שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ע"ח
הבינה והברכה מחי עולמים, להרב המאור הגדול מגזע ישרים תם וישר בן צדיקים
מו"ה יואל מארגארעמען שהי' רב בק"ק דיאסעג וכעת הוא דיין בק"ק ערלויא נ"י.
בנידון שאלתו שזה איזה שנים שתיקנו ראשי קהלתו יחי' ע"פ פקודת הרופאים לעשות הפסקה בין קרה"ת להק"ש בר"ה, למען יפתחו החלונות ויכנוס רוח צח ונקי לבהכ"נ, ויען כי ראו אח"כ שהתיקון הוא קלקול בין בדברים הנוגעין בממון ובין בדברים הנוגעין אל הנשמה, יען שמיד אחר שהוציא הס"ת הלכו כמעט רובם לביתם, לאכל פת שחרית, ולא נשאר ממאתי' איש כי אם לערך עשרים אצל קרה"ת, וגם לתק"ש עוד לא התקבצו כולם, יהי' קלקול לנפש באשר רובם לא יצאו עוד ידי חובת קרה"ת, וגם לא שמעו קול שופר, וגם הפסד לקופה הצדקה באשר לא הי' בבהכ"נ מי שיקנה העליות ולנדור לצדקה ולדברים טובים, לזאת תיקנו בשנה הזאת לעשות ההפסקה על וחצי שעה בין תפלת שחרית לקה"ת, מעכ"ת ראה לטוב וישר להסכים שטוב להפסיק בין שחרית לקה"ת מלהפסיק בין קרה"ת להק"ש, יען שהלכו מיד נחוץ אחר הוצאת ס"ת וחל עליהם ח"ו קללת חכז"ל (ברכות ח') כל המניח ס"ת ויוצא וכו', ועי"ז קמו עליו הרבה מבני הקהלה ובתיכם איש ריבו, האומרים שע"י תיקון זה הנשי' וגם האנשי' אינם עוד בבהכ"נ בעת שמוציאין הס"ת שאומרים אז תחנות ובקשות העעוררים לבבות, והי' רעש גדול בבכה"נ, ופרוד לבבות, ביום הדין אשר אנו עומדים לפני בוחן לבבות ומעכ"ת אמר שע"פ התור' הסכים לאותו תקנה, והבטיח שיברר ע"י חכמי ישראל לאות שע"פ התורה תיקנו זאת. ומעכ"ת ביקש לברר דעתי, והנני לרצונו לברר שמרישא עד גמירא על אדני ש"ס ופוסקים דבריו בנוים, ולא באתי רק להוסיף מים חיים מבאר שחפרוהו שרים, כיד ד' הטובה עלי ברוב רחמיו וחסדיו המרובים:
קבלה בידינו מאנשי כנה"ג שעל ג' עמודי' העולם עומד, א' על התורה דכתיב (ירמי' ל"ב) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ב' על העבודה זו עבודת קרבנות, שמצינו כשהקריב נח הקרבנות נשבע הקב"ה שלא יביא מבול על הארץ, ובזמן שאין ביהמ"ק קיים סדר הקרבנות והתפלה הם במקום קרבן (רמב"ם פ"א מתפלה) ג' ועל גמילות חסדים דכתיב עולם חסד יבנה (תילים פ"ט) והוא לשמח חתן וכלה, לנחם אבלים, לבקר חולים, לקבור מתים, ולהלביש ערומים, ולהאכיל רעבים ולהשקות הצמאים:
והנה מי שיש לו עין יפה ימצא, כי מעת היתה ישראל לגוי, עשו כל השתדלות לתקן תקנות למען כל בני העיר יהי' עוסקים בציבור לקיים את שלשה עמודי העולם במקום אחד. ונחזי משה רבינו הי' הראשן שתיקן שיהי' קוראין בתורה בציבור בשבת ויו"ט, ולא יהי' ג' ימים בלא תורה, (עיי' תקנות ותפלות) וכפי המדרש ילקוט ריש ויקהל תיקן משה קרה"ת בציבור על פי ה' דכתיב ויקהל משה אמר הקב"ה עשה לך קהלות קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכת שבת בשבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהי' שמו הגדול מתקלס בין בני. ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהי' דורשין בענינו של יום, הלכות חג בחג עכ"ל, וכן איתא בתדב"א פ"א אמר הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים. שבת יעשה כולו תורה, מכאן אמרו ישב אדם וישנה בשבת וילך לבהכ"נ ולבהמ"ד ויקרא בתורה ובנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך וגו':
וכן אמרו במדרש בראשית אמרה תורה כל ישראל נכנסין לארץ זה הולך לחרוש וזה לזרוע, תורה מה תהי'? אמר לה הקב"ה יש לי זיווג אחר שאני נותן לך, וזה הוא השבת שישראל בטלין בו ממלאכתם והם נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועוסקים בתורה, עכ"ל:
היוצא מדבריהם שמשה רבינו תיקן להקהיל העדה בשבת ויו"ט, כדי שילמדו תורה בציבור, למען ידעו מה טוב ומה ד' דורש מאתנו, והכל כדי לחזק את עמוד התורה:
בעת שבהמ"ק קיים הי' "קרבנות צבור" וקרבנות יחיד, ובו שרו הלוים שירות ותשבחות, והציבור והיחיד הביאו תודה על קרבן המזבח לרצון לפני ד' ובעת שנחרב בהמ"ק ראו אנשי כנה"ג דעמוד העבודה נתמוטט וינעו אמות הספי', לזאת עמדו "ותיקנו תפלה בצבור", ויען כי בששת ימי המעשה, זה פונה לזיתו וזה לכרמו, תיקנו, שיהי' בכל עיר עשרה בטלנין (ב"ק פ"ב עיי"ש ברש"י) למען יתקדש שם שמים בציבור בכל יום ויום, ולמען יתקיים עמוד העבודה בציבור תיקנו עשרה בטלנין ולמען החזק את עמוד גמילות חסדים, בכל הענפים בציבור, תיקנו אנשי כנה"ג לנדור בבהכ"נ בשעת קרה"ת בין גברא לגברא לדברים טובים, שהם בכלל גמ"ח, וכן איתא במ"ר וילקוט, על הפסוק אל תתן את פיך לחטוא בפוסקי צדקה הכתוב מדבר, אל תאמר בפיך בצבור שאתה נותן" ואין אתה נותן, ולא תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא, שהוא בא לבקש מה שפסקות, ואתה אומר לו שוגג הייתי, לא הייתי יודע מה אמרת עכ"ל. וכן מביא בס"ח סי' תתרמ"ח המנהג לנדור בבהכ"נ בשעת קרה"ת עיי"ש. וזה המקור מדברי הש"ס שבת ק"ג ע"א פוסקים צדקה לעניים בשבת ובמה שנודר לצדקה בזה מפרנסין עניים, מאכילין הרעבין ומלבישין ערומים וכדומה, ובזה רצג לחזק ולהקים את עמוד גמילת חסדי' בצבור:
ויען כי בכלל עמוד גמ"ח הוא לשמח חתן וכלה ולנחם אבלים, לזאת רצו לתקנו בשלימות בציבור, ומה עשו אנשי כנה"ג. בפדר"א פי"ז אמרו משחרב בהמ"ק התקינו שיהי' חתנים ואבלים הולכין לבהכ"נ ואנשי מקום "רואין בבהכ"נ את החתן ושמחים עמו, ורואי' את האבל ומתאבלין עמו, ויצאו ישראל ידי חובתן שהמנהג בא, יען שמצינו בש"ס שבת קי"ט באי כלה באי כלה עיי"ש, אך כפי בגמילות חסדי' עכ"ל. מפורש בברייתא שתכלית תקנתם הי' לחזק את עמוד גמ"ח בציבור:
ובזה נודע לנו שמה שנוהגין עוד היום להפך פניהם בבהכ"נ בעת שאומרים באי בשלום היינו קודם קבלת שבת ומה טעם יש בזה ? מראש אמרתי והובא בטור או"ח סי' רס"ב, שר"ח מעטיף בטליתו וקאי בפניא דמעלי שבתא ואומר באו ונצא לקראת שבת מלכתא, ר"י אמר הברייתא הנ"ל מבורר שמנהג הפכת פנים הוא מנהג ישן נושן כדי לראות אם עומדים במקום המיוחד לאבלים אבלים, ובמקום המיוחד לחתנים חתנים, למען ידעו את מי לנחם, ועם מי לשמות ביום השבת, כדי לקיים מצות גמילות חסדים. ומזה בא שנהגו לקרות קוד' קבלת שבת לקראת אבל, ואחר קבלת שבת כשיש ברית מילה בעיר במשך השבוע הבאה קורא השמש דבהכ"נ זכרי למען ידעו אלו שאין רגילים לבא לבהכ"נ בששת ימי המעשה שיש בעיר אבל לנחמו ושיזכרו לבא לברית ביום המילה לקיים מצות גמ"ח בציבור, יען דאם יש אבל עני בעיר ואין לו מה לאכל ועושה מלאכה כדי לאכל אמרו תבא מארה לשכניו שהצריכו אותו לכך, לכן צריכין בני העיר לידע מי הם האבלים כדי לנחם אותם וגם לפרנסם כשצריכין לכך:
ובמקום אחר אמרתי שתיקנו אנשי כנה"ג כשמת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה, וכל העושה מלאכה ואינו מלווהו בר נידוי הוא, כדי לחזק את עמוד גמילת חסדים בצבור. ויען כי ע"י תקנה זו נתבטלו כל בני העיר ממלאכתן, לזאת מצאו הקדמונים תקנה טובה, לעשות בכל עיר ועיר חברות, ולהעמיד אנשים מן החברה, אשר עליהם מוטל החוב, לקבור מתים, ולרפאות חולים, ולבקר אותם, כדי שעי"ז יהי' שאר בני העיר פטורין, כי שלוחו של אדם כמותו הוא מה"ת. (עיי' יו"ד סי' שמ"ג וסי' שס"א) ומה בא המנהג שתיקנו בכל עיר חברה קדישא לקבור מתים, חברת בקור חולים חברת סנדקאות, חברת תלמוד תורה וכדומה, כל אלו תקנות ומנהגים כדי לחזק עמוד גמילת חסדי' בעבור:
ומעתה מה שתיקנו לקרות בתורה בין תפלת שחרית ומוסף ולנדור בין גברא לגברא, בזה הקימו שלשה עמודי עולם, בשעה אחת במקום אחד ובזמן אחד, ובזה יש לנו טעם מספיק, להמנהג שנוהגין בהרבה קהלות להתפלל תפלת שחרית בשבת ויו"ט בהשכמה, ואח"כ הולכין לביתם לאכל פת שחרית, ובעל ח"ס ז"ל באו"ח סי' ס"ט התיר לאכל ולצאת ידי סעודת ברית מילה קודם מוסף עיי"ש. ומדוע לא נוהגין לקרות בתורה מיד אחר תפלת שחרית, ולהתאסף שנית לתפלת מוסף, אך יען דרבינו משה תיקון קרה"ת ברבים, ולתפלת שחרית לא באים הזקנים והחלושים ובני הכפרים הסמוכים לעיר, ורגילין לבא, לזאת נכון המנהג להמתין בקרה"ת עד תפלת מוסף:
ומעתה נבא לנידון אשר לפנינו, הרמב"ם במצות השם פרק א' כתב:
כל מה שתיקן משה דין דאוריי' יש לו, עיי"ש. והנה כבר ביארנו שע"פ המדרש תיקן משה קרה"ת ע"פ ד' דכתיב ויקהל עשה לך קהלות ודרוש לפניהם, וממך ילמדו הדורות הבאים להקהיל בכל שבת ולדרוש, א"כ דין דאורייתא יש לו, וביותר מבואר בילקוט בהעלותך, אספו לי שבעים איש כנגד שבעים ימים טובים שנתתי להם, (עיי' תקנות ותפלות שער שיעורים תיבת סנהדרין) הכונה יען דע"פ ד' תיקן משה להקהיל קהלות בשבתות ויו"ט ללמוד תורה ברבים, ולכן צוה שיהי' על יום ויום משבעים ימים הללו איש אחד שיצא ויבא לפניהם בדברי תורה:
ומזה יש ראיה גדולה לשיטת הב"ח באו"ח סי' תרפ"ה שכתב שקרה"ת בכל השנה דין דאורייתא יש לו, עיי"ש ובט"ז:
ובזה אמרתי להסביר דברי הש"ס ברכות מ"ז ע"ב בר"א ששחרר את עבדו והשלימו לעשרה, ומקשה הש"ס והיכא עביד הכי, והאמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבדו, ומתרץ מצוה דרבים שאני, הכונה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, דהיא עשה שמקדשים שם שמים ברבים בעשרה, ואפילו דלא מצינו בתורה לומר ברכו וקדושה, אפ"ה דחי העשה דיחיד, וכתב הרא"ש דלא מסתבר לי דמיירי ששחרו כדי לקרות פרש' זכור שהוא מה"ת, דמשמע דבכל ענין מיירי עכ"ל. וכפי אשר אמרנו שקרה"ת דין דאורייתא יש לו, א"כ יש לומר ששחרר את עבדו כדי לקרות בתורה בציבור:
ובזה מודחה מה שאמרו בתוס' שם דיו"ט האחרון שהוא דרבנן דוחה את אבלות יום ראשון שהוא מה"ת, לפי שמצינו שר"א שחרור את עבדו ועבר אדאורייתא כדי לקיים מצוה דרבנן להתפלל בעשרה, דשאני הכי ששחרו כדי לקרות בתורה ודין דאורייתא יש לו:
ובזה אמרתי ליישב קושי' הרשב"א ור"ן בגיטין ל"ח וכי מפני שמצוה להתפלל בעשרה ידחה עשה שבתורה ומתרצין דלא אמרה תורה אלא שלא ליתן להם מתנת חנם כעין לא תחנם, אבל משום מצוה וצורך הרב דליכא חנינא מותר, עיי"ש ובדבריהם תרצתי קושי' תוס' פסחים פ"ח ע"ב בד"ה כופין וכי אמרי' לאדם חטא כדי שיזכה חברך ? ולפי דבריהם ניחא דהא כותב העבד שטר על חצי דמיו, וא"כ הרב עושה לטובת עצמו. אך תמוה לי לפי דבריהם מה מקשה בש"ס והא מצוה הבאה בעברה היא, מה עברה היא, כיון שעשה לצורך עצמו, ולהנאתו, לקיים מצות התורה אין כאן עברה ? וביותר קשה מה משני מצוה דרבים שאני, דמשמע דאי לאו דרבים אסור, זה אינו דהא ליכא עבירה כלל, דשכר מצוה עדיף לי' ?
וכפי אשר אמרתי מובנים שפיר דברי הש"ס שמתרץ ששחררו לדבר מצוה, היינו לקרות בתורה ברבים והוא כדאוריי' וע"ז מקשה כיון דלעולם בהם תעבודו הוא עשה ומצות קרה"ת בציבור ג"כ כעשה יחשב, ובעידן דמשחררו עוד לא קיים העשה מקדה"ת וא"כ מצוה הבאה בעבירה היא ? ע"ז מתרץ מצוה דרבים שאני, ולא צריך להיות בעידנא:
ומעתה חזינן שקרה"ת בציבור בשבתות ויו"ט הוא כדאורייתא לפי שתיקנה משה ע"פ ד' כדי לחזק את עמור התורה, וכל המבטלה או שתיקן לקרות בעת שאין רוב הציבור בקהל הוא מבטל דין דאורייתא, ומונע רבים מלקיים תקנת משה רבינו. ומעתה אם ע"פ עצת הרופאים או מאיזה סבה אחרת מחויבים לעשות הפסקה, מוטב לעשות ההפסקה בין שחרית לקרה"ת, יען דאם יוצאים מיד אחר שמוציאים הס"ת, כדרכם לצאת, הרי עוברים בזדון בתקנת משה רבינו ומבזים הס"ת, משא"כ אם עושים הפסקה על חצי שעה אחר תפלת שחרית, לו יהיבנא שלא יבאו כולם חזרה לקריאת התורה, יהי' כשוגגין ולא כמזידין:
ומה שכתב שאיש רינו ראה בחורב מהרב הצדיק ר' שמשון רפאל הירש שכתב שם מקרה"ת שייך לשחרית, מבלי להראות מקורו. הנה לדעתי הורתו לא יצאה מהר חורב, כי אמרו בתענית, שקראו בתענית בתוכחה מחצות היום ואילך, (עיי' טור או"ח סי' תקע"ה וסי' תקע"ט) והר"ן שם תמה למה אנו קורין בתענית בשחרית ? וריטב"א שם תירץ שבזמן הגמ' הי' כנופי' מצפרא עד מנחה, לכן קראו רק סמוך למנחה, משא"כ בזמנינו דליכא כנופי' במנחה קורין בשחרית יעי"ש. ואמרתי להסביר, למה קבעו בתענית סמוך למנחה ולא מיד אחר תפלת שחרית, דבריש ע"א פליגו אי הקב"ה דן עולמו בג' שעות ראשונות או בג' שעות שניות, והנה אנן פסקינן להלכה בג' שעות שניות הקב"ה יושב ודן כמבואר במג"א סי' תקפ"ז. ולכן מאחרין בקרה"ת כדי שיעסקו ישראל בתורה עבודה וגמ"ח באותן שעות שהקב"ה יושב ודן, והתורה והצדקה תגן עליהם:
ובזה אמרתי במקום אחר טעם למנהגינו לומר ביום א' דר"ה לאל עורך דין בשחרית וביום ב' דר"ה אומרים אותו בתפלת מוסף ? יען שבעל הפייטן, לא ידע להכריע אי אמרי' שבג' שעות ראשנות דן, והוא בזמן תפלת שחרית או בשניות והוא בזמן תפלת מוסף, לכך צוה לומר הפייט המזכיר הזמן ביום א' בשחרית, וביום שני במוסף:
ומעתה שאנחנו ההולכים בהלכות דארבע שלחן ערוך, והם הסכימו שבשניות יושב ודן בודאי מה טוב לאחר בקרה"ת בר"ה כמו שעשו בתענית, כדי שהתורה והצדקה חנן עליהם, ויהי' תשובה ותפלה ותורה וצדקה בג' שניות, ועוד שתוקעין בשופר והתורה ניתנה בקול שופר, ואחת מעשרה טעמים שמצינו על השופר כדי לעורר ולקיים שהתורה ניתנה בשופר, לכן מוטב לחבר קרה"ת לשופר, ולא לעשות הפסקה בין קרה"ת לשופר, ויפה העיר מעכ"ת שהמחבר כתב באו"ח תרכ"ב:
ואם מלין ביוה"כ חוץ לבהכ"נ אין מלין עד אחר חזרת הס"ת וחוזרין ואומרים קדים, הרי שאף לצורך מצוה אסור להניח הס"ת בחוץ:
ואסיים בדברי אגדה לבאר במה שנאמר דברי מ"ר בשה"ש על הפסוק היושבת בגנים, וז"ל:
אע"פ שישראל עוסקי' במלאכתם כל ששה ימים, בשבת משכימים ובאים לבהכ"נ וקורין ק"ש ועוברין לפני התיבה וקורין בתורה, ומפטירין בנביא, ואמר הקב"ה בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים ואין חברים אלא המלאכים ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, עכ"ל. כפי המאמרים שהבאתי הקדמונים ממשה עד כנה"ג שמו עיניהם לחזק את שלשה עמודי העולם בציבור בשבתות וי"ט, יען דבששת ימי המעשה הם טרודים על המחיה ועל הכלכלה, ומקיימין בציבור את עמוד העבודה ע"י שבאים לביהכ"נ ועוברים לפני התיבה ומתפללים בציבור, מקיימין את עמוד גמילת חסרים ע"י שנודרין בציבור נדבות לצדקה. וע"י מי נודרין כבר הבאתי לעיל ממדרש שהחזן נקרא מלאך, ולכן אמר הגביהו קולכם כדי שישמעו המלאכים אלו החזנים, השמשים אשר על ידיהם נודרין ונקבצין הנדרים, וע"י שקירין בתורה מחזקים את את עמוד התירה, ולכן תכלית השבת הוא תורה עבודה וגמ"ח, ולכן מסיים:
מה יועיל לכם תורתכם ? מה יועיל לכם עבודתכם ? מה יועיל לכם הצדקה שאתם נותנים אם ביניכם קנאה ושנאה ? לכן מסיים תנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה בזה, ואם אין אהבה ושלום אין כלום. סימני מילתא היא לעורר על האמת והשלום. כיד מוקירו:
הק' שלמה הרש שיק.