שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה י"א
שיל"ת א' חקת תרל"ח לפ"ק:
משה שפיר קאמר ליראים ושלמים הוא חבר, גמר ושבר ה"ה הרבני החרוץ צדיק נשגב מו"ה משה העניג יחי' ראש המדברים ביישוב קיש קורע:
מכתבו אשר בו הודיעני פלפול גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה, אמר לו קרית ? אמר ליה קרינא תנית שהי' למעכ"ת עם הרב וכו' בסדר ארבעה חלקי שלחן ערוך ומי בראש ומי בסוף ? והנפקותא למ' שקיבל על עצמו ללמוד בכל יום ויום איזה סעיפים מכל חלק, את מי להקדים ואת מי לאחר, וכן הקפידו החכמים שלא להניח ספר על ספר הגדול ממנו בחשיבות, ומע"כ האריך בזה בבקיאות ובחריצות וביקש לשמוע דעתי, והנני לרצונו כיד ה' הטובה עלי. בטור יו"ד סי' רפ"ג איתא סדר הנביאים הוא יהושע, שפטים, שמואל מלכים, ירמי', יחזקאל, שעי' ותרי עשר, סדר הכתובים, רות, תהילים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, איכה, דניאל, מגלת אסתר. עזרא ודברי הימים עיי"ש ובב"י. סדר המשניות זרעים, מועד נשים, נזיקין, קדשים, טהרות, עיי' בס' החיים בפ"ג מה שכתב בזה. והנה בש"ס מגלה דף כ"ח יש מאמר שסגור ומסוגר בשבעה בריחים, ויען כי נמצא בו תועלת בענין אשר לפנינו אמרתי לבארו בס"ד. וזה לשונו:
ודאשתמש בתגא חלף (המשתמש במי שהוא מוכתר בכתר של תורה ראוי להריגה, פירוש בערוך ובברטנורא שבלשון רומי תגא הוא כתר, והמרש"א בח"א פירוש תגא ר"ת תלמיד גברא אחרינא, אבל בתלמידיו משתמשים) הני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה, ואמר עולא לשתמיש אינש במאן דתני ארבעה ולא לשתמש אינש במאן דמתני ארבעה, כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא (שלולית של מים מכונסין) אתא ההוא תנינא ארבעה סדרי משנה, אמר ליה פסלת לך ארבעה טורי וטענת בר לקיש אכהפך ? שדי בר לקיש במיא. אמר ליה ניחא לי דאשמעיה למר ? אי הכי גמור ממנ' הא מילתא דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמם שאפילו רואות טפות דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות, עכ"ל הגמרא. והנה לא לבד שכל המאמר קשה מרישא לסיפא אלא שקשה מדוע בחר דוקא במאמר הזה שאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו וכו' ? שנית קשה איזה המשך יש למאמר תנא דבי אלי' כל השונה הלכות וכו', למאמר דר' זירא? ג' מה הכריח את תד"א לדורש הקרא הליכות עולם לקרות הלכות ? ד' המאמר מתנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום וכו' נמצא ג"כ בסוף נדה ושם מקשים בתוס' שאין שם מקומו ? והנה קושי' האחרונה מתרץ המרש"א בח"א בטוב טעם ודעת, מאחר שלמדנו מפי ר' זירא שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל וכו' א"כ יאמרו בני ישראל מה לנו ללמוד נדה ופתחי נדה ודיני קינין הבאין על ספק נדה, הא בחומרא דר"ז נתקן כל טעותא ? לזאת מסיים במאמר כל השונה הלכות וכו' אע"פ שאין צריך עכשיו לאותן הלכות, בכ"ז ילמוד אותם לפי שהם הלכות המביאין לידי עוה"ב,
והנה דבר גדול שמענו מרבינו מהרש"א וכמה דברים נלמוד מדבריו להלכה ולמעשה. ואני אוסיף תבלין לדבריו. דלכאורה כבר שמענו מפי חכז"ל שכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, א"כ מפני החשש שיאמרו שמאחר שקבלנו עלינו חומרא דר"ז אין אנו צריכין ללמוד ולעסוק בתורת טומאה וטהרה וקרבן זב וזיבה, הי' יכול לסיים גם במאמר חכז"ל השגור בפי כל זאת תורת הזב וגו' כל העוסק בתורת הזב ובטומאה וטהרות כאלו הקריב קרבנות ?
אך רבינו הקדוש התחיל לסדר ששה סדרי משנה ופתח מאימתי וסיים בסדר המשנה לטהרות לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. ומקשים מדוע פתח מאימתי ולא אמר סתם קורין את שמע בערבית ? שנית אם רצה לפתוח בלשון אימתי למה אמר מאימתי והסיום השלום אין מקומו שם בדין טהרות ? אך רבינו הקדוש רצה להורות כי אלו ששה סדרי משנה הם הם הביאור והפירוש על תורה שבכתב, ואין לנו תורה שבכתב בלתי תורה שבע"פ. ובאיזה אות סיים רבינו משה את תורתו ? באות ל, היא ישראל, לכן פתח היא באות שבא אחר כן והיא אות מ, לכן פתח מאימתי. ובאות שהתחיל בו סיים ואמר בשלום, להורות לנו ב' דברי', א' שאם אין שלום אין תורה ואין ברכה, ב' שאלו ששה סדרי משנה לא יספיקו, ועל הדורות הבאים אחריו לבאר ולפרש באר היטב התורה שבע"פ. אחריו באו רבינא ור' אשי לבאר הששה סדרי משנה ופתחו באות ת תנא היכא קאי דקתני מאימתי ? הנה רבינא ור' אשי ראו שאות ראשון במתן תורה הי' אות א אנכי ה' וגו' וסיום התורה היא אות למד לעיני כל ישראל וכן סיום מכתבי הקודש ודברי הימים הוא ג"כ באות ל, דכתיב מי בכם מכל עמו ה' אלקיו ויעל, ומדוע בתורה הסוף אות ל וגם סיום כתבי הקודש הוא אות ל ? להורות שכתבי הקודש הם כתורה גופה יחשבו ומהם אנו לומדין ודורשין כמו בחמשה חומשי תורה, ורבינו הקדוש פתח תורה שבע"פ באות מ, ורבינא ור' אשי פתחו התלמוד באות ת, שהם אותיות מן אמת, וכאשר חתמו בעלי התלמוד את התורה שבע"פ רצו לסיים דבריהם ג"כ בתיבת ת, לומר שכל דברי חכז"ל אמת וכל ההלכות אע"פ שאין הכרחים לפי שעה ואין אנו צריכין לידע דיני טומאה וטהרה בזמן הזה, בכ"ז חובה עלינו ללמוד וללמד אותם לדורות עולם, לכן סיימו דבריהם במלת הלכות:
והנה המחבר ביו"ד סי' רמ"ג סעי' ויו פסק כל המבזה ת"ח אין לו חלק לעוה"ב והוא בכלל כי דבר ה' בזה, וכתב הרמ"א והטור לשמש במי ששונה הלכות עיי"ש. ובסי' רמ"ו סעי' כ"א מביא הרמ"א מאמר דר"ל הנ"ל שאסור להשתמש במאן דמתני ארבעה, היי' ארבעה חלקי המשניות, עיי"ש וברי"ף מגלה דף כ"ח. וקש' תרתי, א' למה דוקא ארבעה הא ששה סדרי משנה הס ? ב' לפי דברי המרש"א הנ"ל שלכן סיימו במאמר דר"ז ובמאמר תנא דבי אלי' להורות שגם בזמן שאין בהמ"ק חוב עלינו ללמוד גם קדשים וטהרות ולמה קבעו להלכה כשלומד ארבעה מיקרי ת"ח שאסור להשתמש בו ? אע"כ צריך לומר שלהלכתא קיימי לן שאין חובה רק ללמוד ארבעה:
ובזה מובן מאמר הנ"ל. מאחר ששמע ר"ל מן התלמוד שלמד כבר ארבעה טורי, היא סדר זרעים מועד נשים ונזיקין שצריכין לידע גם בחוצה לארץ ולא רצה ר"ל שישמש אותו, כי אסיר להשתמש במי ששנה ארבעה, ויען כי הוא בכ"ז רצה לשמש אותו, ע"כ צריך לומר שהוא סובר, שרק מי שלמד כל ששה סדרי משנה בשם ת"ח יקרא, ומדוע הא אנן תנן רק ארבעה טורי מספיקים ? וצריכין לומר שהוא סובר שגם קדשים וטהרות צריך לידע הת"ח, וממילא מוכח דסובר כתנא דבי אלי' השונה הלכות בכל יום, אפילו בעת שאין בהמ"ק קיים צריכין לידע כל דיני קדשים וטהרות, לכן אמר לו דינא דר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן ובכ"ז צריך הת"ח ללמוד כל הלכות משו' שנאמר הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות, ודו"ק:
מכל הנאמר מבואר שסדר החשיבות ממשניות וגמרא הוא מראש סדר זרעים וברכות, ב' סדר מועד, ג' סדר נשים, ד' סדר נזיקין, ה' סדר טהרות לפי שיש בו דיני נדה השייכין גם בזה"ז, ויו סדר קדשים:
וממאמר הנ"ל דקראו ארבעת סדרי משנה הראשונים בשם ארבעה טורי, מובן למה קרא רבינו הטור את ארבעה פסקי הלכות ארבעה טורים לפי שהם ההלכות מן ארבעה טורי משנה, ומתוך כך יתבאר שחלק אורח חיים למעלה מכולם לפי שמראש אנו צריכין ללמוד דיני עבודת הבורא ית"ש, ושני סימנין לדבר, א' ראשית חכמה יראת ה', ב' כתיב (משלי ט"ו כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. אחר אורח חיים בא חלק יורה דעה, כי אחר שהתפלל והולך באורח החיים צריך לאכל, וסימן לדבר:
בבוקר תשבעו לחם ובערב תאכלו בשר, וצריך לידע הלכות שחיטה ודיני טרפות וכדומה:
וראה פלא ! בש"ס מנחות כ"ט ע"ב אמרו עוה"ב נברא באות י' ועוה"ז באות ה' שנאמר כי ביה ה' צור עולמים. ולכן פתח רבינו מהרי"ק השולחן ערוך אורח חיים יתגבר כארי וכו', יען כי בחלק זה מדבר מעניני' הנוגעים לשמים רצה לפתוח ביוד שנברא באות יו"ד, וחלק יורה דעה שבא אח"כ ומדבר מעניני אכילה ושתייה הנוגעי' לעולם התחתון פתח הכל שוחטין, כי עוה"ז נברא בה"ה. ואחר חלק יורה דעה בא חלק חושן המשפט, כי להלכה קיי"ל מתחלה יבנה בית ויטע כרם וישתדל להשיג פרנסה ואח"כ ישא אשה, וא"כ אבן העור יבא בסוף. ואין להקשות ע"ז הא רבינו הקדוש סידר סדר נשים קודם נזיקין ? משום שאמרו חכז"ל בקדושין כ"ט אר"י הלכה אדם נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ור' יוחנן אמר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה ומסיק הא לן והא להו. וכתב בערוך הא לן לבני בבל שהי' הפרנסה מצוי' להם חוב לישא אשה תחלה, משא"כ לבני ארץ ישראל שלא היתה הפרנסה מצוי' להם לא נשאו נשים עד בני שלשים וארבעים, ועסקו בפרנסה, עיי"ש:
אך במדינתינו שהפרנסה מצויה בחסד ה' עלינו, וטוב מאד מאד שישא כל אדם אשה אשה לעת מצא, וכל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה, ומכ"ש בנידון דידן שהנודר הוא נשוי בודאי אחר סדר מועד הוא סדר נשים והוא אבן העור ואח"כ נזיקין שהיא חושן המשפט כנלע"ד ואחתום בברכה למעכ"ת ולכל אשר לו:
הק' שלמה הרש שיק.