שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה מ"ו
ה' יברך בדעה בינה והשכל, את בני מחמד נפשי ולבי הבחור המופלג בתורה ובחכמה משכיל, כ"ה ברכי' שיק השי"ת
אהובי בני ! בשמחה וששון הנני להשיב לך על הרעש שגורם האי רשע ובליעל לחדש מה שיצא כבר מפי אנשי בליעל, שהוסיפו האחרונים על תורת משה, ואחת מדבריהם הרעים מ"ש (וישלח), ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך בישראל והיטבת לראות מ"ש הראב"ע ורמב"ן רשב"ם שזה מרמז על משה רבינו שהי' מלך בישראל. ואני מעודי תמהתי על מפרשי התורה, מדוע אין מביאי' ראי' לדבריהם, שאמרו במדרש רבה, שאמר הקב"ה לאברהם, אברהם אברהם, והוא השיב, הנני הנני, הנני לכהונה והנני למלכות כי הוא ית"ש בחר אותו להיות כהן בעולם ולהיות מלך, כמ"ש אב המון גוים נתתיך. ויעקב שורש כהונתו ומלכותו כבר נקרא שמו ישראל ?
ועוד תמה אני, הא כבר הקשה כן במדרש רבה (בראשית), ונהר יוצא וגו' שם האחד פישון, הא עדיין לא הי' אשור ? אלא מגיד מראשית אחרית? ואספר לך מעשה נפלא. אחר שיצא לאור ספרי סדור המנהגים חלק א', כתב לי חכם אחד מרוססלאנד איזה הערות, ובסוף מכתבו כתב בבקיאות ובחריצות שלשה דברים, א' שיש להביא ראיות לדעת יצחקי שבימי יהושפט נכתבה הפרשה מן ואלה המלכים. ב' שגם חכז"ל הי' מוכרחים להביא ראיות ורמזים מה"ת להחיות המתים, וג' העיר שמה דכתיב בזוהר מוזכר על מדינת אמעריקא היא הוספה מאחרון, יען דזה רק כארבע מאות שנים נגלה לנו אותו מדינה. והנה מתוך מכתבו ראיתי, כי הוא מקטני אמנה, וגמרתי בלבו להשיב לו על אתר. ואלה הדברים אשר כתבתי לו:
על שלשה פשעי ישראל מצאתי תשובה אחת והיא בסדר (האזינו):
ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל. זו תשובה על שלשה פשעי ישראל. הקטני אמנה שואלים:
הא בימי יעקב עדיין לא הי' מלך בישראל ? וכי ביום השישי מששת ימי המעשה הי' ארץ החבילה שסבב הנהר פישון ? וצריך לומר כמ"ש חכז"ל, הוא ית"ש קרא הארץ על שם העתיר, והוא מגיד מראשית אחרית. כן צוה למשה לכתוב בתורה לפני מלך מלך בישראל, והגיד מראשית אחרית. וז"ש ראו עתה כי אני אני הוא, מי שמאמין כי "אני" בראתי העולם, זה מאמין כי "אני" הוא שאמרתי אנכי ה' וגו' בסיני, ומי שמאמין בתורה מאמין בבורא ית"ש, כי מי שאמר בראשית, היא שברא אלקים ארץ ושמים זה ידע בראשית מה שיהי' באחרית, ולמי שצוה לכתוב בראשית, לזה צוה לגלות דאחרית, ומי שמסופק בזה מסופק גם בזה:
קטני אמנה הם בספק מה יהי' באחרית הימים, ומה הוא הקץ מבני אדם בצאת הרוח מן הגוף ? להם משיב הקרא:
ראו עתה כי אני אני הוא וגו' אני אמית ואחיה, אני הוא שבראתי העולם והאדם, ואני עתיד להחיותו לעתיד לבא. כאן מפורש תחיית המתים. ואם חכז"ל ביקשו עוד דרשות לחזק הלבבות באמונת תחיית המתים, לא עשו זאת רק להוסיף יראה ואהבה בלב המאמינים. ולכן מי שהוא מסתפק בתחיית המתים גם בקדושת התורה מסתפק. וכל המסתפק בקדושת התורה, אינו מאמין באמונה שלימה באחדות הבורא ית"ש:
קטני אמנה מסופקים בקדושת השבת ומחללין אותו במזיד. להם אמר הפסוק:
ראו עתה כי אני אני הוא וגו' שלש אלף שנים עברו מעת שמסר רבינו משה התורה לישראל ואמר מפי ה':
ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם "ברית עולם":
ביני ובין בני ישראל "אות היא לעולם' (כי תשא) כפל כאן עולם וגבי עולם הראשן אמר "ברית עולם" וגבי עולם השני אמר שאות היא ? יאמר לו המסתפק, האיך אפשר שקרוץ מחומר יאמר ויבטיח שבכל עולם כולה ישמרו כל המאמינים בבורא איזה יום שביתה ואפילו אם לא ישמרו השבת בראשית, בכל זאת יהי' להם הבחינה לקדש איזה יום להנפש ממלאכת העבודה, ולא זו בלבד, אלא שהם יבחרו יום אחר למנוחה, ולא את השבת בראשית, זו היא הבטחת נותן התורה למען יהי' לבני ישראל "אות", כי משה אמת ותורתו, אמת, באשר הבטיח לפני ג' אלפים שנה שכן יהי' "לעולם", אלו יקדשו את יום השישי, ואלו היום ראשן לבריאה, ולא יבחרו את השבת בראשית ! וכי אין זה אות על אמתת תוה"ק ?
ולא זאת בלבד, אלא שאלו שיקדשו את יום השישי, כאלו שמקדשים את יום הראשן :
בפיהם יאמרו על יום השביעי לבריאה, שהא יום השבת:
על שם השבת יקרא היום שנתקדש מן הבורא ית"ש. וכי אין זה אות ומופת שהתורה מן השמים, אם נאמר לישראל שישמרו את השבת לדורותם. כי הוא ברית עולם, שהאומות לא ישמרו היום שבת שנתקדש, ורק ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ?
והנה הרמב"ם מסיים הלכות בשבת בזה הלשון:
השבת ועבודת ככבים כל אחת משתיהן שקולה כנגד כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם לפיכך העובר על שאר מצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל המחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כעובד ע"א. והנה דברי הרמב"ם צריכין ביאור. ולע"ד כונתו על היסוד שאמרתי. כי מאחר כי עתה בזמנינו אחר שעברו שלשה אלפים שנה מעת שאמר ה' לישראל ושמרו בני ישראל את השבת, רק הם ישמרו את השבת בראשית, ולא שאר או"ה, ואם יסכימו לשבות יבחרו ביום אחר, כי השבת בראשית רק לישראל ניתן וזה האות והמופת כי משה אמת ותורתו אמת, ולכן עתה אחר שהאות נראה לכל, לכן כל המחלל שבת בפרהסי' אינו מאמין גם לאות ומופת, והרי הוא כעובד ע"א, ולא כאלו אומות ששומרים איזה יום למנוחה ולהנפש, ודו"ק בדברי הרמב"ם ותמצא כי הוא דבר חדש ויקר:
וכנים ואמתיים הם דברי בעל חתם סיפר בחו"מ סי' קצ"ה שכתב וז"ל:
המחלל שבת בפרהסי' אינו לא ישראל ולא נוצרי ולא תוגר עיי"ש. וכונתו כמו שאמרתי, הנוצרים אף שאין מאמינים בתורת משה בכ"ז מאמינים בחדוש העולם ושומרים איזה יום שביתה, וכן מאמיני מהמד שומרים איזה יום לשבות שנתן הבורא עולם. וכל אחד לפי קבלתו עושה מעשה להראות שמאמין בחדוש עולם, אך אלו בני ישראל שאין שומרין השבת כלל שקיבלו מאבותיהם חוטאים בכפלי כפלים, נגד בורא ארץ ושמים:
ועל אות הראשון בא אות השני. כתיב בחורה (בא):
החודש הזה שלכם ראש חדשים. לפני שלש אלף שנים אמר משה לישראל מפי ה':
דעו כי חשבון החדשים יהי' אחר הילוך הירח, ובשנה פשוטה יהי' י"ב ובשנה מעוברת י"ג חדשים אך תגידו זאת לבניכם שרק "לכם" ניתן חשבון זה, לכם, משמע רק לכם, ולא לאחרים, ובסוף הדבור אמר "להם", חקת עולם תחגהו, שכל המועדים והימים טובים יהי' על החוק וחשבון החודש שהוא אחר חשבון והילוך הלבנה:
והנה מאז עד עתה עברו יותר משלש אלף שנה, כל אומות העולם סופרים ומונים אחר השמש, כי רק לנו נתן החשבון של הירח וסוד העבור, והם אומות העולם בכ"ז אומרים בפיהם כל השנה חודש שוהתסוא שהוא התסתא, ובשנה מעוברת הם אומרים שיש להם בשנה הזאת י"ב חדשים ששמתסעא א בו, ויודעים שאומרי' שקר בפיהם, כי באותו שנה היו י"ג חדשים, שנראה הלבנה באותו שנה שלש עשר פעמים:
ואני שואל את הקטני אמנה, האיך לא תבושו ולא תכלמו עתה, אחר שאתם רואים אות אחר אות, כי משה אמה ותורתו אמה, להיות עומד ומסתפק ולעבור את פי ה' ? ולכן אמר הפסוק לדור עני שאין מאמין:
ראו עתה, כי אני אני הוא, עתה אחר אלפים שנה אתם מחייבים לראות ולהודותו שאני הוא שבראתי העולם, ואני נתתי לכם התורה ע"י משה, כי האיך משה ידע ליתן אות אחר אות זולתי]:
והנה אחר אלפים שנה עמדו המסתפקי' לומר, כי עולם חדש נתגלה ממה שלא ידעו האבות והנביאים:
והוא משה אלו הי' נביא ועלה לשמים הי' יודע שיש מדינה בקצה העולם. להם אומר הכתוב:
ראו עתה כי אני אני הוא, וזה לך האות, כי משה אמת ותורתו אמת ! בתורה כתיב:
וזאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו (אחרי). ובמשנה הורה בסדר (ראה) פרט שמות המינים. ואמר:
זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה וגי' וסופר ומונה עשרה מינים וכולם בעלי שני סימנים טהורים ממפריסי פרסה ומעלה גרה, וכל המינים האחרים הרבים אין להם סימנים טהורים. והנה המוצא בהמה או חיה ואין יודע אם היא מן הטהורים או מן הטמאי' אין לו רק לבדוק אם היא "מפרסת פרסה" ושוסעת שסע שתי פרסות ומעלת גרה, ואם אין היא מן הטמאים, ואח"כ אמר משה בכלל שאין בכל מיני החיות בעולם רק ארבעה מינים שיש בשלשתן מהן סימן טהרה אחר שהם מעלה גרה, ורק אחד מהן סימן טהרה "מפריס פרסה" ואסר אותם בשם ה' לאכל שנאמר אך זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי פרסה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריס טמאים הם לכם, ואת תחזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם. ואמרו חכז"ל (חולין סי' ע"ב) וכי משה קניגי ובלספר הי' ? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. האיך אדם יחידי קרוץ מחומר בארץ מצרים הי' יכול לידע סאין בכל העולם כילי יותר מארבעה בריות שאין להם רק סימן אחד מסימני טהרה? וכי אין זה אות ומופת שהתורה מן השמי'
ואני אמר עתה, אחר שאתם אומרים כי האבות והנביאים והחכמים הקדמונים לא ידעו מאמעריקא, ואם לא ידעו, לא ידעו מאחר שלא נודע להם מאת ה', אך זה הוא מאות והמופת שהתורה מן השמים, מאחר שעד עתה, אחר עבור ארבע מאות שנה מעת שנתגלה העולם חדש לא מצאו עוד בריה חדשה שיהי' לה סימן טהרה אחר זולת אלו שהזכירה התורה, זה הוא המופת כי אני אני הוא, אני שבראתי העולם, ואני הוא שאמרתי אנכי ה', ואני אני הוא שהגדתי מראשית אחרית והאיך לא תבוש ולא תכלם לאכל מה שאני אמרתי לך שהיא טמא ?
וכי לא תאמין לשרשה אותות האלה הרי אתה הבאת באצמך "אות" ומופת כי משה אמת ותורת אמת. בראשית הבריאה כתיב ונהר יוצא מעדן והי' לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם "הזהב". ואיה בארץ כנען הזהב ? התורה אמרה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחושת, וכאשר בנה המלך שלמה את הבית כתיב במלכים א' ט' ששלח לאופיר שיביאו משם "זהב", וחכמי העולם חפשו איה "אופיר" מקים "הזהב" ? וקצת אומרים שהוא מדינת פערו אשר באמעריקא. בין כך אין הזהב בארץ כנען והוא ית"ש אמר ארץ החוילה אשר שם "הזהב", ואולי הוא באמת העולם החדש או שעתיד להתגלה עוד. ומהיכן ידע משה כל זאת, אם לא נאמר לו כן ממי שהגיד מראשית אחרית, ומה שהוא עתה זה הי' גלוי וידוע לפניו ית"ש שאמר אני אני הוא, אני ראשן ואני אחרון
זאת השבתי אז לחכם בענין אשר לפנינו ואספר לך עוד מה שאירע לי ביום שכתבתי התשובה זה. באותו פרק בא לביתי השו"ב מו"ה יעקב בערגמאן עם הטבח והביאו ריאה להורות. ומצאני וראינו צמקה הריאה ועיינתי בזה מאין ידעי חכז"ל שבידי שמים הדררא בריא? ואמרתי אל לבי:
תפסיק אשר עסקתי בו היום לסתום פי חושבי שקר יורני, כי אמר:
ראו עתה כי אני אבי היא אני אמות ואחיה מחצתי ואני ארפא כל שצמקה הריאה בקול רעם וברד הדרי לבריאותה, והסכמנו להכשירה:
ויהי לעת ערב ביום ההיא כאשר באתי מבהכ"נ בא אלי אחר וגילה לי, כי אחד רצה לשכיר את חנותו אשר הוא יושב בו זה שמנה שנים ואקרא אותו לדין. ויען כי הכרתי את הרשע שלא ישמע לקולי ואמרתי לו:
ראה ! הקב"ה אמר בתורתו ראו עתה כי אני אני היא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל, אם אתה מאמין באמונה שלימה שהוא ית"ש ברא עולמו יחידי, ואתה מאמין באמונה שלימה שהוא נתן תורתו לעמו ישראל וקדשנו במצותיו, אין אדם בעילם יזיק לך אם תקדש השבת ותעשה הישר והטוב בעיני אלקים ואדם
אחר איזה ימים אמר לי, כי חזר האיש מרשעתו והניח אותו על מקומו. ואמרתי אל לבי אח"כ ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התעים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. מי שמאמין בתורה באמונה שלימה, כל ספק שמסתפק ימצא תשובה עליה בתורה. והיא חיינו ואורך ימינו בעולם, בעוה"ז ובעוה"ב, וכל ספק שנסתפק לנו נבקש ממנה תשובה, היא תנחמנו ביגוננו, והיא היא ששון לבנו, בה נהגה יומם ולילה כל ימי חיינו:
ואמרתי, שאולי מטעם זה תיקנו הקדמוני' להתחיל תפלת שחרית בשיר ושבח ברוך שאמר ולסיים בשבח ברוך אלקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת. כי מי שמאמין בבריאת העולם ע"י יחיד ומיוחד הוא הוא שמאמין בקדושת התורה מידי היוצר ב"ה וכל מי שמסופק בזה מסופק גם בזה, כי אני אני הוא אני עמית ומחיה מחצתי ואני ארפא, אמן. והנני דורש בשלום רבך הגאון השי"ו ויישר כחו על ספרו מטה לוי, ובמשך הימים אכתוב לו אי"ה. כ"ד אביך הנושק אותך מרחוק והמעתיר לה' שישלח מלאכיו לפניך לשמרך בכל דרכך, ותורתי היא תנחך, אמן:
שלמה הרש שיק: