אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קל"א

תשובה ק"ל

שיל"ת ג' סליחות תרל"ח לפ"ק:

שנה טובה ומתוקה לאמ"ו הרב הגאון הגדול חריף ובקי בש"ס ופוסקים, מופת הדור, כקש"ת מו"ה חיים צבי מאנהיימער יצ"ו רב אב"ד ור"מ בק"ק אונגוואר יע"א

אחרי הקידה באתי באימה וביראה לברך את אמ"ו וביתו בצאת השנה למען יאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל, ויזכה לראות את פני הגואל, ולהרבות תורה ויראת ה' בישראל, אמן:

ואציע לפני הדר"ג מה שאמרתי בימים הללו בפלוגתא של הפוסקי' האחרוני' אי מצטרפין לזימון אחד ששתה רק מים. המחבר באו"ח סי' קצ"ז סובר כששתה מים אין מצטרפין, והמג"א סובר שאפילו שתה מים מצטרפין כיון דקיי"ל שתייה בכלל אכילה, וכן משמע ביו"ד סי' רל"ח ס"ב. ועלה במחשבה לפני לומר במאי פליגו. דהנה חכמי המשנה אמרו באבות שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים (אבות פ"ג מ"ג) ופליגו האחרונים שם אם יוצאים ידי דברי תורה אם מברכין ברכת הזימון ? ואמרתי שפליגי בסברא. דהנה במשנה ברכות מ"ה אמרו שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. מקשה בש"ס מה"מ דשלשה ראוים לברכת צירוף ? אמר ר' אסי דאמר קרא גדלו לה' אתי (תילים ל"ד) ונרוממה שמו יחדיו, ר' אבוה אמר מהכא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו (האזינו). אמר רב חנן מנין לעונה אמן שלא יגביה קילו יותר מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו "יחדיו" עכ"ל הגמרא. ויש לחקור מהיכן יצא לנו מפסוקים הנאמרים שנאמרו לענין ברכת המזון ולא לענינים אחרים ? ומצאתי שהקשה זאת הגאון מביט בספרו בית אלקים בשער התפלה פ"י ומוסיף להקשות, ב' אם הי' להם איזה דרש שזה הפסוק לענין ברכת המזון נאמר יש להוכיח ששלשה יכולים לזמן בשם הו"י ב"ה דכתיב גדלו לה' יוד ה"א וי"ו ה"א ? ג' אם נלמוד ברכת הזימון מקרא כי שם ה' אקרא וגו' א"כ מפורש שיכולין לומר גם בשלשה אלקינו דכתיב הבו גודל לאלקינו ולמה הצריכו עשרה להזכיר אלקינו ? ד' יצאתי לדקדק דקדוק גדול לע"ד הא בכל מקום דלמדו חכז"ל מתורה ומנביאים ומכתובים דרכם להביא מראש הדרש שיצא מן התורה ואח"כ מביאין הקרא מנביאים וכתובים, וכאן מביאין מראש הדרש מכתובים ואח"כ הדרש מה"ת ?

והנה הגאון מבי"ט כתב התיקון של ברכת הזימון בשלשה הוא שלא יברך כל אחד ואחד שמא הוא מדומדם או שכור, ומיד כשישבו לאכל יזמינו את עצימם שהגדול ביניהם יהי' מוכן שיהא דעתו מיושב עליו, והשנים יענו אחריו ברוך שאכלנו משלו ויכונו לברכותיו ויענו אמן' ובכ"ז בשלשה לא יזכירו אלקינו שמא גם המזמן מדומדם. אבל כשהם עשרה שחל עליהם הקדושה אפילו הם מדומדמים יכולים להזכיר אלקינו, זת"ד:

ולפי דבריו אני אומר יען דמקרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו "יחדיו" מוכח שהאחד אומר לשנים שגם הם יגדלו ויברכו השם עמו ביחד, היי' שגם הם יברכו עמו והם יעשו כמותי, אבל מקרא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו יש להוכיח כמ"ש המבי"ט שהזמן יברך והשנים יאמרו רק אמן ויכינו לברכותיו:

שנית יש להוכיח מקרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו, שכולם יאמרו בקול אחד, משא"כ מקרא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו יש להוכיח שהשנים ירימו קולם יותר מן המברך:

ולכן בהשכל ובדעת השיבו על השאלה מהיכן יש ללמוד מה"ת ששלשה שאכלו כאחד שיזמינו את עצמם שאחד יברך ברכת המזון והנשארים ישמעו ויענו אמן ? ע"ז מביאים דברי ר' אסי דאמר קרא גדלו לה' אתי וגו', הרי שלשה שישבו ביחד שמחייבים להתאגד ולהתאחד כרי לקדש שמו ברבים. אמנם מזה רק מוכח שחייבים בזימון. אך מנא הא מילתא שהשני' שומעין ברכת המזמן ויוצאים, ולכה"פ שישמעו ויכונו לברכת המזמן שמא אחד מהם מדומדם ויצאו בברכת המזמן ? ע"ז מביאין דרשו של רבי אבוהו דכתיב כי שם ה' אקרא (קריאה היא בקול, כי המזמן מברך בקול) הבו גודל לאלקינו, ומוכח מזה שהעונה אמן (היי' השומע) לא יגביה קולו יותר מן המברך, לומר כשהם מדומדמי' אז יוצאים ידי ברכת המזון כשעונים אמן, כנלע"ד:

ומעתה לפ"ז אם החיוב לזמן בשלשה הוא רק מחשש שמא יהי' מדומדמים מתוך האכילה או שכורים מתיך השתייה ולא יהי' סיפוק בידם לכוון בכונה הראויה, מעתה אם ישב אחד בתוכם שלא שתה רק מים ואין לחוש לדמדום לא באו מעולם לידי חיוב זמון, ושפיר פסק המחבר שרק אם אכל ירק או שתה יין חייבין בזימון, משא"כ אם אומרים שהחיוב לזמן היא חוב כחוב לומר דברי תורה כשאוכלין שלשה על שלחן אחד, ויען כי שתייה בכל אכילה, ומה לי יין ומה לי מים הם בכלל שלשה שאכלו על שלחן אחד, לכן שפיר סובר המג"א שאפילו שתה מים מצרפין:

ועוד נראה לי דפליגו בסברא. דהנה לכאורה קשה על המחבר דסובר שמים לאו בכלל אכילה מה יענה לדברי הש"ס שבועות כ"ג הנשבע שלא יאכל, ואח"כ שבע עוד שלא ישתה איגלאי מילתא למפרע שמעיקרא לא הי' דעתו על שתייה, דאל"כ למה הוצרך לישבע שנית שלא ישתה. ואי כדעת המחבר ששתיית מים אינו בכלל אכילה א"כ יש לומר שגם בשבועתו הראשונה התכוון על שתייה, ומה שנשבע שנית שלא ישתה כונתו על מים ?

ונראה לע"ד דמש"ס שבועות כ"ב ע"ב מוכה שמה שאמרו שתייה בכלל אכילה הוא סברא וקרא. סברא, דאמר אינש לחברו נטעם מידי ואכלי ושתי, קרא, דכתיב ואכלת וגו' דגנך תירשך ויצהרך. והקשה שם בתוס' כיון דאיכא סברא קרא למה לי ? ואמרתי ליישב קושית התוס' דמצד הסברא בודאי גם שתיית מים הוא בכלל טעימה ואכילה, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ושתיית מים בכלל אכילה מצד הסברא וחקי הטבע, לזאת באתה התורה להורות שבדברי' הנוגעי' לתורה רק שתיית יין ושאר משקין בכלל אכילה ולא מים, דכתיב ואכלת לפני ה' וגו' דגנך תירשך ויצהרך:

מעתה לפ"ז בשבועה דהולכין אחר לשון בני אדם, ובלשון בני אדם גם שתיית מים בכלל אכילה, ולכן כששבע שלא יאכל גם מים בכלל, ומעתה למה שבע שנית שלא ישתה ? אע"כ צריך לומר שהוכיח בזה שמראש לא התכוון על שום משקה. משא"כ בברכת המזון שאמרו רק כשאכלו ושבעו כדעת התורה מחויבים לזמן, וא"כ כששתה מים לא בא לכלל חיוב ברכת המזון מה"ת, ולכן סובר המחבר שלא יצטרף לזימון:

אך המג"א סובר מאחר שחכז"ל קבעו להלכה שמברכין בהמ"ז גם כשלא אכלו לשבעה ושתיית מים גם כן בכלל אכילה תחשב מדרבנן כלשון בני אדם, ולכן פוסק לצרף גם אם שתה מים. ה' הטוב יחייהו ישמרהו ויברכהו ברוב ברכות ושמחות כתפלת תלמידו המצפה שיזכיר אותי בתפלתי:

שלמה צבי בן אסתר.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה