שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה מ"ב
שיל"ת קארצטג א' ויגש תרנ"ג לפ"ק שלום וברכת שמים ממעל לידידי הרב הגאון הגדול שלשלת היוחסין מו"ה לאפר פריעדמאן ני' רב אב"ד בק"ק ניערדיהאזא יע"א.
נפשו היפה אותה לדעת דעתי בנידון אשר לפניו שאחד מראשי קהלתו יחי' נתן טבלא בלבון המדינה אונגאריש טל שם החברה שיסדו לטובת המורים על שלחן הטהור במקום שקוראין בתורה, ומקצת בני העדה מתרעמים ומקצת עושי' רעש גדול בשביל זה, כי אומרים שהדבר מכוער בעיניהם לכתוב כתב שאינו קודש במקום שקוראין בתורה, שניתנה בלה"ק, והסכימו לשאול ג' רבנים אשר במדינה שיכתבו דעתם ע"פ דתוה"ק והמוסר, ואני ארד מאלו ג' אשר יבקבו תורה מפיהם, והנני לרצונו ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל לעשות שלום בישראל, כי אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום:
הנה אמת ויציב ונכון הוא שמותר להתפלל בכל לשון שמבין, כמפורש במשנה, סוטה ל"ב, ובש"ס ברכות דף מ' ע"ב ובמס' סופרים פרק ח"י ה"ד ובס"ח סי' תשפ"ח על הקרא (ישעי' כ"ט) יען כי יגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וגו' אך תיקנו הקדמונים ותקנתם כבר נתקבלה. בישראל לעולמי עד שאסור להתפלל בציבור רק בלשון הקודש, וזה מכמה טעמים, א' בשו"ת שער אפרים סי י"ג כתב הטעם שייסדו הקדמונים כמה פיוטים בלשון שאינו מובן לרוב בני ישראל אפי' למבינים שפה לה"ק ע"פ מה שכתבו בתוס' גיטין דף ס' ע"ב בד"ה אתמוה, בשם המדרש:
שלכן מסר הקב"ה מקצת תורה בע"פ ולא בכתב שלא יכתבו או"ה כל התורה יע"ש, ומזה הטעם כתבו כמה פיוטים בלשון שאינו מובן לכל אדם למען לא יבאו או"ה שהי' אז עובדי ע"א ויתפללו ג"כ תפלות הללו לע"ז שלהם, ודומה כמו ששבחו חכמים לאנשי בית אבטינוס וחבריו שלא רצו ללמוד על מעשה הקטורת. עיי' ירושלמי שקלים פ"ה ה"א:
ועתה אני אומר מאחר דחזינן שחכמי המשנה והתלמוד אמרו שמותר להתפלל בכל לשון כדפסקינן להלכה באו"ח סי' ס"ב וסי' ק"א וסי' קפ"ה וחזינן שתיקנו בבבל כמה וכמה תפלות שעד היום אנו מתפללי' אותן בלשון ארמי, וא"כ מדוע אסרו וגזרו גזרה אחר חתימת התלמוד שאסור להתפלל רק בלשון הקודש ? אע"כ צ"ל לפי שראו שאז יצאו תלמידי אותו האיש וחיברו תורה חדשה וכפרו בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, ורבים מבני ישראל נמשכו אחר השקר ואמרו שגם הם יהודים כשרים, לזאת כדי להבדיל בין הקודש ובין החול, בין טהור לטמא ובין אור לחשך תיקנו כמה וכמה תפלות חדשות לבני ישראל הכשרים, למען לא יהי' התפלות של בני ישראל שוות, להפלות שהתפללו תלמידי הנוצרי, וילכו הם לדרכם ואנו נלך בדרך שהלכו בה אבותינו הקדושים שמסרו נפשם על קדושת השם יחיד ומיוחד ב"ה וב"ש. ולקיים הן עם לבדד ישכון גזרו גזרה שאסור להתפלל רק בלה"ק ושאסור לשנות מנוסח שקבלנו בל' הוספה ומגרעת:
ואם תשאל אם מצד גדר וסייג תיקנו התקנה הזאת מדוע לא נמצא מוזכר הקנה הזאת בספרי הראשונים ? כבר הראיתי בספר תקנות ותפלות שכמה וכמה תקנות תיקנו בימי התלמוד ואחר חתימת התלמוד, ולא הזכירו התקנות הללו מפני המוסרים והמלשינים ומפני יראת הצענזאר:
ומעתה כיון שמקור התקנה היתה להבדיל בין הקודש ובין החול, ופסקי' להלכה ברמב"ם בפ"ד ממרים ה"ב ב"ד שגזרו גזרה או תיקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל שאסור לבטל אח"כ התקנה והמנהג, א"כ אסור לנו להתפלל בשום לשון חוץ מלה"ק, ויען כי הטבלא שנכתבה בלשון המדינה עומד שם במקום שמתפללין וקוראין בתורה לזאת מן היושר להרחיקה ממקום הקודש בלא לפגוע בתקנת הקדמונים:
טעם ב' לתקנת הקדמונים להתפלל בלשון הקודש דוקא הוא לאגד את בית ישראל למען יקיימו מקרא שכתוב :
מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אם אחד שמבין בלשון אשכנז יבא לבית הכנסת שמתפללי' בה בלשון צרפת לא ידע מה הם מתפללין אם יהי' הרגילות להתפלל בלשון המדינה, וכשיבאו עשרה אנשים מעשר מדינות אל מקום אחד, הן בים והן ביבשה לא יהי' סיפוק בידם לקדש ולברך ה' בעשרה, כי לא יבין האחד את שפת רעהו, והוא ית"ש אמר:
ונקדשתי בתוך בני ישראל, ואמר:
מי כעמך ישראל גוי אחד, בכל מקום שהם לגוי אחד יחשבו בעת שמתפללי' ומקדשין שמו יתברך ברבים:
טעם ג' נ"ל לפי שרוב התפלות בנוים על הגאולה העתידה לבא ב"ב, ואנו בוכים על עול הגלות ושעבוד מלכיות, וכי או"ה מוכשרים להבין ולהשיג תכלית ביאת הגואל שאנו מבקשים ?
טעם ד' נ"ל כי כל מבין שפת לה"ק בעיניו יראה ובלבבו יבין שאי אפשר לפרש ולתרגום בשום לשון שבעולם כמה וכמה תיבות, וכמה וכמה תיבות הם שמשתמשים לכמה פנים, והכל הולך אחר הכוונה והענין. למשל תיבת ברוך אין לה תרגום בל"א, אם נהרגים למשל בלשון אשכנז תע שהוא בלשון הגרי תעאפסו או בלשון לאטיין תהט זה הוא פירוש שקר, באר ברוך מן ברכה שהוא בלשון אשכנז וואששאף ובלשון הגר מ8 ואם נתרגום שמאפוא אין לו מובן כלל למי שיש לו מוח צח ובריא בקדקדו שאנחנו נותנים ברכה לבורא ית"ש. ובאמת הפירוש מן ברוך הוא שהוא ית"ש המקור הברכות, או כדברי המהרש"ל שהוא מלשון ברך לך תכרע (עיי' א"ר או"ח ס"ס קי"ג) וזה אי אפשר לתרגום בשום לשון רק בלשון תרגום בריך הוא, ויפה כתב אבודרהם מה שתיקנו לומר קדיש בלשון תרגום ותיבות יתברך וישתבח ויתפאר וכו' הניחו בלשון הקודש, לפי ששבחים הללו א"א לתרגום שלימות בשום לשון עיי"ש ובא"ר או"ח סי' נ"ו:
וכן למשל בקרא:
כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה (תילים מ"ד) שהי' הלוים אומרים בכל יום על הדוכן, עד שבא יוחנן כה"ג וביטל לומר המזמור הזה (משנה סוף מעשר שני וסוטה פי"ט מ"ו) ואחר שביטל יוחנן כה"ג לומר המזמור תיקנו האחרונים לומר בשני וחמישי התפלה:
ה' אלקי ישראל וכו' "נחשבנו" כצאן לטבח וגו' שמכוון נגד מזמור הנ"ל שהי' הלוים אומרים בבהמ"ק. והנה תיבת "נחשבנו" לפעמים הוא נפעל או פועל חוזר' בעת אשר או"ה הם בתכלית הרשעה ועומדי' עלינו לכלותינו, אז אנו אומרים:
כי עריך, היינו בשבילך הורגנו כל היום "נחשבנו" בעיני הגוים כצאן טבחה:
אולם בעת אשר יש לנו מלכים ושרים שמושלים בחסד וברחמים כמו, שהם ב"ה בימינו, ד' יאריך ימיהם בכי טוב וכל טוב ובפרט את מלכינו החסיד זפשששתאתםע ושומרי תורת משה נחשבים במדינה כשאר יושבי הארץ, אז אין אומרים:
כי עליך הורגנו וגו' ונחשבנו בעיניהם כצאן, אלא שאנו אומרים:
כי עריך הורגנו וגו' היינו שמוכנים אנחנו למסור הגוף והנפש והממון בשביל תורת ד' ואמונת היחיד כמ"ש רע"ק מתי יבא לידי ואקיימנה:
ובזה ביארתי מאמרם ז"ל בגיטין נ"ז ע"ב מה דכתיב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, חד אמר שראה ברוה"ק ארבע מאות ילדים וארבע מאות ילדות שמסרו נפשם על קדושת שמו ית"ש, וחד אמר זו אשה ושבעה בניה וח"א זה מילה שניתנה בשמיני, וכתב רש"י זימנן דמיית, וח"א אלו ת"ח שממיתין עצמם על התורה, ודברי כל אחד ואחד צריכין ביאור מספיק. ולע"ד בכונתם בעת אשר נחשבנו בעיני הגוים כצאן טבחה אז אנו אומרים עם המשורר:
כי עליך הורגנו וגו' כמו שהי' באמת בארבע מאות ילדים וארבע מאות ילדות שהי' במספר שמונה שנהרגו באמת מידי הרשעים הארורי' וכמו שעשו האכזרים והרגו האם ושבעה בנים במספר שמנה, אך בכל עת אשר אנו חיים בהשקט ובבטחה בין הגוים כונת המשורר הקדוש במ"ש כי עליך הורגנו וכו' נחשבנו וכו' היי' שישראל בעצמם אין נחשבים עצמם לכלום כי מלין את בניהם ביום השמיני שהוא קרוב למיתה, וכן עוסקים בתורה יום ולילה וממיתן עצמם על התורה לכבודו ב"ה כנלענ"ד בכונת המאמר. ומעתה חזינן שתיבת ברוך אין לו תרגום וכן תיבת הורגנו ותיבת נחשבנו יש להן ביאור בתרי אנפין, לזאת מצאו לטוב וישר לתקן שכל התפלות שאנו מתפללי' יהי' בלה"ק דוקא:
ואביא ראיה גדולה לדברים הנאמרים, דהנה חכז"ל לא תיקנו חזרת התפלה לש"ץ בתפלת ערבית לפי שהיא רשות אך בשבת מערבית תיקנו חזרה לש"ץ היי' לומר ברכה אחת מעין שבע, היי' מענין שבע ברכות שאנו אומרי' בשבת. ג' ראשנות וג' אחרונות מתפלת ח"י וקדושת היום, ולכן אומרים במערבית של שבת מגן אבות במאמרו' נגד ברכת אתה גבור "האל הקדוש" נגד אתה קדוש, לפניו "נעבוד" ביראה ופחד נגד ברכת עבודה, "ונודה" לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות וכו' נגד ברכת ההודאה "אדון השלום נגד ברכת השלום, "מקדש השבת" נגד מקדש השבת כמ"ש חכז"ל סיכה מ"ו ברוך ד' יום יום (תילים ס"ח) וכי ביום מברכין ובלילה אין מברכין ? אלא לומר בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו פי' רש"י בחול מעין חול בשבת מעין שבת, וביו"ט משל יו"ט, יע"ש, ומעתה נחזה התרגום אשכנז שתרגום הטוב שבחכמים שפירשו התפלות בלשון אשכנז, והוא מתרגם וזה לשונו. "אלס דען אורקוועל אללער זעגכונגען" וזה טעות גדול ושקר מוחלט, כי התרגום של מעין הברכות הוא:
פערמעגע דער צייט -- אב שבת, אב יו"ט, אב וואכעננואגז אב נואג אדער נאכט וואללען וויר גאנוטו לאבען אונד דאנקען:
ומזה אנו רואין כי יש הרבה תיבות ופסוקים ומאמרים שאי אפשר לתרגום, ואם אפשר אי אפשר רק באריכות גדול, ושלא להאריך יותר מן הצורך ושלא לנגוע באמת תיקנו להתפלל בלה"ק דוקא:
טעם ה' להתפלל בלה"ק דוקא מצאתי בס' תמים דעים לר"י בר יקיר בס' קפ"ד למען כל א' מישראל יתאמץ שילמוד שפת לה"ק ויבין התפלות, וז"ש חכז"ל שבת י"ז שאין מה"ש מכירין לשון ארמי, לעורר את המון שילמדו שפת לה"ק, ואם יתירו להתפלל בכל לשון יתרבו עמי הארץ, והפירוש של אין מכירין היינו שאין משגיחין על התפלות שאינם בלה"ק עיי"ש:
והנני להביא ראיה שגם דעת הרמב"ם שאסור להתפלל רק בלה"ק, דהנה בפ"ב מק"ש ה"י כתב שק"ש נאמרה בכל לשין, ובה' תפלה לא אמר שמתפלל בכל לשון. וכה כתב שם:
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר, והי' שפת כל אחת מעורבות וכו' עמדו ותיקני להם ח"י ברכות על הסדר וכו' כדי שיהי' ערוכות בפי הכל וכו' עיי"ש. וקשה כיון דמפורש בש"ס שק"ש ותפלה נאמרה בכל לשון למה מפרש הרמב"ם רק בק"ש שנאמרה בכל לשון, ולא אמר כן בתפלה ל אך כד דייקא בלישנא דרמב"ם שכתב בדיוק שתיקנו להתפלל וכו', כונתו שתיקנו להתפלל, באותו לשון שהם תיקנו להתפלל באותו לשון החיוב עלינו להתפלל ואסור להוסיף או לגרוע מטעמים המבוארים:
והנה לא לבד מן הנאמר יש להביא ראיה להסיר הטבלא הנדפסת בלשון שאינה נהוג בביהכ"נ אלא שהוא דבר חדש מה שהיא כקוץ בעיני יחידי' היראים והחרדים אל דבר ד' ובדברים כאלה גם היחיד יכול למחות, ועוד כי ביארתי במקום אחר (עיי' לקמן תשובה מ"ג) שאלו שמביאים חדשות כאלה לבתי כנסיות עושים כן כדי לחוף לשרי המדינה, למען יראו כי גם בבתי כנסיות שלנו מתחילין לכתוב ולדבר בלשון המדינה, וכבר כתב בחוה"ב שהחוטף גרע מעובד ע"א, ונביא או"ה ניבא על ישראל:
הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. לזאת דעתי להרחיק אותו טבלא ורק בלה"ק אשר בה נברא העולם, ובה דיבר הקב"ה עם האבות ובה נתן התורה לעמו ישראל, ובה אנו מתפללין יהי' הטבלא לאות ולמופת כי ישראל קדושים הם וקדושתם בכל מקום ומכ"ש בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כ"ד ידידו מוקירו הדש"ת ושלום ראשי העדה השי"ו:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא.