אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ק"א

תשובה ק'

שיל"ת קארצאג א' ויקרא תרנ"ד לפ"ק. זקן ונשוא פנים על כסא מלכותו יאריך ימים, לראות עוסקים בתורה ובמצות בנים ובני בנים ה"ה ידידי הרב הגאון צדיק תמים שאר כשרי מו"ה מנחם דייטש רב אב"ד בק"ק פאלאנקא.

ידיד נפשי ! מכתבך וברכתך לחג היובל שחגגו בני עדתי ובני הגליל לכבודי ולכבוד התירה קבלנו ובעתו ובזמנו, וכל בני משפחתינו ובראשם גיסי ושאר בשרך הרב הגאון מו"ה מאיר ני' מק"ק מישקאלטץ שהי' פה לשמחנו, ששו בדבריך הנעימי' ובשיר שחברת לכבודי *) והנה עוררת אותי על דברי הר"ת שמביא הב"י באו"ח סי' תקמ"ה שהתיר לכתוב בחה"מ בכתיבת משקה שהיא כתיבה דקה בלא שינוי, שהרי לא ניתנה בסיני, רק כתיבה כדאמרי' בתקון סופרים וכתבת **(בחמשה עשר בשבת שנת תרנ"ד נדרתי גדר לאמר:

אם יהי' אלקים עמדי ושמרני, אדפים לזכרון עולם קורות היהודים במחוז שלנו מעת שנתיישבו ואזכיר את אנשי שם מנהיגי הקהלות למקומותם בשמותם לקיים זכר צדיק לברכה ולמען ידעו לדורות עולם, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו. העיר קארצאג במחוז שאמה הנקרא בלשון אשכנז נראס-קאמאניען עם בנותיה קון-מאדאראש, קון-סט-מארטאן קונהעדיעש, קישאויסאלאש, טורקעווע, כאלו שש ערים לא היה אדם מישראל רשאי ללון לילה אחת בלי רשות משופטי העיר:

בשנת חמשת אלפים תר"ח התחילו בני ישראל לתקוע אהלם פה ובמחוז. וכאשר היו בשנת תרי"ב כשבעים משפחות קיבלו לרב דפה ומחוז את הרב ר' מרדכי עמרם הירש שהוא כעת רב בק"ק האמבורג השי"ו]. וראשי הקהלה בק"ק קארצאג היו:

ר' שלום שנער מו"ה שמעון פרענקעל, ר' אברהם ערנסט, ר' ישעי' פיין. כמאדאראש מו"ה יצחק אייזיק פריעדמאן. ר' וואלף ריינער, מו"ה יקותיאל ברייטנער. בקונהעדיעש:

ר' בער וואלטנער, מו"ה יעקב פייער, ר' מיכאל יהודא עהרליך. בקונמענטמארטאן:

מו"ה מאיר ארנשטיין ר' יוסף פיקסעל, ר' חיים קאמפלער. בקישאויסאלאש:

ר' מנחם פיקסעל, בטורקעווע:

ר' משה שלעויננער:

ואחר שהלך הרב הנ"ל מפה ישבו כמה שנים בלי רב ומורה. ופה קארצאג הי' הרבני מו"ה ישעי' דוב ראזענבערג ז"ל ואח"כ הרבני מו"ה שמואל יעקב שטיינכערנער ז"ל במקום רב:

ביום ב' דר"ח חשון שנת תרכ"ט התאספו כל בני העדה דפה כשבעים איש, ובראשם:

ר' יעקב צבי וויונער הלוי, ר' יעקב פישביין טו"ה שמעון פרענקל, ר' שלום ווייס ר' בער ווייס ר' מיכאל)** כתיבה תמה בעינן, דהיינו גסה, עכ"ל. והמג"א שם כתב ונוהגין להקל בחה"מ בכתב שלנו שאינו מעשה אומן כתב משיטה. ואתה מצאת בספרי ראשונים ואחרונים כתב "משקט", כתב "משקא", כתב "משקי", וכן כתב "גלחות" ובקשת לעיין על מקיר הכתב והלשונות והשמות הנאמרים. אחר שבאתי אל המנוחה אמרתי לעיין כדי לשעשע עמך. בש"ס חולין דף ח' אמר ר"י אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה. וקשה על הראשונים והפוסקים שלא הביאו הדין הלכתא? ואמרתי בכונתם. דהנה מדברי הש"ס מוכח מכמה מקומות שבימי התנאים והאמוראים הרבה חכמים הי' שלא ידעו לכתוב שום כתב, ומעשה הכתיבה הי' בעיניהם איסור גדול, כן מצינו בש"ס גיטין דף ס"ו ע"ב אפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלי' תני גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו. ומקשה בגמרא בשלמא כתב הגט שפיר, אלא אי אמרת כתב ידן היא, מי איכא בי דינא דלא ידעו מחתם חתימות ידייהו ? ומתרץ אין איכא בי דינא חדתי. והרמב"ם בפירוש המשניות שם הרגיש בזה **(זינגער, ר' אברהם ערנסט:

וכן בני דק"ק מאדאראש כשלשים אנשים ובראשם:

ר' אהרן כהן מו"ח אייזיק פרידמאן, ר' יעקב ברילל, ר' יקותיאל לינק, ר' וואלף ריינער ונתנו את כתר הרבנות בראשי בהסכמת כולם:

ויהי בימים ההם ב' דר"ח טבת תרכ"ט התאספו בפקודת הממשלה יר"ה הנבחרים מכל בני המדינה כמספר חרב שעיר פעסט כדי לתקן תקנות לקהלות ולמדינה, והבערה לחלק יצאה, ונחלקו לשתי כתות ולאגודות. והיתה שערוריה בישראל:

ביום חמשה עשר בשבט תרכ"ט באתי לישב עם בני ביתי על כסא הרבנות, וכאשר שמעו בני המחוז ממני כי שומר הדת אנכי, פנו לי עודף ורק עדת קארצאג ועדת מאדאראש עמדו לימיני באהבה וחבה:

בשנת תר"ל התחילו פה לבנות בית הכנסת ומקוה תחת השגחת הראשים:

ר' יעקב פישביין, ר' יעקב צבי וויינער, ר' צבי גרינוואלד, ר' אברהם מעזעאי הלוי, ר' שמואל מינץ ר' דוד יוסף איראעל, ר' אייזיק פנ"ל עהרענפעלד, ר' הירש מייזעלס. ר' משה ניימאן:

וביום הרביעי לשבוע שלפני הסליחות זכינו לחנך פה הבהכ"נ הראשן בשנת תרל"ב:

בחנוכה תרל"ג התאגדו בני ק"ק קון ס' מארטאן לבא ג"כ בקשר היראים, ותיקנו תקנותיהם ע"פ השלחן ערוך. ובאו תחת דגלי. אחריהם באו בני קיק אוטשוד. ק"ק קונהעדיעש ק"ק קענדערעש, ואחריהם ק"ק אבאדסאלוק ק"ק טיסא ס' אימרע וקהל טיסא דערש:

בשנת תרמ"ד התאספו בני החברה קדושה לבנות גדר לבית החיים להקים בית צדוק הדין ולקנות בית שיתאספו בו בני החברה. וכן לתקן תקנות ברשיון הממשלה יר"ה, ובראשם עמדו:

מו"ה שאול וויינער, ר' שמואל ראזענבערג מו"ה יחזקאל בלויא, ר' הירש מייזעל, ר' אשר ווייס ר' פלק שטערן ר' יוסף צבי פארקאש ר' יצחק שנער, ר' שמאי שטערן ר' הרש גריננואלד, ר' ישראל פענאקעל, ר' משה ניימאן ר' יוסף פישביין, ר' יהודא שרוארטץ:

בשנת תרמ"ט הקימו פה בית הספר [קינדערשוהלע] בתכלית היופי תחת השגחת הראשים:

ר' דוד שטערן ר' יעקב ראטה הכהן מו"ה מנחם טרעביטש, ר' יהודא כערנער, ר' זאב שפיגעל, ר' אברהם שפיטבער, ר' יצחק שנער:

ויהי ביום חמשה עשר בשבט תרנ"ד אחר שעברו כ"ה שנים מעת שישבתי פה על כסא הרבנות השכימו בני העדה ובני הגליל השי"ו לחוג את חג היוכל בתורה ותפלה ומעשים טובים:

בני העדה קארצאג התאספו כאיש אחד, ראשיהם, שבטיהם, נשיהם וטפם ועמהם ראשי העדה מבני הגליל בבהכ"נ להתפלל תפלת מנחה. ולבקשת הנאספים דרש ניסי הרב הגאון מו"ה מאיר ראזענפעלד רב אב"ד בק"ק מישקאלץ בכבוד התורה

ואחר תפלת מנחה באו לבית מדרשי ראשי העדה דק"ק קארצאג בשם כל העדה:

ר' יעקב אדלער, ר' מרדכי יהודא כהן. ד' אברהם שפיטצער, ר' יוסף כהן ר' יצחק נוסבוים הכהן ר' לוי שפיטצער, ר' ישראל פענאקעל ור' יעקב וואלדמאן סופר הערה, והביאו לי ברכתם וגביע של כסף:

אחריהם כא ר' דור שטערן בשם יחידי סגולה שהקדישו על שמי זהובים כסף המונחים)** האיך אפסר שב"ד הגדול שלא יודעים למחתם חתימת ידיהם יעמדו בראש ? עיי"ש שלא תירוץ כלום. וכבר הראיתי בסדור המנהגים חלק ג' דף ע"א שהרבה מקדמוני' חששו לכתוב תורה בכתב משום שאמרו דברים שבעל פה אי אתה רשאי לומר בכתב, ורק בסוף ימי האמוראים שראו שתשתכח התורה מישראל התירו כולם לכתוב תורה שבע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך, עיי"ש:

ועתה הנני להוכיח שרב ושמואל פליגו גם בזה. בש"ס גיטין דף ויו אמרו בבל רב אמר כארץ ישראל לגיטין ושמואל אמר כחוצה לארץ. ומסיק רב סבר כיון דאיכא מתיבתא מישכח שכיחא, ושמואל סבר מתיבתא בגירסייהו טרידין, פירוש רש"י ואין מכירין החתימות. נראה מזה כי שמואל סבר שגם בישיבות לא למדו ולא עסקו במעשה הכתיבה אבל רב שגזר ולמד, סת"ת צריך לידע כתב שחיטה ומילה, לא עלה על דעתו שבישיבת ארץ ישראל לא יהי' בקיאין בכתב, לכן אמר בבל כארץ ישראל לגיטין, יען דיש מתיבתא מושכח שכיחא שיכתבו ויחתמו ויקיימו. ומעתה רב לשיטתיה שפיר אמר ת"ח צריך שיודע כתב וכו':

**(בשפארקאשמא פה על שם:

למא טחנה שמה ומוה אצא וממה וטמא שמשם שא הוא שא והריוח הבא מן המעות הזה יתנו על מלבושים לבני עניים שכל שנה ושנה ביום ט"ו בשבט. ולאחר אריכת ימי יתנו הריוח לבני עניים ביום יאהרצייט שלי. והקרן קיימת לעולמי עד. הפנקס יהי' מונח תמיד בידי הרב. והרב דמתא קארצאג, וראש הקהלה והראש מבית הספר ממונים להשגיח ע"ז, והאחריות עליהם:

אחריהם באו ראשי החברה ד' שמאי שטערן מו"ה יוסף סג"ל עהרענפעלד, ר' פאלק שטערן וסופר החסרה מו"ה אברהם שווארטץ והביאו ברכתם בשם כל בני החברה קרושה ומנורה של כסף:

אחריהם באו נכבדי העדה דקיק מאדאראש:

מה' אברהם מאיר ברילל, ר' אהרן כהן. ר' משה קליין ר' שמואל ברילל, ר' ליב בוק, ד' שלמה דיינער, מו"ה אשר כהן. ר' מאיר קליין ר' יהודא בדילל ר' אברהם שווארץ. ר' יצחק פאלודיא. והביאו את ברכת בני הקהלה והקדישו מאה זהובים כסף למען אסע לארץ הקדושה להתפלל על קברי אבותינו:

ואחריהם באו הראשים מק"ק אוטשוד:

ר' נתן פארשנער. מו"ה משה עננלענדער, ר' שלמה בוקס, ר' חיים כהן ר' מרדכי פארגעס, ר' יצחק פארגעס, והביאו ברכת בני היישוב והקדישו ג"כ חמישים זהובים כסף למען אוכל לנשק עפר אדמת הקודש בארץ אשר הנחיל ה' לאבותינו

ואחריהם באו בני קיק אבאד סאלוק וראשיהם:

ר' אברהם שטרויס, ר' שרגא פייש גריף, ר' יעקב בלום, ר' אלי' שווארטץ, ר' יצחק עפשטיין ר' זאב גראססמאן והביאו ברכתם, והקדישו ג"כ חמישים זהובים שאסע להתפלל אצל חומת בית המקדש בירושלים:

אחריהם באו ראשי העדה דקיק קונהעדיעש ר' אברהם סענוא ר' אברהם הארטמאן. ר' ישראל שווארטץ ר' משה שטיינבערנער, ריב שפיטצער ר' יונה אשלאם, וראשי החברה קדושה רי דוד שווארץ, ר' יצחק גלאזיאוס ר' אברהם ניימאן, ר' גדלי' שטיינער אשר טרחו ויגעו בנות שם בית הכנסת, מקוה ובית הספר בתכלית היופי, והביאו ברכת בני העדה, ולזכרון הביאו קולמס של זהב וחותם של כסף:

אחריהם באו הראשים מבני היישוב טיסא ס' אימרע:

מו"ה יעקב שווארטץ, מו"ה יצחק אייזיק ווילדמאן. ר' וילג עפשטיין ר' ברוך ברילל, ר' אשר אנשל ראאזענבוים. וראשי עדת הענדערעש ר' אלי' פישער. ר' חיים ברייער ר"ש גראסם, ר' מרדכי ברייער ועמהם ראש העדה מיישוב טיסא דערש ר' דוד שווייטצער השי"ו והביאו את ברכתם ומנחתם לכבוד התורה:

ואחרון חביב באו ראשי וחשובי העדה דק"ק קון ס' מארטאן, ה"ה מורינו ר' מאיר נייבערנער, ר' יקותיאל שיפפער, ר' יעקב הירש ר"נ פראנק ר' אייזק האקקער ראש החברה, והביאו ברכת בני הקהלה ולזכרון גביע של זהב:

גם נשים ברכו לעצמן ובאו גם הם ובראשם האשה החשובה חיה שרה טרעביטש לברך את זוגתי הרבנית לחג היובל בשם כל הנשים דקהלתינו, אשר מגמתם לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם:)** ומעתה הרמב"ם בפסק קפ"ז מגרושין כרב, וכן הטור ומחבר שפסקו באה"ע סי' קמ"ב סעי' ט"ז כרב בגיטין, אין צריכין להביא האי מימרא דרב בחולין שת"ח צריך שיודע כתב, כנלע"ד:

ויש לבאר עוד למה הטור והמחבר אין מביאין האי מימרא דרב, מאחר שהטור ומחבר באו"ח סי' קכ"ו פסקו להלכה ולמעשה דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, ומעשה הכרב בכלל מלאכה הוא, וזה פשוט וברור לע"ד:

והנה המחבר באו"ח סי' קנ"ו כתב ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה וכו', וכן פסק המחבר בחו"מ סי' כ"ז המקלל אחד מישראל בשם או בכינוי או באחד מהשמות שקורין או"ה להקב"ה אם הי' בעדים ובהתראה לוקה. וכתב באורים ותומים בעו"ה רוב המוני עם אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז:

גאטט זאלל איתן שנוראפען. ועוברים בלאו של תורה. וגם אינם נזהרים בכינוי וחושבים מה שכתוב או מדובר בלשון העמים אינו לא תואר השם, וטועים הם וכותבים אדיע והוא בלשון צרפת כינוי להקב"ה, והוא מוטל באשפה, וכבר קבעו חכז"ל יו"ט שלא יהי' נזכר שם שמים בשטרות, כי למחר פורע זה חובו והשם מוטל באשפה. וכעת בעו"ה למדו ממעשה גוים וחזר הדבר לקלקולו ביותר. וצריך התחכמות ויהי ביום הזה זכיתי לראות בעיני כבוד התורה, ואמרתי:

אשרי עין דאתה כל זאת. ובו ביום אמרתי ברכת תודה לבני הקהלה ולבני הגליל השי"ו, כי באהבתם זכיתי לבנות חמשה בתי כנסיות, שמונה מקואות כדת של תוה"ק בלי שום אונס וכלי שום שינוי ממנהגי אבותינו. גם זכיתי שעל ידי כתבו סופרים יראים י"ג ספרי תורה, גם כנו בית מקולין להסיר מכשול, ובמשך כ"ה שנים לא הי' בתוכם ריב וקטטה וכל דין ומשפט שהי' להם הן בכלל והן בפרט הביאו לפני. וקודם שנתתי להם ברכתי, אמרתי בקהל עם מה שאמר הגאון ר' משה מטראני ז"ל בספרו בית אלקים בהקדמה:

זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ופרנסיו (בראשית רבה פכ"ד) דורש יקרא החכם היודע לדבר צחות כפני רבים, דברי תורה ואגדה להורות להם הדרך הטובה והישרה ולהוכיחם תוכחת מגולה, להפרישם ולהזהירם מכל מה שהוזהרה התורה חכם יקרא הדיין העומד על המשפט לדון ולזכות ולחייב כפי דיני התורה פרנס יקרא מלך או נשיא או ראש גלות גבאי דצדקה, לא יחסר ולא יסור שבט מיהודה להוכיח במישור לענוי ארץ ולהקים דגל התורה ולומדיה כל אחד כפי כחו, שלא יהא נתפס כמי שיש בידו למחות ואינו מוחה. ומה שאמר דור דור לכל אחד, ולא אמר דור דור דורשיו חכמיו ופרנסיו ? כי לפעמים יקרה באיזה דור ובאיזה מקום שלא ימצא בו רק דורש, ואין מוכשר להיות חכם ופרנס או שהוא רק חכם ולא דורש ולא פרנס, או שהוא רק מוכשר להיות פרנס ולא דורש ולא חכם:

וזה נרמז במה שאמרו זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו וכו', שכמי שעיקר תולדותיו של אדם הם תורה ומצות ומעשים טובים כן עיקר זרעו ותולדותיו הם תורה ומעשים טובים של תולדותיו. ולכן אמר מלמד שהראהו דור דור ודורשיו וכו' כי לא יקראו תולדות אדם הראשון עמי הארץ, כי אם הדורשים והחכמים ופרנסים וכיוצא בהם הנשמעים אליהם, ומה שאמרו דור דור ולא אמרו דור ודורשיו דור וחכמיו וכו' לרמוז כי לא יטוש ה' את עמו בכל דור ודור מבלי דורשים וחכמים ופרנסים, או לפחות שנים או אחד מהם בכל דור ודור זה אחר זה, לא יחסר שום דור שלא יהיו בה רועים:

ולכן בכל דור ודור חייב אדם שתורתו אומנתו להראות את עצמו כאלו הוא מספר תולדות אדם, מדורשיו חכמיו ופרנסיו, ואין בזה משום יוהרא, כי בזה יקשט עצמו בתכשיטי תלמידי חכמים להשלים עצמו בתורה ובמצות להיות זוכה ומזכה שילמדו ממנו אחרים ויאמרו [יומא פ"ו] אשרי פלוני שלמד תורה, ראיתם כמה נאים מעשיו, כמה מתוקנים דרכיו וכו' ויהי' בידו כח למחות בעושי רשעה. וכשם שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון [שבת נ"ד] כן המוחה יש לו זכות יותר, שמדה טובה יתירה על מדת פורעניות. ועם כל זה יעשה עיקר בתלמודו, כי תלמוד תורה כנגד כולם. כי הזוכה ומזכה במעשים טובים, גם כי זכות הרבים תלוי בו, כמו שאמרו באבות פ"ד משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו,)** התחכמות ושקידת תוכחת חכמי הדור לבטל זה מהמין עם. עכ"ל:

ובזה יש לנו עוד טעם למה הרבה מקדושי עליון בימי הראשונים לא למדו כתב כי חששו לכתוב שם או כינוי לבטלה או שיבאו לידי מחיקת השם או שיבא הכתב לידי בזיון:

אמנם כבר העיר בכרם שלמה לאו"ח סי' קנ"ו שנעלם מבעל אורים ותומים מה שכתב הש"ך להלכה ביו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א, וז"ל:

אבל בלשון חול אינו שם כלל, והגע עצמך דהא מותר למחות שם שנכתב בלשון חול כגון גאטט בלשון אשכנז, או בוג בלשון רוסיא ופולין, עכ"ל ומעתה לפ"ז אני אומר, אחר שנתפזרו בני ישראל בארבע כנפות הארץ, למדו באונס וברצון כתב ולשון מן האומות שגרו בתוכם, א' כדי לפרנס את עצמם, והוא בכלל אומנות ומלאכה, ב' כדי שאם יצטרכו למחוק כינוי השם בלשון חול, שיהי' מותרים למחוק. ג' אם יצטרך לכתוב בחה"מ, שיהי' מותרין לכתוב, כי רק כתב אשורית הוא כתיבה תמה. ד' אם הי' להם מן הצורך לכתוב פלפול בדברי תורה או בדברים הנוגעים בממון באותו מדינה, או שהי' מוכרחין לכתוב ממדינה למדינה כתבו בכתב האומות. ולפעמים כתבו בכתב אשורית בלשון שדיברו באותה מדינה, ולפעמים כתבו תורה והלכה בכתב שכתבו באותה מדינה שדרו בה. ומזה בא לדעתי השם קונטרס שמצינו ברש"י ותוס' לשון רומי אזחיזו (ענטגטגען איינער זאכע), לפי שכתבו פלפולים וחלוקים בהם:

ולמען יהי' סיפוק בידיהם להבין ולדעת הכתובים והלשונות שבאו לידיהם ממדינה למדינה הי' להם קונטרס, שבו הי' כתובים האותיות מכל הלשונות, וגם פתרון המלות זרות (ווערטערביך), ונמשל רבינו נכר רש"י קרא הכתב משקה **(הלומד ומלמד זכותו יותר. כמו שאמרו באבות פ"ד הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד ללמד לשמור ולעשות שהם סור מרע ועשה טוב, או לשמור כנגד לומר ולעשות כנגד ללמד על ודרך מה שאמר ישעי' ל"ב:

והי' מעשה הצדקה שלום, גדול המעשה יותר מהעושה [בבא בתרא ד"ט]:

ולא לבד שהצדיק זוכה ומזכה בחייו, אלא גם לאחר פטירתו לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות בקבר יבמות סמך] וזוכרים ג"כ מעשיו הטובים ועושים כמוהו וזה שאמרו צדיקים אפילו שמיתתן קרוים חיים [ברכות ח"י] כי גם אחר מיתתן לומדים מתורתם וממעשיהם כמו בחייהם כי כל מה שמחדש החכם בפירוש התורה ומצות על שרשי התורה הוא בכלל תורה שבעל פה, וכמו שאמרו ספ"ב דמגלה כל מה ששואל תלמיד לרבו נאמר למשה בסיני:

ולכן חייב כל חכם המחדש טובו מתוך לקח טוב, להודיע מה שחידש בחכמתו מחכמת התורה לתלמידיו וחבריו. ואם יזכהו ה' להגדיל תורה ולהאדירה, יודיעה בכתב לאחרים קרובים ורחוקים ממנו כדי שיהנו כולם מחכמתו, ובזה ישאיר ברכה אחריו, וצדקתו תעמוד לעד שילמדו במכתבי ספריו מה שלא למדו או לא ראו בספרים אחרים, עכ"ל רבינו מבי"ט

מורי ורבותי אחי ורעי ! דברי החכם הי' תמיד לנגד עיני. מיום שבאתי לישב על כסא הרבנות בארץ לא זרועה ובעת השערוריה לא שלותי, ובהיותי שוקד על התורה בישיבת התלמודים והחברים המקשיבים לקול ה' נשאתי באהבה המשא והריב בין אנשים, ובלב שלם ונפש חפצה נחלתי אותם בשובה ונחת ובהשקט ובבטחה כי הם בני אברהם יצחק ויעקב אבות העולם קטנתי מכל החסדים אשר עשה ה' עמדי בזכות התורה. שתי קהלות ממחוז שלא רצו לייסד את תקנות הקהלה על אדני השלחן ערוך ופנו לי עורף אבדתי. והוא ית"ש המשלם לשומרי מצותיו נתן לי תמורתם חמשה יישובים הסמוכים השומעים לקולי והולכים בדרכי התורה כמנדני אבותינו וששים ושמחים פה אתנו היום בכבוד התורה:

מה אומר ומה אדבר לפניכם אוהבי ורעי ? אקרא לאלהים עליון:

יזכני להתפלל בעיון, אשתחוה בהר זית במקום שעמד הבית, שם אתפלל בעד הקהלות והדאשים וטובים, שישגיח ברחמים על קהל קדושים, אשר הם פה ואשר אינם פה אתנו שיזכו לחיים טובים. שם אתפלל שאזכה להיות בישראל דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו אמת ומשפט שלום אעשה בישראל עוד כי נשמתי')** או משכה, יען שהוא הי' בצרפת, ור"ת מן משקה הוא:

"מכתב "של קונטרס הצרפתי, ור"ת מן משכה הוא:

"מכתב "של "כתב "הצרפה". מר"ם רוטנבורג שהי' באשכנז, שנקרא טייטשלאנד קרא הכתב משוט, שהוא ר"ת:

"מכתב של יהודים "טיינוש. הרשב"א והראשונים שישבו בשפאניען אנדאלאזיטן וקאטואלאניען קראו הכתב:

משאק, ר"ת "מכתב "שפאניען "אנדאלאזען "קאטואלאניען ורבינו הרמ"א שישב בפולין, שהי' מחובר עם טייטשלאנד ועם אונגארן שהי' קרוי בשם הונגאריא, ואז היהודים מפולין ומן עסטרייך ומן אונגארן היו מחוברין זה עם זה בכמה ענינים הנוגעים לכלל, וגם הי' להם בית דין משלשה ארצות הללו, שדנו זה עם זה הן בדברים הנוגעים לדא והן בדברים הנוגעים בממון, הוא קרא בספרו הכתב בשם משיטה שהוא ר"ת "מכתב ישל יהודים "טייטשלאנד, הונגאריה:

**(ללמוד וללמר בפה ובכתם תהי' כל מגמתי ולהדפיס חדושי תורתי תחי' תשוקתי. ואם יהי' אלקים עמדי אכתוב בספר לזכרון עולם החסד שעשיתם עמדי ועם בני ביתי. תקבלו ממני ברכת תודתי ה' יברך אתכם:

שאלתי ובקשתי, אמן:

ולא אוכל להתאפק להזכיר עוד שנתקיים בדעדה קארצאג מה שאמר הנביא חבקוק ג':

ברוגז רחום תזכור, כי ביום כ"ג אלול שנת תרנ"ז נפלה פתע פתאום חומה אחת מבהכ"נ שנתחנכה בשנת תרל"ב והתחילו לבנותה בשנת תר"ל, ונעשה נס שלא הזיקה שום אדם. והיינו מוכרחים להתפלל בדוחק ובצער בבית הספר:

בראש השנה תרנ"ח קודם תקיעת שופר דרשתי לנני העדה ואמרתי:

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום כדר ד' יראה (וירא) ואמרו חכז"ל (ילקוט תילים קאפיטל ק"ב) ויקרא אברהם אה שם המקום ההוא ד' יראה הרי בית המקדש בנויה כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אשר יאמר היום בהר הרי בהמ"ק הרב כמ"ש על הר ציון ששמם וגו'. אשר יאמר היום בהר ה' יראה הרי בהמ"ק בנויה לעתיד רבא כמ"ש כי בנה ה' ציון נראה בכבודו, עכ"ל:

ונראה לי בכונתם בתוכחה בחוקתי כתיב:

ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח נחחכם והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה. ואמרו חכז"ל (עיי' רש"י ורמב"ן) כי קבלה בידינו שהקב"ה אמר למשה שרק לבני ישראל תהי' הארץ אשר הנחיל ה' לאבותינו ארץ זבת הלב ודבש. ואם תהי הארץ שמטה בשביל חטאת ישראל, אז גם אם אומות העולם ישבו בארץ תשאר שממה עד העת שיקבץ שנית נדחי ישראל:

וזה מופת גלוי שמשה אמת ותורתו אמת, כי דאיך אפשר שאנוש אנושי קרוין מחומר יאמר קודם שלשה אלפים שנה שארץ זבת חלב ודבש תשאר שממה לעולם אם יתגרשו ישראל ממנה:

וזה שאמרו במדרש שראה אברדם בחזיונו, ואמר:

כי המקום המקודש יקרא ה' יראה יען כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. וכמה ניסים ונפלאות שראו אבותינו בציון בעת שישבו בה:

אך הוא ראה ג"כ ברוח נבואתו:

אשר יאמר היום בהר, שכא יבא הזמן שיתקיים בנו מה שנאמר על הר ציון ששמם כי הר ציון יהי' שממה לעולם כל זמן שיהי' ביד אויבינו, וזה מופת חותך וגלוי בא יבא הזמן:

ה' יראה שבא יבא הזמן שנזכה לראות עין בעין ההבטחה שהבטיחו אותן הנביאים מפי ה':

כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:

אחי ורעי נתקיים בנו כעת מ"ש בתוכחה:

והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם, כי פתע פתאום נפלה חומת בית מקדשינו מעד צפון ומצפון תפתח הרעה:

אך אני רואה כמו שראה אברהם אבינו שלשה ראיות ואמר ה' יראה. א' ראיתי מקדש בנויה זה כ"ו שנים. ב' אני רואה ג"כ מקדש חרם אבל האופן שנעשתה שממה אומר לי:

ה' יראה כי נפלה החומה בעת שלא הי' אחד בבהכ"נ, זה מופת גלוי כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו. ויש לי ע"ז ב' מופתים. א' הנביא חבקוק בסי' ג' אמר:

ברוגז רחום תזכור. וכתבו המקובלים כי במגלת איכה לא תמצא שם אלקים שהוא דין רק עם יו"ד ה"א וי"ו ה"א שהוא רחמים, כי לא בשטף חימו ישפוט עמו, וברוגז רחום יזכור (עיי' איגרת הטיול):

ג' כי זה כ"ו שנים שנבנה המקדש שהיא היום שמכת ודר הרב ומכפר כ"ו הוא מספר מן השם יו"ד ה"א וי"ו ה"א שהוא רחמים. וזאת אומרת אל לבי:

בדר ה' יראה, שנזרה לראות)** ואח"כ קראו הכתב גלחות לפי שכהני נוצרים גלחו פאת ראשם וזקנם להיפוך מן מאמיני מחמד והערביים שפאות ראשם וזקנם קדוש להם, ועל שם כן נקראו גלחים כמ"ש התשבי, ויען כי אלו פרסמו ולמדו כתב ולשון רומי, לכן נקרא הכתב בלשון רומי כתב גלחות, כנלע"ד. כ"ד ש"ב הנושק אותך מרחוק ומבקש ממך שתזכיר אותי ואת ביתי בתפלתך:

הק' שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה