שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קל"ג
שיל"ת אסרו ח"ג ש"ש תרמ"ד לפ"ק. רב טוב לידידי הרב הגאון הגדול, צדיק יסור עולם כקש"ת מו"ה מנחם בלייער היטי"ו רב בק"ק טיסא-איגאר והגלילות ויע"ה:
אחד"ש הדר"ג השי"ו באתי להציע לפניו ע"ד שנשאלתי ביום החג שאחד מבני ביתו סיפר לו חלומו, והוא מחלומות שחלמו עליו אחרים שראוי להתענות עליו בשבת כמבואר באו"ח סי' רפ"ח כשחלום בעצמו. ואם חלמו אחרים עליו כתב המג"א שלא יתענה וכן מצאתי בכנסת הגדולה לאו"ח סי' רפ"ח שמביא מרדב"ז שמי שחלמו לו אחרים שנדוהו צריך התרה. א"כ מזה יש להוכיח שגם אם חלמו אחרים עליו בשבת שצריך להתענות, אמנם לבסוף מסיק שמשם אין ראיה דבשלמא גבי נדוהו בחלום שחלום אחר עליו הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד לזאת טוב שיתירו את נדרו וחרמו, משא"כ לענין תענית יש לומר דוקא בחלום בעצמו אבל לא כשחלמו אחרים עליו. ומסיק והוריתי להלכה למעשה שלא יתענה, עכ"ל:
ואחר העיון עלה במחשבה לפני שמי שמקפיד להתענות על החלום שחלום בעצמו בשבת צריך להתענות גם כשחלמו אחרים עליו. דהנה מצאתי בתשובת הגאונים שהוציא חברת מקיצי נרדמים בליק שנת תרכ"ד סי' י"א, וז"ל:
הפרת שמתא למי שנתנדה בחלום צריך עשרה דשרו ליה, ויחיד מומחה שרי שמתא ויאמר:
מחמת דאשתמית פלוני ב"פ בחלמיה, מקמיה דקב"ה מתעניה ית שלמיה, מותרין יהי' אסיריו, מחולין יהיו נדוייו, שרויין יהיו חרמיו, לא קללה ולא יסירין יבאו עליו, יחי (פלוני) ואל ימות ויהי מתיו מספר, ה' שמעתי שמעך יראתי וגו' ויעבור וגו' עד ינקה. ועושה כן ג' פעמים. וכך מנהג בישיבה, כשהיו מתירין נדרים היו אומרים ויעבור ג' פעמים, עכ"ל:
ומאחר דחזינן שהגאונים הקפידו וצוו לומר בהפרת שמתא י"ג מדות וכן ויעבור, ואפילו יחיד מומחה יאמר כן אפילו כשנידוי אותו אחרים יזכירו שם שמים, מזה יש להוכיח שהקפידו מאד גם כשחלמו אחרים עליו. ועוד ע"פ מ"ש הא"ר באו"ח סי' ק"כ שהתירו הגאונים להטיב החלום בשבת הא זה הוי כשואל צרכיו וזה אסור בשבת ? אלא שצריך לומר דזה התירו משום פקוח נפש מאחר שמצטער ומתיירא מחמת שמקפיד על חלומות. אמנם במהרי"ל סוף ה' יו"ט כתב בהחלט שביו"ט אין מתענים ת"ח משום דביו"ט כתיב ושמחת והוא עשה. וכל זה הביאני לידי ספק אם להתיר לו להתענות ביו"ט להפיס דעתו. אך מצאתי ראיתי במנהגי ר' אייזיק טירנויא ז"ל בה' חנוכה שכתב המתענה ביו"ט ת"ח ביו"ט ראשון יתענה ג"כ ביום ב', ויתבטל לגמרי מעונג יו"ט, ויו"ט שני של שבועות חמיר מכל יו"ט שני יען שמעיקרא ג"כ לא הי' בו ספק כמבואר ברמב"ם קדוש החודש פי"ג סי"ב, ויעיין בחתם סיפר ליו"ד סי' ר"ן שכתב זאת מדעת עצמו, ונעלם ממנו שכתב כן מפורש ברמב"ם. לכן צויתי שיאכל וישתה ביו"ט ויקבל עליו להתענות ביום החמישי אחר החג. ורצוני לשמוע דעת הדר"ג בזה, ולשמוע ממנו כל טוב. ידידו הדש"ת:
ה"ק שלמה הרש שיק.