אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קמ"ה

תשובה קמ"ז

מה שאמרתי בסיום הש"ס שבת בל"ג בעומר תרנ"ז.

הטור והמחבר פסק באו"ח סי' תר"ח שתוס' יוה"כ דאורייתא, וכתב בלבוש דילפינן תוס' שבת מקרא בחריש ובקציר תשבות בר"ה דף ט', ומאן דיליף מזה סובר שהן ביוהכ"פ והן בשבת ויו"ט אמרינן שתוס' הוא מה"ת, וא"כ מדוע כתב הטור רק ביוה"כ תוס' יוה"כ ולא כתב כן בה' שבת סי' רס"א ? כן הקשה הטו"ז. ודעת הטור כפי הנראה הוא דעת הרמב"ם שפסק בחלק א' ה' שביתות עשור סי' א' ס"ו רק גבי אכילה שתוס' יוה"כ דאוריתא ולא כתב כן גבי שבת יעי"ש. וכתב הטו"ז בסי' תר"ח סי' א' שהטור למד תוס' שבת מג"ש עצם עצם, וזה רק כתיב גבי יוה"כ עיי"ש:

ולענ"ד שהרמב"ם והטור ילפו שתוס' שבת לאו דאוריתא ממשנה שבת דף ל"ד, דאמרי' ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות, והקשה הפ"י קושי' עצומה, הא זה משנה שאינה צריכה היא, שאין לעשות מלאכה בע"ש בהש"מ, שהוא ספק לילה, ואפילו חיוב אשם תלוי איכא כשעשה מלאכה ע"ש בהש"מ ? ותירץ הפ"י דהמשנה מיירי שהוא ספק אצלו אם הוא עכשיו יום אי ביהש"מ, וא"כ הוי שני ספקות, ספק שמא עדיין יום, ואף כשהוא ביהש"מ עדיין ספק אם הוא יום או לילה, יען דביהש"מ גופא ספק איכא, והייתי אומר שמותר לעשות מלאכה שהוא משום שבות כגון לעשר או לטבול כלים, לכן אשמעי' במשנה שגם זה אסור ומכ"ש שאסור להדליק, ושפיר כ' רש"י זו ואין צריך לומר זו, יעי"ש. והנה דברי הפ"י אמרתי להעמיד בלשון המשנה שאמרו בכפילא ספק חשכה ספק אינה חשכה, ולמה לא אמרו בפשוט ספק חשכה אין מעשרין אלא שרצו ללמוד אותנו דמשנה מיירי כשהספק הוא בכפילא, היינו לא לבד שהוא מסופק אם הוא עכשיו בין השמשות, אלא שגם זה הוא ספק אם עדיין יום או הגיע זמן ביהש"מ, וא"כ הוי ב' ספקות, ולכן אמר ספק חשכה, שמא עדיין לא הגיע זמן ביהש"מ ואפי' אם הוא כבר ביהש"מ גם זה הוא ספק יום או לילה, והייתי אומר שמותר להדליק, לכן אמר ספק חשכה ספק אינו חשכה אין מעשרין וכו':

ולענ"ד ליישב הכל על סדר נכון כי תוס' בר"ה דף ט' בד"ה ור"ע מקשים הא אפילו אם בהש"מ עדיין יום אסור לעשות מלאכה, כיון דסוברי' דתוס' שבת מה"ת א"כ למה אמרו ספק חשכה אין מדליקין ? והנ"ל כי כפי המבואר ברמב"ם ריש הלכות שביתות עשור ובלח"מ ובב"י או"ח סי' רס"א כולם סוברים שתוס' שבת רק לענין יוה"כ אך בשבת ויו"ט אפי' מדרבנן ליכא תוס' שבת, ואפשר שהי' קשה לרמב"ם קושי' התוס' הנ"ל וקושי' הפ"י מה אשמעי' משנה דידן ספק חשכה אין מדליקין, אם אמרי' שתוס' שבת מה"ת פשיטא שצריך להוסיף מן החול על הקודש מה"ת ושאסור להדליק בהש"מ ? אע"כ שתנא דמשנה סובר שתוס' שבת הוא רק גבי יוה"כ אך לא גבי שבת ויו"ט, ולכן אשמעי' תנא דמשנה שספק חשכה אין מדליקין דליכא תוס' שבת מה"ת:

אך לאותן הסוברי' שתוס' שבת מה"ת יש ליישב קושי' התוס' באופן אחר, דהנה הסוברים שתוס' שבת מה"ת לומדי' מדכתיב שבת שבתון או תשבתו שבתכם או בחריש ובקציר תשבות כמבואר בש"ס ר"ה דף ט', ואני אומר בזה דבר חדש, דהנה הרד"ק כתב כי הוספת אות נון בעברית הוא להקטין הענין, ושלכן נקרא העיון אשון, לפי שנראה בו דמות איש קטן, וכבר כתבתי בסדור המנהגים חלק רביעי בסי' מ"ו יע"ש, שאין ממש בכלל זה דמה יעשה בכמה פסוקים בתורה, דכתיב תמותון ואנשי קודש תהיון לי לכלב תשליכון וכדומה ? ב' גמ' מפורשת בפסחים קי"ג שאמרו שצער מזונות כפול מצער לידה, דאילו גבי אשה כתיב בעצב תלדי בנים, ובמזונות כתיב בעצבון וכתב הרשב"ם שם שהנון בא להגדיל ולהכפיל הענין:

ומאחר דחזינן שהנון בא להגדיל הענין מובן הוספת הנון גבי בחפזון, ואנשי קודש תהיון, וכדומה. (עיי' מה שכתבתי בסדור המנהגים חלק רביעי סי' מ"ד) ומה בא הוספת הנון גבי שבת שבתון דכתיב ביוה"כ, וכן גבי סוכות כתיב שבתון הוא לכם, ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון ? אלא ודאי שהוספת הנון בא להורות שהחוב עלינו להגדיל השבתות ויו"ט, ובמה ? בזמן הוא להקדים ולאחר, ודו"ק. מעתה תוס' שבת מוכח מהוספת הנון גבי שבתון שמורה להגדיל הענין אשר ממנו מדובר שם, היינו להגדיל השבת וזו שבת שבתין, ובזה אמרתי דבר חדש עיי' מ"ש בסדור המנהגים ח"ב בתשרי סי' ע"ד) דהנה למה נשים נרות תדליקנה בשבת יש לנו ב' טעמים, א' דעת הטור בסי' רס"ג לפי שהם כבאו נרו של עולם, והרמב"ם כתב מפני שהם מצויות תמיד בבית, וכפי הנ"ל יש לומר חדש יען דכבר כתבו הפוסקים שלא להקדים בהדלקות נר שבת שיהי' ניכר שעושה כן לכבוד שבת (עיי' או"ח סי' רס"ג) א"כ מה טוב להדליק נר שבת בקצה האחרון, ויש לחוש שמא יאחר קצת, ותוס' שבת מה"ת, ויכשל באיסור חמור, ולכן קבעו שנשים ידליקו נר שבת כי הם אין נצטוו במצות הוספות שבת יען שהוא נדרש משבת שבתון מהוספת הנון וא"כ הוא מצות עשה ומ"ע שהז"ג נשים פטורות (עיי' קדושין ל"ד בתוס' ד"ה מעקה):

ומעתה לפ"ז מיושב קושי' התוס' וקושי' הפ"י מאחר דגבי נשים אין שייך מצות עשה של תוס' שבת א"כ הייתי אומר שספק חשכה נשים מדליקין לכן נקיט התנא דבר חדש שאפי' נשים אין מדליקין נר שבת ספק חשכה, ודו"ק:

ומעתה לפ"ז יש לנו פירוש חדש במשנה שלפנינו, דבאמת לפי הדין נשים מותרת להדליק נרות ולעשות מלאכה ע"ש ביהש"מ, משום דתוס' שבת הוא רק מצות עשה ומ"ע שהז"ג נשים פטורות אך חכז"ל סיפרו לנו ואמרו בדרך גזרה יען שעניני הבית הולכי' אחר הבעל וכל בני הבית נגררים אחר הבעל הבית, א"כ עליו החוב לומר ערב שבת עם חשכה (קידם ביהש"מ) עשרתם ערבתם הדליקו את הנרות, אך אם הוא ספק חשכה, אף שע"פ הדין הנשים מותרות לעשות עוד מלאכה, אך במקום שיש בעל הבית, החוב עליו לומר ששוב אין מעשרין ואין מדליקין וזה פירוש המשנה:

ג' דברים צריך אדם לומר ע"ש עם חשכה וכו', ואם הוא ספק חשכה אז מחויב לומר אין מעשרין וכו', וא"כ מה שאמר בריש המשנה ג' דברים עריך אדם לומר, שייך ג"כ לסיפא דרישא ג' דברים צריך אדם לומר ספק חשכה ספק אינו חשכה וכו' ודוק:

ובזה אמרתי לחדש לחבר סוף מסכתא בריש מסכתא ולומר בכונת הדרן עלך, מי שהחשיך וסליקו לך מס' שבת וכו' שנהיגו לומר אחר סיום במסכתא:

בסוף המשנה היא מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך שבת, לכאורה יש לדקדק בלשון המשנה, שאמר מפירין באות נון, שהבעל מפיר הנדר לאשתו, וע"פ דקדוק הלשון היל"ל מפירים, באות מם בסוף התיבה, ונשאלין לנדרים, דכן אמרו במשנה זבחים פ"ג משנה ה' השוחט את המוקדשין (בנון) המוליק תורין (בנון) חלב המוקדשין, אין חייבין (בנון) וכתב הברטנורא השוחט את המוקדשין כל היכא דנקיט האי לישנא מיירי בנקבות, והקשה אותי הרבני מו"ה ר' ישראל גראס ממישקאלץ מה כונת הברטנורא בזה ? והשבתי לו כי במשנה א' כתיב כל הפסולין בנון ואח"כ כתיב כשרה בזרים (במם) פוסלים (במם) ואח"כ כולן בנון. ואח"כ במשנה ב' ג"כ פעם במם ופעם בנון, ניתנים במם ואח"כ ניתנין בנון, ואח"כ במשנה ד' כולם רק במם, גידים, טלפים ואין חייבים, ומדוע במשנה ה' כולם דוקא בנון, מוקדשין תורין חייבין ? ע"ז כתב הברטנורא במקום שמדבר הן מזכרים והן מנקבות, פעם מזכירין בנון ופעם במם, במקום שמדברים רק מזכרים, דוקא במם, ובמקום שמדברים רק מנקבות, הקפידו לכתוב ולסיים דוקא בנון:

מעתה לפ"ז במשנה הזה שמתחיל שהבעל מפיר הנדרים לאשתו הול"ל מפירים במם ? והנלע"ד בכונתם, שבכיון אמרו מפירין בנון להורות ענין גדול בדין נדרים, דהנה בש"ס שם בסף שבת אמרו אשה שנדרה ליל שבת מפיר הבעל ליל שבת ויום השבת, נדרה עם חשכה (היינו קודם ביהש"מ) מפיר עד שלא תחשיך (היינו קודם ביהש"מ) שאם לא הפר, משחשכה אין יכול להפירו עיי"ש. מעתה לפ"ז יש לדון בדין, אם אשה נדרה ביהש"מ, שהוא ספק יום וספק לילה, ולגבי אשה אין החיוב תוס' שבת מה"ת, וא"כ לגבי אשה אין דין סבה ביהש"מ, ואם נדרה אז הספק, אם הבעל מפיר לה דוקא עד שתחשיך, או שמפיר לה גם בלילה וכל השבת, יען דאפילו אז דין שבת הי', והוי כאלו נדרה בליל שבת שמפיר כל הלילה וכל היום ?:

אך יש לנו ללמוד ממשנת שלפנינו בשבת במה מדליקין שאמרו שאם הוא ספק חשכה, היינו ביהש"מ, אז האשה אסורה להדליק, ומדוע ? הא לגבי אשה עוד אין דין שבת, שהוא רק מצות עשה משבת שבתון ונשים אין מלוין במ"ע דשבת שבתון אע"כ צ"ל שלגבי אשה שיש לה בעל, הכל הולך אחר הבעל, וכיון שאסור לבעל להדליק, אז גם אשתו אסורה להדליק:

מעתה לפ"ז אם נדרה נדר ביהש"מ כיון שלגבי בעל כבר הוא לילה, א"כ הוי כאלו נדרה בליל שבת שמפיר כל השבת:

וזה מדויק בלשון המשנה, וכמה גדולים דברי המשנה בלשונם הזהב, ואמרו מפירין בנון, היינו אף שלגבי אשה אין עוד שבת והוי יום, בכ"ז האשה נגררת אחר הבעל, וז"ש הדרין עלך מי שהחשיך, אם תרצה לידע מה שנשאר בספק בסוף הפרק הדרין עלך מס' שבת ממשנה דספק חשכה נתפשט לך הספק שהוא לך כאן, ודו"ק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה