שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה שין
זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי יוד) בש"ס יומא ל"ח ע"ב אמר לי' רבינא לההיא מרבנן, מנא הא מילתא דאמרו רבנו זכר צדיק לברכה אמר ליה דהא כתיב זכר צדיק לברכה. מדאוריי' מנא לן דכתיב וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וכתיב ואברהם הי' יהי' לגוי גדול. מנא הא מילתא דאמרו רבנן שם רשעים ירקב אמר לי' דהא כתיב שם רשעים ירקב, מדאורייתא מנא לן דכתיב ויאהל עד סדום וכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים:
ופלא א' וכי התרצן חשד את המקשן שלא ידע שאמר שלמה במשלי זכר צדיק לברכה ? ב' אחר שאמר לו התרצן דכתיב זכר צדיק וגו' והוא השיב מדאוריתא מנ"ל, למה אמר לו שנית דכתיב ושם רשעים וגו' הא הוא הקשה מדאוריי' מנ"ל ? ג' אם מצאו רבנן לטוב להזכיר את הצדיק לברכה דכתיב זכר צדיק לברכה, וכן להיפוך להזכיר הרשע ולקללו, מדוע לא מצינו לא בתורה ולא בנביאים ולא בכתובים ולא במשנה ובגמרא כשמזכירין הצדיקים שיאמרו "זכרונו לברכה", וכן כשמזכירין הרשעים שיאמרו "ימח שמו" או שם רשעי' ירקב ? ד' אחר שמצינו שתיקנו רבנן לומר "זכר צדיק לברכה" אם היתה תקנתם רק על הצדיקי' שמתו או גם על הצדיקים העודם חייים להזכירם לברכה ?
והנה מצאתי בספר אבן ספיר בחדרי תימן ס"ס כ"ד וזה לשונו:
מנהג יהודי תימן כשמזכירים איש חי לשבח אומרי' עליו השלום, ועל המת אומרים זכרו לברכה או לתחיה ולכן אין להביא ראיה אם אנו מוצאים בספר בקדמון אם מזכיר איזה חכם וכותב עליו עליו השלום שכבר הי' נפטר בימיו, שאולי הי' אז בחיים. כי כן הי' אז מנהגם לברך גם החיים בברכת עליו השלום, עכ"ל:
אמנם מנהגינו לומר על החיים נרו יאיר, או השם יאריך ימיו, או יחיה, לקיים זכר צדיק לברכה, ועל המתים אומרים זכרונם לברכה או עליו השלום. או תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. ומצאתי שרבנן חכמי אמוראים שתיקנו לומר זכרונו לברכה" דכן איתא במס' סופרים פי"ד היה במגלת אסתר "אמרו" צריך ליתן שבח והודיה על הגאולה ועל הפדות וכו' ואחר כן מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ירב אמר' צריך לומר ארור המן וארורים בניו, אמר ר' פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב", עכ"ל. יש ללמוד מדבריהם:
א' שתיקנו באסיפת החכמי' ברבי' לומר "ברוך מרדכי ברוכה אסתר כדי לקיים זכר צדיק לברכה, ורב מעצמו הוסיף ותיקן לומר "ארור המן" כדי לקיי' מאמר החכם "שם רשעי' ירקב", ואחריו בא ר' פנחס והוסיף מדעת עצמו שלאו דוקא צדיק ישראל מזכירין לטובה ולברכה, אלא גם חסיד או"ה שעשה טובה לישראל מזכירין לטובה ולברכה:
ואחר הדברים האלה מובנים דברי הש"ס יומא הנ"ל. כי רבינא שראה מנהג חדש שנהנו לומר כשהזכירו צדיקים זכר צדיק לברכה, ומנהג זה נתקבל מרוב החכמים, וזה הי' בעיניו דבר חדש, מאחר שהקדמונים לא אמרו ז"ל ולא זצ"ל ולא עה"ש, לזאת הקשה מראש מנא הא מלתא דאמרו רבנן זכר צדיק לברכה, הא מקדמת דנא לא נהגו כן ? וכאשר השיבו לו שנאמר זכר צדיק לברכה, ע"ז אמר, מאחר שלא נהגו כן מקדמת דנא אחר שלמה, בלתי ספק מצאו רבנן איזה סמך לזה מה"ת, וזאת רצונו לידע ואחר שהשיבו לו שיש לזה סמך מה"ת שאל:
הא רב תיקן לקלל הרשעים שכבר מתו ולומר ארור המן וארורים בניו וזה לא נרמז בקרא שם רשעים ירקב ? והשיבו לו שגם ע"ז יש סמך מה"ת להזכיר הרשעי' ולקללם ולהזכיר' לגנאי:
והנה תמוה בעיני' כי בס"ח סי' תשמ"ה כתב כשמזכירי' תלמידי חכמי' אין צריכין לומר זכרונם לברכה כמו שאין אומרי' על משה ואהרן ועל הנביאי' ועל התנאי' זכרונם לברכה, ואשר אמרו על חרבונה זכור לטוב לפי שאם אדם מדבר בשבח צדיקים בין יהודים בין נכרים אותו פלוני עשה טובה יאמר "זכרונו לברכה", עכ"ל. ופלא עליו בתרתי א' שאנו חייבין לקלס הצדיקים הוא הסכמת חכמי התלמוד ובעל ס"ח לא השגיח עליהם, ב' לומר על נכרי שעשה טובה לישראל "זכרונו לברכה" הוא דעת יחיד ר' פנחס, וקיבל דעת יחיד ופנה עורף לדעת רבנן? והנה ביום שבת קודש בא ו' שבט מה לי דודי התורני איש תם וישר ירא ד' ר' גדלי' גראסמאן בעיר ברעסטאוואץ מחוז באטשקא, ולא הי' סיפוק בידי ליסע לסם כדי להספידו, ובאותו יום מסרתי את התשובו' הללו על או"ח לדפוס, אמרתי לקיים בזה "זכר צדיק לברכה" להזכירו לטובה ולברכה בספרי, ולהקדיש לו ועל שמו גדליהו בן שלמה, שמספר האותיו' הוא 485 תפ"ה, את סימן האחרן אשר בו אכתוב 485 תיבות וכולם מתחילין באות אלוף יען כי הוא הי' אלוף ממשפחת אמי הצדקת זכרונם לברכה, ובאלו ארבע מאות ושמונים וחמש תיבות באות אלוף מרומזים תוכן רוב התשובות בחלק הזה אשר סיימתי לטובה ולברכה לנו וכל המאמינים בבורא ית"ש ששמו אחד:
אמר אוהב ארדוף את אחי אנכי אבקש אלך ארוץ אפנה אביטה אימינה אשמאילה אשיגם. אבטח אדוני אלדינו אדוני אחד
אמר אויב ארדוף אשיג אחלק אוי אל איש אשר אמר אמת או אחד אני איש אלם אור אתהפך אל אפלה אשפיל ארדוף אקלל אחרם אנדה אגדף אכה אבייש אלו אשר אומרים:
אדון אלדים אמר אום אחד:
אכן אנכי אל אירא אנשים אלמים, אלו אשר אדה אומרים אני אהבה אחוה אשאל אבקש אצל אחי אשר אומרים אדוני אלדינו אדוני אחד אני אלך אורח אמת, אל אריב אל אבוש אל אבייש אל אכלם אל אכלים אל אתקוטט, אדבר אל אשתוק, אגיד אל אקלל, אלמוד אל אקניט, אחקור אדרוש אל אחבול, אודיע אמת אל אחי אשר אומרים אדוני אלדינו אדוני אחד ! ארור איש אשר אומר ארבה אפלה אפשיט את אדרתו, אגיד, אספר אדבר, אשיח, אהמה אזעק, אשו אבקש, אתחנן אכניע אסבול אשא אמלט אעתיר אכפיל את אמרותי, אגלה אוזן אנשי אמת אשר אינם אטומי אזנים, אוהבים אלו את אלו אשר אומרים אדוני אלהינו אדוני אחד:
אלדינו אמר ארורה אדמה אם אין אמונת אבותינו אדנה. אשלח אליהם איש אויב אחשורש אכנה אותו אדריינות, אישטויניא, אגאדי, או אגאן אקרא אותו אנכי אסתר אסתיר אפי אמר אדוני אלהינו אדוני אחד! ארורה אומה אם אין ארון אלהים אתם אם אין אהבה אחוה אדרתם, אז אפלה אלבישם, אנדיר אויביהם אמר אדוני אלהינו אדוני אחד! אמנם אם ארון אלהים אתכם, אחדות אדרתכם, אז אברך את אדמתכם אפדה אנאל אשמח אתכם אשיש אצליח אקכ"ן אתכם ארבה ארבה את אוהבכם, אשנא את אויביכם אהבתי אתכם אמר אדוני אלהינו אדוני אחד ! אהי' אשר אהי' אמר:
את ארצכם אשר אכני אלגביש אבנה, אותה אבנה, אליכם אפנה, אצליח אפרנס אתכם אוכל אבירים אמטי ארחיק אויבכם, ארובותי אפתח, את אליהו אשלח. אקיים אשר אמרתי:
אתן אל אברהם אביכם ארצי אשר אויתיה אמר אדוני אלהינו אדוני אחד! אחרי אשר אמרתי אגמור אמרתי אל אוהבי, אלמדם אבינם אשכילם. איעצם אגיד, אספר אדכר, אמלל:
אגודות אגודות אסורות אמת אחפוץ אל אחטא ארחיצם אל אטנפם, אהבה אעורר אפס אל אעודר דאז אמרו אודכי אלי את אשר אהב אותך אותו אהבת אחי אמך איננו ! אמרתי אוי ! אבוי אללי איש אוהב אמת אלופי איש אמון אי' אל אוסיף אמרים אל אזניו. אבכה ? אדאג ? אזעק ? אשוע ? אספידו ? אקרע את אדרתי ? אזכירו, אעיר, אעורר את אהכת אותי איתני ארצינו, אקדיש אמריהם אלך אנום אברח ארוץ, אשאל אבקש אותם אד אנא אמצאם ? אני אמחץ, אני ארפא אני אמית, אני אחיה. אנחם אנחמך אמר אדוני אלהינו אדוני אחד ! אכבד אלופי אבותי אכתוב אמרי אמת אעורר את אחי אלו את אלו אהבו. אתן אות, אמאס אגודות אגודות, אתפלל אל אל אמצנו. אתחזק אתאמץ אותך אם אתה אוהב אומתי אשר אומרים אדוני אלדינו אדוני אחד אחלה. אהה אדוני אלהים אנא אמצאך אנא אל אמצא אותך אליך אתפלל. אם און את, אל אוסיף, אל אחטא אשוב אליך אתבונן, אחזה אלדותך, אפשוט את אדרת אולת אקרב אוהביך ארחיק אויביך ארביץ אמונתך, אשמור אמריך אדמך אכנך, אאגד מקשר אחבר את אנשי אמונה אחת אלכישם אדרת אמת, איככה אוכל אשמע אויבינו אומרים איה אלהיכם אחד ? ואסיים בדברי רקח סי' שע"א בברכת שהחיינו:
על כל דבר של שמחה והנאה לפרקים ונהנה צריך לברך שהחיינו וכו', הרי לפי הנאת האדם צריך לברך, והנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ולמה ג"פ שהחיינו וקיימנו והגיענו ? כנגד הללי נפשי את ה', אהללה ה' בחיי, אזמרה לאלהי בעודי, עכ"ל. ואני אומר וכותב בדמע:
אהללה ה' בחיי, אזמרה לאלהי בעודי, הללי נפשי את ה'. ברוך אלהינו שבראנו לכבודו. ברוך הנותן ליעף כח, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ויען כי דרשו חכז"ל הובא בתוספתא פ"ב מהוריות כתיב בית ישראל ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה', נמצא ישראל מברכין אחת, בית אהרן שתים, בית הלוי שלש, ישראל יראי ה' מברכין ארבעה, לזאת אני אומר עוד ברכה אחת, והיא "ברוך" הרביעי:
ברוך אשר נתן לנו תורת אמת "וחיי עולם" נטוע בתוכנו, הוא יזכור לנו זכות אבות ואמהות, ויפקוד ברחמים המחזיקים אלו אשר עוסקים בתורת ה' צבאות, ובתוכם את נשמת אהובי דודי אחי אמי:
ר' גדליהו בן שלמה זכרונו לברכה לחיי עולם הבא אמן: