אור ברסלב

שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי

סימן לב

סימן לא

שאלה. נוסח קבלת עדות במותב תלתא כחדא הוינ' אנו בי דינא דחתימין לתת' כשבא כר' יצחק בכה"ר יעקב ירושלמי נ"ע והגיד בתור' עדות איך היה בשוברא ובא עובד כוכבים ומזלות אחד מסיח לפי תומו ואמר איך היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט שהביא עמו המעות מדמיאט שהרגו אותו הערביים הוא מושלך בגזירא בכפר ופיתה וכל זה היה בשליש אחרון לחדש חשון של שנתינו זאת וקבלת עדות זה היתה ביום שני חמשה ועשרים יום לחדש כסליו שנת השלט ליצירה פה מצרים והכל שריר וקיים ולמדנו רבינו אם אשתו של זה מותרת על פו עדות זה אם לאו ושכרו כפול מן השמים:

תשובה. מיראי הוראה אני ומה גם בערוה החמורה ולכן חזרתי על כל צדדין וצדי צדדין ונראה ברור לפי עדות זה דאיתת' דא שריא לעלמ' לכולי עלמ' דאי לענין מסיח לפי תומו אין לך מסיח לפי תומו גדול מזה לכ' מתכוין לא להתור ולא להעיד דהא לא בא להעיד על ההריגה אלא להורות את המקום אשר ימצאוהו שמה וגם אין להסתפק באחר כלל דהרי לא יצא מדמיאט בתוך הזמן הזה שום יהודי במעות ובלא מעות ונעלם כי אם העלוב הזה השם ינקום נקמתו ואין לחוש דדילמ' משום דהעובד כוכבים ומזלות ידע שהיה עאמל דמיט' מחפש אחר זה אמר כן ואיהו מנפשיה לא ידע בכל אלה הסימנין מידי ובדדמי אמר הכין א"נ לא ראה הרוג כלל דעבידי דקא משקרי ואין כאן מסיח לפי תומו כלל: דלהא לא חיישינן כלל כמו שכתב מהר"מ ז"ל בתשובה להדי' דלא חיישינן למה שהיו הקרובים מחפשין וכן כתב מהר"י קולון ז"ל וז"ל ואשר גמגמת שלא להחשיב העובדי כוכבים ומזלות הרודפי' מל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפי' כל הענין לע"ד נרא' שהדע' מכרעת שלא לחלק בכך וכו' וכלל גדול קא כיילי תרויהו מהר"מ ז"ל ומהר"י קולון ז"ל דלא חיישינן למידי בכל מילת' היכא דלא מוכח מילת' מתוך דבריו דמשקר ולא תלינן להחמיר אלא במילת' דמוכח' טובא: ואין לחוש כיון דקא מסהיד לאחר תלת' יומי דילמ' חזייה לבתר תלתא יומי דנהרג ותנן אין מעידין אלא עד ג' ימיסדכבר האריך מהר"מ ז"ל בכיוצ' זה דאמר העובד כוכבים ומזלות למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב שם באותו מקום והעלה מהר"מ ז"ל דאין לחוש לדילמ' חזייה לבתר ג' ימים דכיון דמעיד בסתם שנהרג אף על גב דהשתא אסהיד בתר ג' ימים נימ' דברור לו שנהרג דחזייה תוך ג' ימים וקא מסהיד עליה בתר ג' ימים או ראה שהרגוהו והיה עם ההורגים הכי נמי בנדון דידן נימ' דראה שהרגוהו הערבים והיה עם ההורגים וראה המעות שעליו שהביא מדמיאט בעת הריגתו ואפשר עוד והוא קרוב יותר שהיה מכירו מקודם וידע שהיה מביא מעות וגירה בו את הערביים עד שהרגוהו הרי מכל אלו הצדדין לית דין ולית דיין דאיתת' שרי' לאנסובי. אינ' עומדת אלא על אחת דלא אמר קברתיו וחזינן עמודי עולם דמחמרי ומי יקל מיהו חזינן רבוותא קמאי ובתראי דקא מהדרי אשריותא דעגונא ומטו אפריין למי שיאחז דרכם למיפך בזכותא דלא ליפוק חורבא לעלמא כמו שמצינו למהר"י קולון ז"ל ובעל תרומת הדשן ז"ל ומרנא ורבנא הרב הגדול הרדבא"ז ז"ל ברוב תשובותיו בעניים אלו פתח דבריו יאיר לאמר ללכת בדרך טובים לחזור בצדדין וצדי צדדין בתר שריותא והמבקש אומרני הכרס לעגן אין רוח חכמים נוחה המנו וכתב ראש המור' גדול המחברים הרמב"ם ז"ל בתשובה וז"ל אין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעיגונא הקלו משום עגונא דאיתתא: ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל כמה קולות הקלו חכמים משום תקנת עגונות וכו' וכן ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדין וכן רבינו יואל כתב בתשובה דכל פלוגתא בהתרת נשים יש לילך אחר המקל ואחר שחכמי הגמרא והגאונים הקלו משום תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור הזה לצאת בעקבותיהם: ע"כ: ותשובה זו הביאה הדיין המובהק מהר"מ אלשקר ז"ל בתשובותיו ומחי אמוחא למי שרצה לבקש חומרות מדומות בשמא ושמא דשמא הגם דבהאי עובדא היה מקו' להסתפק טובא מ"מ מקהי קהייתא על המחמיר והסכימו עמו להתיר רוב חכמי הדור לכן אני בעניי ההולך בעקבות הראשונים בעינא למשכוני נפשין אשריותא דהך איתתא לעלמ' לכ"ע בס"ד:

גרסינן בפ' האשה בתרא אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך ובא עובד כוכבים ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו אשתו ושוב מעשה בקולר של ב"א שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא עובד כוכבים א' ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן ע"כ וכתבו הרשב"א והרב המאירי ז"ל דלאו דוק' הזכירו קבורה כאן דעובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן בשאמר מת סתם אע"ג דלא אמר קברתיו ומייתו ראי' מהנהו עובדי דלעיל מהך דגרסי' ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף וכו' ההוא דהוה קאמר ואזיל ווי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב וכו' ההוא דהוה קאמר ואזיל מא איכא בי חסא וכו' טבע חסה וכו' אלמא לא בעינן קברתיו ועוד מייתו ראיות טובא ולכך העלו דלאו דוק' דבעינן קברתיו והנך עובדי מעשה שהיה כך היה ומשם הרב הגדול רבינו פרץ הכהן ז"ל רבו של ריב"ש ז"ל תרצו דאפשר דנקט קברתיו לרבות דס"ד דנרא' כמתכוין להעיד וכמו שכתוב בתשובו' ריב"ש ז"ל ומ"מ לדעת כל הני רבוואתא ז"ל בהני עובדי לא בעינן קברתיו ועובדא דידן להני עובדי דמיין ועדיפא זינייהו כדבעינן למכתב קמן בס"ד וכתב בעל תרומת הדשן בפסקיו וכתביו שלא נהגו העולם כלל לומר קברתיו במסיח לפי תומו וכן כתב מרנא ורבנא הרדבא"ז ז"ל בתשובותיו על זה דכבר נהגו בכל הדורו' הללו להקל בדבר זה משום תקנת עגונות וכן כתב הרב הגדול מהר"י טייטצק ז"ל שבסלוניק עיר גדולה של חכמים ושל סופרים נהגו להקל ואם תשאל והרי כתב ריב"ש ז"ל בתשוב' אע"ג דלפי ההלכה אפי' במלחמ' אינו צריך לומר סברתיו מ"מ כיון שיצא מפי הרי"ף והרמב"ם ז"ל להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשוב' ומי לא יחוש אחריו וכי הרי"ף והר"מ ז"ל קטלי קני באגמא נינהו הלא המה גאוני עולם ועמודי התור' ומי יתיר לשוק אשה שהוא ערוה לדעתם חלילה ע"כ. תשובתך לא כתב הריב"ש ז"ל כן אלא בעד א' במלחמה או במים או מסיח לפי תומו בכגון אלו המקומות וכן נראה בהדי' בתשובותיו דו"ק ותש"כח. אבל בעובד כוכבים מסיח לפי תומו דעלמ' אדרבה דעתו דלא בעי' קברתיו וכתב דכן דעת כל האחרוני' ז"ל ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בזה עם מה שפירשו בו אינו נכון עיין בתשובותיו: וז"ל הרשב"א ז"ל בתשוב' ודע שזה הענין של מים ושאר מקומות של סכנה כגון מלחמה נשאל' שאלה בגמר' בפ' האשה שלום אם עד א' נאמן בו אם לאו ונחלקו בפסק הדבר גדולי הדורות שר"ח ז"ל אמר שלא נפשטה השאל' ולפיכך אין עד אחד נאמן במלחמה ובמים ואעפ"י שהכירוהו מת ואעפ"י שאמרו מת וקברתיו וכ"ש עובד כוכבים מסיח לפי תומו אבל הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ושאר מן האחרונים ז"ל אמרו שהוא נאמן אלא שהר"ם והר"ז ז"ל אמרו שצריך לומר וקברתיו וכן נראה ג"כ מדעת הרי"ף ז"ל אבל אם אינו אומר שקברו אינו נאמן דבכל מקום של סכנה שדרכן של בני אדם מתים שם במלחמה ומים בין שיש להם סוף בין מים שאין להם סוף משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמ' ולא שב מחשב הוא שמת כדרך שמתו האחרים וסומך על הדמיון ומעיד ואפשר שלא מת והילכך עד שיאמר בפי' קברתיו אין משיאין אשתו על פיו ומ"מ אם נשאת לא תצא אבל מקצת מן האחרוני' אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ואעפ"י שאין דעתי מכרעת כן דעתי נוטה מפני שיש בזה ראיות מן הגמ' ומן הירושלמי ומ"מ מי יקל ראש ולהקל בדבר שבערוה כנגד אבות העולם שאין לנו אלא לשית לבנו לדעתם ואיני מורה לך בדבר זה להקל ע"כ. הא קמן שלא אמר הרשב"א ז"ל כן דאין ראוי להקל אלא בכגון מלחמה ומים אבל במסיח לפי תומו דעלמא כגון הני עובדי דאבא יודן ואנטוכיא דכתיבנ' לעיל לא אמר הרב ז"ל כן אדרבה תמה על הרמב"ם ז"ל בחידושיו על זה בפ' האשה בתרא ודחאו בשתי ידים ולא מצא לו חבר כלל לא הרי"ף ז"ל ולא הרז"ה ז"ל ואילו בפרק האשה שלום גבי הא דאבעיא לן עד א' במלחמה מייתי לה נמי משמי' דהרי"ף ז"ל ואיבר' דקא מתמה עלייהו מהגמ' ומירושלמי מיהו לא דחאן ואפשר דמיחש חייש להו כמו שכתב בתשובותיו תדע דהרב המגיד ז"ל בסו' הלכות גירושין גבי הא דכתב הרמב"ם ז"ל יצא עובד כוכבים וישראל מעמנו וכו' כתב וז"ל והרשב"א ז"ל נראה שסובר כדעת רבינו שהוא מצריך בכל עובד כוכבים שמסיח לפי תומו שיאמר קברתיו והשיא עליו מהמעשים הנזכרים וכו' ע"כ. מעתה כיון דסבר הרשב"א ז"ל בדעת הר"מ במז"ל סבר' קלישת' כולי האי היכי תו נימא דתלייה נמי בהרי"ף ז"ל וכבר צוות ריב"ש ז"ל בתשובותיו דאינו חושד הר"מ ז"ל שיצריך קברתיו בכל עובדי כוכבים מל"ת וכו' ככתוב בתשובותיו מכל מקום הרשב"א ז"נ דתלי בוקי סריקי בדעת הרמב"ם ז"ל היכי מצינן למימר דתלינהו נמי בדעת הרי"ף ז"ל ועוד היכן מצינו דהרי"ף ז"ל כתב כן והלא לא מייתי אלא עובדי כצורתן כדכתי' בגמ' ואי משום דלא השמיט מהני עובדי האי דקבור' הרי הרא"ש ז"ל נמי מייתי הנך עובדי כדאייתי להו הרי"ף ז"ל ואפ"ה בנו הר"י בעל הטורים ז"ל כדמייתי בסי' י"ז הא דכתב הרמב"ם ז"ל יצא ישראל ועובד כוכבים מעמנו למקום אחר וכו' תמה עליו ואמר איני יודע למה צריך שיאמר קברתיו ובסוף הסי' גבי עד אחד במלחמה כתב ז"ל דהרא"ש אביו ז"ל סבר כהרי"ף ז"ל דעד א' במלחמה צריך לומר קברתיו ואי מאן דמייתי בפסקיו הנך עובדי דאבא יודן ואנטוכיא כצורתן ס"ל דבעינן קברתיו א"כ אמאי לא קמתמה נמי על אביו ומאי פסקה דבהני עובדי לא מייתי לה אלא משמיה דהרמב"ם ז"ל וקמתמה עליה ולא הזכיר שם דעת אביו ז"ל כלל ולא דעת הרי"ף ז"ל ואילו בהאי דעד א' במלחמה מייתי לה משמיה דהרי"ף ז"ל נמי ומשמי' דאבוה ז"ל אלמא משמע דאין להבי' שום ראיה ממאי דמייתו עובדי כצורתן דאיכ' למימ' דסברי דלרבותא נקט וקברתיו כמו שכתבנו לעיל בשם הרב הגדול רבינו פרץ הכהן ז"ל נמצא אתה למד דהרמב"ם ז"ל הויא ליה יחיד בסברא זו ואין לו חבר כלל ולא עליה כתב הרשב"א ז"ל דאין להקל דדוקא בעד א' במלחמה וכיוצא בו דלדעת ר"ח ז"ל אפי' אמר קברתיו לא מהני וכדכתיב לעיל והרי"ף והרמב"ם ז"ל והר"ז ז"ל דה"ל עמודי ההוראה סברי דבעינן שיאמר קברתיו הוא דכתב הרשב"א ז"ל דמי יקל בדבר שבערוה כנגד אבות העולם אבל בשאר מסיח לפי תומו דאינו מחמיר בזה אלא הרמב"ם ז"ל ואפי' איהו לא קאמר אלא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא וכל האחרונים חלקו עליו כמו שכתב ריב"ש ז"ל הא ודאי דלא קא מיירי בהכי הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא וכן כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו וז"ל להתיר אשה להנשא בעינן שיעידו במית' וקבורה היכא דחיישי' דדילמא מסהדי בדדמי כגון מים שאין להם סוף ומלחמה ושלום נחשים ועקרבים וכיוצא בהן ע"כ: אלמא דוקא בכה"ג קא מחמרי רבנן:

ומצאתי לאחד מגדולי הדורות שלפנינו הרב הגדול כמה"רר אליה מזרחי ז"ל שכתב בתשובותיו דאפילו הרמב"ם ז"ל אינו מצריך לומר קברתיו אלא היכא דשייך בה אומדנא וההיא דאיש יהודי שיצא עמי וכו' שייך בה נמי אומדנא דומיא דטביעה דלפעמי' בהולכי שיירות כשהולכים הדרך והקרה לשום אחד שום מקרה שנשאר מן החברה והחברה בקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדנא דדעת' ודאי מת או נהוג דאזלי בתר רוב נפטרים דרוב הנפטרים מן החברה הם מתים או הרוגים בודאי דאי לא תימא הכי וכו' אבל בשאר מסיח לפי תומו אינו מצריך וקברתיו והתימא מן הטור ז"ל איך נעלם ממנו זה ואמר ואיני יודע מה צריך שיאמר קברתיו: ע"כ: הא קמן דרב גדול בדורו תקע עצמו בסברא זו לקיים דברי הרמב"ם ז"ל דלא ליהוי יחיד בסברתו שלא כדרכו כי לעולם סברתו היא ישרה ומקובלת וקבע הרב ז"ל בסברא זו מסמרים עד שהקשה על הטור ז"ל איך נעלם ממנו זה. ולדידיה ודאי בנדון דידן איתתא שריא אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דכפי מה שבא בנוסח קבלת העדות לא שייך אומדנא כלל ולעדות שנתקבל בבית דין שומעין ועליה נבנה טירת כסף והקולות שאין בהם ממש יחדלון ולא יעלו על לב מי שיש לו לב: והרב המובהק פאר זמננו מהר"י קארו ז"ל בספרו תירץ סברת הרמב"ם ז"ל בשם הרב החסיד מה"רר יוסף שגיש ז"ל בענין אחר דלא הצריך הרמב"ם ז"ל שיאמר קברתיו אלא כשאינו יהודי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישי דילמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא עובד כוכבים וישראל מעמנו וכו' וההיא דקולר של בני אדם וכו' שנמצא העובד כוכבי' בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם העובד כוכבים בעת ההריגה מודה הר"מ במז"ל שאין צריך שיאמר קברתיו ובזה יתורץ תשובתו עם מה שכתב בחבורו. הילכך גם לדעת אלו הרבנים ז"ל בנדון דידן נמי שאינו אומר העובד כוכבים שנמצא בעת הריגתו ולא בא להעיד על הריגתו אלא על השלכתו בגזיר"ה בכפר זפי"תה הא ודאי דאין צריך שיאמר קברתיו אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל: מיהו הרב המגיד ז"ל שהיה בקי בדעת הרמב"ם ז"ל יותר מן הכל חלק בענין אחר בסוף הלכות גירושין גבי יצא עובד כוכבים וישראל מעמנו וכו' וז"ל אבל בכאן הצריך שיאמר קברתיו לפי שאין העובד כוכבים מזכיר שם היהודי שאומר שמת אלא שאומר איש יהודי שיצא עמי ואנו יודעין שהוא פלוני וכן בעשרה אנשים כיוצא בזה העובד כוכבים אינו מכירין ואינו יודע שמותיהן ולפיכך צריך שיאמר קברתים והטעם בזה שאחר שבלא הזכרת השם די מה שאין כן בשאר מקומות הצריכו שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה ואפילו ת"ל שיש להשיב מכל מקים ודאי כך היא כונתו של רבינו כמו שכתבתי ע"כ: מעתה יש לבעל הדין לחלוק ולומר דבנדון דידן דלא הזכיר השם צריך לומר וקברתיו לדעת הרמב"ם ז"ל ויכילנא לשנויי דהרב המגיד ז"ל אינו חולק אמאי דחולק הרב החסיד כמה"רר יוסף סאגיש ז"ל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמהר"י סאגיש ז"ל בעי לחלק אף על גב דלא הזכיר השם כדי לתרץ תשובתו עם מה שכתב בחיבורו ולא שני ליה בין מכירו לשאינו מכירו אלא הכל תלוי בהזכרת השם ובאותה תשובה שכתב הרמב"ם ז"ל לא הזכירה השם והרב המגיד ז"ל בעי לחלק דאפי' תימא דבהנהו עובדי דחיואי וחסא ופרשא זריזא נמצא העובד כוכבים בעת מיתתו או בעת טביעתו מ"מ קא מחלק בין כשמזכיר השם כהנהו עובדי להיכא דלא הזכיר השם נמצא דלא פליגי כלל וכן נראה דעת מהר"י קארו ז"ל שהביא שני התירוצים בספרו ולא כתב דפליגי הילכך הדרי' למאי דכתיבנא לעיל דבנדון דידן דלא נמצא שם העובד כוכבים בעת ההריגה מודה הרמב"ם ז"ל שאין צריך לומר קברתיו ואפילו שלא הזכיר שמו ואפילו לדעת הרב המגיד ז"ל. מיהו לא צריכינן להכי דבנדון דידן נמי איכא הזכרת שם דהא קאמר היהודי שהוא משרת עאמל דמאיט וכו' דדוקא בהנהו עובדי דאבא יודן ואנטוכיא בעינן דלימא קברתיו משום דאין העובד כוכבים אמר שום דבר דמוכחא שהיה מכיר אותם דאי משום דאמר איש שיצא עמי וכו' לא מוכחא דהיה מכיר אותו דכמה הולכין בדרך אחד ואינן מכירין זה את זה ולא מספרין זה עם זה ובאידך עובדא נמי שראה שהיו אסורין בקולר או נושאין גמלים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אינו מורה שהיה מכירן כלל אלא שראה אותן כך בדרך ולא הכירן כלל ודע שרש"י ז"ל פירש קולר חבורה: ע"כ: והלשון דייק כוותיה דקאמר קולר של בני אדם וניחא לדידיה דמ"ה בעי קברתים משום דאינו נותן בהם סימן כלל אלמא דלא יהיב דעתיה עילויהו כלל ולכך בעינן דלימא קברתיו דילמא אמר בדדמי אבל כשאומר שהיו אסורין בקולר או נושאין גמלים כיון דיהיב דעתיה עילויהו לראותן איך היו אסורין או נושאין ודאי דייק שפיר ולא קאמר באומדנא לכך לא בעינן שיאמר קברתיו מיהו הרמב"ם ז"ל לא פירש כן אלא אף על גב דקא יהיב ביה סימנין בעי דלימא קברתיו מיהו דוקא כגון הני סימנין דאינן מורין שום צד היכר כלל וכדכתיבנא אבל בנדון דידן דהוסיף ואמ' היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט הוה ליה כמזכירו בשמו דזיל בתר טעמא דהא הרב המגיד ז"ל קאמר דהיינו טעמא דצריך שיאמר קברתיו בהני עובדי דאבא יודן ואנטוכיא משום דמאחר שבלא הזכרת השם די מה שאין כן בשאר מקומות הצריכו שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה וכדכתי' לעיל הילכך הכא נמי בנדון דידן אילו לא היה אומר עובד כוכבים אלא היהודי שהביא המעות מדמיאט שהרגו אותו הערביים וכו' ולא היה מזכיר שהוא משרת עאמל דמיאט הא ודאי שהיינו מצריכים שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה דומיא דהנהו עובדי דהתם לדעת הרמב"ם ז"ל אבל כיון שהוסיף עוד לומר שהיה משרת עאמל דמיאט עדיפא מהני עובדי והויא ליה כמזכיר שמו והר"ן ז"ל בתשובותיו חילק לדעת הרמב"ם ז"ל בין מכירו לשאינו מכירו וכתב דטעמא דמילתא שיותר אדם קרוב ובקי במי שמכירו הילכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אף על פי דלא אמר קברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר וקברתיו: ע"כ: ובנדון דידן נמי כיון שאמר שהיה משרת עאמל דמיאט אלמא שהיה מכירו דאין לך לומר דדילמא שמע כן מהמחפשים אחריו דאם כן אף אני אומ' רדילמא לא ראה הרוג כלל ולפי ששמע שהיו מחפשים אחריו בדא מלבו שראה הרוג ומעתה בטלת עדות מסיח לפי תומו דאין לך אדם שנעלם שלא ירדפו קרוביו לחפש אחריו אלא ודאי דאין לחוש לזה כלל וכן כתב מהר"מ ז"ל ומהר"י קולון ז"ל וכדכתבינן לעיל אלא אמרינן דאיהו מנפשיה ידע שהיה משרת עאמל דמיאט והרי כאן הזכרת השם ומכירו ושורת הדין אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דבהזכרת השם בלחוד או מכירו בלא הזכרת השם סגי ונדון דידן זכרון אחד עולה לתרוייהו וק"ל להבין:

ואם תשאל והרי לעאמל דמיאט איכ' כמה משרתים והיכי סגי בהכי לדונו כהזכרת השם ומכירו לענין דלא נבעי קברתיו תשובתך מה זו שאלה אטו אם לא קאמר אלא ראובן מת בלחוד מי לא סגי בהכי והרי בהדיא כתב הרב המגיד ז"ל דסגי בהכי דהא בהנהו עובדי ליכא אלא הזכרת שם בלבד כדקאמר שכיב חיואי שכיב חסא וכיון דבהזכרת השם בלחוד סגי אף על גב דאיכ' כמה ראובן בעולם כ"ש במאי דקאמר משרת עאמל דמיאט. ומרנא ורבנ' הרדבא"ז ז"ל תפס עיקר חילוקו של הרב המגיד ז"ל וכתב ז"ל דעל חילוק זה סומך למעשה ופירש הטעם דמחלקי' בין היכ' דמזכיר שמו להיכא דאינו מזכיר דבשמזכיר שמו לא אמר בדדמי דאי אתי למחר לא מצי לאשתמוטי אבל אם אין מזכיר שמו ומכירו אמר בדדמי דאי אתי למחר מצי לאשתמוטי ולמימר אחרינ' הוא ע"כ והרי לפי זה נמי הדין ברור לפנינו דהא ודאי טפי מצי לאשתמוטי כשמזכיר את שמו ואומר ראובן מת דטובא ראובן איכא בעלמ' אבל בנדון דידן פריט טפי דקאמר משרת עאמל דמיאט ואי אתי למחר לא מצי לאשתמוטי כלל דהרי לא חסר אדם מהמשרתים של עאמל דמיאט. נמצינו למדין דאיתת' דא שריא אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל ואפילו למאי דפרישו בדעתו הרב המגיד והר"ן ז"ל וכתב מרנא ורבנא הרדבא"ז ז"ל בתשובה הלכה למעשה דאפילו לדעת האומרים שצריך לומר קברתיו מודים בזה שכיון שאמר שהולך למקום פלוני ויוצא ממקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני ודאי שהיה מכירו ובמכירו סגי. ונדון דידן נמי מה שמזכיר שהיה משרת עאמל דמיאט הוא במקום אחותו דהתם ומכל מקום הדין ברור לפנינו וכדכתי'. ועדיין יש לבעל הדין לחלוק דמשום חומר אשת איש ראוי לחוש לדברי הריטב"א ז"ל שהרי כתב בחידושיו דלדעת הרמב"ם ז"ל יש לחלק ולומר דכל היכא דעובד כוכבים ומזלות מכריו ואמר מאן איכ' בי פלוני שכיב פלוני בהא סגי כדאמרינן בהני עובדי דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב ודאי לא הוה אמר אבל בעובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו חיישינן דילמ' אמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו וכתב ז"ל דטעמ' דמסתבר' הוא מעתה בנדון דידן דליכא הכרזה בעינן קברתיו וראוי לחוש לדבריו דלאו קטיל קני באגמ' הוה: ונראה דאפילו לפי שיטה זו בנדון דידן לא בעינן קברתיו דכיון דאמ' העובד כוכבי' ומזלו' מל"ת היהודי שהוא משרת וכו' שהרגו אותו הערביים הוא מושלך בגזירה בכפר זפיתה שלא בא להודיענו הריגתו אלא מקום שהוא מושלך שמה והיינו לומר שילכו שמה בכפר זפיתה ושמה ימצאוהו ולא מעייל נפשיה בהכין אי לאו דקים ליה דשכיב ועדיפא הך טפי מהכרזה וכיוצא בזה כתב מהר"מ ז"ל דהך סהדות' אלים טפי משאר מסיח דמירתת שמא ימצא מוכחש אסיאמרו לו אחרי שאתה יודע מקומו הראהו לנו וכו' תדע דאיכ' למידק בעיקר תירוצו של הריטב"א ז"ל דאיהו להרמב"ם ז"ל בעי לתרוצי ואין מזה רמז בדברי הרמב"ם ז"ל דבשלמא חלוקו של הרב המגיד ז"ל מבורר בלשון הרב ז"ל דבכל דוכתא מזכיר השם ואילו גבי יצא עובד כוכבים ומזלות וישראל וכו' לא הזכיר השם אבל למאי דתריץ הריטב"א ז"ל קשיא דהוה ליה להרמב"ם ז"ל להביא דין ההכרזה דכל דמכריז לא בעינן וקברתיו ואדרבה קא חזינן דהשמיט זה דבגמ' אמרינן ההוא דהוה קאמר ואזיל ווי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא וכו' והרב ז"ל כתב בפ' י"ג מה' גירושין וז"ל כיצד היה העובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו ואומ' אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' הא קמן דהשמיט בלשונו הא דקאמ' בגמ' ההוא דהוה קאמר ואזיל דהיינו ההכרזה משמע דלדידיה ההכרזה לא מעלה ולא מורדת. אלא ודאי נראה דאפי' לדעת הריטב"א ז"ל לאו דוק' ההכרזה דה"ה כיוצא בו ודוק' בכגון עובדי דאבא יודן ואנטוכיא הוא דבעינן קברתיו אבל כל שמוסיף דברים כגון זה שאומר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' אי לאו דקים ליה לא הוה אמר הכי וכ"ש בנדון דידן וכדכתיבנ'. ועוד יש לי לומר דמתוך לשונו של העובד כוכבים ומזלות הזה משמע שטלטלו אותו ממקום למקום מדקאמר היהודי שהוא משרת וכו' שהרגו אותו הערביי' הוא מושלך בגזירה בכפר זפיתה. ואם באותו מקום עצמו שהיה מושלך שמה הרגוהו הערביים לא הוה ליה למימר אלא היהודי שהוא משרת וכו' הרגו אותו הערביי' בגזירה בכפר ופיתה ומסתמא שמה מושלך עדיין אי נמי לא הוה ליה למימר אלא היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט שהביא עמו המעו' הוא מושלך הרוג בגזירה ואי בעי לאודועי מי הרגו פן יחשדוהו שהוא הרגו יאמר שוב שהערבייםהרגוהו ועוד שמלשונו משמע שלא בא להודיענו מי הרגו אלא להראות לנו מקומו אבל מה שהרגוהו הערביים משמע ליה שהוא ידוע לכל שהרי אומר בדרך פשיטות שהרגוהו הערביים אלא ודאי מדקאמר שהרגו אותו הוא מושלך בגזירה משמע דה"ק שהערביים הרגוהו במקום אחר וטלטלוהו והשליכוהו לגזירה בכפר זפיתה וכן המנהג שמחמת מוראה של מלכות כל אחד משליכו חוץ מתחומו ואנשי כפר זפיתה לא הספיקו מלהשליכו חוץ מתחומן עד שראהו זה המעיד. ואין לומר שגם זה אומר כן באומדנא על פי המנהג דהא מזכיר מי היו ההורגין אלמא דידע בהריגה ובטלטול. מעתה כל כה"ג הוה ליה כאילו קאמר קברתיו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שהתעסקו בו אחרים בהא סגי וכו':

וגדולה מזו כתב הרב המובהק מופת הדור מריה דגמרא כמהר"ר יוסף בן לב נר"ו לא ידעך בתשובותיו דהיכא דהויא עד מפי עד והעד הראשון עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו דלא בעינן קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דתלינן להקל דדילמא העד הראשון שנה אותו ממקום למקום או שנו אותו אחרים לפניו: ע"כ: וכ"ש בנדון דידן דיש להוכיח כן מתוך דבריו וכדכתיבנא ובא וראה כמה רב גובריה דמאן דחריפא סכיניה ובקי בחדרי הגמר' דהנה מה שדן האי גברא רבא הלכה למעשה לגבי דינא מצאתי בחידושי הראשונים ז"ל שתרצו בהכין דעת הרמב"ם ז"ל שכתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו וז"ל ויש מבינים בלשון הרמב"ם ז"ל דעובדי דבי חיואי ובי חסא ופרשא זריזא שהעובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו וישראל העיד על פי דבריו ונשאת ע"פ עדות הישראל ועובדי דאבא יודן ואנטוכיא בנשאת על פי העובד כוכבים ואיני יודע מאי פסקא ועיקר הדברים בכלם שא"צל קברתיו כלל כמסיח לפי תומו. ע"כ: ואם הרב המאירי ז"ל לא ידע מאי פסקא כדי לדחויי דעת הרמב"ם ז"ל מקום הניח לבאים אחריו ופסקינהו מהר"י ולב נרו' בסכינא חריפא בטוב טעם ודעת ומכל מקום אף על גב דלענין דינא יש לדון כן מכל מקום לתרץ לשון הרמב"ם ז"ל בזה צריכא רבה ונראה אותם המבינים כך בלשון הרמב"ם ז"ל קא מפרשי דה"ק הרב ז"ל כיצד היה העובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו ואומר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' וכיוצא בדברם האלו שהן מראין שאין כוונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מעובד כוכבים ומזלות המסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו ע"כ פירוש הא דקאמר מעיקרא הרי זה נאמן אינו להשיאה על פיו לכתחילה דהא מחסר וקברתיו אלא נאמנותו הוא דאי שמע ממנו ישראל תנשא על פיו ודו"ק דלגבי העובד כוכבים לא קאמר אלא נאמן וגבי ישראל ששמע ממנו קאמר ותנשא על פיו. ומכל מקום דוחק לפרש כן בלשון הרב ז"ל ולכן נדי הרב המגיד ז"ל מלתרץ כן דמשמע ליה דלעיל נמי מיירי הרב ז"ל בעובד כוכבים ומזלות המעיד ואפ"ה תנשא על פיו ולכך חילק בגונא אחריתי דאפילו בעובד כוכבים ומזלות המעיד יש חלוק בין מזכיר שמו לאינו מזכיר ומיהו אע"ג דלתרוצי דברי הרמב"ם ז"ל מדידיה אדידיה לא משמע ליה להר' המגיד ז"ל לענין דינא אפשר דמודה דהיכא דהויא עד מפי עד והעד הראשון עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו דלא בעינן קברתיו ובר מן דין ומן דין בנדון דידן איכא קברתיו ואיכא נמי הזכרת שם ומכירו כדכתיבנא לעיל הילכך לא צריכא תו מידי וזה מספיק לצאת ידי חובת המורה הגדול הרמב"ם ז"ל עם כל מה שפירשו עליו גדולי עולם ומעתה יש לי לדון להלכה ולמעשה דאיתתא דא שריא בלי פקפוק כלל והארכתי בקצת דברי' פשוטים לפי שראיתי חולק ויתמך על משענת חומרא בדבר ערוה ואני נעזרתי בדברי רבותינו ז"ל קמאי ובתראי אשר הזהירונו שלא לעגן עגונות בהזיות ודמיונות והדין ברור ואמת לכל מודה על האמת והולך בעקבות הראשונים והאל ידינני לכף זכות כאשר הפכתי לזכות ויצילנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה ויראנו נפלאות מתורתו וימהרי חישה ביאת הגואל: בצלאל אשכנזי.

תוכן העניינים

שות רבינו בצלאל אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה