הלכות נשיאת כפים
שו"ע סימן קכח
שאלה א: כהן שנשא כפיו במנין אחד האם יכול שוב לישא כפיו במנין אחר בברכה.
תשובה: רשאי לישא כפיו, ואף לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרון, וכו'.
כתב מרן (סימן קכח סעי' ג) אם עלה פעם אחת ביום זה שוב אינו עובר [בעשה] אפילו אמרו לו עלה. וכתב המ"ב (ס"ק יא) הטעם כיון שכבר קיים מצוה זו ביום זה לא חייבתו התורה יותר, ומ"מ אם עלה פעם שנית צריך לברך מתחלה הברכה אקב"ו דעכ"פ עושה מצוה ואפילו באותו ביהכ"נ שכבר נשא כפיו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות טו) כהן שנשא כפיו בברכת כהנים כדת, וברצונו לישא כפיו שנית באותו יום בצבור אחר, [או פעם שלישית], אף על פי שאינו חייב, שכבר יצא ידי חובת המצוה בנשיאת כפיו הראשונה, מכל מקום רשאי לברך שנית אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו', ולברך ברכת כהנים, ואפילו אם יש שם כהנים אחרים הנושאים כפיהם. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות יג).
שאלה ב: כשאין לכהן מים ליטול ידיו האם רשאי לעלות בלא נטילת ידים.
תשובה: רשאי, בתנאי שלא הסיח דעתו מנטילת הבוקר.
כתב מרן (סימן קכח סעי' ו) אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק, שהוא חבור היד והזרוע; והלוי יוצק מים על ידיהם, וקודם לכן יטול הלוי ידיו. (וכתב הרמ"א ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה, רק סמכו על נטילתן שחרית). וכתב המ"ב (ס"ק כ) ואם אין לו מים כתבו האחרונים דנוכל לסמוך על שיטת הרמב"ם דס"ל דיוצא בנט"י שנטל בשחרית כל שלא הסיח דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות כח) אף לדעת מרן השלחן ערוך שפסק שצריכים הכהנים ליטול ידיהם קודם נשיאת כפים בשחרית, מכל מקום אין הנטילה לפני נשיאת כפים מעכבת, ובשעת הדחק יכול לסמוך על מה שנטל ידיו שחרית, ולכן אם היה השליח ציבור כהן, ואין שם כהן אחר, אף על פי שטוב להחמיר שיטול ידיו בין תפלת לחש לתפלת החזרה, מכל מקום אפילו לא נטל ידיו נושא כפיו. וכן אם יצטרך הכהן לעבור לפני המתפלל כדי ללכת ליטול ידיו, או שיצטרך לצאת מבית הכנסת, ואין שם אלא מנין מצומצם, נושא כפיו בלא נטילת ידים, ובלבד שנזהר לשמור ידיו טהורות, ולא נגע במנעליו קודם שחלצן. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כ).
שאלה ג: לוי תלמיד חכם, וכהן עם הארץ, האם צריך הלוי ליצוק מים על ידי הכהן.
תשובה: נכון שלא יצוק, ושב ואל תעשה עדיף.
כתב מרן (סימן קכח סעי' ו) אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק, שהוא חבור היד והזרוע; והלוי יוצק מים על ידיהם, וקודם לכן יטול הלוי ידיו. ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה, רק סמכו על נטילתן שחרית. ובמ"ב (ס"ק כב) כתב להחמיר שיצוק הלוי תלמיד חכם לכהן עם הארץ, וכל שכן אם יש בין הכהנים כהן אחד ת"ח שמציל את כולם. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות כה) כתב יש אומרים שאם הלוי הוא תלמיד חכם והכהן עם הארץ, לא יצוק הלוי מים על ידי הכהן. ותלמיד חכם נקרא זה ששואלים אותו הלכה בדברים המצויים ואומרה, ורחמי שומעניה, ופרקו נאה, ויש בו יראת שמים. ואם יש שם כהן אחד תלמיד חכם, יש אומרים שמציל את כל שאר הכהנים, ואז הלוי שהוא תלמיד חכם יטול ידי הכהן החכם ואחר כך יטול שאר הכהנים. ויש אומרים שגם באופן כזה לא יטול לוי תלמיד חכם את ידי הכהנים כלל. ושב ואל תעשה עדיף. [שארית יוסף חלק ג עמוד קסג. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכח הערה כה עמוד רסב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות כט) נכון שלא יצוק הלוי שהוא תלמיד חכם מים על ידי הכהנים שאינם תלמידי חכמים, ואפילו אם יש ביניהם תלמיד חכם אחד, מפני כבוד התורה.
שאלה ד: הגיע השליח ציבור לרצה ועקר הכהן רגליו ליטול ידיו ושהה במקום הנטילה עד מודים האם נחשב שעקר רגליו.
תשובה: לא יעלה לישא כפיו, שצריך עקירה למקום דוכן ולא למקום נטילה. ובדיעבד אם עלה לדוכן לא ירד.
כתב מרן (סימן קכח סעי' ח) כשמתחיל שליח ציבור רצה כל כהן שבבית הכנסת נעקר ממקומו לעלות לדוכן, ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים שליח ציבור רצה שפיר דמי, אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה. וכתב המ"ב (ס"ק כח) ואפילו אם עקר רגליו לילך לצד חוץ ליטול ידיו מצדד בעטרת זקנים דזה לא חשיב עדיין עקירה אף שהנטילה היא הכשר לנשיאת כפים דבעינן עקירה למקום הדוכן וזה היה עקירתו לצד חוץ, וע"כ המנהג כשהש"ץ מגיע לרצה ולא באו עדיין הכהנים להיכל הוא ממתין בתפלתו עד שיבואו דחיישינן שמא עדיין לא עקרו רגליהן ממקום הרחיצה לילך לצד הדוכן. ע"כ. ובשעה"צ (אות ל) כתב משמע התם מרדב"ז דאם עלה לא ירד, וכן כשעוקר רגליו מביתו לבא לבית הכנסת, משמע התם דאם עלה לא ירד. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות לא) וכתב שאם יודע שלא יספיק לסיים ליטול ידיו ולעקור אחר כך כדי לעלות לדוכן קודם שיסיים שליח ציבור ברכת רצה, יעקור רגליו תחילה לעלות לדוכן ואחר כך יטול ידיו.
שאלה ה: האם צריך להקריא לכהנים או לכהן יחיד מילת יברכך.
תשובה: אף על פי שלדעת מרן לא צריך להקריא לכהנים מילת יברכך, מכל מקום טוב ונכון שיקריא להם. ולכהן יחיד לכולי עלמא מקריא לו מילת יברכך.
כתב מרן (סימן קכח סעי' יג) מתחילין הכהנים לומר: יברכך. (הגה: וי"א שגם מלת יברכך יקרא אותו ש"צ תחלה וכן נוהגים בכל מדינות אלו). ואח"כ מקרא אותם ש"צ מלה במלה, והם עונים אחריו על כל מלה עד שיסיימו פסוק ראשון, ואז עונים הצבור: אמן; וכן אחר פסוק ב'; וכן אחר פסוק ג'. ובמ"ב (ס"ק מז) כתב, ובכהן יחיד שלא קוראים לו "כהנים" לכ"ע מקרא לו מילת יברכך. ע"כ. אולם בקיצוש"ע ילקו"י (אות מב) כתב יש אומרים שאין השליח ציבור מקריא לכהנים תיבת יברכך ויש אומרים שמקריא להם. ואע"פ שהנוהגים כסברא ראשונה יש להם על מה שיסמוכו מכל מקום טוב ונכון שיקריא תיבת יברכך לכהנים. והדבר יעשה בהסכמת כל הקהל וישאו ברכה מאת ה'. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות נא) וכתב ויש אומרים כשיש רק כהן אחד, לכל הדעות צריך שיקריא לו הש"ץ תיבת יברכך, ויש חולקים.
שאלה ו: כהן שקולו חלש האם יכול לישא כפיו.
תשובה: לא ישא כפיו וטוב שיצא קודם רצה.
כתב מרן (סימן קכח סעי יד) אין מברכין אלא בלשון הקודש; ובעמידה; ובנשיאת כפים; ובקול רם. וכתב המ"ב (ס"ק נג) ובקול רם היינו בקול בינוני לאפוקי בלחש ומ"מ לפעמים צריך בקול רם ממש כגון שהמתפללים הם רבים ובעינן שיהא כל הקהל שומע כדאמרינן בספרי [פר"ח]. והנה מי שקולו צרוד [שאינו יכול לדבר בקול בינוני כ"א בלחש] לכאורה פשוט שאינו יכול לישא כפיו וטוב שיצא קודם רצה. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות נז נח). וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות נא) הכהנים צריכים לומר את פסוקי ברכת הכהנים בקול רם (סוטה לח.), ובניגון. וגם השליח צבור לא יקריא לכהנים בלחש, אלא יגביר את קולו. ואין לצבור לענות אמן בקול רם יותר מהמברך, ורק אם עושה כן באקראי כדי לעורר הכוונה, או לעורר את הצבור לענות אמן, מותר לענות אמן בקול רם. [שארית יוסף ח''ג עמוד קפב. ילקו''י מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב', עמוד ש]. ובילקו"י (הלכות תפילה כרך ב עמוד ש הערה נא) הוסיף כשיש כהנים אחרים ורוצה לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה במקום אונס רשאי לעשות כן.
שאלה ז: האם עונה שליח ציבור אמן אחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרון, ואחר סיום כל פסוק.
תשובה: לא יענה אמן אחר הברכה, וכן לא יענה אמן אחר סיום כל פסוק.
כתב מרן (סימן קכח סעי' יט) אין ש"צ רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים. וכתב במ"ב (ס"ק עא) על אשר קידשנו יש מחמירים דבכל גווני לא יענה, ואחר הפסוקים אם מתפלל מתוך סידור ולא יתבלבל יענה ואם לאו לא יענה. ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות צ) אין הש"ץ עונה אמן אחר הכהנים, בין אחר ברכת "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון" ובין אחר כל אחד מהפסוקים של ברכת כהנים. אבל אם מזמינים בעל קול ערב להקריא לכהנים פסוקי ברכת כהנים, והש"ץ עומד ושותק ומכוין לברכת כהנים, רשאי הש"ץ לענות אמן, בין אחר ברכת המצוה ובין אחר כל פסוק מפסוקי ברכת כהנים, הואיל ואין כאן חשש טירוף, והמקריא לכהנים לא יענה אחריהם שום אמן, זולת אחר הפסוק האחרון. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות עב) אם הש"ץ בטוח בעצמו שלא יטעה בהקראת הפסוקים לכהנים מחמת שיענה אמן, דעת כמה פוסקים שרשאי לענות אמן, ובפרט שמתפלל מתוך הסידור. ויש חולקים, ושב ואל תעשה עדיף.
שאלה ח: כשהכהן הוא שליח ציבור ואין כהנים אחרים בבית הכנסת כיצד ינהג.
תשובה: לא ישא כפיו אם חושש שיתבלבל. ואם מתפלל מתוך סידור ומובטח לו שלא יתבלבל, אם מתאפשר לו נכון שיטול ידיו בין לחש לחזרה, ויעקור רגליו מעט בברכת רצה, ואחרי ברכת ולך נאה להודות אם יש מעט קהל שיכולים לבא לפניו יברך במקומו, אך אם הקהל רב ולא יכולים לבא כולם לפניו, יעלה לדוכן וישא כפיו, ויברך , ויקריא לו אחד מהקהל. ויחזור למקומו ויסיים התפילה.
כתב מרן (סימן קכח סעי' כ) ואפי' אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו אא"כ מובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת, שאם הוא מובטח בכך כיון שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים. וכיצד יעשה, יעקור רגליו מעט בעבודה; ויאמר עד ולך נאה להודות; ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים; ויקרא לו אחר; ומסיים החזן: שים שלום. ואם המקרא כוון לתפלת ש"צ מתחלה ועד סוף, עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום. וכתב במ"ב (ס"ק פ פא) אם כיון המקרא מתחילת התפילה ועד סוף עדיף שיסיים המקרא שים שלום לדעת מרן, כדי שלא תהיה התפילה מופסקת בהליכת הש"ץ מהדוכן למקומו. והגר"א ועוד אחרונים כתבו דבכל גווני יסיים הש"צ בעצמו שים שלום. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות נו) כתב אם השליח צבור כהן, ואין שם כהן אלא הוא, אם הוא מתפלל מתוך הסידור הרי מובטח לו שלאחר שישא כפיו יוכל לחזור לתפלתו ללא בלבול וטירוף דעת מאימת הצבור, לכן יעקור רגליו מעט בברכת רצה, וישא כפיו, ויברך ברכת כהנים, כדי שלא תתבטל ברכת כהנים מהצבור. ויקריא לו אחד מהקהל. ואין השליח צבור צריך ליטול ידיו סמוך לנשיאת כפים, וגם לא קודם החזרה. אך היכא דאפשר נכון לחוש לדברי הזוהר ומרן השלחן ערוך, וליטול ידיו בין לחש לחזרה. עוד כתב (אות יא יב) אין העליה לדוכן מעכבת, ולכן גם במקום שאין דוכן, מצוה על הכהנים לברך את ישראל בנשיאת כפים גם אם עומדים על הקרקע. ורק כשאפשר הדבר בנקל שהכהנים ישאו כפיהם באופן שיעלו על דוכן, מצוה מן המובחר לעשות כן. [שארית יוסף חלק ג עמוד קמז. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכח הערה יא עמוד רכט]. לפיכך אם השליח צבור כהן, ואין שם כהן אחר, אם התיבה שעומד עליה השליח צבור סמוכה להיכל, באופן שאם ישא כפיו השליח צבור הכהן במקומו, כל העם יהיו לפניו, ויהיו בכלל הברכה, אין צריך שיעלה לדוכן דוקא, שאין הדוכן מעכב. אבל אם התיבה רחוקה מן ההיכל, באופן שחלק ניכר מן הצבור לא יהיו לפניו, ולא יהיו בכלל הברכה, יעלה לדוכן וישא כפיו. וגם זה הוא דוקא באופן שמתפלל מתוך הסידור, ומובטח לו שלאחר שישא כפיו יוכל לחזור לתפלתו ללא בלבול וטירוף דעת מאימת הציבור, אבל אם חושש שמא יבוא להטרד ולהתבלבל אם ילך לדוכן לישא את כפיו, ישא כפיו במקומו בתיבה, ואינו צריך לעלות לדוכן. [וטוב להחמיר שיטול ידיו בין לחש לחזרה. ומכל מקום מן הדין אין צריך ליטול ידיו קודם לכן, שיש לסמוך על נטילת ידים שחרית]. [שארית יוסף חלק ג עמוד קמח. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכח הערה יב עמוד רלא]. ע"כ. וכך פסק בהלכה ברורה (אות עד) וכתב שיחלוץ נעליו קודם תפילת החזרה ואם לא חלץ ולא יכול לחלוץ קודם ברכת כהנים ישא כפיו עם נעליו כשעומד על התיבה ולא יעלה לדוכן. עוד כתב (אות עה) נוהגים שהשליח ציבור ממשיך שים שלום ולא המקריא פסוקי ברכת כהנים ואפילו כשהמקריא כיון ליבו לתפלת הש"צ מתחילה ועד סוף.
שאלה ט: כהן שלא התפלל ואמרו לו לעלות לדוכן ואם יעלה יעבור זמן תפילה כיצד ינהג.
תשובה: יעלה לדוכן שאל"כ עובר בעשה דאוריתא. ואם לא קרא קריאת שמע ורואה שאם יעלה לדוכן יעבור זמן קריאת שמע, יקרא קודם קריאת שמע. ואם לא יספיק לקרוא קריאת שמע יקרא פסוק ראשון ויאמר גם פסוק בשכמל"ו וישא כפיו.
כתב מרן (סימן קכח סעי כט) כהן שלא התפלל עדיין ומצא צבור מתפללין נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו. וכתב המ"ב (ס"ק קז) שאם רואה שיעבור זמן תפלה יצא לחוץ ויתפלל שם, אבל אם כבר אמרו לו קודם רצה לעלות לדוכן צריך לעלות שאם לא יעלה עובר על עשה דאוריתא לכן נדחת התפילה שהיא מדרבנן. ואם לא קרא קריאת שמע, ילך גם כן לחצר בית הכנסת ויקרא קריאת שמע. ואם אמרו לו קודם רצה עלה יקרא פסוק ראשון ויעלה וישא כפיו. ע"כ. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות טז) כהן שעדיין לא התפלל שחרית, ונכנס לבית הכנסת ומצא שהשליח צבור הגיע בתפלת החזרה לברכת רצה, אין התפלה מעכבת אותו מלישא כפיו, לפיכך יעקור רגליו כשאומר השליח צבור רצה, ובסוף ברכת מודים יברך ברכת כהנים. (אבל אם מצא את השליח צבור בברכת מודים, לא יעלה לדוכן, שכל כהן שלא עקר רגליו ברצה שוב אינו עולה לדוכן). ואם עדיין לא הספיק הכהן לברך ברכות התורה, נכון שיברך תחלה ברכות התורה בין רצה לברכת כהנים, ואחר כך ישא כפיו ויברך ברכת כהנים. ואם לא יספיק לברך ברכות התורה, רשאי לישא כפיו גם בלא ברכות התורה. ואם הכהן חושש פן יעבור זמן קריאת שמע, יקרא לפחות פרשה ראשונה של קריאת שמע, או אפילו פסוק ראשון עם ברוך שם וכו', בין רצה לברכת כהנים, בטרם ישא כפיו. ואפילו אם הוא חושש שיעבור זמן תפלה, אם אמרו לו לעלות, יעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים, שברכת כהנים היא מצוה מן התורה, והתפלה מדרבנן, מאחר שכבר התפלל ערבית מאמש, ויצא ידי חובת תפלה מן התורה. ועוד שיש לתפלת שחרית תשלומין במנחה. ואם לא אמרו לו לעלות ילך חוץ לבית הכנסת ויתפלל. [שארית יוסף חלק ג עמוד קנד. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכח הערה טז עמוד רמג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות צו).
שאלה י: כהן שהגיע לגיל מצוות אך עדיין לא נתמלא זקנו מה דינו לנשיאות כפים.
תשובה: אם עולה ביחד עם כהנים אחרים מותר ואפילו קטן שהגיע לחינוך מותר לעלות עם כהנים אחרים. ומותר לגדול שלא נתמלא זקנו לעלות לבדו באקראי שלא בקביעות אבל לא יעלה בקביעות אם אפשר להשיג כהן אחר משום כבוד הציבור, ואם הוא במקום שאי אפשר להשיג כהן אחר, יכול לישא כפיו בקביעות. ואם הוא בן שמונה עשרה שנים, כיון שראוי להתמלאות זקנו, אף על פי שיש לו מעט זקן, נחשב כהתמלא זקנו.
כתב מרן (סימן קכח סעי' לד) קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל, אבל עם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך. ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפילו בפני עצמו, ומיהו דוקא באקראי בעלמא ולא בקביעות, עד שיתמלא זקנו שאז יכול לישא כפיו אפילו יחידי בקבע. וכל שהגיע לשנים שראוי להתמלאות זקנו אף על פי שלא נתמלא קרינן ביה נתמלא זקנו (ועיין לעיל סימן נ''ג סעי' ח'). וכתב המ"ב (ס"ק קכו) שבסימן נג סעי' ח כתב הרמ"א דאפילו היה לו זקן מעט קרינן ביה נתמלא זקנו אם הוא מבן י''ח שנה ולמעלה, וקודם לכן בעינן מילוי זקן ממש. ובביאור הלכה (ד"ה ומיהו דוקא באקראי) כתב שאם אין שם כהן אחר אלא זה שהוא בן י"ג שנה לדעת העולת תמיד נושא את כפיו אפילו בקביעות כמו בתפילה בסימן נג סעי' ז, ולדעת האליה רבה לא עולה לנשיאת כפים ורק לתפילה הקילו כדי שלא יבטלו מקדיש קדושה וברכו. ומספר האשכול משמע כהעולת תמיד. ע"כ. ובקיצוש"ע ילקו"י (אות כ) כתב כהן בן י''ג שנה אף שאין ידוע אם הביא ב' שערות או לא, נושא את כפיו יחידי בדרך אקראי. ואם אין שם כהן אחר אלא הוא, יכול לישא כפיו בקביעות. וכן בישיבות קטנות שכל התלמידים צעירים שטרם נתמלא זקנם, רשאי כהן בן י''ג שנה לישא כפיו, אפילו בקביעות, אף שנמצא עמהם רב או מחנך. וכן המנהג. [ומה שאמרו שכהן שלא נתמלא זקנו לא יעלה לדוכן בקביעות, היינו כאשר רוב הצבור אנשים שנתמלא זקנם, אבל בישיבות קטנות שכולם בני גילו, שפיר דמי שיעלה לדוכן אף בקביעות]. [שארית יוסף חלק ג עמוד קנז. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכח הערה כ עמוד רנג]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות קי ואות קיג).
שו"ע סימן קכט
שאלה יא: האם יש נשיאת כפים במנחה של תענית.
תשובה: אין נשיאת כפים בכל תפילת מנחה משום ששכיח שכרות, וגם במנחה של תענית אין בה נשיאת כפים שגזרו בה כדי שלא יבואו לישא כפיים במנחה של שאר ימים. אבל תפלת מנחה של תענית כשמתפללים סמוך לשקיעת החמה כיון שהיא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הלכך יש בה נשיאת כפים.
כתב מרן (סימן קכט סעי' א) אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכיפורים, אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור, וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים. אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים הלכך יש בה נשיאת כפים. (והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל סימן קכ''ח). וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות ב) בתעניות צבור הכהנים נושאים כפיהם במנחה, [מלבד בשחרית]. ולכתחלה יקבעו זמן תפלת שמונה עשרה של מנחה בתעניות צבור כחצי שעה או כארבעים דקות קודם השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח צבור בסוף החזרה לברכת כהנים, יהיה בתוך חצי שעה לשקיעה. ואם התפללו מנחה מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע בשעות זמניות קודם צאת הכוכבים, לכתחלה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שלכתחלה הכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני השיעור הנ''ל [פלג המנחה], אין לכהנים לשאת את כפיהם, ואפילו במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיג שלא יעלו, וכדין מנחה של יום הכפורים שאין בה נשיאות כפים, מפני שמתפללים מבעוד יום. ואם מתפללים מבעוד יום כשם שאין נושאים את כפיהם, כך אין השליח צבור אומר בחזרה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו'. [שארית יוסף ח''ג עמ' ריז. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סי' קכט, הערה ב]. ע"כ. וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג ד).
שו"ע סימן קל
שאלה יב: החולם חלום ונפשו עגומה עליו ואין כהנים היכן אומר רבונו של עולם וכו'.
תשובה: יאמר רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך וכו' בשעה שהשליח צבור אומר שים שלום ויסיים יחד עם השליח צבור כדי שיענו הקהל אחריו אמן.
כתב מרן (סימן קל סעי' א) מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא ניקום קמיה כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי "רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו וכמרים מצרעתה וכחזקיהו מחליו וכמי יריחו על ידי אלישע וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה". ויכוין דליסיים גם בהדי כהני דעני צבורא אמן ואי לא לימא הכי "אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום". ע"כ. (וכתב הרמ"א בהגה, ובמקום שאין עולין לדוכן יאמר כל זה בשעה שהשליח צבור אומר שים שלום ויסיים בהדי שליח צבור שיענו הקהל אמן). ע"כ. וכתב בקיצוש"ע ילקו"י (אות א ב) מי שראה חלום ואינו יודע אם הוא חלום טוב או רע, ונפשו עגומה עליו ביותר, בשעה שהכהנים עולים לדוכן יאמר בלחש, רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך וכו', ויכוין לסיים את דבריו עם סיום ברכת הכהנים מפי הכהנים, כדי שעניית אמן של הצבור תהיה גם על מה שהוא אמר. [ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קל הערה א', עמוד שפא]. המתפלל על חלומו יתפלל בלב נשבר ונדכה, שעל ידי כך יתהפך גזר הדין. [ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קל הערה ב', עמוד שפג]. ע"כ. וכתב בהלכה ברורה (אות ה) אם אין כהנים בבית הכנסת והשליח ציבור אומר במקום ברכת כהנים "אלוקינו ואלוקי אבותינו" וכו', יש לומר "רבונו של עולם" וכו', בשעה שאומר השליח ציבור פסוקי ברכת כהנים, ושים שלום, ויסיים אמירתו עם חתימת הש"צ בברכת שים שלום כדי שיענו הציבור אמן.