אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קע"ח

תשובה קע"ז

שיל"ת אסרו חג ש"פ תרל"ה לפ"ק:

ששון ושמחה על ראש אהובי ידידי מחותני הרב המאור הגדול מופלג בתורה ובחסידות מו"ה משה נתן נטע הלוי יונגרייז ני' דב בק"ק טיסא-פירעד יע"ה:

הנה שמעתי שהדר"ג אסר בבהכ"נ בשה"ג ליקח חלב מחלב שחלבו בישראל העומד ומשמר בשעת חליבה בבית נכרי מטעם שיש לחוש שאכלה הבהמה חמץ וזה וזה גורם אסור בפסח, ובאמת שמעתי ג"כ שהרב וכו' יחי' אוסר ג"כ כהדר"ג השי"ו, ותמה המה אקרא, וכי לנו גדול מבעל כרתי ופלתי שכתב בפירוש ביו"ד סוף סי' סמך אפילו נתפטמה בחמץ מ"מ מותרת משום דמה בכך דעי"כ מגיע הנאה מאסורי הנאה הא הוי שלא כדרך הנאתן, וכי זה דרך הנאתן שיתחלק האסור לשפע מזין לבהמה ומאכילת הבהמה בא הדם ומן הדם נעשה חלב, עכ"ל עיי"ש:

ואני בלמדי סוגי' דזה וזה גורם ביארתי הענין בס"ד ע"פ הגמרא וע"פ הסברא וחקירה. בש"ס חולין כ"ח אמר ר"נ בשחיטת העוף שיכול לשחוט או קנה או וושט, ר' אדא ב"א אמר דוקא וושט ולא קנה, ומקשה שם בש"ס על ר"נ ועל ר' אדא מכמה מקומות ולא נתבררה ההלכה עד שבסוף מביאין ראיה ממעשה שהי' שמסקינין כר"נ שיכול לשחוט או וושט או קנה. ואמרתי שר"נ ור' אדא פליגי בסברא. דהנה ב' סבות גורמים חיות בבעלי חיים, א' המזונות שבאים ע"י הוושט לתוך הבעלי חיים, ב' האויר ששואף כל בעל חי ע"י הגרגרת, וזה וזה גרם החיות, ולולי כלי הנשיפה לא יועילו כלי המזון וכן להיפוך, ויען כי קבלנו הלכה למשה מסיני שגבי עוף נפסק החיות אם שוחט רוב סימן אחד, לכן בצדק אמר ר' אדא יען דידעינן מצד הסברא שעיקר חיות הבע"ח בא ע"י המזון שבא לגוף דרך הוושט, לזאת הסברא והשכל מחייבין שעיקר החיות תלוי בוושט, לכן מן היושר שצריך לשחוט רוב הוושט, אך ר"נ עמד בדעתו ואמר, כיון שברור כשמש שכלי הנשיפה פועלים ג"כ פעולתם לחזק החיות, וזולתם אין ממש בפרנסת הבע"ח, א"כ זה כזה גורם החיות, וכח החיות מונח בגרגרת כעין שמונח בוושט. לכן מה לי אם שוחט הוושט או הקנה. והנה חזינן שפסקינן להלכה כר' נחמן שישחוט או הקנה או הוושט, יען דהחיות תלוי הן בכלי השאיפה והן בכלי המזון כמו שמבואר ביו"ד סי' כ"א:

מעתה לפ"ז יש לנו עוד סניף וסברא ישרה לדעת המתירין שאין לחוש כלל וכלל לאסור החלב בפסח מבהמה שאכלה חמץ. א' דמזון החמץ הוא הגורם ליתן החיות, ב' גם המים גורם, ג' שגם שאר מיני מזונות האוכלת גורמים, ד' והוא העיקר לדעתי שהחיות בא ע"י כלי הנשיפה ששואפת אויר, ואלו גורמים כח ודם לבהמה, ואלו ארבעה אבות שעל ידיהם נתהווה הדם, והטבע גורם שע"י ארבע דברים הללו נתהווה החלב, ומי יאמר שזה אסר ?

נוסף ע"ז שאבותיהם ואמותיהם אכלו בפסח חלב כזאת, והאיך ישמעו הבנים והבנות בזילותא, שאבותיהם אכלו בפסח מה דאסר לן רחמנא ? וכי לא ראינו שגדולי הראשונים מצאו כמה ענינים לאסור מצד הדין כגון בגיטין גבי שמות מעיירות וכדומה ולא החמירו כדי שלא להוציא לעז על הראשונים והקדמונים, ואמרו בש"ס ברכות דף ס' כחו דהתירא עדיף, ומכ"ש בזמנינו בדור חלוש, והרבה מהמון ימצאו מקום ללגלג, וכלל גדול אמר הגאון מהרלב"ח, שדבר שרחוק בעיני המון כגון אמונת הגלגול וכיוצא בזה אין לדרוש וברבים, והמאמין יאמין לעצמו והמחמיר יחמיר לעצמו, כנלע"ד, כ"ד ידידו מחותנו הדש"ת:

הק' שלמה צבי שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה