אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה רל"ח

תשובה רל"ז

שיל"ת קארצאג מ"א למב"י תרנ"ט לפ"קצר אורה ושמחה, וששון ויקר לאיש יקר רוח, ה"ה ידידי הרב הגאון הגדול חריף ובקי בש"ס ופוסקים מו"ה אברהם צבי קליי ני' רב אב"ד בקיק סוראש לאללאע והגלילות יע"ה:

הדר"ג דפק על פתחי בית מדרשי לשמוע דעתי כדת מה לעשות בבית החיים אשר במקומו. מקדמת דנא קברו בשורה העליונה החשובים מבני החברה ובתוכם הרבנים הצדיקים ששבקו לנו חיים ובשורות האחרות למטה מהם קברו החוציים והפחותים. וכעת נתמלאו מקומות בשורה הראשונה וקנו שדה אחוזה סמוך לבית החיים. אך מקצת מבני החברה אומרים שמה טוב ומה נעים לסלק הקוצים והדרדרים שהם במקום הגדר לבית החיים ולמלאות החפירה בעפר, וממילא יהי' עוד שורה חדשה למעלה לקבור החשובים אחר אריכת ימיהם. והדר"ג מבאר טעמיהם, א' שטוב יותר לעשות גדר חדש מן קרשים מלהיות גדר מקוצים ודרדרים כמו שהוא עכשיו, וזה כבוד למתים שכבר מתו וגם כבוד לחיים, ב' יען שע"י הגדר מקוצים שועלים ושרצים מתרבים שם המזיקין הקברים. ג' ע"י שיעשו שורה חדשה למעלה מצאו כמה מזרעם אחריהם מקום להקבר סמוך לקבורת אבותיהם כדי לקיים ושכבתי עם אבותי. ד' אם יעשו שורה חדשה למעלה מן השורה העליונה ימצאו נגידים שיקנו שם מקום סמוך לחשובים ויהי' מזה הכנסה לחברה ויעשו בממון שיקבלו מצות רבות:

אך מקצת מבני החברה ממאנים כי אומרים שעד עתה הי' הנקברים בשורה העליונה החשובים שכבר מתו וזה כבוד למתים וכן לחיים שהם זרעם אחריהם, אך אם יעשו עכשיו שורה חדשה למעלה מהם, יהי' הרבנים והחשובים שנקברו שם שם למטה מהם, וזה הוא הורדה מקדושה וכעין בזיון למתים שכבר מתו. והדר"ג מוסיף עוד טעם לדברי המוחים ע"פ מ"ש חכז"ל אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו', ויש לחוש שיקברו בשורה החדשה שתהא למעלה מהם רשעים, ואנן קיי"ל להלכה שאין קוברין רשע אצל צדיק, והאריך בבקיאות לבנות ולסתור טענות הצדדים ומסיק שהסכימו בני הח"ק לשאל אותי ואת הרב דק"ק באנהאד השי"ו. והנני לרצונו להודיעו דעתי העניה כיד ה' הטובה עלי:

במשנה סנהדרין דף מ"ו אמרו ולא היו קוברין אותו שנגמר דינו בב"ד בקבורת אבותיו, אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לב"ד וכו'. ומקשה בש"ס וכל כך למה ? ומתרץ לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק. והנה כד דייקינן בלשון המשנה ובלשון הגמרא נמצא שמרישא עד גמירא דבריהם צריכן ביאור מספיק. א' למה אמרו במשנה ולא הי' קוברין בקברות אבותיו, ולא אמרו סתם ולא הי' קוברין אורו בין שאר מתים? ב' מדרך הגמרא להקשות על המשנה מה טעמא, ולמה האריכו כאן ושינוי בלשונם להקשות וכל כך למה ? ג' בגמרא מקשה ביון שדנו ארבע מיתת ב"ד ונסקלין חמור מנשרפין ואין קוברין רשע אצל צדיק ולא רשע חמור אצל רשע קל, א"כ למה לא תיקנו ארבעה בתי קברות ? ועל זה מתרץ הש"ס שכן קיבל משה מפי הגבורה שהרוגי ב"ד צריכין להיות נקברים באחת משתי בתי קברות דוקא. מעתה לפ"ז קשה למה אמרו במשנה שאין קוברין אותם בקברי אבותיהם הא הלכה למשה מסיני שצריכין להיות נקברים דוקא בשתי בתי קברות, ומה לי קברי אבותיהם או קבר אחר ?

ד) קשה הקושי' שהקשה הדר"ג הא אמרו בש"ס מכות ב' ע"ב לגלו כי היכא דלהוי להו כפרה, אלמא דעונש הבא בדין תוה"ק מכפר, וכן אמרו בסוף מכות ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך, יען דמלקות שבאו על החטא באים לכפרה, א"כ מדוע הוציאו דין קשה על הרוגי ב"ד ואמרו בסנהדרין מ"ז ע"ב כיון דבדין קא מקטלא לא הוו להי כפרה ?

אך לכאורה קושיה האחרונה לא קשה כלום, דכן גזר שופט העליון ית"ש דאלו אשר חטאו בארבעה מיתת ב"ד מחויבי' עוד לבא לבזיון גם אחר שקיבלו הדין למען ישמעו ויראו אחרים ולא יזידון עוד, וגזרה הוא מלפניו שיקברו במקום מיוחד. וכלל גדול בידינו שעל הלכה למשה מסיני אין לנו לבקש טעם וסברא. וכן פסקינן להלכה ביו"ד סי' מש"ה מי שמת ונהרג מתוך רשעו אין מתאבלין עליהם לפי שהאבלות מתחלת מסתימת הגולל שאז היתה התחלת האבלות לא חלה אבלות עליהם כלל, לפי שלא נתכפרו עדיין באותו שעה, לכך נדחו מאבלות לגמרי, עיי"ש. וכן כתב בשל"ה שמי שנתחייב בארבע מיתת ב"ד לא יכופר עונו אף אם סובל יסורים קשים כמיתה, וצריך להצטער הרבה על זה, שהרי הרוגי ב"ד לא נתכפרו במיתתן והי' צריכין להתכפר בביזוי קבורתן. עיי"ש:

ולפ"ז ברור ומבורר שלא עלה על דעת חכמי המשנה לבקש טעם למה קוברין הנהרגין במיתת ב"ד במקום מיוחד, יען דהי' גלוי וידוע שהוא הלכה למשה מסיני שיבאו לבזיון בקבר מיוחד רק להם:

אך הייתי אומר שאם הי' להנהרגין בארבע מיתת ב"ד קבר שירשו מאבותיהם והקבר שלהם הי' מעיקרא שבאופן זה יש זכות ליורשי הנהרג לומר שיקבר הנהרג בקרקע שהיא שלו מקדמת דנא, לזאת אמרו חכמי המשנה ולא הי' קוברין אותו בקברת אבותיו, יען דהיא גזרה מלפניו ית"ש שצריכין להקבר באלו שתי בתי קברות:

וע"ז מקשה בש"ס וכל כי למה? מדוע יצאו במשפט חשה שאפילו בקבר שירשו מאבותיהם לא יקברו ? וע"ז מתרצים למען ישמעו כל עדת ישראל שלא יכופר עון הרשעים האלה אפילו אחר שקיבלו הדין, וצריך בזיון גם אחר מותו שלא יתאבלו עליהם, וזו שאמרו שאין קוברין רשע אצל צדיק, כי הרשע שמחויב במיתת ב"ד עדיין שם רשע עליו אפילו אחר שמת ונקבר, משא"כ רשע שלא הי' מחויב במיתת ב"ד כיון שמת נתכפר עונו וצדיק יקרא. כנלע"ד בכונת הש"ס:

ובזה מיושב מה שהקשה הדר"ג על הרמב"ם שלא הביא האי מימרא דאין קוברין רשע אצל צדיק והמחבר מביאו ?

ולע"ד דהדין עם הרמב"ם, דרמב"ם סובר שמה שאמרו כאן אין קוברין רשע אצל צדיק לומר שהוא רק בארבעה מיתת ב"ד שגם אחרי מותם רשעים יקראון, משא"כ בשאר בני אדם המיתה מכפר, וכיון שמיתתו מכפרת אז אין שמו רשע:

ב) אם נבאר אין קוברין רשע אצל צדיק כפשוטו, א"כ גם בקבורתו אסור להתעסק במ"ש בא"ז הובא בהגהות אשרי ריש חולין שאסור להתעסק בקבעת הרשעים, עיי' בב"ח יו"ד סי' שס"ב וברור שרשע מיקרי רק הנהרג בארבעה מיתת ב"ד או רשע כמעשה בטבח בירושלמי תרומות שהאכיל נבלות וטרפות לישראל, באדם כזה שמכשול רבים נאמר שהוא רשע ואין קוברין רשע אצל צדיקים:

ג) חכז"ל אמרו בש"ס ברכות כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה. ור' אבוה סובר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. מעתה לפ"ז לר"י צדיק גמור גדול מבעל תשובה והאיך קבעו להלכה לקבור בעל תשובה אצל צדיק גמור ? ולר' אבוה דסובר שבעל תשובה גדול מצדיק גמור האיך קוברי' צדיק גמור אצל בעל תשובה ?

ד) קשה האיך נפסוק להלכה שאין קוברים שנים שהי' שונאים זה לזה, ממנ"פ אם הי' שניהם שונאים זה לזה לפי שפגעו זה בזה בכבודם או בממונם. א"כ שניהם שוים ושניהם עשו עון ופשע, ובאותו ענין שניהם רשעים, ואם ברור שרק אחד חטא ופשע בחברו, א"כ רק הוא רשע והשני צדיק, וכבר נאמר אין קוברין רשע אצל צדיק ולמה הוכפל שאין קוברין שנים שהי' שונאים זה לזה ?

ה') הקשה בשבט שמעון האיך קבעו להלכה שנים שהי' שונא ים זה לזה שאין לקברם ביחד הא מצינו בשמואל ב' בסוף סי' ד' שקברו את ראש איש בושת בקבר אבנר, ואבנר הי' שונא גמור לאיש בושת, וברור ומבורר שם שמלכינו דוד ידע משנאתו, יען כי אבנר בא אל דוד ואמר לו מחשבתו, והאיך הניחו דוד להקבר בקבר אבנר ? הוא לא אמר שלא להקבר שני שונאים זה אצל זה ואנן נאמר?

ויו) מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לומר ולהכריע מי שהי' צדיק גמור ומי שהי' צדיק שאינו גמור, מי שהי' רשע גמור ומי שהי' רשע שאינו גמיר, מי שהי בעל תשובה ומי שהי' צדיק, מי שהי' שונא והזיק ומי שלא הזיק לרבים מאחר שהוא תקנה וחרם שלא להוציא שם רע על המתים (מחבר או"ח ה' ערב יום הכפירים סי' תר"ו) ?

לזאת כתורה עשה רבינו הרמב"ם שלא הביא המאמר אין קוברין רשע אצל צדיק, כי רק על הרוגי ב"ד נאמר שאין קוברין אותם בין אחרים אך בסתם בני אדם אין בידינו להכריע שלא לעבור על תקנת הקדמונים שגזרו בחרם שלא להוציא שם רע על המתים, כי יוהכ"פ מכפר, יסורים מכפרים מיתה מכפרת, ויש קינה עולמו בשעה אחת, חכז"ל אמרו ברכות י"ט ע"ב גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, והרמב"ם בפ"י מכלאים פסק להלכה דבר שאסורו מדרבנן נדחה מפני כבוד הבריות, לזאת חלילה להוציא לעז על המתים שכבר מתו ולפגוע בכבוד החיים או בכבוד המתים:

מעתה לפ"ז בנידון שלפנינו מן הטוב והישר לסלק הקוצים ולהעמיד כותל מאבנים או מן העצים לעשות גדר וסייג לבית החיים ולמלאות הגומא בעפר ולעשות שם שורה חדשה למען יוכלו לקיים ושכבתי עם אבותי, וזה יהי' זכות וגם כבוד לאלו שכבר מתו. ויפה כתב הדר"ג שנידון זה אינו דומה לנידון של תשו' הרא"ש בשינוי מקומות בבהכ"נ, דאדרבה ע"י שיעשו גדר מקרשים גם הם יעלו בחשיבותי ולו יהיבנא שיש ממש בחשש שיבא איש בער וקל שהוא עשיר בממון ויקנה מקום בשורה העליונה בעד ממון הרבה, ע"ז אני אומר שאין שום ממש בחשש הזה, כי מי שנותן ממון כדי שיהא מקומו בין הצדיקים והחשובי"ו כדי והגון הוא שיהי' מקומו שם, כי הוא מאמין וגם בממונו יחזיקו עניים, ירפאו חילים, יכניסו לחופה יתומים, יאכילו רעבים, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא:

בימי חורפי כתבתי חרוז:

אלקינו שבשמים שלח את האדם על האדמה לא למען יחיה על הארץ ויאכל וישתה כבהמה וכאשר ימות יקבר בין החשובים בשורה העליונה כי אם למען יבט אל מפעלות ה' שמה ירחם על האביון יתום והאלמנה אז ישוב רק העפר אל הארץ ולאלקים הרוח הצדיק לא ישקוט ולא ינוח באדמתו רודף אחר הכבוד והעושר ברוחו עושה דין משפט ויושר ומקומו בין הצדיקים אנשי יושר:

ויען כי כבר קבעו חכז"ל להלכה שיש רשות לשבעה טובי העיר לעשות תקנות ושינוים לצרכי הקהלה בהסכמות חבר העיר כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ג, לזאת לדעתי לא לבד שאין רשאין לעכב אלא שמחויבים להסכים שיעשו שורה אחרת באופן הנ"ל וזה זכות למתים שכבר מתו. כ"ד ידידו מוקירו הדש"ת ושלום כל בני העיר ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בשובה ונחת:

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע:

רב דפה והגליל:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה