שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה כ'
רב ברכות, ושובע שמחות, להרב המופלג בתורת ה' צבאות, מו"ה שמואל יעקב שטיינבערגער יהי' מורה צדק לעדתו בק"ק טעמעשוואר,
מעכ"ת העיר על מאמרם ברבה לך פמ"ג אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת מחוט ועד שרוך נעל וגו' חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית ואתן לבניך מצות יבום כמ"ש וחלצה נעלו מעל רגלו והקשה שלא לבד שדברי המדרש אין מובנים קשים להבין דברי הטור ומחבר באה"ע ס"ס קס"ט כשיעמדו הב"ד יאמר הרב ברוך אשר קדשנו במצותיו וחקיו של אברהם אבינו. ואמרו בשכר שאמר אברהם הרימותי ידי וגו' מחוט ועד שרוך נעל וגו' זכו בניו למנעל של חליצה. וקשה לו א' וכי הוא זכות לבנות ישראל שזקוקים ליבם ? ב' כשם שמזכירין מטעם הנאמר גבי חליצה אברהם אבינו בשביל שלא רצה ליקח השרוך נעל, כן הי' לן להזכיר גבי מצות ציצית שהם הקים של אברהם אבינו ? ומעכ"ת האריך בזה וביקש לשמוע דעתי הנה גם אני שאלתי בענין זה את מורי הגאון מחוסט השי"ו, ומה שהשיב לי בענין זה לא מצאתי מנוח (וכעת נדפסה התשובה אלי באו"ח סי' קנ"ג) ועיינתי פעמים ושלש לדעת דברי חכז"ל וזכיתי לחדש בזה דברים שנראין לאמת:
מעודי הייתי מצטער לדעת ולהבין למה אנו מברכין להתעטף בציצית כיון שבתורה כתיב "כסוי" כגון ויקח שם ויפת את השמלה ויכסו וגו' וכן כי תראה ערום וכסיתו וכדומה ועוד כיון שמוסכם להלכה באו"ח סי' ח' שאין צריכין לכסות כל הגוף בטלית, ואפילו בטלית קטן שאין בו עטוף נוסח הברכה להתעטף (עיי' ב"י או"ח סי' ח') א"כ באופן כשאין מתעטיף כל הגוף ומכ"ש כשלובש טלית קטן, הי' לן לברך אקב"ו ללבוש ציצית ?:
שנית הייתי מצטער לידע מה הוא ערקתא דמסאני שאמרו בש"ס סנהדרין ע"ד ע"ב וביו"ד סי' קנ"ז שמחויב בר ישראל למסור נפשו בשבילה, ואמרו שם בתוס' שהקפידו מאז עובדי ע"א שרצועת המנעול יהי' שחורות דוקא, ובני אברהם הקפידו שיהי' דוקא לבנות מה זה ועל מה זה הם מסרו נפשם על שחורות, ובני העבריים מסרו גופם נפשם ומאדם שיהי' לבנות דוקא?:
ואחר החקירה ודרישה עלה בידי לירד לים התלמוד והפוסקים ולמצא מרגליות טובות ליישב ולבער כל חמירא דאיכא בהדין, ולהראות כמה גדולים דברי חכז"ל. מעת שהכיר אברהם אבינו את אחדות הבורא ית"ש השתדל לישב עם זרעו אחריו בטח בדד, וכל מה שבא על גופם, לחוך גופם, ובגופם ומה שבא מגופם הי' לסימן ולאות להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין טמא לטהור:
בראש הנהיג את ביתו שילבישו מלביש לבן, לפי שעובדי ע"א בימים ההם הלבישו את גופם בבגדים שחורות מכף רגל עד הראש, כמ"ש רבינו בחיי עה"ת בסדר שפטים, שמצא בספר ידיעת הככבים של עובדי ע"א שע"י שלובשין בגדים שחורות מרקיבין המזל ומשככין בזה כעס וחימה של אלילים עיי"ש, וכדי לרחק את יוצאי חלציו מאלו עובדי ע"א, הקפידו במסירת הנפש ללבוש לבנים דוקא, והקפידו שגם ערקתא דמנעלים יהי' לבנים, עד שכל הרואה אותם מרחיק ידע כי הם עבריים:
ומובן בזה שאמר שלמה:
בכל עת יהי' בגדיך לבנים:
ובזה מובנים דברי התורה בסדר (אחרי):
כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהי' על בשרו ובאבנטו בד יחגור ובמצרפת בד יצרף בגדי קודש הם. וכתב הספורנו שאין לומר שאלו הבגדים הי' קדוש קודם שנתקדשו, אלא שאמר ה' שהכהנים לא ילבשו בגדים בשום צבע, רק לבנים יהיו, לפי שכשנראו המלאכים לאבות ולנביאים נראו להם בבגדים לבנים, עיי"ש. ובזה מובנים דברי הרמ"א באו"ח סי' תר"י נהגו ללבוש בגדים לבנים ביוה"כ דוגמת מלאכים. ואני אומר בכונת הקרא, שלכן צוה ה' שהכהנים ילבשו בגדים לבנים, לפי שהקדושים שהי' לפנים, אברהם יצחק ויעקב לבשו תמיד בגדים לבנים לכן בגדי לבן בגדי קודש הם:
אך לא לבד שהקפידו בני אברהם בפקודת וצואת אביהם ללבוש בגדים לבנים, אלא שצוה להם בגזרה שיתעטפו כל גופם, למען לא יסתכלו בע"א ולהראות הכנעה יתירה. ומצינו שהן בלשון התורה והן בלשון הגמרא עטוף הוא הכנעה. בישעי' נ"ז כתיב שוכן את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וכו' ואומר, ורוח מלפני יעטוף יעי"ש ברש"י, ואמרו גבי אבל יושב ומתעטף, ואמרו ההולך לבקר את החולה לא ישב על המטה אלא מתעטף (יו"ד סי' של"ה). היי' שיכניע את עצמו מול העומדים אצלו ולא ישב בגובה ראש:
ובזה אמרתי ליישב מה שהקשה בשערי דעה ליו"ד סי' של"ה כיון שהלכה מוסכמת היא לישב גבי חולה מעוטף למה לא נוהגין כן בישראל ? ולע"ד ברור בכונתם כמו שאמרתי, שלשון עטוף מורה לישב בהכנעה ובצער:
ובזה מבואר הלשין בטור וב"י שאומרים גבי לבישת טלית שצריך להתטעף כעטיפת ישמעאלים כמ"ש בש"ס מועד קטן כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה, וזה פלא, מה מצאו בישמעאלי' דוקא ללמוד מהם באיזה אופן צריכין להתעטף בציצית, וכי לא מצאו דברים להורות באיזה אופן נתכסה מגוף והראש בבגד של מצוה ?
אך אחר שהלכו ישראל בגולה ונתפזרו בארבע כנפות הארץ שכחו מנהגי אבותיהם ושינוי בגדיהם ולשוניהם, ולא הי' שוב סימן על גופם, ולזאת ראו הקדמונים שמן ההכרח לקיים מילי דאבות ולתקן שילבשו בני ישראל בגד לבן על גופם, לסימן ולאות כי הם בני אברהם יצחק ויעקב:
ובזה מובנים דברי הרמב"ם סוף ה' ציצית וז"ל:
אע"פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר:
גנאי גדול לת"ח שיתפללו והם אינם עטופים, עכ"ל. הכונה אע"פ שמצות ציצית הוא רק כמצוה אחרת, כגון מצות עשה וזבחת, ואם אין רוצה לאכל בשר אין שוחט, אך יען כי מצות עטיפה הי' מצוה ראשונה שנהג בה אברהם אבינו, להיות מובדל ומופרש במלבוש העליון שעל גופו. ויטן כי אחר שהלכו ישראל בגולה שינוי מלבושיהם באונס וברצון. בכ"ז חוב עלינו, וקיבלו לחק בל יעבור, שלזכר אברהם אבינו יהי' על גופם תמיד בגד לבן, ואם באים לבהכ"נ ולבהמ"ד להתפלל וללמוד תורה, שם שם יתנטפו בטליתם את כל הגוף, להראות כי הם בני אברהם יצחק ויעקב, ולהראןת הכנעה לפני בורא יחיד ומיוחד ית"ש:
ולכן שפיר כתב הרמב"ם וב"י שאין חלוק בין טלית קטן לטלית גדול ועל שניהם מברך להתעטף יען דתכלית וכונת הלבישה הוא לעשות מצוה שהיא מלביש העברי מימות עולם, אך לצאת מידי ספק ברכה ולעשות חלוק בין טלית קטן לטלית גדול תיקנו הגאונים הובא ברמ"א סי' ח' לברך על טלית קטן "על מצות ציצית", ועל טלית גדול "להתעטף", למען יתכוון מראש בלבישת טלית קטן על מצות הבורא ית"ש שאמר ועשו להם ציצית, וכשלובש הטלית גדול יברך להתעטף, כדי לכוין לזכר אברהם אבינו שצוה לבניו להיות מובדל ומופרש במלבוש שעל גופם, יען שהתורה העידה שרק ע"י הציצית יזכרו את כל מצות ה', הכונה שרק לפי שבני אברהם לא שינו את מלבושיהם זכו למתן תורה בסיני:
והנה עטף בלשון ערבי הוא ענין כפיפה וכיסוי תסשהווסון ובלשון עברי (תילים ס"ח י"ד) ועמקים יעטפו בר היי' שיתנסו מרוב התבואה (עיי' ערוך השלם עטף). וביארתי כי אם השבלים מלאים בבר, אז הם כפופים למטה, היי' הראש כפוף. ומעתה הן בלשון עברי והן בלשון ערבי עטף הוא כיסוי וכן הכנעה בכפיפת הראש:
ויען כי הישמעאלים המדברים בלשון ערבי הם הם בני אברהם, ונזהרים מאד מאד בעטיפת הראש עד ששער ראשם לא יראה. לזאת בצדק הורו בעת שעוררו על עטיפת הראש וכן על הכנעה לאבל ולמבקר החולה, שיעשו בני אברהם כעין עטיפת ישמעאלים שנזהרי' בעטיפת כל הגוף ובכפיפת הראש ובכיסוי ראש שהם מזרע אברהם. וכמו שצוה אברהם לבניו אחריו להיות מובדלים במה שעל גופם כן צוה להזהר מעובדי ע"א ולהיות מובדל ומפרש מהם בכל הבא לתוך גופם. הנה לא לבד שצוה להם לשחוט כמ"ש חכז"ל וטבח טבח והכן וכן הי' נזהר מאבר מה"ח, אלא שמפורש בתורה בכמה מקומות שלא אכלו האבות לחם עם אומות העולם כמ"ש (בסדר מקץ) ויאמר שימו לחם, וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כי לא יוכלין המצרים לאכל את העבריים לחם כי תועבה היא למצרים וכו'. וכתב רבינו סעדי' וכן הרמב"ם הובא בתשובת מהרי"א או"ח סי' קנ"ז שאו"ה אז האמינו בכמה אלקות וכפי מספר אלקות שלהם וכפי התמונה שהאמינו בה עשו צורת הלחם, ולכן בני אברהם יצחק ויעקב עשו לחם עגול דוקא לומר שרק בה' אחד שאין תחלה וסוף הם מאמינים, ותועבה היתה בעיני בני אברהם הלחם שאכלו או"ה וכן להיפוך, עי"ש:
ובזה ביארתי הקרא (וישב) ויעזוב כל אשר לו ביר יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל, וחז"ל דרשו זה אשתו. ולע"ד ע"פ פשוט שזה הי' נס הראשון שאירע ליוסף הצדיק. הוא ביקש מאדוניו שלא יבקש ממנו שיעשה לו לחם כפי תמונתו ולא יהי' הוא מוכרח לאכל מלחמם:
ובזה ביארתי (בסדר שמות) שאמר יתרו קראן לו ויאכל לחם ודרשו חכז"ל שיקח את בתו לאשה. הכונה יען דע"פ הסימנים הבין יתרו שהוא עברי, וידע כי העבריים לא אוכלים מלחם של או"ה כי תועבה היא בעיניהם. והוא יתרו שכפר בע"א והוא גם הוא עשה לחם עגול כבני אברהם לפי שהאמין באחד יחיד ומיוחד, לכן אמר קראן לו ויאכל לחם כי אתנו יכול לאכל. וכאשר בא מסה לביתו ומצא סימן בלחם שהם כופרים בע"א ומאמינים באחרות הבורא ית"ש אכל מלחמם ולקח מבנותיו לאשה:
ומבאר בתשו' מהרי"א וכן כתבתי בסידור המנהגים לפסח שזה טעם התקנה לעשות מצת לפסח עגולות דוקא, דכתיב עגות מצות ועוגה היא עגולה, לסימן אחדות הבורא ית"ש שאין לו תחלה יסוף:
וכן במה שעשו בגופם הי' מובדלין ומופרשין מאו"ה כמ"ש חכז"ל באבות פ"ה עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של א"א. כי הוא למד לזרעו הכנעה זו עטוף ולמד אותם מדת הסתפקות עיי"ש בברטנורא:
והוא ית"ש נתן לו מצוה בגופו והיא מצות מילה, להיות מובדל ומופרש גם בגופו ממש מכל אומות העולם:
וראה פלא! מצות מילה שנתן הקב"ה לאברהם בגופו עדיין זרעו עושים בשמחה ובכל עת שמלין מזכירין את שם אברהם, ואומרין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. הוא בחר בבגדים "לבנים" לקיים ואבדיל אתכם מן העמים, עדיין בזרעו אחריו מצות בגדים לבנים והיא מצות ציצית, ואין מברכין ללבוש או לנסות אלא להתעטף, כעטיפת ישמעאלים שג"כ שומרין מצות עטיפה בהכנעת הראש ונזהרין בגילוי הראש כמו שעשה אברהם:
וראה פלא ! שופר שעשה ערל נכרי וכן סוכה שעשה ערל כשרים למצוה, וציצית שעשה גוי פסול ומדוע ? רכז"ל דרשו לפי דכתיב בציצית בני ישראל. אך קשה למה נאמר בציצית בני ישראל ? וזה הוא זכותו של אברהם אבינו שרק הנכנס בברית יעשה הציצית שקיים הוא בבגדים וחוטים לבנים להיות מובדל מאו"ה:
והיותר פלא ! כי גר שנתגייר כשר לדון ולהורות בכל דבר תורה וגבי חליצה קיבלו חכז"ל שגר ובן גרים אסור להיות דיין בחליצה. ומדוע ? מה זכתה מצות חליצה שרק בני ישראל מלידה ישבו לדין ? אך לפי שאברהם אבינו מסר נפשו על ערקתא דמסאני, והקפיד במסירות נפשו ומאדו להיות על מנעליו לבנות' דוקא, לזאת קידש ה' הסנדל של חליצה וגזר ואמר, שרק בני ישראל ממש ולא גרים ישבו לדון לחליצה, ושפיר אמרו לפי שאמר מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו למלות ציצית וחליצה, היי' שרק בני ישראל יעשו הציצית ורק בני ישראל ממש ישבו לדון בחליצה, ומזכירין בחליצה את שם אברהם אשר קדשנו במצותיו וחקיו של אברהם אבינו, כנלע"ד ברור בס"ד. וברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן תורת אמת. כ"ד ידידו הש"ת:
ה"ק שלמה הרש שיק: