שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה נ"ט
שיל"ת קארצאג, י"ט טבת תרמ"ה לפ"ק. רב טוב וחסר לידידי הרב הגאון החסיד מו"ה מנחם בלייער נ"י רב בק"ק ט- איגאר והגליל יע"א:
בבאי לביתי עיינתי בפנים בדברי ס"ח סי' שפ"ב שהביא המג"א באו"ח סי' רכ"ב שמי שהוכרח מחמת עניו ליקח אשה עשירה שלא כרצונו שיברך ב' ברכות הטוב והמטיב וגם דיין האמת, ומצאתי שהדר"ג יפה העיר, כי זה אינו דומה לירושה שמברך הטוב והמטיב ודיין האמת, באשר שם שניהם בידי שמים היו. משא"כ כאן שברצון לקח שלא כרצונו ונתן עיניו בממונה. ואף אם כונתו כדי שיכול לישב עה"ת במנוחה בכ"ז אין רוח חכמים ניחה ממנו:
והנה יש למצא רמז וסמך לברכת דיין אמת למי שיש לו אשה רעה כמ"ש החכם אשה רעה מר ממות, ויען כי לקח אותה שלא כחפצו ומצפה לאשה רעה מקבל דין שמים באהבה ומברך ברכת דיין אמת:
אבל באמת צריכין להבין האיך החליט המג"א לברך בשם ומלכות ובס"ח מפורש שלא הסכים לברך ?
ואפשר לומר יען דעל כל דבר לא טוב המגיע לאדם צריך לברך כמ"ש כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה. אך בכ"ז ראינו שהקדמונים לא תיקנו לברך ברכת דיין האמת רק על מיתה וכדומה ח"ו, אבל המברך על דבר לא טוב בשם ומלכות ברוך דיין האמת אינו עובר על לאו דלא תשא יען שכונתו לתת שבח והודיה גם על הרעה. ולכן כתב המג"א והחליט כדעת החכם בס"ח, כנלע"ד. יהי רצון שנזכה לברך ולהודות על חסדי ה' כתפלת ידידו מוקירו או"נ הדש"ת:
ה"ק שלמה הרש שיק: