אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה א'

הקדמה

שיל"ת תענית טבת רמ"ב לפ"ק ששון ושמחה להרב הגאון הגדול בתורה ה' צבאות, מאיר עיני חכמים כמרגליות, יחיד בדורו למופת ולאות, מו"ה מאיר פערלס גי' רב בק"ק קאראלי יע"א:

גאון ישראל: שנים עברו, עתים חלפו, רגעי שעשועי' ועתי יגון על אברתה זמן רחפו. תחת צל אברתה צמחי דרור פרחי, מנגה קרני שמש זרחו, מעת אשר גדולי הדור באסיפת הרבנים וקאנגרעסס התאספו, ובאף קצף וחימה את בית הועד עזבו. מאז במחנה האחת חדוה וצהלה מבין עפעפיהם יציצו, ובמחנה השנייה תוגה ודאגה יקיצו, שם גאולה שמחה וששון, ופה פחד נגע ואסון והמחנה הנשאר בלי שם בארץ צמאון, עליהם מימין ומשמאל צועקים:

באו אלינו אתם הגבורים זולתכם תתאי גבר, ולא יפתה אתכם איש בער! ואני הצעיר באלפי ישראל, פניתי כה וכה ואבינה, אשמאילה ואימינה, בירכתי הספינה, אבא באימה וביראה לגדולי המדינה, היושבים על התורה בהשקט ובמנוחה, למען יהי' לכל בית ישראל לברכה, ואין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שמביא הצלחה. כי לעת כזאת, החלש יאמר גבור אני, האמונה בנותן התורה ית"ש היא תחזקני, אולי אזכה לראות שכר לפעולתי, ולא הכזב תקותי, ובראש להדר"ג אשר אותו לזקן ונשוא פנים הכרתי, בו תורה עושר וגדולה וכבוד ויקר מצאתי, ולמי הגדולה והתפארת אשים מלתי, ובקידה ובכריעה את פתחי מעין קדשו פתחתי:

בי אדוני ידבר נא עבדך דבר, לא חצי דבר, ואל יחר אפו אם תתאי לפניו עובר, כי ידעתי גם ידעתי שבכל עת רק עילאה גובר. בכל זאת שמעתי לקול דממה דקה הבא מממעקי לבבי:

היה גבור כארי ורץ כצבי, ואבותיך שבטחו בה' ית"ש גדלו והצליחו בתורה וכן במעשים טובים לך אל המאיר עיני חכמים כי הוא איש גדול בענקים, למען יהי' הוא הראש בין הדיינים:

אמת ומשפט שלום יעשה ביהודים

ושלא לבא אל הקודש ריקם אציע לפני הר"ג השי"ו מה שעלה במחשבה לפני היום על דברי המחבר באו"ח ה' תענית סי' תק"פ שכתב, אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו, וראוי להתענות בהם ומתחיל בניסן וכשבא לטבת אמר:

ט' בו לא נודע איזה היא הצרה. וכתב המג"א שבו מת עזרא, ובהלכות גדולות כתב שמת בו נחמי', ובס' הקבלה לראב"ד כתב בט' טבת נהרג ר' יוסף הלוי בנו של ר' שמואל הלוי וכל קהל גראנאטאה. ואני עמדתי משתומם, וכי רבינו מהרי"ק שלא נעלם ממנו שום דבר והי' בקי בהלכות וגם בהליכו' עולם לא ראה ס' הקבלה לראב"ד ולא ידע שבשנת תתכ"ד באלף הרביעי נהרגו כאלפי' נפשות בקהל גראנאטה ע"י המלך הרשע באדים ? וכן קשה שהרמ"א שמת כפי החשבון ברמ"א אה"ע סי' קנ"ד איזה שנים אחרי מות המחבר, שלא הזכיר ולא הודיע הטעם לתענית ט' טבת ? ועלה במחשבה לפני לומר, כי להם הי' גלוי וידוע שגזרו תענית בנט טבת לפי שתלמידי אותו איש קדשו יום לידתו, שהי' בט' טבת, כמפורש בס' הקבלה לראב"ד, ורבינו רש"י בישעי' סימן ט' על הפסוק למרבה המשרה קרא תלמידיו החולקים יעי"ש, לפי שחלקו על הקבלה, וגרמו צרות רבות ורעות לישראל ואז ישבו המאמינים בתענית ובתפלה בו ביום. וממילא לא הי' אפשר לפרסם בשנת של"ה בדפוס הטעם, מחמת שרי הגולה שנמשכו אחרי דת הנוצרי ולכן אמרו:

בטנית בשבט לא נודע. פה גילה הטעם והסוד. הוא אמר:

לא נודע כדי להודיע:

והוא אמר שלא נודע וידע ובכ"ז אמר האמת. כמה גדולים דברי חכז"ל ובצדק שמו חכז"ל (סוכה כ"א) על לבינו ששיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד, ובמשפט אמרו לשון חכמים בינה, לשון חכמים עושר, לשון חכמי' מרפא (כתובת ק"ג) אותיות לא נודע הם אותיות נולד איש עלב כי עלב הוא עזות כמ"ש (תענית י"ז) רשע עלוב וכן אמרו עולבא דדייני (גיטן ל"ז) חוצפה דדייני כנלע"ד:

והנה המחבר מתחיל אלו הימי' שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם וכו' ומביא כל התענתים כפי הסדר שנאמרו במגלת תענית שמתחיל באחד בניסן מתו בני אהרן, בעשרה מתה מרים ונסתם הבאר, בעשרים וששה מת יהושע, בעשרה באייר מת עלי הכהן וכו' ותמה אני על גדולי הפוסקים, מאחר שמפורש במגלת תענית, שתיקנו להתענות בימים שמתו הצדיקים, ואמר שמתענין בה כמן התורה למה אמרו מנהג להתענות ביום שמתו אבותיו ורבותיו ? ואם כונתם שלא קיבלו עליהם ישראל הגזרה, והוא גזרה שאין רוב ציבור יכולים לעמוד, הא מש"ס שבועות דף כ' ונדרי' י"ב מוכח שקיבלו עליהם שלא לאכל בשר ולשתות יין ביום שמת בו אביהם, למה לא קבעו לדין שלא לאכל בשר ולשתות יין ביום מיתת האבות, כמ"ש בין המצרים אסור לאכל בשר ולשתות יין?

ועוד תמה אני על המחבר, הא במגלת תענית כתב בט' אדר גזרו תענית שבו נחלקו בית שמאי ובית הלל לשני מחנות והמחבר כתב ראוי להתענות ?

ואני הקטן בתלמידים כופה מן הים בין גדולי החכמים תמה על גאוני הדור שרי התורה אם האמוראים חכמי התלמוד גזרו תענית לדורות עולם בטית אדר, לפי שבו ביום נחלקו בית שמאי מבית הלל. ואם בגולה בטלו מגלת תענית מפני אשת חש ובמגרש את אשתו ולנה עמי שראו אח"כ שהוא גזרה שאין רוב הציבור יכולין להתקיים. אך אנן במדינתינו מה נאמר ומה נדבר ובמה נצטדק ? חכמי האמוראי' גזרו תענית ביום שנפרדו החכמי' לשתי מחנות, ואז לא הי' שנאה ולא קצף ביניהם, כי אע"פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה, ולא ב"ה מלישא נשים מב"ש (עדיות פ"ד). ואמרו (יבמות י"ד ע"ב) אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיות בגט ישן, ובספק בפונדק, בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה, לא נמנעו מלישא ב"ש מבית הלל וב"ה מב"ש, ללמדך שחבה ורעות נהגו זה בזה לקיים מ"ש זכרי' האמת והשלום אהבו. ואנן בדורנו נפרדים זה מזה, רחקנו מאד מאד. מבלי לדעת, מה הוא אהבה ומה הוא חבה ? אלו אותנו עזבו, ובאו שנאה ואיבה, אלו אשר על אדני הקאנגרעסס מייסרים התקנות, יורדים מיום ליום מנוה מנוה, וכמעט אין בתוכם סדר קדשים וטהרות ואלו אשר על אדני השלחן ערוך מנהיגים הקהלות, גם הם נפרדו לשתי מחנות, עוברים בזדון ובשגגה על הלאו שבתורה לא תעשו אגודות אגודות, ואיה זכות אבות ? איה תורת האבות, ואיה האמת והשלום אם נפרדו הלבבות ? :

והנה הרמב"ם בפ"ב מסנהדרין ה"ז כתב שדייני ישראל צריכין להיות אנשי חיל ולא רודפין לקבץ ממון, ובריש פרק א' כתב מצות עשה למנות שופטים אלו הדיינים הקבועין להיות בית דין, וגם שוטרים להכריח את העם לעשות צדק ומשפט. ואמרתי שבסי' ב' אמר שיש באפשרות לדיינים לעשות דין ומשפט צדק גם זולת שוטרים. כתיב בתורת וישלח יעקב מלאכים וגו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וצאן וגו' ואשלחה וגו' פירוש רש"י, אבא אמר מטול השמים ומשמני ארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ. ועל עם לבן גרתי פירוש רש"י אע"פ שהייתי בבית לבן לא למדתי ממעשיו הרעים. ומהרש"ל וש"ח והרבה ממפרשי התורה מקשים, אדרבה בזה נתן פתחון פה לעשיו שיאמר, מאחר שלא נתקיימו בך ברכת הורים בודאי אין אתה ראוי לברכה ? שנית עמדתי להקשות האיך איש תם וישר ילך וישתבח בעיר שקיים תרי"ג מצות ? ואמרתי שבהשכל ובדעת כיונו חכז"ל בדעת איש תם יעקב אבינו, והוא לא יצא להתפאר ולא נתגאה, וכל מה שיצא מפיו הי' כדי להפיס דעת אחיו עשיו לעורר על האמת ועל השלום. יעקב אבינו ידע, שבעת שעשיו אחיו יסתכל בעשרו וקנינו תגדל הקנאה ותתעורר השנאה על שזכה לברכת הוריו. לזאת שקל את דבריו בפלס מאזני הדעת והבינה, כדי להמשיך את לבו לאהבה וחבה. כבר האריכו הראשונים בהבדל בין אמירה דיבור הגדה על אמירה אומרים, שהוא הדבור הנאמר בקול דממה דקה ובנעימות, ועל דבור, שהוא לשון קשה בקול רעש או בדברי תוכחה ודין ומשפט, ועל הגדה אומרים, שהוא ספור דברים בעלמא שאין בהם ממש, לא להמדבר ולא להנשמע. ואני אומר שאמירה נאמר, אם על ידי האמירה נעשתה איזה פעולה ותיקין, לכן כתיב גבי בריאת העולם ויאמר אלקים. דבור, שייך אם המדבר רוצה לעורר את המדובר, שישגיח וישתדל למען יעשה הרצון של המדבר, לכן כתיב בכל חקי התורה וידבר ה' אל משה. ודבור שמושך את לב השומע, עליו נאמר הגדה לכן כתיב והגדת לבנך ביום ההוא, כי חוב עלינו לעורר את לב הבנים שישמעו ברצון. וכן אמרו [במכלתא בשלח פ"ה] והמן כזרע גד על שם הגדה שמושך לבי של אדם. ואמרתי, שמפני זה קראו הקדמונים את הדרשות של ליל פסח בשם הגדה, לומר שנתייסד כדי להמשיך את לב השומעים. ועוד ראי' כי על משכו וקחו לכם צאן כתב התרגום נגידו. ולכן כתיב ביעקב שצוה למלאכיו לומר לעשיו:

ואשלחה להגיד לאדוני וגו' כי כונתי ומגמתי להמשיך את לבך לאהבה ואחוה. הן אמת, כי אבינו ברך אותי, וגם זכיתי לברכה, אך רק בשביל שקיימתי מצות האבות, עמדה לי זכית אבות, ולולי קיימתי אלה המצות, לא זכיתי לברכות. אך מה שלא למדתי ממעשים הרעים של הקרובים, לא בתים לבבי זכיתי להרחק אותי ואת ביתי ממעשיהם הרעים, כי איש עני ואביון שאין בידו לפרנס את בני ביתו בכבוד בכחו, הוא תלוי בדעת אחרים, מחויב לסתום את פיו ומושלים עליו הנשים והגבורים, וכן העשירים כשהם רשעים הם עזי פנים, מושלים על הצדיקים ועל החסידים. לכן אמר יעקב בהשכל ובדעת:

ממעשים הרעי' של הרשעים לא למדתי, כי להון ועושר רב זכיתי, ואת ממונם בזיתי, למקנה זכיתי, בזכות אבותי. ומעתה אין לך לקנא שברכוני ההורים, כי זכיתי לברכה רק בשביל שלא למדתי ממעשים הרעים. וגם אל תאמר שאני מתגאה במה שאמרתי, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, כי לולי ברכוני ה' בהון ועושר, הייתי על מצות ה' עובר, כי איש עני ואביון העומד בתתאה אין גובר, והוא העילאי בעושר, אם גם על כל מצות ה' עובר, בכ"ז הוא אלם וגובר, והעני יושב כאבן דומם ושותק באונס ולא ברצון, ורואה הירוס הדת וחלול השם בשוגג ובזדון:

ולכן בחכמה ובדעת כתב הרמב"ם:

אם הדיינים הם אנשי חיל ויש להם לב אמיץ והם עשירים, שאין מוכרחי' להפיס דעת העשירים, אז. הם הם השוטרים, לדבריהם ישמעו גם העשירים, ויעשו דין משפט אמת ושלום, כנלע"ד בכונתו:

גאון ישראל ידעתי גם ידעתי מאז שפתחתי פתחי הבית מאיש חיל שיש לו אלו שבע מדות שצריך להיות לדיין ישראל, ואלו הן:

חכמה, ענוה, יראה, שנאת ממון, אהבת האמת, אהבת הבריות ובעלי שם טוב, ואיש חיל כהדר"ג לא יחת מפני העשירים, ולא מפני תמתחרשים ולא מפני המתחסדים. הוא הראש בין המיוחסים, הראשן בגאונים, הטוב בעשירים, הגדול בין סיני ועוקרי הרים והוא אחד המיוחד בין החכמים. לזאת באתי באימה וביראה לעורר את הדר"ג, להיות הראשון בין הדיינים. כי על דברי קדשו ישמעו האשכנזים, הספרדיים, המתחדשים, המתחסדים, העשירים, העניים, הקטנים, הגדולים, חכמים וסופרים. בידו החזקה ובכח תורתו יקרב הלבבות, למען לא יהי' בישראל אגודות אגודות, ובלב אחד נעשה סדר וסדרים לישיבות, וילמדו הבחורים תורה וחכמה בישיבות ואם המתחדשים יראו כי הם אוהבי תורה וחכמה כל המאמינים בקדושת שולחן ערוך, אז גם הם יבאו אל הקודש ויאמרו ברוך, כי אב אחד לכולנו, ולתכלית אחד ברא אותנו, וישלח לנו הגואל במהרה בימינו, אמן:

וקודם שאצא מבית מדרשו אציע עוד לפניו מה שאמרתי על מאמרם בש"ס ב"ק דף צ"ב ע"ב מאמר נפלא אשר כמוהו לא ראיתי מעודי. אמר רבא לרבה מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשדכי (אדם קל אוהב אנשי קלים ובטלים שאין עושים פירות) ? לאמר ליה דבר זה כתוב בתורה, שנוי בגביאים, משולש בכתובים, ותנן במתניתין ותנינא בברייתא. בתורה דכתיב וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת. ישמעאל (תולדות), אע"פ שאמר אביו לא תקח אשה מבנות כנען. בנביאים דכתיב ויפתח הגלעדי הי' גבור חיל והוא בן אשה זונה ויולד גלעד את יפתח וגו' ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים (שפטים י"א). וכתב המרש"א לפי שהי' יפתח בן פלגש ולא הי' גזעו טוב, לכן התחבר עם ריקים ופוחזים, יעי"ש. ולע"ד דוחק לומר על יפתח שמעידין עליו שהי' גבור חיל, ונאמר וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה', ונאמר ותהי על יפתח רוח ה' שהי' דומה לעשיו, שהתחבר עצמו לרשעים ריקים ופוחזים ? ואמרתי בכונת מאמרם, דמצינו ברבה סוף בחקתי על הקרא איש כי יפליא לנדר נדר יפתח שאל שלא כהוגן שנדר נדר לה' אם יתן את בני עמון בידו:

והי' היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום והעלתיהו עולה. אמר לו הקב"ה אלו יצא גמל או חמור או כלב (דבר טמא) היית מעלהו עולה ? לכן השיב הקב"ה שלא כהוגן, וזימן לו את בתו, ויהי כראותה קרע בגדיו. ומדוע לא הלך לפנחס שיפר את נדרו ? אמר אני מלך ואלך אצל פנחס. ומדוע לא הלך פנחס ליפתח כדי להציל נפש ? פנחס אמר ילך כהן גדול בן כהן גדול לעם הארץ ? בין דין לדין ספת ההיא עלובתא ושניהם נתחייבו בדמיה. פנחס נסתלקה ממנו רוח הקודש יפתח מת אברים אברים, עכ"ל המדרש והובא בתוס' תענית דף ד' בד"ה והיינו. ואפשר שע"ז כיונו במאמר הנ"ל, שאע"פ שהי' יפתח איש צדיק תמים, אך משום שהתחבר לאנשים ריקים ופוחזים, ולא התחבר עצמו לתמימים וישרים, סמך עצמו על עשרו וגבורתו, ולא למד מדות טובות וענוה מן הצדיקים, ומתוך כך נכשל עד שבא לשפוך דמים, והוא פנחס הכהן הגדול לא רצה לילך אצלו, שלא יאמרו, כי חינף לעשירים למען יתנו לו מתנות, ונטל ממנו את רוח הקודש ה' צבאות. בכתובים, דכתיב כל עוף למינו ישכון. כתב בתוס' שאין זה בכתובים, ואולי בבן סירא. ואני מצאתי בבן סירא סי' י"ג פסוק ח"י, דכתיב כל חי למינו ישכון ובן אדם בדומה לו. ולמה מסדרי הש"ס שמביאין פסוק מבן סירא וחשבוהו בין הכתובים אין מביאין הפסוק כצורתו, ואמרו המיר כל חי כל עוה ? אך יען תיבת כל כולל הכל, וא"כ למה אמר אח"כ עוד:

ובן אדם בדומה לו, הא כל חי כולל הכל ? לזאת הגיהו ואמרו כל עוף וגי'. במתניתן:

(כלים פי"ב מ"ב) זה הכלל כל המחובר לטמא טמא, והמחובר לטהור טהור, וכולן אחת בפני עצמן טהורות והנה מרישא וממיצעתא שפיר הביאו ראיה שהכל הולך אחר החבור, ומן החבור אנו דנין על המהות של אותו בריה. אך מסיפא נסתר לגמרי הראי' שרוצה להביא, כי בסיפא אמרו, שכל אחת ואחת לעצמו טהור, הרי שאין לראיה על החבור לטמא או לטהר? וזה לדעתי הערה גדולה:

ולע"ד הם אמרו כלל זה, בעת השערוריה בין בית שמאי לב"ה, שנפרדו לשתי מחנות, ואז אז כל כת וכת חלקו על המחנה האחרת, אלו מן המון אמרו, שרק הם טהורים, והאחרים הם טמאים, ואלו רדפי ואסרו וחרמו ושנאו את אלו. והגם כי החכמים במחנה שמאי קיבלו הוראת חכמי הלל בכלל ובפרט, וכן להיפוך בכ"ז המון עם שנטו אחרי חכמי שמאי, רדפו ושנאו את חכמי הלל, וכן להיפוך והשנאה אשר בלב המין עם, שאין יודעים להבחין בין טוב לרע, הביא גם שנאה טמונה בלב חכמי כל כת וכת. ואין שום ספק, שתי' בין חכמי ישראל וכן בין המון עם הרבה, שנטו לשלום, ולא עמדו על צד כת שמאי. ולא על צד של חברת הלל, כי רצו לעמוד ממרחק מן המחלוקה ומן המבוקה. ועל הכת שעמדו באמצע מן הצדדים חרה אף הנבונים, באשר ידעו עד היכן מגיעין הדברים, ואבאר דברי. היכן מצינו בכל הש"ס שחכמי התלמוד הביאו ראי' על משל ודבר השגיר בפי המון ? ואם חפשו אחר מקראות בתורה ובנביאים ובכתובים עשו זאת לחזק דין והלכה או דבר מוסר, אך מה ועל מה טרחו לברר משל וחדה מה דאמרי אינשי ? ולא זו בלבד, אלא שלא הספיק להם ראי' מתנ"ך, אלא שחפשו גם אחר משנה וברייתא ? ועוד קשה הא בכל מקום מדקדקין חכז"ל לקצר בדבריהם, וא"כ כאן שרצו להביא ראיה ממשנה שכל המחובר לטמא טמא, לאיזה צורך מביאין סיפא דמשנה וכולן אחת בפני ני עצמן טהורות (עי' בלשון המשנה שם):

שהכתות נפרדות. בידאי כל זמן שהרבנים

ואמרו בזה דבר עמוק בהשכל ודעת, להורות לעתיד ולדעת:

אם הטהורים והכשרים, הצדיקים. והחסידים, נפרדים לכמה כתות, לאגודות אגודות, הגם שגלוי וידוע, כ' אלו ואלו אחת אחת בפני עצמן טהורות, לא חיזו זיז כל שהוא מתורת ה' צבאות, ואלו כאלו עוסקים בתורה ובמצית, נזהרים בזריזות בקדשים וטהרות, ומנהגי אבותיהם בידיהם בבתי מדרשות ובבתי כנסיות. בכ"ז מעולם לא יצא טוב מן המחלוקות וימחול נא הדר"ג לפתות המשנה בכלים ושם כתיב:

וכולן אחת אחת בפני עצמן טהורות, ובש"ס אמרו ותנן במתניתין:

כל המחובר לטמא טמא כל המחובר לטהור טהור, וזה פלא והפלא, למה שינוי נוסח המשנה ר אלא לומר ולרמז ולהודיע דעתם לדורם ולדורות עולם, שהגם שכל אחת מן הכתות טהור וקדוש, בכ"ז רק אז הנוהור טהור ממש, אם מחובר לטהור, כי מי שהוא טהור, בא אל הטהור. ואל יאמרו אלו הטהורים שהם אחת לאחת, מה לי במה דאמרי אינשי ל מה לי בצעקת המון אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר? ע"ז אמרו:

ותנינא בברייתא לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. דבר עמוק אמרו בזה בסף ף המאמר. כי חכמי התלמוד לא ידעו אם זרזיר טמא או טהור. מה עשו? ל נתנו אותו בכלוב על ימים אחדים, ואח"כ נתנו בחצר במקום אחד עופות טהורים, ובמקים אחר עופות טמאים, ואח"כ פתחי את הכלוב לראות, אם ילך לטהורים או לטמאים, ואחר שהלך למקום שעמד העורב, שהוא טמא, החציטו, שהוא מין טמא, כי לא לחנם הלך זרזיר אבל העורב אלא שהוא מינו. כן היא בעת הזקנים חיים וקיימים, אלו ואלו כל אחת ואחת טהורות אך מה יהי' במות הצדיק וזקני הקהלה ? ויקום מלך חדש ויגזור גזרות ותקנות חדשות, ולא ידע ולא ירצה לידע את יוסף, הוא ר' יוסף קארו המחבר מארבעה שלחן ערוך. ואח"כ לא יהי' דין ומשפט בישראל, ויעשו כמו שעשה עשיו שהלך אל ישמעאל, ויבא הזמן של יפתח שהתלקטו אליו אלש"ם ריקים. לכן מה טוב ומה נעים, שיתחברו הטהורים עם הטהורים, לעשות שלום בישראל וסדר וסדרים לישיבות, ובין הרבנים ושוחטים ומלמדים. ומי בראש ? זקן ונשוא פנים כהדר"ג יאריך ימים, לאורו יסעו וילכו רבים. כ"ד עבדו אוהב האמת והשלום:

הק' שלמה צבי ש"ק מברעזאווא רב דפה והגלילות.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה