אור ברסלב

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

הקדמה

ישמחו השמים ותגל הארץ, תבל ומלואה ישישו בה' הנקדש והנערץ, יתנו בגאונו אשר אהבתו לצאצאי שלשת האבות לעולם נצבת, זרם מים לא תכבה להבת שלהבת. ובחמלתו הוציאם ממצוקותיהם הכניע אויביהם ובקע מים לפניהם. ועל כל כבוד הגדיל לעשות עמהם כי אמר אך עמי המה שעשועי ראשית תבואתי, כולם מתאימות עם תורתי יונתי תמתי. אעניד אותם עטרת תפארת גנזי מכמני כלי אומנתי, חמדה גנוזה אשר טרם מפעלי מאז חתומה באוצרותי. להקים בריתי ותנאי עם עולמי אשר ברצוני בראתי, בעבור עם זו יצרתי יספרו תהלתי, ולמען כל צדיקי הדורות עת מלאכי מרום במאזנים יעלו יחד במספרם יפקדו וימנו העם פלאות, אתה מרבבות קודש אלפי שנאן ד' צבאות:

והאום נצורה, כי שמעו שתים מפי הגבורה, שם פחדו פחד מפני הדר גאון ה' חרדו, זעו לבבם פלצות בעתתם ורעדו. ולעבדו נאמן בית זבולו ענו, היום הזה ראינו, כי בגלל אשר ה' הצית להבת יראתו בנו, קדחה אש מאזר זיקות אהבה יחד בלבבנו, אמרת נעשה ונשמע להטה בערה בהגיגנו, וכאיש אחד אליו נלוינו נצמדנו, לזאת אשו הדגולה לא אכלתנו. אך כי ינסו הצללים ויפוח היום, הנורא והאיום. מה נעשה לבנינו, שישנם פה, עם נולד אחרינו. אם יוסיף עוד להרעים בקול נפלאות אמרתו, אוי מי יחיה ממכות צרבת גחלתו ואם אנינה עזה כמות אהבתינו, ולדברו כלתה נפשנו, היה דור תטיף לבית יצחק. וכי רצם אור פני מלך חיים, הנה בא דברו מהשמים. מה טובו אשר נאמו, ארשת שפתם מה נעמו. יהי לנצח כשטף מים רבים שפע משה בחירי, לשלח מעינים כנחלים, לחכמי ישורון שוכני חצרי. (כמ"ש בשם האריז"ל עה"פ לא כהתה עינו וגו' כי גם לאחר מותו עינו פקוחה על בתי מדרשות להשפיע לחכמי ישראל משפע טובו):

ובכן מימי אב לחכמים ולנביאים, הקים על עם קדשו ללמד ולהורות, אלים ותרשישים חכמים וידועים, ארבעים דורות. נביאים ואנכה"ג תנאים ואמוראים, כאדני כסף ארבעים. קמו גם נצבו למשכנות ישראל, צדקתם כהררי אל. הם פסגו ארמנות תושיה, להם תהלה דומיה. הנם צבא המרום באדמה, מהם פנה מהם יתד מהם קשת מלחמה. ביום קרב במתיבתא דרקיע, לכל ריב וכל נגע, ה' הביע, מאן נוכח מי ידין דיני, בלעדי בר נחמני. ואחריהם כנשיא נס הרים ראינו, אבני נזר מתנוססים בעמנו. רבנן סבוראי והגאונים, חכמי צרפת ספרד ואשכנז היקרים מפנינים. כמראה הלפידים וברקים, דור אחר דור הלכו מלאים זיו ונוגה מפיקים. כבוד ה' חופף עליהם והוא פארם, כאלו מסיני באו מהר חורב הודם והדרם. הם הכינו לנו, מסנות לבית אלקינו, כל דברי תורתו אספו אספה, אמרת ד' צרופה, וסגרו על מסגר הראשי פרקים, עדי יבואו חכמים מבינים לדלות עצה ממימיהם העמוקים:

יבינו החכמים ויתבוננו הליכת מלכנו בקודש עמנו, שגם בצהרים אלף הששי שאנחנו בו, זרחו בקרב ישראל המאורות הגדולים, המאירים לדור דורים. אלה מצפון דמטמרן גליין להו, פתחו לנו עינים לחזות בנועם ה' כל יקר הצפון למעלה במקדשי אל ולשכותיהם פנימה. ואנה מים שני התלמודים כללו יפים. על נהרות ציון המצוינים בהלכה יסדו היכלי קודש, ועל נחת שולחנם ולא דשן ערכו מנורת זהב. ע"פ ה' היה לפה לפרש ולדרוש דברי חכמינו ז"ל אשר אין קצה לאוצרותיהם. והם למדו לבני יהודה מעשה רוקח, אשר ממנעמיהם ירקחו כמוהם להמתיק לחיך למודי ה' ארשת שפתי הקדמונים מאורי עינינו:

וגם בשני מאות שנה שקדמונו, לא השבית מטהרנו, כימי קדם משך חוט של חסד על יודענו. גם בקרב שנים האלה אלקים ראינו עולים, נצא נא לספור הכוכבים דרכו ביעקב, נדרשה מעל ספרי אנשי השם אשר נטע ה' בתוכנו. הלא מבארם ישקו העדרים מעת צאת אלה השואבים מי התורה ממקור הקדושה, ודלה דלו לנו מנחל עדנים אשר נחלו להם הראשונים בחבוריהם היקרים מכתם אופיר, תצא תורה בקשוטי כלה, כל אבן יקרה, לבושה הוד והדר מטוה שש ורקמה, הציצו ופרחו עשו ציצין ופרחים לתורה, בספריהם הנפלאים מוצאי בקר וערב ירננו באהלי יעקב:

המאתים שנה האלו עטרו לנו עטרה כחמה ברה, מגזע פני יהושע הראשון בעל ספר מגיני שלמה יצא חוטר תפארה, ה"ה אא"ז גאון הגאונים רב רבנן שר התורה אספקלריא המאירה, צדיק יסוד עולם רשכבה"ג מרנא ורבנא:

רבינו משולם איגרא זצללה"ה, אשר מרחם משחר טל ילדותו ארץ רעשה מחכמתו וחריפותו. כד הוה רביא קדושי עליון הנהיגו בו יקר, וקרין ליה רישא דפטישא דמתבר טינרין, וקרין עלוהי בטרם אצרך בבטן ידעתיך. הדר גאון עוזו הופיע כעצם השמים לטוהר. כל דבר הקשה מיישר בפלפולו. כלם ענו ואמרו אשר ראש הנביאים חלק לו זאת מנה אחת אפים (עיין נדרים דף ל"ח):

עיר בוטשאטש בארץ גאליציען הרה, עיר ואם בישראל בראד גדלה שעשועיה. כבן שבע עשרה שנה היה כאשר נתנו על שכמו משרת הרבנות קרייז סטאניסלאב, והוא אוה למושב לו עיר טיסמניץ, שבעת ההיא היו שם בין אציליה כמה גאוני עולם מחזיקי ישיבה. (מצויין שבהם היה ר' הערציל קיינטשיקער זצ"ל שבספר השו"ת הנוכחי בחלק אה"ע תמצאו מכתב רבינו אליו). וכאשר יצא לו שם בארצות, התעוררו עם בינות קהל פרעשבורג המעטירה, מוקירי רבנן אוהבי תורה, ונשאוהו עליהם בשמחה ושירה, כי זכו לשום נזר אלקים על ראשם. ונהרו אליו מכל פנות ועברים, צאן קדשים עדרים עדרים. אל נהרי נחלי דבש וחלב נוזלים מלשונו ורב גאונו. ימצו ישתו ממעין הנובע מקודש הקדשים. וירבו ויעצמו מאד תלמידיו היקרים אשר באו לחסות תחת כנפי צדקתו ותורתו. מישיבתו יצאו איתני עולם. המעט הידוע לי המה, הגאון החסיד הרב ר' מרדכי בנעט זצ"ל, והגאון הקדוש הרב ר' נפתלי מראפטשיץ. למדו אצלו עוד בהיותו בבראד. והגאון בעל חות דעת, הוא היה בטיסמניץ והוא היה אצלו ממושכי בשבט סופר להשיב לשואלי דבר ה' (עיין שאלות ותשובות חלק אבן העזר סימן כ"ה) ועוד גאונים הרבה כיוצא בהם. מספר הימים אשר חי בק"ק פרעשבורג היו כתשע שנים. ויגוע ויאסף אל עמיו יום ב' דחוה"מ סוכות תקס"ב. ובכל מקום אשר הגיעה השמועה אבל ומספד גדול ליהודים, אנו ואבלו שערי ציון המצוינים בהלכה. חיל וחומת ישיבתו אומללה. ארזי לבנון עליו עולפו. תלמידיו אשר שתו לרויה ממעיני חכמתו, יזוקו דמעה כמטר כי נפלה עטרת ראשם, אבד חסיד אשר חסו תחת כנפי קדושתו. נתעו כשה אובד כי חלץ מהם רועם רועה אבן ישראל ראש גולת אריאל, אשר נפשו ונשמתו רוחו וגויתו היו כספר הכתוב בו כל התורה כולה, וספרי הראשונים והאחרונים איש על דגלו היו חונים. (כי לא מלבי). חזו מאן גברא רבא קמסהיד, הגאון הקדוש חת"ם סופר במספד תמרורים אשר קנן עליו (נדפס בסוף הספר). ואשר נודע בשערים שהגאון בעל חו"ד קרא את כבוד רבינו בשם רבינו תם בעל התוספות. שמעו אזני מפיו הקדוש בילדותי בהיותי בעיר קוראב הסמוכה ללובלין, כד אתא להתם, והתאספו אליו גדולי התורה מסביב, וידעו בו שהיה מכיר מנעוריו חילו באורייתא וטכסיסי חכמתו, ודייק וגמר שמעתא מפומיה, שאלוהו על מעשה תקפו וגבורתו באביב חלדו, השיב האם תבקשו לדעת מעשיו של רבינו תם - אך אודיעכם מקצת שבחו, בהיותו כבן תשע שנים הללוהו בשערים כי יודע להגיד בעל פה כל ספרי הגאון בעל פ"י, בהיותו כבן י"ב שנים השיב לשואליו מה חידש כל אחד מבעלי התוס' כמו הר"י והר"ת וכו' בכל הש"ס, והיה סופר ומונה חדוש כל אחד מהם בכל מסכתא ומסכתא איש על דגלו. כשהיה לאיש אי ח"ו אשתכחת תורה מישראל הוה מהדר לה בפלפולו:

כן הלך מחיל אל חיל, עד עברו עליו כמו חמשים שנה, אז נלקח למתיבתא דרקיע. אך עין חכמתו לא כהתה עוד שפיות למודי ה' גם באיזה חבורים מתלמידיו הרבנן דפקיע שמייהו, חיים וקיימים המלילות אשר שטו ולקטו ממגד תבואתו, מלתא דעבידא לטעמא להשביע רעבים, ואם לא זכרו שמו עליהם, אלקים הבין דרכו, החכמה מאין תמצא, והיתה אזכרה לפניו ועונג לנשמתו בעדן גן ה'. ואין לישא עליהם אשמה, כמו שהמליץ ר' יעקב בר אידי על ר"א (יבמות צ"ו ע"ב. וירושלמי שקלים. ועיין בתוספתא ב"ק הובא בש"ך ח"מ סימן רצ"ב). ועוד אנכי אמטי להו אפריון. שבכמה מקומות שהיה כי"ק של רבינו דחיקא לי היה נר לרגלי מה שנמצא מהם בספריהם:

ולמזכרת עולם השאיר ברכה ספרים כתובים בכי"ק תלי תילין של הלכות אשר תידוש יקביו יפרוצו על כל הש"ס, ופשו פרשיו לעמוד לימין משה רבן של ישראל הרמב"ם ז"ל. ומפתחותיו (שנעשו בכי"ק ובכ"י בנו יחידו ותלמידו קנקן חדש שאמר עניו אביו הגאון ז"ל שהוא מלא ישן כהמיוחד בהגאונים שבדורו, שהיה חתן הגאון מו"ה בערוש הרב מהנובר), הראה עוצם חשקו שעלה במחשבה לפניו להוציא חבור על הרמב"ם לאור עולם, ולא אסתייעא מלתא בחיי מרו. וגם בנו הנ"ל, בדמי ימיו כבר עשרים אחר השלימו שנת אבל אביו נאסף אל אבותיו בלי זש"ק ר"ל. וכל חדושי רבינו היו ספונים ביד זקנתי הרבנית הצדקת מרת רבקה אסתר וביד ברתא דרבינו ה"ה אמי הצדקת (שנשארה סנסן היחידה למרן ז"ל), עטרת הנשים אשר עלתה על כל בנות חיל מרת שרה חוואניש נבג"מ אשר נתגדלתי על ברכם. ונתונים נתונים היו לי מכבודם כל כ"ק. ומידם הייתי סוכן נאמן על האוצר נחמד הזה. וגם ה' היה שומרי וצלי כי לא נפקד מהם מאומה. עד אשר אחד ששקל למטרפסיה בהפרדי מביתי בא כאריה ואין מציל וישב ממני שבי הארגז עם כל הכ"ק (גם היה בו חבור יקר כמעט על כל הש"ס וחאג"ד מאת זקנו ואומנו של מרן ה"ה הגאון הקדוש מו"ה פישל הרב מקאלימייא, אשר נודע לי מאמר רבינו שכאשר יהיה ה' עמדו ילוה גם אלה לדפוס עם חבוריו), ובכן הייתי עשוק ורצוץ מהם שנים כבירים, עד אשר במועצות וכסף פדיונם הושבו לי בחסרון הרבה מהם, וביחוד חבור זקנו הגאון מהר"פ הנ"ל. והייתי אך שמח בחלקי שהושב לי המטמון גוף הכי"ק. כי מתייאש הייתי שאשיבם לבצרון, כי דמיתי שכביר מצאה ידו עת וזמן להעתיק כלמו, עד אשר ראיתי ממה שנדפס שכלה עשו מאשר חטפו קמא קמא דמטי לידם בעת שהחזיר ליהכ"ק. ולזאת נדדו הלכו אביב חלדי אשר אפסו ידי לרפא את מזבח ה' ההרוס, ובהסירי את מכסה הארגז וראיתי החסרון שלא יוכל להמנות, והעלים כולם היו כנוקף זית, בלולים פזורים נזורים. אז אמרתי אוי לי כי נדמיתי, איה ימי חרפי, מבחר שנותי איה המה, איפוא הטיח אשר אשוב אטיחם, ואיך אנחם. הן בשמים ממעל לא ימל קצירו, מדוע עלי ארץ לא ישאו ענפיו פריו אם אמנם להוציא לאור שמש תורתו נפשי תערוג, האם ככחי אז כחי עתה, הנה באתי בכלח ימי טפחות קלו מני ארג. וכאשר שנות מספר יאתיו, ואורח לא אשוב אתהלך, אנה אשא חרפתי אם פקוד יפקדני אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ושאול ישאל ממני אנה עזבת פקדוני. שעשועי פרי כחי ואוני, הישא פני וירצני. ואנכי הדל באלפי ישראל, ואדע שפלותי שחותי ומעוט ערכי שאיני ראוי למלאכת הקודש הזאת, אשר הרואה כתב ידו חידושי תוה"ק הכתובים באצבע איש האלקים הזה אשר מילדותו קדוש היה לאלקיו ולא נהנה מהעוה"ז מאומה, לילה כיום נדד שינה, חוץ משבח ויו"ט פת לא בא אל פיו. בלעדי יינה של תורה יין ושכר לא שתה. שונא ומואס בבצע כאשר ימאס איש בבזויי הברואים. קול כנור ונבל לא שמעה אזנו מעודו. ומה גם המתבונן על הקדושה השפוכה על כתבי קדשו מקצה. כי בשתים יעופף, כברקים ירוצצו הגיוני חדושיו, וגם עטו דאה כנשר על הספר, עוד יראתו קדמה את חכמתו כי תמיד שוה ה' לנגדו. ומלבד ציוניו בראש כל עמוד, גם מבין שורותיו יצהירו זכר שמו ית', אשר הוציא במספר צבאם לפי כוונתו הקדושה בסוד ה' ליראיו. ובהאלפים בויגן כיה"ק לא נמצא שהיה מוחק שום אות מאותיותיו שהמליטה עטו העומד למחוק, אך סגר אותם בחצי עיגול. האם כל רואה לא יעמוד משתאה ויבין שכד אשתדל באורייתא שכינתא פרסה עלוהי גדפהא. ועוד מי שירד לעומקו יענה ויאמר מה נורא ההוד והתפארת במקדשי חדושיו, בראותו כי ה' העיר לו אוזן להסכית לשמוע קול צללו נעו שפתי חכז"ל, לכוין עומק מחשבות הויות דאביי ורבא כי גאה גאו, כאלו פה אל פה דיבר בם במראה ולא בחידות, ואיך בקרב שפל כמוני לא יחיל לבי להשית ידי לעטי להעתיק ולהריק מכלי הקודש מעשה ידו הקדושה המורק ושוטף במי הקדושה והטהרה, והאם עולל גומד קומתו אשר יטבע גם במי אפסים, יצלול בים רחב ידים, וימדוד בשעלו מים:

אכן השיבותי אל לבי אם לא עתה מתי אכלם נדרי. פן תשתפכנה אבני קודש. יסוערו מגרנו פרתי שושניו. ואמרתי אם מטה רגלי. זכות אבותי דנפישי טובא. וזכותא דרבים וכן שלמים שהציקו לי בדבריהם כל הימים ויתאוו תאוה. מי ישקוני מבאר מים חיים. ויקוו לאור ואין. באלהא דשמיא סמיכנא דהוא קשוט ואורייתיה קשוט. דכך אורחוהי דקוב"ה לזכאין דעבדין רעותיה. בעו דאדכרון לעילא ותתא. ולא יתנשי דכרנהון לדרי דרין לטב (זה"ק פ' נח). ובבכי אבוא. ישמע בכי תחנוני אמי הקדושה. אשר שפכה כמים לבה נוכח ה'. שתורתו של אבי' הקדוש תגלה ותראה בתפארת עוזה. ובזה אקיים מצות כיבוד כמ"ש מכבדו וט'. ועתה תגל ותשמח יולדתי בגן עדן:

והנני נותן לפניכם ספרו ככתוב בכי"ק כלול בהדרו. כהגה אשר יצא מפיו הק'. כלשונו ומחשבות חכמתו, אשר מלפני אל אלוקי הרוחות. המה שלוחות. ובעזה"י את אשר חכמי דורו לא עצרו כח לעמוד על סוף דעתו. מעומקו ודקותו (זה כחמש שנים היה איש תמים בניקלשבערג. ואשתעי לי' זקן אחד שפעם אחת תמהו כל העיר על הגאון הק' מהר"ם בנעט שביום אחד לא חודש ולא שבת עשה משתה לקרואיו ואמר להם היום עמדתי על דעת רבינו הק' משולם זצ"ל. במיני דאורייתא ששמעתי מפיו זה ארבעים שנין). כי לפניו היו פתוחים שערי תורה. בסקירה אחת סקורה. ולפני מלך ה' צבאות עמד במורא. וכי היה דבר המלך אליו נחוצה. ע"כ מלאכתו נמהרה ונמרצה. ועתה כי דבריו הק' חרותים על לוח אם יבוא חכם וישנה וישלש יעמיק ויחטט עד שיד שכלו מגעת. יהיה פתוח לפניו אוצרותיו. המנאים אור יקרות להאיר דברי חכז"ל. ויזל מדליו נחלי דעת ותבונה. ועלי דרך יהפוך משורש כל הקושיות כהרים גבנונים שהתרוממו על ההלכה. ואומר בדרך מליצה שלא נראה קשת בימיו:

והנה כל מעיין אם יכלכל וימנה כל מלותיו יכיר וידע כי ת"ל עשיתי מלאכת ה' באמונה וחלילה לא גרעתי ולא הוספתי מכל הכתוב בכי"ק. ולא שניתי את טעמו. ואם לפעמים אחבירה מלים אחדים ללולאות וקרסים לחבר הענין. כדי להושיב אבני קדשו על מלאת אותם רתקתי בציון כזה [.]. ובהמפתחות ובהמראה מקומות לא אתהדר לפני גדולים אשר לפניהם שערי התורה פתוחים. כ"א להקל על התלמידים. עיני היו שוטטות ביגיעה רבה. בכל פינות הש"ס והפוסקים חתרתי. וכמטמונים חפשתי. עד שמצאתי אי זה מקום בינה. אשר רבינו עיין עליהם בעינו הבדולח. ומרחוק נראה אליו. ואלה יהיו בעזה"י לצעירי צאן קדשים לעינים. ולכל אשר ידי עשתה. ספחתי אלי מופלגי תורה. ושקלתי במאזנים וה' היה בעזרי:

אך זאת הרשיאי לי. א) באיזה ענינים מדיני או"ה וד"מ. שבאו ושאלו מאתו דבר ה' בעת אשר כתב חידושיו ויכתוב אותם על הספר "מעשה וכו''' ואח"ז חזר לכתיבת חידושיו. אותם העתקתי לפעמים בהספר הנוכחי בדרך שואל ומשיב. ב) לקטתי מכי"ק אזהרותיו וכרוזי קרא בחיל בכל בתי מדרש קהל עדתו ואגפיה. בעניני מכירת חמץ. אשר העלה ברוחב פלפולו. ומהם לקטתי העיקרי דינים העולים להלכה. ועשיתי מהם הפנים ומסביב להם פלפולו הגדול. ג) שערי התערובות הכתובים בס' הנוכחי המה מחידושיו לפרק התערובות מדף ע"ב עד ע"ד. וגם פה לא שניתי מאומה ח"ו רק קריאת השם "שערי התערובות" בלבד גם חלקתים לשערים להקל על המעיין:

ואגלה אזן המעיין את אשר ההרגל למדני. ובעזה"י כמעט הראיתי לדעת קריצת אצבעותיו הקדושים. שעפ"י רוב דרכו בקודש. כאשר השי"ת שגבו ישע. ובלכת חידושיו ינשאו האופנים אופן תוך אופן ליישב כל הקושיות העמוסים על הסוגיא. ודעות כ"א מהפוסקים דרוש דרש. ולכ"א מהם עשה סמוכים. שאלו ואלו דא"ח (עיין רש"י כתובות דף נ"ז ע"א ד"ה הא קמ"ל) שוב הי' מהדר תלמודו. וכן ימצא המעיין בשולי ההלכה לקט קצירו בקיצור נמרץ. ודבור המתחיל כל נתח טוב, היא תיבת:

והנה כי באלה מאורות נתן להאיר להבין ולהשכיל את דבריו הראשונים ולבארם יותר. ע"כ אם יתקשה המעיין בריש חידושיו. יעבור בין בתרי חידושיו בד"ה:

והנה פן ירחב לו. ואבליגה בטרם אלך וגליתי עתרת שלום ואמת לגדולי דורנו ותלמידיהם. ה' יאריך ימיהם ובמו פי אתחנן. חנוני חנוני תמצא נא פועל ידי חן בעיניכם. חוסו על כבוד זקיני מאה"ג לא על כבודי אם חלילה בקודש הקדשים הוטל מום בשגגת ידי. הטיבו ברצונכם, בי תתלי בוקי סריקי. ואשלי רברבי הלא הוא קדוש וטהור זך ונקי ולא תשלחוני כי אם ברכתוני לאלוקי חסדי בזכות אבותי הקדושים. יוסיף לי שנות חיים כדי שאזכה להאיר עוד עיניכם באור פני חיבורו הגדול. אשר תחת ידי בכתובים על כל חלקי הרמב"ם. כי אין גואל בלעדי, ואז אשמח עמכם כשמחת בקציר, בהשיגי לכם דיש את בציר:

אנכי עפר ואפר תחת כפות רגליכם ותלמידיכם יודעי ספר, משולם בן ברתא דמרן רבינו זצ"ל:

ואפריון אמטי לבני חביבי המשכיל המרומם הגביר המופלא ומהולל מו"ה נפתלי נ"י. אשר ה' נתן בלבו לעלות בגרם המעלות. למען אוכל להדפיס את ספר הקדוש הזה נר תמיד להעלות, כי פזר נתן כסף תועפות, זכות רבינו זקנו הקדוש יגן עליו ועל בניו המסולאים יחיו. יהי נועם ה' עליהם דשנים ורעננים. ואני ליה עיני שתחזור תורה לאכסניא שלה וירים דגלה, ומלאה הארץ דעה את ה'. כחפץ עני כי יעטוף.

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה