אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רס"ח

תשובה רס"ז

יראה בנחמת ציון וירושלים הרב המאור הגדול, חריף ובקו מו"ה אברהם צבי קליין נ"י רכ בק"ק סילאש-באלהאש והגליל יע"ה:

מכתבו קבלתי והנני להשיב על דבריו חן ושכל טוב, מה שכתב להקשות למה קורין בשבת זכור בפרשה השבוע תחלה ואח"כ בזכור הא פרשת זכור מה"ת קריאתה א"כ מן היושר להקדים קריאת זכור לסדר השבוע ומעכ"ת רוצה לתרץ ע"פ דברי המג"א סי' כ"ב "שאין קדימה לשל תורה על של סופרים", והביא ראיה מש"ס פסחים דברכת היין קודם לקדוש היום מפני שהוא תדיר אפילו שברכת היין אינו אלא דרבנן, והוסיף עוד דלא שייך תדיר קודם רק בשוים במעלות או כששניהם מה"ת או שניהם מדרבנן, ורצה להעמיד סברתי בלשון הגמרא כל התדיר "מחברו" קודם, וחברו דייקא היינו שהם שוין במדרגה ובמעלה, ומטעם זה מקדימין בפרשת השבוע ואח"כ זכור משום דלא שייך כאן הכלל תדיר ושאינו תדיר, יען דאינם שוין, עכ"ל:

לע"ד יש לסתור את דבריו דלשיטת הפוסקים דקריאת זכור מה"ת הוא רק לקרות פעם אחת בשנה, ומה"ת אין מוגבל הזמן מתי ואימתי, ויוצא ג"כ אם כיון לבו לקרות ולשמוע בפרשת כי תצא או ביום כשקורין הפרשה ויבא עמלק, עיי' מג"א סי' תרפ"ה. ומעתה רק תקנות חכמים הוא לקרות פרשת זכור בשבת שלפני פורים, וא"כ שניהם שוין, ובעת ששניהם שווין בודאי התדיר קודם, ומנהג ישראל נכון בעתו ובזמנו:

ומה שכתב הדר"ג שהלשין כל התדיר מחברו' משמע שהם שווין במדרגה. הנה מצינו בלשון התורה כל מקום דכתיב שני' משמע ששניהם שווין, אך בלשון החכמים "חברו" אין משמעו רק ששווין בענין אחד ולא במדרגה ובמעלה בתכלית האחדות. מצינו במשנה שבת דף ק"נ ולא יאמר אדם "לחברו" בשבת לשכור לו פועלים, ומקשה בגמרא פשיטא מ"ש הוא ומ"ש חברו' ? ומתרץ דמיירי חבר נכרי'. וכן מצינו במס' דרך ארץ שביקרו ר"ג והזקני' את פלסיף "חבריהם" וזה הי' ערל נכרי וקראו אותו חבריהם לפי שהי' שוה עמהם במקצת בענין החקירה, ולא שהי' שווים במדרגה ובמעלה:

וכן מצינו בתורה לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך (קדושים) וכתב התרגום ואהבת לרעך ותרחם "לחברך", ומראש אמר בני "עמך" דמשמע ישראל ובסיפא נאמר רעך שהוא חברך, ובאיזה ענין שוה לך:

ובמקום אחר ביארתי ההבדל עמך, אחירו' עמיתך גר, תושב נכרי' אזרח. אורח הוא:

עמך הוא מאומה הישראלית, הן אם הוא מכירך או אינו ממכירך. "אחיך" הוא אדם מכיר מאומה הישראלית, ואם אינו מן המכירים שוה לך במדות ובמעלות, ולכן נאמר גבי שנאה לא תשנא את "אחיך" בלבבך, יען דקנאה ושנאה רק במכירים ובשווים במעלה. עמיתך נאמר על אדם מכיר מישראל שאין שווה לך. לכן נאמר הוכח תוכיח את עמיתך", ונאמר בצדק תשפוט "עמיתך". גר כתב רבינו בחיי הוא נכרי הבא מארץ אחרת ונפרד מארצו, והוא מלשון גרגיר הנפרד מן האילן. תושב הוא מי שבא מארץ אחרת למקום שאבותיו דרו מקדם, והוא מלשון מתערה "כאזרח" רענן, כדמיון הנטע הנטוע מימי קדם, ולכך אמר כי המשפט יהי' שוה בכולן. עכ"ל:

ואני אמרתי בהבדל בין גר לתושב הוא, גר נאמר על אחד שדר באותו מדינה ומחוז, ורק באותו עיר ומקום הוא גר, כי לא בא רק לגור שם על זמן קצר, כמו לגור בארץ באנו, אך בדברים הנוגעים לכלל מאותו מחוז ומדינה תושב מתקרי, יען שהוא ג"כ מאותו מחוז וגליל ויש לו התחברות במקצת עם אנשי אותו מקום בדברים הנוגעים לכלל. ובזה מובן הקרא (חי' שרה) גר ותושב אנכי עמכם וגו', הגם שפה במקומכם לא באתי רק עתה לגור, בכ"ז אני דר במחוז ורין תושב יש לי בדברים הנוגעים לכלל. נכרי הוא מי שדר במדינה אחרת ואין לו שום התחברות בדברים הנוגעים לכלל באותה מדינה, ולכן נאמר לנכרי תשיך, היי' לערל נכרי ממדינה אחרת שאין לך עמו שום התחברות בדברי' הנוגעים לכלל אנשי המדינה אין אתה מצווה להחיותו בממונך למען יעלה מעלה מעלה עליך. אורח הוא מי שהולך ובא מזמן לזמן, כמ"ש בש"ס על ווסת של האשה בנדתה:

אורח בזמנו בא, שרגיל לבא מזמן לזמן בפרקו. אמנם רעך בלשון התורה הוא ערל מאומה אחרת שאתה דר עמו במדינה אחת או שיש לך עמו איזה התחברות באיזה עסק וענין, ולכן כתב התרגום על רעך חברך. ובזה מובן דרש של חכז"ל בסנהדרין נ"ב ואהבת לרעך כמוך קאי גם על הרשעים. כי אם צותה התורה לאהב את ערל מאומה אחרת מכ"ש שחוב עלינו לאהב את בר ישראל אפילו אם הוא רשע ואין עושה הטוב והישר בעיני אלקים ואדם:

אמנם לכאורה דברי הגמרא סנהדרין הנ"ל צריכן עיון גדול שדבריהם סותרים מ"ש בש"ס ב"מ ל"ב ובפסחי' קי"ג שמותר לשנא עוברי עברה ? ולע"ד דאין כאן סתירה. דלכאורה קשה האיך יאמר החכמים שמותר לשנא עוברי עברה הא קרא מפורש הוא לא תשנא אחיך בלבבך ואמרו חכז"ל לא הזהירה התורה רק על שנאה שבלב דעל שנאת גלוי שגורם ביוש או הפסד ממון כבר נאמר לא תקום ולא תטור, וכן נאמר ארור מכה רעהו בכתר, והאיך יאמרו שמותר לשנא את עוברי עברה ?

אלא ע"כ שלא נאמר זה רק אלא שעל מצות תוכחה כל בר ישראל מוזהר, אך אלו עוברי עברה שאין מקבלים תוכחה והם מומרים להכעיס אינם בכלל ערבות והחוב עליך להרחיק את עצמך מהם כמו שאתה מרחק את עצמך משונאך. וההיפוך מן שנאה הוא אהבה. וכי תעלה על דעתן שבכלל ואהבת לרעך כמוך הוא "אהבה" שאתה מחויב ליתן לו כל מה שהוא מבקש ממך ? אלא שבכלל ואהבת לרעך וגו' הוא לרחם עליו לעת הצורך ולעשות עמו חסד ושלא לגרום לו היזוק והפסד, כמו שאמרו באמה חכז"ל שהפירוש מן ואהבת לרעך כמוך הוא מה דסני לך לחברך לא תעבד, לכן בכלל "שנאה" הוא להרחיקך מן עוברי עברה אשר אין לקוות מהם שיעשו שוב הטוב והישר בעיני אלקים ואדם:

ומה נעימים לשונו של תרגום אונקלס ואהבת לרעך ותרחם לחברך, וזה כדברי שבכל אהבה הוא מדת הרחמנות שכולל הן ישראל והן ערל והן מאותו מדינה והן ממדינה אחרת, בין צדיק ובין רשע, בין שווה לך במדות ובין אינו שווה לך, כי ורחמיו על כל מעשיו כתיב.

ומה שכתב בראש מכתבו שאין קדימה למצוה שהוא מה"ת למצוה דרבנן, במג"א שם לא מצאתי כדברי' האלה, והדברי' מפורשים בכמה מקומות בש"ס ופוסקים שכל מה דתיקון רבנן כעין דאוריתא הוא, וכן איתא בתשו' הרשב"א סי' ס"א למה אין מניחין תפילין ביו"ט שני אפילו בר"ה כיון שלגבי מת דינו כחול ? ביו"ט שני אסיר בתפילין דקיי"ל כמ"ד דתפילין מצות עשה שהז"ג הוא, ואם נתכוון בהנחתן בשבת ויו"ט לשם מצוה עובר משום בל תוסיף, וכיון דביו"ט ראשן מדאוריתא איכא משום בל תוסיף, בימים טובים דרבנן ג"כ אסור להניחם דכל מה דתיקן רבנן כעין דאוריתא הוא, דאי לא אתי לזלזולי בהו, ושב ואל תעשה הוא, ופוק חזי מה עמא דבר, ומת שאני דמשום כבודו הקילו, וכן נמי לענין שבעת ימי אבלו' דרבנן הקילו עכ"ל.

אבל באמת אין אנו צריכין לכל זאת כי מבואר בירושלמי מגלה פרק הקורא וכן בסוף שם ומשה תיקן קריאת התורה בשבתות וימים טובים ור"ח וחה"מ, וכפי דברי הש"ס ב"ק דף פ"ב ורמב"ם פי"ב מתפלה הלכה י"א גם התקנה לקרות בשני וחמישי' הי' תקנת משה רבינו כדי שלא יהי' שלשה ימים בלי תורה. והנה בפ"מ סי' קל"ה מקשה האיך הי' ג' ימים בלי תורה כמ"ש בש"ס ב"ק דף פ"ב הרי קראו קריאת שמע בבוקר ובערב ? אמנם לכאורה יש לומר שק"ש יוצאים ידי חובתן ביחידות והוא משה רבינו תיקן שילמדו תורה ברבים. או דיש לומר שק"ש נאמר בע"פ הן ביחיד והן בציבור, ותיקן שיקראו מתוך הספר ללמוד מתוך הכתב. ותקנות משה דין דאוריתא יש לו ומעתה אין קדימה לפרשת זכור לפרשת השבוע, וזה פשוט וברור לע"ד. כ"ד ידידו מוקירו או"נ הדש"ת:

הק' שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה