אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קנ"ו

תשובה קנ"ה

שיל"ת קארצאג מש"ק ויחי תרל"ח לפ"ק:

ממעוני שמים השקט ובטחה, מנוחה ששון ושמחה, על ראש אמ"ו עטרת משפחתינו,

כבוד הרב הגאון נשיא בישראל במדינתינו, מו"ה משה שיק יצו, רב אב"ד ור"מ בק"ק חוסט והגלילות:

אחד"ש הדר"ג על אשר לו השי"ו אוכל לבשר גם מאתנו חסדי ה', ושאלתי ובקשתי שישים עיניו הטהורים על הוראה שיצאה ממני היום בש"ק ששאלו אותי ששפחה הלעיטה אווזה והקדים הקנה לוושט והלך המאכל לתוך הקנה שקורין גאנזקארן, ויש נשים שבקיאין להוציאה, ואם אין מוציאין על אתר האווז בסכנה ויש הפסד ממון, אי ישראלית מותרת להוציאה ? מראש עלה במחשבה לפני שמותר דלא גרע ממ"ש המג"א בשם תשובת רמ"א באו"ח ס"ס ש"ה דמותר לומר לעכו"ם להמרות האומות בשבת משום צער בעלי חיים, ואי ליכא עכו"ם שרי על ידי ישראל. וכן פסק המחבר שמותר לומר לעכו"ם לחלוב בהמתו בשבת משום צער בע"ח שהחלב מצערה והחלב אסורה בו ביום. מעתה לפ"ז פשיטא שמותר להוציא החטה ע"י עכו"ם ובמקום דליכא עכו"ם מותר גם על ידי ישראל משום צער בע"ח, וכן פסק המחבר באו"ח סי' של"ב סעי' ב' בהמה שיש לה מכה סכין אותה בשמן משום צער בע"ח. והנה גם לענין מילדין הבהמה יש שיטת בטור וכן מבאר במחהש"ק שם משום הפסד ממון ומשום צער בע"ח:

אמנם אני נבוך בזה יען דבחליבה והלעטה הצער בע"ח הוא ודאי, שאם לא יחלוב הבהמה או שלא ילעיט יבאו לידי צער, משא"כ בהוצאות הגרעון מן האווז דאולי תשליך האווז הגרעון מעצמה לחוץ:

ואמרתי כי יש להתיר להוציאה ממה דפסקינן באו"ח סי' של"ב מותר להקיז ע"י עכו"ם בשבת משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואיכא תרתי צער בע"ח וצערי דישראל ואין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והתרתי שתוציא ישראלית הגרעון בשבת:

והנה דעת המחבר באו"ח ובחו"מ סי' של"ח וכן כתב הרמ"א בחו"מ סי' רע"ב בפירוש צער בע"ח דאורייתא ודעת המרדכי פ"ק דע"א שהוא רק מדרבנן. ומצאתי בריטב"א ב"מ דף ל"ב ע"ב על דברי הש"ס אמר רבא מדברי שניהם נלמוד צער בע"ח דאוריתא. וקשה מה נפקא לן אי דאורייתא דרבנן? ותירץ דנ"מ אי לדחות השבת בשביל צער בע"ח אי דאוריתא דחי לה אי דרבנן לא דחו, כדאמרי' בשבת בהמה שנפלה לאמת המים מביאין כרים וכסתות ומניחין תחתיהן, ואיהו סבר דאורייתא היא, דאי דרבנן לא מבטלי כלי מהיכנו, אע"פ שהוא דרבנן, דלא אתי דרבנן ומבטל דאוריתא, אי נמי נפקא מיניה לבהמת עכו"ם, עכ"ל:

ואמרתי לפ"ז דנפקותא היא אי אמרי' צער בע"ח מה"ת מותר אפי' לישראל ליקח הגרעון חטה מן הגרון בהאי אווז אפילו כשהוא אווז של עכו"ם, משא"כ אם צער בע"ח רק מדרבנן של עכו"ם אסור, ובישראל יש להתיר בצירוף האי סברא שאין אדם עצמו מעמיד עצמו על ממונו והתורה חסה על ממונם של ישראל, כנלע"ד:

ואציע לפני אמ"ו הדר"ג מה שאמרתי על דברי הירושלמי תרומות ה"ג אשר רמז עליהם בהגהות אשרי ריש חולין סי' י"ב מעשה בטבח שהי' מאכיל לישראל טרפות ונבלות ועלה לגג ונפל ומת והי' כלבים מלקקים את דמו ושאלו לר"ח אם להגביהו ולקברו, אמר להם כתיב ובשר בשדה טרפה לכלב תשליכון אותו וזה הי' גוזל לכלבים ומאכיל לישראל הניחו אותו דמן דדהין אוכלין, עכ"ל. וזה פלא, הא קיי"ל קבורת המת מה"ת (סנהדרין מ"ו וטור יו"ד סי' שס"ב) ועל איזה דרש וסמך חרץ ר"ח משפטו שלא יבא לקבר ישראל כמ"ש באמת להלכה בא"ז שאסור להתעסק בקבורת מאכיל טרפות ? ב' פתח בקל, היי' שכלבים לקקו את דמו ומסיים בחמור להניחו שיאכלו הכלבים גם את בשרו ? ג' אם בירושלמי רצו להורות הלכה כר"ח לאיזה צורך סיפרו לנו כי לקקו את דמו ?

ואמרתי בכונתם דבש"ס פסחים קי"ח אמרו קשים מזונותיו של אדם "כפליים" כיולדה. דאלו ביולדה כתיב (בראשית) "בעצב" תלדי בנים, ובמזונו' כתיב "בעצבון" תאכל לחם, פירוש רשב"ם הוספת הנון בעצבון תרתי משמע. ר"א בן עזריה אומר כל המספר לה"ר וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו לפני הכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא וכו'. ויש ללמוד מזה ב' דברים, א' הוספת הנון בא להגדיל ולהכפיל המאמר, ב' לדרוש סמוכין כי המאמר שלפניו ושלאחריו מורים על איזה דרש:

והנה בפסוקים שלפני הקרא ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וגו' כתיב:

אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו וגי', בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהי' עם אמו, וגו' ואנשי קידש תהיון (בהוספת הנון) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון (בהוספת הנון) לא תשא שמע שוא וגו'. מסמוכין יש לדרוש שצער בע"ח דאוריתא, כי מראש צוה ה' לרחם על הבריות ולהשיב המשכיו, ואח"כ לרחם על הבהמות ושבעת ימים יהי' תחת אמו. ואח"כ ואנשי קודש תהיון, בהוספת הנון לומר תרתי משמע, העם קודש ירחם על האדם וגם על הבהמה, כי רחמיו על כל מעשיו, ויען כי אח"כ כתיב וטרפה לא תאכלו לכלב תשליכון וגו' בהוספת הנון, ויען כי הוספת הנון בא להכפיל הענין, ומשמע שלא לבד שנבלה וטרפה משליך לכלב אלא שעוד דבר אחר אתה משליך לכלב, לזאת דרשו בירושלמי שהוספת הנון בא לרבות כי אתה משליך לכלב גם מי שמאכיל טרפות לישראל, ובש"ס פסחים הנ"ל דרשו שבא לרבות מה דכתיב בפסוק שאחריו לא תשא שמע שוא היי' שבא לרבות מי שמדבר לשון הרע ומקבל לשון הרע:

ומעתה יש לנו נוסף על הדרשות שדרשו בש"ס ב"מ ל"ב ע"ב על צער בע"ח עוד דרש וסמך מקרא דשבעת ימים תהי' תחת אמו, ועם קדוש מצווה על צער בע"ח, ואף דיש לחוש שבהוצאות החטה יתלוש מן הנוצות אשר בצואר אך פסיק רישא דלא ניחא ליה יש סוברים דלא אסר, ובצירוף כל הנאמר מותר להוציא הגרעון בשבת. ונפשי אותה לשמוע דעתו הרמה כדי ללמוד למקום אחר. כ"ד עבדו ש"ב ותלמידו הד"ש ושלום כל אשר לכם השי"ו (מרן ז"ל הסכים להוראתי עיי' מהר"ם שיק או"ח סי' קנ"ה):

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה