שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קע"ג
שיל"ת קארצאג, ג' ויקרא תרמ"ב לפ"ק. שובע שמחות ורב ברכות בחג המצות, על ראש מורי הגאון הגדול בתורת ה' צבאות, מרביץ תורה לאלפים ורבבות, מו"ה חיים צבי מאנהיימער יצ"ו רב אב"ד ור"מ בק"ק אונגוואר יע"ה:
אחרי הקידה וברכת שמחת יו"ט הבע"ל אציע מה שאמרתי בסוגי' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכל סעודת ארוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלבו. והנה רש"י בתוס' פליגי בריש פסחים בטעם הבדיקה, רש"י סובר כדי שלא יעבור בב"י ובב"י, והר"ן מסביר בטעם הדבר משום דחששו שלא יבטל בלב שלם, וכשאין מבטלו בלב שלם עובר בב"י ובב"י, ותוס' שם כתבו שיבא לאוכלו ממנו. והנה דבריהם תמוהין, הא בכה"ת אזלי' בתר החזקה, ואוקמי' כל אדם אחזקת כשרות שלו, ומבאר הפ"י בגיטין בסוגי' דשמא יחפה, דחזקת כשרות אינה חזקה הבאה בטבע, אלא משום דרוב בני אדם כשרים מוקמינן כל אדם אחזקתו שהוא מן הרוב, ומעתה הם אמרו שיש לכל אדם חזקת כשרות, והאיך אמרו לחוש שלא יבטל בלב שלם ? וכן אמרו בתוס' ע"ז דף ע"א לענין בכור דאנן סהדי שישראל מקניה לנכרי בלב שלם כדי שלא יכשל באיסור, ומעתה למה נחשד אותו שלא יבטל בלב שלם שלא יכשל באסור בל יראה ? אע"כ צ"ל דרש"י ור"ן ג"כ סוברי' כתוס', יען שרגיל בכל השנה לאכל חמץ לא יבטל בלב שלם, דדעתיה שיאכל ממנו. ומעתה קשה האיך אמרו שבשביל שיאכל בסעודת ארוסין די בבטול לבד, ולא חששו שלא יבטל בלב שלם משום דדעתו לאכל ממנו ? ואפשר לומר, יען דחכז"ל תיקנו משום שלא יכשל באיסור אכילת חמץ לעשות ב' פעולות, א' לבער, ב' לבטל, ובעת שסיפוק בידו לעשות שתיהם ואינו עושה, רק שאומר בפיו שמבטלו, ובמקום שיש סיפוק בידו לבער ואין מבער נותן עצמו לידי חשד שאין מבטל בלב שלם, יען שדעתו לאכל ממנו או שחס להפקיר, וממילא עובר על בל יראה ובל ימצא. וטעמם של רש"י ותוס' ממקור אחד יוצאים ולמקום אחד באים:
אך הא תינח כשאפשר בידו לבער, משא"כ כשאין בידו לבער כגון שהלך לשחוט פסחו או לאכל סעודות ארוסין, וא"כ לא הביא עצמו לידי חשד שאין מבטל בלב שלם, ואז אוקמינן אותו על חזקתו שלבו שלם בעת שמבטל ודיו:
והנה בירושלמי פסחים פ"ג הלכה זין אמרו על מתניתן אמר ר' יוסה בא וראה מה גדול השלים שהוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת, ומבארים שם המפרשים על הירושלמי:
כלומר איך השלו' הוא דבר גדול שהרי מדמה לאכל סעודת ארוסין בבית חמיו לשחיטת פסחו ולמילת בנו שבשניהם איכא חיוב כרת בהעברתן, וקסבר דאכילת סעודת ארוסין בבית חמיו אינו אלא משום איקרובי דעתי' דארוס וארוסתו וקרוביה, אי נמי לכך אינו חוזר שלא יקצוף עליו חמיו עכ"ל:
ומעתה לפ"ז מובן היטב למה תיקנו חכז"ל שדי בבטול לבד כשהולך לסעודת ארוסין מאחר שלהלכה קיי"ל כי כבוד הבריות דוחה עשה מה"ת בשם וא"ת כש"ס ברכות דף כ' וכמו שמבאר באר היטב במג"א ס"ס י"ג, ויען כי החשש שאם לא יבא לסעודה יגרום מחלוקה ויפגע בכבוד הבריות והוא עשה שכפולה ומשולשת בתורה ומוזכרת בתורה ונביאים וכתובים, ביטלו תקנת הבדיקה מפני השלום, כנלע"ד:
ואחר הדברים האלה באתי באימה וביראה להזכיר כי הקול קורא ואומר, כי זקני הדור ובתוכם הדר"ג השי"ו הסכימו לאסור אסור על הקהלות שלא באו בברית הקאנשנויטיאורינג ושאסור להורות להם ולשחוט להם, ואחר שאנו רואים שחכמי המשנה ברוח קדשם בטלו מצות בדיקת חמץ מפני השלום ומפני כבוד הבריות, והאיך יפגעו בכבוד הקהלות אשר בתוכם יושבים גדולים בתורה ובמעשים טובים ? ב' הוא גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בהם, ג' וזה לדעתי העיקר כי עי"ז אלו קהלות קאנגרעסס יעלו מעלה מעלה ויתרבו במדינתינו, כי הם יאמרו:
הרי גם קהלות שטאטסקווא שחיים וקיימי' ע"פ השלחן ערוך הם בחרם כמוני, ורבניהם שאין בקיאים בטוב גיטין וקדושין וע"פ הרוב הם קלים לא יבושו אם רב ירא שמים לא יקבל הוראתו, כי יאמר, הרי גם הוראות בעל אות ברית נאסרה:
משא"כ אלו היינו אומרים, שאלו קהלות המיוסדים על אדני הש"ע, הגם כי חטאו בכפלים שלא באו עמנו באגודה אחת, בכ"ז כל זמן שחיים וקיימים על אדני השלחן ערוך ועוסקים בקדשים ובטהרות הרי הם כמונו, ורק הוראת אלו שאין להם סמיכה מרבנים יראים אסורה, אז הבעלי בתים שיש בהם יראת שמים היו מתאמצין במסירת גופם ומאדם שיתיסרו הקהלה ג"כ על אדני הש"ע ושיקחו רב או דיין שיש לו סמיכה מרבנים יראים, אך אם נאמר שאלו כאלו הם בחרם ובאיסור ושאסור להורות להם, לא לבר שאנו פוגעים בכבוד הבריות ובכבוד צדיקים שנושאים את כתר התור' בראשם, אלא שבאים ויבאו אלפים נפשות מישראל לידי מכשול. זו דעתי הענייה. ותורה היא וללמוד אני צריך מרבותי השי"ו אשר לדבריהם צמאה נפשי. כ"ד עבדו ותלמידו החותם בברכת שמחת יו"ט:
ה"ק שלמה הרש שיק.