שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה רכ"ה
מנוחה וברכה להרב המאור הגדול מושלם בחכמה, כן גדולים וטובים מו"ה יהודה ליב לאנדעסבערג דב בק"ק סעגהאלאם יע"ה.
מכתבו קבלתי היום אחר תפלת שחרית והנני ממהר לעשות רצונו להשיב לו מיד, בהאי דבר מכוער שכהן נשא גרושה ומשמרת דינו מפורש ברמב"ם הובא בב"י אה"ע סי' ויו וז"ל. שלחה בנא אמון על כהן שנשא גרושה והחרים שניהם במצרים ואלקהרא וצוו שיחרימו אותם בשמם והחרים כל בר ישראל שישא ויתן עמהם תוך ארבע אמות, ומי שיכנוס עמהם לשמחה ואבלות שיהי' כהם ומי שישתתף עמהם בחיים ובמות וחייב לסקול ארונם כשימותו, וקבורתו, הי' בלא צדוק הדין, וכן להראות שמחה וששון באבדם, וחלילה לנו שנפחד משום אדם, ובעל הרחמים ארך אפים יחזירם למוטב, עכ"ל הרמב"ם:
הרי מבואר להלכה ולמעשה שע"פ דין תוה"ק הוא מוחרם ומנודה, והגם כי בימינו אין לנו רשות לנדות ולהחרים מדינא דמלכותא, וקיי"ל דינא דמלכותא דינא, אך חלילה לקרות אותו לתורה, ואין חלוק בין כהן שקורא ראשון ובין אחרון, אדרבה האחרון גדול בחשיבות באשר בימי הגמרא רק הראשון והאחרון ברכו בתורה, היי' הכהן שעלה בראשונה ברך לפניה והאחרון ברך ברכה שלאחריה כמ"ש במס' סופרים פ"י ה"ד, ועיי' בסדור רשב"ן ח"ב סי' ל"ט מה שכתבתי בזה:
אך לעשות יהודי שפל כזה להיות גבאי דבהכ"נ שיעמוד אצל ס"ת, חלילה לעדת ישראל לעשות כן, ואין בזיון גדול כזה להיות מאותן שאמר עליהם הנביא:
ויהי' מלעיבים במלאכי אלקים ובנביא ו עד עלות חמת ה' עד לאין מרפא:
כתיב בתורה (שלח) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא, ואמרו חכז"ל בספרי שם ובש"ס סנהדרין דף צ"ט ואת מצותו הפר זו ברית מילה הכרת תכרת בעוה"ז ובעוה"ב, עונו בו בכל המתים מיתתם מכפרת אבל זו עונו בו כמ"ש ותהי עונותם על עצמותם, עכ"ל. מדבריהם יש ללמוד שאם העון בגוף האדם כגון שלא נמול בזדון או כשיש בגופו שטענז ואין מסיר המלבוש מגופו אין מועיל לו תשובה וזה נקרא עונו בו:
ובזה מתורץ קושית תוס' ישנים ביומא דף פ"ה שלרבי שעצומו של יוהכ"פ מכפר א"כ למה נחרב הבית הא גם אם לא עשו תשובה הרי עצומו של יוהכ"פ כיפר להם? והנה תוס' תירצו שם שגם לרבי אין מועיל עצומו של יוהכ"פ בלי תשובה. ולא לבד שאין משמעות לשון הש"ס כן אלא שקשה להבין ולהשיג האיך אפשר לומר שבימי בית ראשון רובא דרובא מישראל לא הי' להם הרהור תשובה ביוהכ"פ ? ולע"ד נראה בתירוץ קושית התוס' שלכן נחרב הבית כי כי התחתנו אז באומות ועשו מסחר וקנין בשבת ויו"ט ואח"כ בימי עזרא קודם עלותם מבבל קיימו וקיבלו עליהם בכתב ובע"פ שישלחו הנשים נכריות ולא יקנו בשבת ויו"ט וכתב וחתמו אמת ויציב כמסופר בנחמיה סי' יוד. ואלו שלקחו נשים נכריות והרבו זרע מרעים ואת מצות ה' הפרו ועונם בם כי דבר ה' בזו. ואלו שעשו כזאת לא הועיל להם אפילו הרהור חשובה, ועליהם נאמר הכרת תכרת בעוה"ז ובעוה"ב, ואם גם נאמר שאלו הי' רק המיעוט בכ"ז הי' החוב על הרוב להרחיקם ולהגדילם מקהל הגולה כמ"ש ובערת הרע מקרבך, ומאחר שלא עשו כן להרחיקם לא כיפר להם היוהכ"פ ונחרב הבית, כנלע"ד לתרץ קושית התוס' הנ"ל:
היוצא לנו מזה כי אותו כהן שלקח אשת גרושה ונשתמדת חלל את כהונתו ואסור לקרותו לתורה כי האיך יעלה לתורה ויקראו לפניו הפרשה אשה זונה וגרושה לא יקח והוא ברך את ה' בציבור, והעם יענו אחריו אמן ?
והגם כי קורין לתורה מחלל שבת ואוכל נבלות וטרפות וקורין לפניו הפרשה את שבתותי תשמורו ואת זה לא תאכל, באלו יש לומר שבאותו שעה שעומד לפני התורה אין עונו בו, משא"כ בכהן שנושא גרושה עונו בו באותו שעה כי כרת ברית עם האסור ודבר ה' בזה ואת מצותיו הפר ברבים:
ומכ"ש שאסור לציבור לבחור אותו בין שבעה טובי העיר להיות עומד בראש ועל אחת כמה וכמה שאסור להיות סגן ולהראות לקורא בעת שקוראין בתורה, כי האיך יעמוד אצל התורה שניתנה בלבת אש, והיא אומרת:
מה לך פה איש רע ובליעל אשר את דבר ה' בוזה ומבזה ?
לזאת החוב על הרב ועל הראשים ועל כל בני העדה להרחיקו. ומה טוב לרמז לו, שמעצמו יפרוש מן הציבור שלא יבא לידי בזיון גדול ולא יבאו כל בני העדה למעול מעל בה' ובתורתו. ובעל הרחמים ארך אפים יחזר אותו למיטב שיקיים ובערת הרע מקרבך. כ"ד ידידו הדש"ת:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא. רב דפה והגליל: