שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה נ"ד
רב ברכות ושמחות להתורני המופלג וכו' הנה שמעתי שהמורה בעירכם העי' פנים נגד רבכם הצדיק ומצערו שבכל יום שמתפלל לפני התיבה אין ממתין עליו בק"ש כנהוג בישראל. ויען כי זכיתי להיות עמו על החתונה באונושוד ומצאתי את לבבו נאמן לה' לזאת באתי לעוררו שיתאמץ להציל את כבוד הרב, ומורא רבך כמורא שמים. ושלא לבא בידים ריקניות אציע לפניו מה שאמרתי על קושית זקני בעל תוס' יו"ט בריש ברכות משנה ה' "מזכירין" יציאת מצרים בלילות, וכתב בתוס' יו"ט איכא למידק אמאי לא תני "זוכרין' כדדייקינן במשנה ד' פ"ד דר"ה גבי השני מתקיע ? ויש לומר כיון שעיקר הפרשה במצות ציצית ועל ידה זוכרין יציאת מצרים שייך שפיר לישנא דמזכירין שעל ידי פרשת ציצית מזכירין יציאת מצרים, עכ"ל. והנה דבריו צריכין מלח ותבלין להבין התירוץ שמתרץ. מקדמת דנא הי' המנהג שבכל עת שנתקבצו בני ישראל לקדש שם שמים ברבים הגדול אמר ק"ש בקול רם. ומדוע ? שלכל התנאים לא מוטל החוב לכוון בכונה באמירת פרשה האחרונה בק"ש. ונוסף ע"ז שאין מן החוב לכוון אלא שהמון עם אין יכולים לכוון בכונה הראוי, ומעתה ההמון לא יבאו לזכור יציאת מצרים בק"ש, לכן תיקנו שגדול העיר היודע לכוין בכונה הראוי יאמר פרשה האחרונה בקול רם, וכל העם רואים ושומעים את הקולות, וכל העם אשר במחנה יוצאים ידי כונת זכירת יציאת מצרים. וא"כ במה שאומר הגדול הפרשה בקול רם בזה "מזכיר" אחרים שיכונו לזכור יציאת מצרים, ושפיר אמרו "מזכירין" יציאת מצרים, כנלע"ד בכונת דבריהם:
והנה ממשנה זאת יש ללמוד ב' דברים, א' לדעת כמה גדולים מנהגי אבותינו, כי בלשון מזכירין מפורש שאחד יעורר אחרים לזכור יציאת מצרים, ובמקום שאין רב ומורה אפילו הגדול בעיר או הש"ץ בעצמו מחויב לומר בקול רם פרשה האחרונה כדי שישמעו יציאת מצרים מן היודע לכוון בכונה הראוי. תקותי חזקה שיקיים מצות את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ושם שמים יתקדש על ידו, כ"ד מוקירו ומכבדו:
שלמה הרש שיק: