הצלה היא לחצר המעורבת. ופשוט שכל שיש חשש לפיקוח נפש, מצוה לכבות את הדליקה בשבת.
כתב מרן (סימן שלד סעי' א) נפלה דליקה בשבת אם הוא בלילה קודם סעודה יכול להציל כדי מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה ובשחרית מזון שתי סעודות ובמנחה מזון סעודה אחת ודוקא בני הבית שהדליקה בו לא יצילו יותר משום דאיכא למיחש שמתוך שטרודים בהצלה ישכחו השבת ויכבו אבל בתים הקרובים ויראים שתגיע להם הדליקה יכולים להציל כל מה שירצו. עוד כתב (סעי' י) כל הצלה שאמרנו אינה אלא לחצר אחרת המעורבת אבל לא לשאינה מעורבת. וכתב הרמ"א בהגה: ויש מקילין אף לשאינה מעורבת (סמ''ג והגהות מרדכי). ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ג) דוקא בני הבית שהדליקה בו לא יצילו, ר"ל וע"כ ודאי בהול ואי שרית ליה אתי לכבויי. והנה כאן אסרינן להציל כדי שלא יכבה וגבי מת מתירין להצילו כדי שלא יכבה כמ"ש רסי' שי"א כתבו התוספות דבמת אדם בהול עליו טפי ולכך הוצרכו להתיר כדי שלא יכבה במזיד אבל כאן דאין אדם בהול כ"כ ואפילו אם לא נתיר לו לא יבוא לכבות במזיד ואם נתיר לו חיישינן שמא מתוך טרדתו ישכח ויכבה את הדליקה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות ח) נפלה דליקה בבית, אסור להציל חפצים מהבית ולהוציאם לרחוב, אפילו אם יש עירוב בעיר. והטעם לזה, דחששו חכמים שמא מתוך שאדם בהול על ממונו ישכח שהיום שבת, ויבוא לכבות את הדליקה בידים, ולפיכך גזרו שלא יציל אלא מזון שהוא צריך לו לאותה שבת, וכלים שצריך להשתמש בהם בשבת, ובגדים שיכול ללבוש, ונמצא שעל ידי כך מתייאש מן הכל ואינו בא לידי כיבוי בידים. [ילקוט יוסף שבת כרך ד עמוד שסז]. עוד כתב (אות י) הדיירים של הבתים הסמוכים למקום הדליקה, החוששים שהדליקה תגיע גם לדירתם, מותר להם להקדים רפואה למכה ולהציל כל מה שיכולים מהדירה, ובלבד שהוא במקום שיש עירוב. ובזה לא גזרו חכמים שאם נתיר להם להציל את חפציהם יבואו לכבות, שמאחר והדליקה עדיין לא הגיעה לדירתם, אינם בהולים כל כך שנחוש שיבואו לכבות. [ילקוט יוסף שבת כרך ד עמוד שסח]. עוד כתב (ס"ק א) אם נפלה דליקה בשבת, והדבר ברור שאין שם שום חשש סכנת נפשות, אין לכבותה בשבת בידים, אלא על פי הדרכים שיבוארו להלן סעיפים ד-ו'. וכל שיש חשש לפיקוח נפש, מצוה לכבות את הדליקה בשבת, ולהזעיק בטלפון את מכבי האש. וכיום הרבה מהדליקות יש בהם סכנה, או לפחות ספק סכנה. [ילקוט יוסף שבת כרך ד עמוד שסג].
שאלה ש: באיזה אופן יכול להציל לעצמו יותר משלוש סעודות, ומה הדין להציל כלי הסעודה, ומלבושים.
תשובה: מה שאמרנו בתשובה הקודמת שיכול להציל רק מזון שלוש סעודות היינו דוקא שמוציא בשני כלים או יותר, אבל בכלי אחד יכול להוציא אפילו מזון מאה סעודות, באופן שפורס סדין ומכניס בתוכו כל מה שירצה, אבל לא יניח כלים מלאים בתוך הסדין. ומותר להציל כלי הסעודה כגון: כוסות וכפות. ומלבושים, לובש כמה שיכול ומוציא, ופושט, וחוזר ולובש ומוציא.
כתב מרן (סימן שלד סעי' ו) הא דאין מצילין אלא מזון שלש סעודות היינו דוקא בשני כלים אבל בכלי אחד מצילין אפילו יש בו מאה סעודות ואפילו פירש טליתו וקיפל והביא לתוכו וחזר וקיפל והביא לתוכו מותר כיון שמוציא הכל בפעם אחת. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק טז) פירש טליתו, ואפילו אם היה המזון בכמה כלים ומערה אותן לתוך הטלית שרי אבל להניח הרבה כלים מלאים תוך הטלית ולהוציאם בבת אחת אסור כיון שהם כלים מחולקים. ע"כ. עוד כתב מרן (סעי' ז) מותר להציל כלי תשמישו הצריכים לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות. עוד כתב (סעי' ח) ולובש כל מה שיכול ללבוש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ויש מי שאומר שאינו לובש ומוציא אלא פעם אחת בלבד. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק יח) וחוזר ולובש, והא דלא שרינן באוכלין ומשקין לחזור ולהוציא משום דהתם חיישינן שמא ישכח שבת ויכבה אבל הכא כיון שלא התירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומדכר ואה"נ דלהוציא מלבושים בידו אין מותר כ"א מה שצריך לו לאותו יום כאוכלין ומשקין.
שאלה שא: מה הדין להציל מפני הדליקה תורה נביאים כתובים, או מגילת אסתר. הכתובים על נייר.
תשובה: תורה נביאים וכתובים אפילו שאינם כתובים אשורית ובלשון הקודש ובדיו על קלף, בכל אופן מצילים אותם מפני הדליקה משום האזכרות שבספר. אבל במגילת אסתר, כיון שאין בה אזכרות, לא מצילים אותה מפני הדליקה, אלא אם כן כתובה אשורית בלשון הקודש ובדיו על הקלף.
כתב מרן (סימן שלד סעי' יב) כל כתבי הקדש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורין בהם אפילו כתובים בכל לשון ואפילו כתובים בסם ובסיקרא (פירוש מיני צבעונים) ובכל דבר וכן מטבע ברכות שטבעו חכמים מצילין אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפה (פירוש מקום מגולה והפקר) וכן תרגום שכתבו עברי כגון יגר שהדותא וכדנא תימרון להון ועברי שכתבו תרגום או בלשון אחר שאותו העם בקיאים בו וכן ספר תורה שיש בו ללקט פ''ה אותיות מתוך תיבות שלמות או שיש בו אזכרה מצילין אותה. עוד כתב מרן (סעי' יג) יש מי שאומר דמגילת אסתר הואיל ואין בה אזכרות אם אינה כתובה כמשפטה אשורית על העור ובדיו אין בה קדושה להצילה מפני הדליקה. ע"כ. ביאור דברי מרן לפי המתבאר בב"י ולדעת הא"ר, תורה נביאים וכתובים שלא כתובים אשורית או שלא בלשון הקודש או שלא על קלף, או שלא בדיו שחור. אין דינו כספר והקורא בהם נחשב כקורא בעל פה, ואף על פי שדברים שבכתב אסור לקרוא בעל פה, בזמן הזה התירו לקרוא בהם משום עת לעשות לה', כדי שיהיו דברי תורה מצויים לכל. ואף על פי שאין בהם קדושת ספר מצילים אותם מפני הדלקה משום האזכרות של שמות הקודש שבהם. אבל במגילת אסתר הכתובה שלא אשורית או שלא על קלף או שלא בדיו, שיש בה תרתי לרעותא גם שאין לה קדושת ספר וגם אין בה אזכרות, לא מצילים מפני הדליקה. ולדעת המ"א הביאו המ"ב (ס"ק לב ולט) יש אופן שאסור לקרוא בתורה נביאים וכתובים גם בזמן הזה כגון: שכתובים אשורית ובלשון הקודש ועל קלף, אבל כתובים בצבע אדום, לא מתירים לקרוא בהם משום עת לעשות לה' היות והדיו מצוי. אולם גם באופן זה שאסור לקרוא בהם מצילים אותם משום האזכרות שבספר. אבל במגילת אסתר הכתובה אשורית ועל קלף, ובצבע אדום, שאסור לקרוא בה, וגם אין בה אזכרות, לא מצילים מפני הדלקה. ופליגי מרן והמ"א בתרתי, חדא, שלדעת מרן מותר לכתוב ולקרוא בכתבי הקודש בכל אופן, ולמ"א אם כתובים כהלכתם ורק חסר דיו אסור לכתוב ולקרוא. ועוד, שלדעת מרן לא מצילים מגילה שאין בה אזכרות אם כתובה שלא כדין אשורית על הספר ובדיו שאין בה קדושת ספר, ולמ"א מצילין, כיון שמותר לקרוא בה יש בה קדושת ספר, ורק אם אסור לקרוא בה שכתובה על הקלף באשורית ואינה כתובה בדיו, אין מצילין. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יא) מי שיש לו כתבי יד של חידושי תורה, ופרצה דליקה בשבת בביתו, וירא שמא ישרפו כתבי יד אלו ויבוא לידי צער גדול, מותר לו להציל את כתבי היד מהבית הבוער. ובלבד שיהיה במקום שיש בו עירוב. והאידנא מצילין מן הדליקה כל כתבי הקודש. [ילקוט יוסף שבת ד עמ' שסט].
שאלה שב: באיזה אופן מותר להציל תיק ובתוכו מעות לחצר מעורבת, או לחצר שאינה מעורבת.
תשובה: יכול להציל תיק ובתוכו מעות על ידי שמניח על התיק ככר או תינוק, ויכול להוציאו רק לחצר המעורבת. אבל אם מניח בתוך התיק תפילין, יכול להוציא אף לחצר שאינה מעורבת, שתפילין דינם כספרים שמצילים אותם גם לחצר שאינה מעורבת.
כתב מרן (סימן שלד סעי' טז) אם הניח תפלין בארנקי (פירוש כיס) מלא מעות יכול להצילו מפני הדליקה או מפני הגנבים והגזלנים למקום שיכול להציל התפלין ויש מי שאומר דהיינו דוקא כשהניחם שם מערב שבת. עוד כתב (סעי' יז) יש מתירים להציל דסקיא מליאה מעות על ידי ככר או תינוק מן הדליקה או מן הגנבים והגזלנים ודוקא לרשות היחיד אבל לא לחצר שאינה מעורבת. מצילין הספרים אפילו לחצר שאינה מעורבת ולמבוי (פירוש מקום שנכנסים מהם לחצרות) שלא נשתתפו בו ובלבד שיהיו בו שלשה מחיצות ולחי. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מז) יש מתירים על ידי ככר או תנוק, והיינו שיכול ליתן אפילו לכתחלה בשבת להציל על ידם אפילו המעות חשוב מהחפץ שמניח אצלו ולא אמרינן בזה דיהיה בטל לגבי המעות ואף על גב דבעלמא אסור לטלטל דבר המוקצה ע"י דבר היתר המונח עליו דלא אמרו ככר או תינוק אלא לענין טלטול המת בלבד הכא משום פסידת הדליקה הקילו בכל זה ועיין ס"ב דיש מתירין אפילו בלא ככר כלל. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות יג) מותר להוציא את המעות ממקום הדליקה על ידי ככר או תינוק, ודווקא לרשות היחיד, ובמקום שיש עירוב. [ילקוט יוסף שבת כרך ד עמוד שע].
שאלה שג: מה הדין לומר לאינו יהודי להציל ספרים מן הדליקה לרשות הרבים.
תשובה: מותר לומר לגוי להוציא ספרים לרשות הרבים ואפילו גמרות ושאר ספרים כדי למנוע בזיון כתבי הקודש.
כתב מרן (סימן שלד סעי' חי) כתבו משם גאון שמותר לומר לעכו''ם להציל ספרים מן הדליקה אפילו דרך רשות הרבים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק מט) מותר לומר לגוי, דשבות דאמירה לא"י שרי מפני בזיון כתבי הקודש ואף גמרות ושארי ספרים הוי בכלל זה [פמ"ג].
שאלה שד: מומרים לעבודת כוכבים שכתבו להם כתבי הקדש אשורית על הקלף ובדיו, מה דינם להצילם בשבת, ומה דינם ביום חול.
תשובה: אין מצילין אותם בשבת, ובחול שורפן עם האזכרות שבהם. ותנ"ך שנדפס בבית דפוס של נוצרים מעיקר הדין מותר לקרוא בו, אם אין לו ספר אחר שנדפס על ידי ישראל.
כתב מרן (סימן שלד סעי' כא) האפיקורסים דהיינו האדוקים בעבודת כוכבים וכן מומרים לעבודת כוכבים שכתבו להם כתבי הקודש אין מצילים אותם ואף בחול שורפן עם האזכרות שבהן. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נא) אפילו כתב אשורית על הקלף ובדיו. עוד כתב (ס"ק נב) בחול שורפן עם האזכרות, שכיון שהם אדוקים בודאי כתבו אותן לשם ע"ג ומכאן יש להזהיר על אותן מטבעות של זהב וכסף שטבעו אותן האדוקין לשם ע"ג שאסורים לתלותם על הס"ת וגם אין להחזיק אותם ברשותו אלא יתיכם מיד כדי שלא יהיה שום זכרון למעשיהם [ב"ח וט"ז] והרב מו"ה יהודא מילר נסתפק אי מותר להתיכן שמא אינם מינים לע"ג ובתשובת חות יאיר סימן שט"ז מתיר להתיך המטבעות של שם בן ד' שנעשים במדינות שוויידן מטעם כי נטבעו להוציאם והו"ל כאלו נכתבו בפירוש לשם חול וכן משמע בפמ"ג ע"ש. עוד כתב מה שנוהגין באיזה קהלות כשמברכין חולה וגובין מעות מכל אחד ומניחין הכלי עם המעות לתוך ארון הקודש לא יפה עושין ע"ש ובלא"ה אסור להשים לתוך ארון הקודש דבר של חול ע"כ יש למנוע המנהג. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י הלכות ס"ת סימן ער (אות כא) ספרי תנ''ך שנדפסו על ידי נוצרים, מעיקר הדין מותר לקרוא בהם. ומכל מקום האידנא אכשור דרי, שנדפסו ספרי תנ''ך על ידי יהודים כשרים בארצנו הקדושה, מדוייקים להפליא ובאותיות מאירות עינים, ובודאי שכל יהודי ירא שמים, ישתמש אך ורק בספרים אלו, ולא בספרי תנ''ך שנדפסו על ידי נוצרים. [יחוה דעת חלק ג' סימן עט עמוד רסה. יביע אומר ח''ט חיו''ד סי' ח' עמוד רעט].
שאלה שה: טלית שאחזה בה האש האם מותר ליתן עליה מים או שאר משקים, כדי שתכבה האש כשתגיע לשם.
תשובה: אם המפה נקיה מותר ליתן עליה מים, אבל אם אינה נקיה אסור משום כיבוס, אבל שאר משקים מותר בכל אופן שאין בזה איסור כיבוס.
כתב מרן (סימן שלד סעי' כד) יש אומרים שאין יכול ליתן עליו משקין כדי שיכבה כשיגיע להם ויש אמרים שמותר לעשות כן בשאר משקים חוץ מן המים משום כיבוס ויש מתירים אפילו במים ודברי סברא שנית נראים. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק נז) שאין יכול ליתן עליו משקין, דדוקא להפסיק בכלים מלאים מים שרי בסכ"ב שאין המים בעין אבל הכא שהמים בעין הוא מקרב להכיבוי עי"ז ואסור. עוד כתב (ס"ק נח) יש אומרים שמותר לעשות כן בשאר משקים, ס"ל דזה לא חמיר מגרם כיבוי בעלמא דשרי. עוד כתב (ס"ק נט) חוץ מן המים משום כיבוס, דקיי"ל שריית הבגד זהו כיבוסו והיש מתירים ס"ל דלא שייך זה אלא במקום שיש טינוף או דם אבל לא בטלית נקי. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות יז) דליקה שאחזה במפה שעל השלחן, או בשטיח, אם יש חשש שהאש תתפשט במהרה ויבואו לידי חשש סכנה, מותר לכבות את המפה או השטיח בשבת. אבל אם אין שום חשש סכנה, אסור לכבות את הדליקה בשבת, ומכל מקום רשאי לשפוך מים בצידה השני של המפה. ואם המפה מלוכלכת אין לשפוך עליה מים, מפני שנמצא עובר על איסור כיבוס, אלא ישפוך עליה בצידה השני שאר משקין, כמו יין, מיץ טמפו וכדומה. ואם אין הכמות של שאר המשקים מספיקה, אין לשפוך שם מים, מאחר שאין בדבר חשש סכנה, ואין להתיר איסור כיבוס בשביל הפסד ממון. ורק אם המפה נקיה ואין עליה שום לכלוך, מותר לשפוך עליה בצידה השני גם מים. [מפני שבבגד נקי לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו]. [ילקו''י שבת ד עמ' שעד]. וראה לעיל סימן רעז, בדין נר שנפל על המפה אם מותר לנערו לארץ להציל מהפסד ממון. ראה שם.
שו"ע סימן שלה
שאלה שו: נשברה חבית יין בשבת, האם מותר להניח תחתיה כלים כדי לקלוט את היין המטפטף.
תשובה: אם מציל בכמה כלים מותר לקלוט יין רק לצורך שלוש סעודות, מהחשש שמא ישכח שהיום שבת ויביא עוד כלים דרך רשות הרבים. אבל אם מניח כלי אחד מותר להציל אפילו יותר משלוש סעודות.
כתב מרן (סימן שלה סעי' ב) אם נשברה חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג ואם מציל בכלי אחד מציל אפילו קולט או מצרף. ע"כ. וכתב המ"ב (ס"ק ח) מביא כלי ומניח תחתיה, וכיון שהוא כלי אחד אפי' מחזיק מאה סעודות מציל וכנ"ל. עוד כתב (ס"ק ט) ובלבד שלא יביא כלי אחר דמתוך שהוא מחזר אחר עוד כלים חיישינן שישכח שהוא שבת ויביאם ג"כ דרך ר"ה וכ"ז מיירי ביותר מג' סעודות אבל בג"ס יכול להציל אפי' בכלים הרבה ואפי' לקלוט ולצרף ובאמת ביותר מג"ס אסור להציל בכלי אחר אף בלי קליטה וצירוף וכנ"ל בס"א אלא דאורחא דמלתא נקט דכן דרך להציל בקילוט וצירוף כ"כ בספר תו"ש. ובספר פמ"ג מצדד להחמיר בקליטה וצירוף אפי' עד ג' סעודות דאף דקי"ל לעיל בס"א דעד ג' סעודות יכול להציל אפי' בכלים הרבה היינו כשהם מונחים על הארץ אבל ע"י קליטה וצירוף אסור בכל גווני כל שהוא יותר מכלי אחד. עוד כתב (ס"ק י) ואם מציל בכלי אחד מותר אפי' ביותר מג"ס דכיון דלא התירו כ"א בחד כלי זכור הוא שהוא שבת [פמ"ג].