שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קכ"ט
מנהגים בברכת המזון. רבינו משה איש האלקים תיקן לברך ברכת המזון כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת (ברכות צ"ח ומכלתא בא) ויהושע תיקן ברכה ב' נודה לך כשבאו אל הארץ (ברכות שם) דוד ושלמה תיקנו אח"כ ברכת ירושלי' לומר בירושלים עירך תשכון ברחמי', וכסא דוד יהי' נכון. אך אחר שנחרב הבית תקנו חכז"ל לומר ובנה ירושלים. וכן כתב הרשב"א ברכות מ"ח הא דאמרו משה תיקן ברכת הזן. וקשה הא ברכת המזון מה"ת ? אך מה"ת יכול לומר איזה נוסח שירצה, ומשה בא ויסד ותיקן הנוסח אשר לפנינו וכו', ובודאי קודם כבוש הארץ ובנין ירושלים לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר הכבוש, וכמו שאין אנו אומרי' עכשיו באותו נוסח שתיקנו דוד ושלמה, שהם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלום בארץ, ועתה בגולה אנו מבקשין להחזיר המלכות ולבנות הבית, עיי"ש:
והנה חכז"ל רצו להזכיר גם בברהמ"ז השבת כמו בתפלה כדי לקיים זכור את יום השבת לקדשו, לזאת תיקנו אחר ברהמ"ז שתיקן משה יהושע דוד ושלמה לומר רצה וכו' כדי להזכיר השבת. ואחר שהזכירו השבת יברך ברכת ובנה ירושלים וכו' הטוב והמטיב שתיקן ר"ג וב"ד ביבנה (ברכות מ"ה ותענית ל"א). והנה מצאתי בירושלמי ברכות פ"ז ה"א שברכת הטוב והמטיב הוא תקנת אושא:
והנה המנהג שגם יחיד המברך ברהמ"ז לעצמו אומר אחר ברכת בונה ירושלים אמן, כדי להראות שעד כאן אמר הברכות שהם מה"ת, ומשם והלאה הוא רק מדרבנן. ומנהג לומר בחול מגדיל ובשבת ויו"ט אומר מגדול כעין שמצינו שתיקנו הקדמונים לכפול הפסוק כל הנשמה ההלל יה, ואמרו משום שהוא סוף המזמור, ולע"ד בטעם המנהג כי רב ושמואל פליגי בירושלמי סוכה פ"ג ה"י אי הללויה תיבה אחת ונמחק או שהוא נחלק והוא שם ואינו נמחק, עיי"ש. וכדי שלא להכריע מה שלא הכריעו חכמי הש"ס תיקנו לומר הקרא פעמים, בראשונה יאמרו הללויה בתיבה אחת כרב, ובשניה יאמרו הללו-יה לחלק כשמואל:
ויען כי דוד אמר (תילים ח"י) מגדיל ישועות מלכו, ושמואל (ב' כ"ה) אמר מגדול ישועות מלכו, לא רצו חכז"ל להכריע, לזאת תיקנו לומר בחול כמ"ש דוד ובשבת ויו"ט כמו שאמר שמואל:
ומנהג לומר בלחש יראו את ה' קדושיו. יען כי נוסח ברהמ"ז תחלתה ממשה יהושע דוד ושלמה, מיצעתא מחכמי התלמוד, וסופה יראו את ה' קדושיו מן הגאונים לחזק האמונה ולסיים בפסוקי' מכתבי הקודש שיהי' שולחן שאמרו עליו דברי תורה, לזאת אומרים תחלתה בקול רם, המיצעתא בקול נמוך, וסופה בחשאי, להראות שהוא הוספה מן אחרונים:
חכז"ל תיקנו לומר יעלה ויבא בברהמ"ז בבונה ירושלים (שבת כ"ד) והקשה שם בתוס' למה תיקנו בתפלה בעבודה ? משום דיעלה ויבא הוא תפלה תיקנוהו בברהמ"ז בבונה ירושלים שהיא ג"כ תפלה, משא"כ בתפלת שמונה עשרה ששם תפלת העבודה היא תפלה על ירושלים מקומה שם:
מנהג ליתן מלח על השולחן וקודם ברהמ"ז מסירין מן השולחן כל כלי חרס וכלי ברזל, ורק מלח ולחם מונח על השולחן בעת שמברכין ברהמ"ז לפי שאמרו ששלחן שאוכלין עליו ואומרים עליו דברי תורה ושיר ושבח להקב"ה דומה למזבח, וגבי מזבח כתיב על כל קרבנך תקריב מלח (רמ"א או"ח סי' קס"ז) וגבי מזבח כתיב (סוף יתרו) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, ואמרו חכז"ל במשנה (פ"ג מדות ומכלתא שמות סי' כ"ב) הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת, ובמשכן כתיב בפירוש במ"א סי' ויו ומקבות והגרזן כל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו לכן מסירין הברזל ומשיירין המלח והלחם שהי' על המזבח ועל שולחן הקודש: