אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קל"ו

תשובה קל"ו

אורה ושמחה וששון, ויניסו תוגה ואסון, מכבוד תלמידי הרבני החרוץ ושנון, מורג חרץ מו"ה משה חיים ראטה ני':

מכתבך קבלתי, ולעת מצא אעשה כיד ה' הטובה עלי. ומה שבקשת לדעת שמקדמת דנא הי' המנהג לתקוע שש תקיעות קודם השבת כמ"ש במשנה סוכה דף נ"ג ע"ב, ובש"ס שבת דף ל"ה ע"ב נתנו טעם לאלו שש תקיעות, ולמה ומתי בטלו התקנה, הא כלל גדול בידינו שמנהג ישראל תורה ושאסור לבטול שום תקנה או מנהג ? הנה מצינו שנתבטלו כמה מנהגים בעת שהתפזרו בני ישראל בין העמים. בירושלמי ברכות פ"ג ה"ב על המשנה קברו את המת וחזרו אמרו בגמרא בראשונה הי' משפחות המנחמים עומדים "ואבלים היו עוברין" ותיקן ר' יוסי בן חלפתא שהאבלים יעמדו "והמנחמים יעברו", אמר ר' שמעון חזרו הדברים ליושנן, עכ"ל. וכן הוא המנהג אצלינו כמו שהי' מקדמת דנא המנחמים עושים שורה אחר הקבורה ועומדים והאבלים עוברים. ומדוע תיקן ר"י בן חלפתא להיפוך שהאבלים יעמדו וביותר קשה הא להלכה קיי"ל בש"ס ערובין דף מ"ו שקיי"ל כר' יוסי מחבריו, וא"כ למה אנו עושים נגד תקנתו וצריכין לתרץ כי ר"י רצה לזכות את ישראל במצות לזאת תיקן שהמנחמים ילכו לאבלים לנחם ויטלו שכר על כל פסיעה ופסיעה, ושאר חכמי הדור חששו לטירחא דציבורא ומצאו לטוב וישר שהאבלים יעברו לפני הציבור, ואלו ואלו דברי אלקים חיים:

אמנם מצינו שבטלו כמה מנהגים משום דרכו שלום ואיבה. כגון בערוך ערך שוור, וז"ל:

בפורים המנהג בכל העולם כולו שהבחורים עושים צורה כדמות המן ותולין אותו על גגותיהן ד' וה' ימים ובפורים עושים מדורה ומשליכין אותו צורה ועומדים סביבה ומזמרין וקופצין מצד האש לצד האש, ויש להם טבעת תלויה בתוך האש שנתלין ואותו טבעת נקרא משוורתא נמצאתב עכ"ל. ואחר כן מצינו ששינוי המנהג ועשו צורת המן על עצים ואבנים ואחר כן מצינו שכתבו רק את שם המן על עץ והכו על העץ לקיים בזה מחה תמחה את זכר עמלק, ושם רשעים ירקב. ואחר כן תיקנו בעת שקראו המגלה והזכירו את שם המן להכות בידים לקיים בזה מחה תמחה מלשון ימחאו כף כמ"ש הב"י ורמ"א. ומנהגי' כאלה ביטלו מזמן לזמן כדי שלא להרבות איבה בין ישראל לעמים אשר אנו שוכנים בתוכם בשלום, או שראו שטוב וכשר לבטל מנהגים כאלה שמביאים בתי כנסיות לידי בזיון וקלות ראש:

ודע כי יש ב' חלקי מנהגים אשר כפי ידיעתינו אין להם יסוד בתירה, ובכ"ז מנהג שנשתרש בעם בודאי נוסד באיזה זמן על פי חכמי הדור, והם לא פרסמו בטעם התקנה פן ימצאו חכמים או המון שלא יסכימו לטעם הנאמר להם ולא יקבלו התקנה, וכן מפורש בש"ס ע"א כי גזרו גזרה במערבא לא גילוי הטעם עד תריסר ירחי שתא דדלמא איכא אינש דלא סביריה ליה ואתי לזלזולי בה:

ומזה בא שלא ידעו המקור לתקנות והמנהגים, ואחר שמתו מתקני התקנות נשכח הטעם והמקור מבני ישראל אפילו מחכמיהם:

ובזה מובנים דברי הירושלמי פאה פ"ז שאם הלכה רופפת ביד ואינו יודע מה טובה נראה "האיך הצבור נוהגין" ונכריע שכן הלכה. ובזה מובנים דברי חכז"ל ב"ק צ"ב ע"ב מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים יש להוכיח שיש ממש "במה דאמרי אינשא". וזה לדעתי המקור ממאמר השגיר בפ' העולם:

קול המון כקול שדי, כי מה שנהוג בישראל יש לו מקור ויסוד בתורה. ובזה מובנים דברי הרשב"א בתשובה סי' ט' דברי זקנים וזקנות צריכין לחוש להם, עיי"ש:

ומי לנו גדול מהלל הזקן שנעלמה ממנו הלכה והכריע על פי המנהג (פסחים ס"ו), ובכל דבר שהי' ספק בידי החכמים הכריעו ואמרו:

פוק חזי מאי עמא דבר (ברכות ע"ה עיי"ש):

אמנם יש מנהגים שאין להם שום יסוד ומעולם לא יצאו מידי החכמים אלא שנהגו כן המון שלמדו כן מן האומות אשר גרו בתוכם והוא מנהג בטעות, או שמתחסדים נהגו באיזה חומרא שאין לה יסוד ושורש כמסופר בירושלמי דמאי פ"ב ה"א ובחולין דף ויו ע"ב שהיו מקומות שנהגו איסור בירק שאינו מעושר ובטל רבי המנהג והתיר להם לאכל, ובלתי ספק באשר חקר ומצא שהוא מנהג בטעות, וחומרא דאתי לידי קילא או שמביא לידי הפסד וצער לעניים:

וכן מצינו שה"י מנהגם בבבל לכבד המתים ולהלבישם בבגדים יקרים, כשמת ר' גמליאל צוה שיקברוהו בכלי פשתן ונהגו אח"כ כל העם אחריו. ויש בזה ג' טעמים, א' שר"ג ראה שהוא מנהג שלמדו כן מאו"ה, ב' שראו שמפזרין ע"ז ממון הרבה, והתורה חסה על ממונם של ישראל, ג' שתיקנו כן שלא לבייש את העני עי"ז בפרהסי' וגדול כבוד הבריות, עיי' כתובת דף ח' מ"ק כ"ז ע"ב ותוספתא נדה פ"ט:

והנה כפי המבואר שם בש"ס שבת אלו שש תקיעות שתיקנו לתקוע בערב שבת אחר חצות הי' להפסיק העם שבשדות, להסגיר החניות וכו', וא"כ היתה התקנה שיסדו לחזק הדת, ותקנה שתיקנו לחזק הדת חלילה לבטלה, ואחר שראו בגולה שאי אפשר להם לתקוע בין הגוים בפרהסי', וגם אלו תקעו הי' ללא יועיל, כי לא שמעו הרחוקים, ויען כי קשה להם לבטל תקנה ישנה לזאת תיקנו נגד ששמתקיעות אלו ששה מזמורים מן לכו נרננה קודם קבלת השבת לזכר על אלו שש תקיעות:

והנה מצינו תקנות אין מספר להם שנתבטלו מצד ההכרח או שלא הי' עוד טעם וסבה להם ובכ"ז הניחו מקצתן לגמרי, ועל מקצתן עשו איזה זכר:

א) מנהג לכתוב במזוזה בצד החיצון כוזו במוםז כוזו והובא בטור יו"ד סי' רפ"א משום שהם אותיות הסמוכות לאותיות של י"י אלהיניו י"י, והענין צריך ביאור למה דוקא במזוזה ולא בתפילין נהגו כן ועיי' בחיי וישב מ"ש בקרא ויהי בכזיב בזה. ומצאתי בקיצור סמ"ג מצוה כ"א:

וז"ל:

מ"ע לקשור תפילין ביד ובראש שנאמר וקשרתם וגו' ציץ המקפת מאוזן לאוזן נקרא טוטפות ובדברי חכז"ל תפילין, וכותבין בהם ק"ש וכו' ואפילו אם עתידי' לגזור על ישראל ולהעבירם על ד"ת ושלא יעסקו בתורה כמו שקרה בגירוש פארטוגאל שגזרו שלא ידרשו ברבים ושלא ילמדו תינוקת וכו', ולכן נתן ה' לאותן זמנים פרשה קצרה של שמע שכולל כל התורה, וכו', ואם יגזרו שלא יניחו תפילין כמו שקרה בימי חכמי התלמוד וגם בפארטוגאל יעשו סימנים' ויקשרו חוט השני על ידיהם לזכר דם הברית, וכן יעשו "סימנים על מזוזות בתיהם" ובשעריהם, עכ"ל. ובזה מובנים דברי הש"ס מנחות ל"א וירושלמי מגלה פ"ד הי"ב תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. כי בימים ההם גזרו שלא להניח תפילין, ור"מ בחכמתו תיקן שיכתבו על המקל הפרשיות ויקחו אותו בידיהם, כדי לקיים במקצת ולזכר וקשרתם אותם על ידיכם, וגם גזרו שלא יהי' מזוזות על פתחיהם, והוא תיקן שיתנו בעת הגזרה המקל שחקוק עליו אהי' אשר אהי' וכדומה משמותיו ית"ש אחורי הדלת. ונהגו לכתוב על הדלת כוזו במוכסז כוזו שהם אותיות הסמוכות לה' אלהינו י"י לזכר מצות מזוזה:

ואחר שנתבטלה הגזרה הניחו לזכרון עולם אלו אותיות מבחוץ אחר שנתקדשו להם בגזרה:

ב) אנטיוכס הרשעה מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל? לקחו "פרשה מנביאים" שענינה דומה באיזה ענין לסדר השבוע, וקראו אותה ברבי' כדי לקיי' במה דאפשר תקנות משה רבינו לקרא בתורה ברבים בשבת, ולכן נקרא בשם מפטיר לפי שבעת השמד פטרו את עצמם מקרה"ת עי"ז (לבוש או"ח סי' רפ"ד). וגם אחר שנתבטלה הגזרה הניחו לזכרון עולם קריאת הנביאים בשבת כמו שעשו בהכרח בעת הגזרה:

ג) פעם אחת גזר מלך פרס שלא יאמרו ברבים קריאת שמע, ומלך כשדים גזר שלא יניחו תפילין, ואז תיקנו לומר בהבלעה בקדושת שבת שמע ישראל" שהוא התחלת פרשת ק"ש וכן הוסיף "אני ה' אלקיכם". אח"כ נעשה נס ומת מלך האכזר במיתה משונה ונתבטלה הגזרה, ואמרו החכמי' שבאותו דור לומר גם אח"כ כן כדי שיתפרס' הנס לדורות עולם (ספר המנהיג וב"י או"ח סי' תכ"ג וד"מ סי' רפ"ו):

ד) בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' שתי לשכות במקדש, לשכת החשאין יראי ה' נתנו לתוכה בחשאי ועניים בני טובי' מתפרנסין מתוכה בחשאי. ואיתא שם בתוספתא שקלים כשם שהי' לשכות במקדש כן הי' בכל עיר ועיר, כדי לפרנס מהם עניים בסתר. ואחר שנתפזרו ישראל בין האומות תיקנו לזכר לעשות קופה בכל בהכ"נ לתכלית זה ונקראת מתן בסתר:

ה) במקדש וכן בימי חכמי התלמוד גזרו שלא יתן אדם מישראל "פחות משלישית השקל" לשנה, וכתב הש"ך ביו"ד סי' רמ"ט ס"ג לכן "נהגו שהגבאים הולכין "בבהכ"נ" לקבץ מעות מכל אחד ואחד, ואפילו נותן מהפחות שבמטבעות נותן שלישית השקל בשנה:

והנה פעם אחת הרהרתי שעל צדקה שאנו נותנין בבהכ"נ לתוך הקופה בחשאי והוא מתן בסתר ראוי לברך בשם ומלכות אקב"ו על מצות צדקה, דהא הרשב"א בתשובה סי' ח"י אמר שהא דאין מברכין על צדקה הטעם שמא לא יתרצה המקבל או שמא יתבייש, וכאן שהנותן נותן בחשאי והמקבל מקבל ברצון בחשאי טוב לברך באופן זה. וכן עשיתי לעצמי בחשאי, אח"כ מצאתי בערוך ערך זכר, וז"ל מה שאנו עושים לזכרון בעלמא אין מברכין, ולכן בפסח שאוכלין מצה ומרור ביחד זכר למקדש כהלל אין מברכין, לפי שאין מברכין על הדבר שעושים רק לזכרון. ומאחר שהצדקה שאנו נותנים בבהכ"נ בחשאי הוא רק זכר למקדש, לכן לא תיקנו ברכה גם בזה:

הארכתי בזה לכבודך שאלו מנהגים קדושים הם לנו ולזרענו אחרינו לדורות עולם, והנסתרות נתגלו לנו אם אנו לומדים תורה לשמה כמ"ש חכמי המשנה באבות כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, וזה מרומז בקרא (נצבים) הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. לומר שאם איזה טעם למצוה נסתר מאתנו, או שהגלות ושממת הארץ גרם ששכחנו המקור מן התקנות והמנהגים, בכ"ז עלינו לקיים דברי חכז"ל, כי בא יבא הזמן שנבא אל המנוחה לדעת הטעם והמקור מתקנות והמנהגים של הקדמונים שדיברו ברוח הקודש. ה' יברך אותך ויצליח אותך ותעלה מעלה מעלה לשם ולתפארת כברכת רבך הד"ש:

שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה