שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה צה
השגות שהשיג הרב על החכם כ"ר ישראל אשכנזי.
מה שכתב רבינו ישעיה האחרון שכפיית הגויים אף על פי שהוא כדין הרי הוא פוסל את הגט זה מבואר ואין ספק בו, אבל מה שהוסיף עליו זה החכם ואמר ובפרט כיון שיש יכולת לקיים הגזום ואפי' בממון כל שכן בגוף וכל הפחדה ש שמפחידים אותו היא בכלל עשוי ואונס גמור מיקרי, דמשמע שהוא סובר שאפילו אם אנסוהו בית דין של ישראל בדבר שהדין נותן על ידי הפחדת גוים הרי זה כאלו אנסוהו הגוים עצמם, ליתא דהא בהדיא אמרו בירושלמי תני רבי חייא גוים שעשו כמעשה ישראל כשר באומר איני זן ואיני מפרנס וכן בפרק המגרש שאפי' כפוהו הגוים בעצמם ואמרו לו עשה מה שישראל אומר לך הגט כשר כל שכן כשיכפו אותו בית דין של ישראל עם הפחדת הגוים.
ומה שכתב שלא היה הדין כן, ליתא דהא אם גזרו עליו לפרנס או לגרש והוא לא רצה לעשות לא זה ולא זה כופים אותו לגרש מפני שהדין נותן בזה לגרש כדאיתא בפרק המגרש שאיני מפרנס ואף על פי ש שטוען אין בידו לפרנס הדין הוא שיגרש מאחר שיכול להיות פועל לפרנס שכן התנה לה בשטר כתובתה ואנא אפלח ואזון ואפרנס כדכתב הרב רבינו אליה כמו שכת' האשר"י.
ומה שכתב דבגט ובמתנה נאמר לו אנוס היתי, הני מילי כשהיה הגט בלא שום סבה אבל כשגזרו עליו בית דין לגרש מכח הדין אפילו אנסוהו בהדיא הרי זה גט כל שכן כשמסר מודעא עליו ואמר שבאונס הוא נותנו דודאי לא חיישינן ביה מאחר שהדבר צריך עשוי, ומההיא דהשולח דרב אשקליה גט בע"כ וכששמע שבט' הגט אצרכיה גיטא אחרינא ל"ק דבטול לחוד וטענת אונס לחוד, וההיא דערכין משמע אפילו מודעא אינו רוצ' לומר מודע' שהוא אנוס אלא שמחמ' אונסו הוא מבטל הגט דאם לא כן למה הצריכו לבטל המודעא הרי נתינת הגט אינו אלא בכפייה כדקתני וכן לגבי גיטין כופים וכולי, וכיון שנתינתו הוא באונס מה לנו אם מסר מודעא שהוא אנוס אלא עכ"ל שהמודעה על הבטול.
ומ"ש כשלא פרש בהדיא שיש לו רצון אינו רצון, דמשמע דס"ל דאם אמר לו אתה מבטל כל מודעי וכל מודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי לפי שאר כל הפוס' או אם אמר לו אתה מבטל כל הדברים הגורמים לבטול הגט לפי הרמב"ם ז"ל וענה ואמר הין הרי זה כשתיקה ואינו מועיל עד שיאמר בפירוש אני מבטל וכולי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אין זה מובן מדברי רש"י ז"ל ח"ו דשתיקח לחוד והין לחוד דאין הפרש בין טענת הין ובין טענת רוצה אני והרמב"ם כתב בהדיא והוא אומר הין.
ומה שכתב כיון שלא פרש בהדיא לומר רוצה אני אלא אמר בלשון שון סתם וכולל לעולם המודעא קימת, אינו אמת דאין הפרש בין שיענה הין ובין שיאמר רוצה אני כלל וגלויי מילתא לחוד והין לחוד דגלויי מילתא לא הוציא מפיו שום בטול אלא שמדבריו או מטענותיו ניכר שאינו חפץ באותו שליחות כדפרש רש"י התם גבי גלויי דעתא בגיטא ובהא הוא דסבר אביי כיון שלא הוציא דבר מפיו לאו מילתא הוא אבל היכא דשאלו לבעל ואמרו שאתה רוצה שיהיה השליחות או הגט בטל ואמר הין לא יאמר אביי לאו מילתא הוא וזה מבואר תכלית באור, דהין לשון מבואר הוא ולא סתום וכולל.
ומה שדקדק מדברי רש"י דפירש עשייה דגמרא לאחר המודעא שהיה מתמיד תמיד וכו' דקדוק של תוהו הוא דרש"י זכרו לברכה לא פרש כן שלא תאמר דעשיה קודם מודעא דוקא אז אינו מועיל אלא באמירה אבל לאחר מודעא סגי בשתיקה ואפילו שאמר הין זה הוא משלו לא מדברי רש"י ז"ל ולא משום דוקייא.
ומה שכתב שהבטול הוא בגט עצמו שהרי אין כאן שליח וחושב בזה שלא יוכל עוד לחזור לגרש בו מאחר שכבר נהיה כחרס, אין זה אמת וטעה בין קודם כתיבת הגט לאחר כתיבתו דקודם כתיבת הגט מבטל המודעה וחוזר וכותב הגט ומגרש בו שהרי לא היה הגט לעולם עד שיהא בטל לגמרי,.
ומה שהביא ראיה מהרמב"ם שכתב ואם גרש אינו גט והוכיח מזה הרי לך בהדיא דלא תלינן להקל אלא כשהוא ביד השליח, זהו כשהיה הגט כתוב ועומד.
ומה שכתב ואפילו אם נאמר שבטל המודעא מכל מקו' כיון שהיה אונס העכובים והפחדים קיים ומתמיד ודאי זה לא חשיב מעשה, זהו הבל גמור דמסתמא כל המוסר מודעה יש לו שום מציק ומצער אלא שמחמת פחדו ויראתו נותנו ולכן אינו אומר בפרסום שאינו רוצה לתת גט אלא שמוסר המודעא בסתר ואפילו הכי סגי בביטול שלא מצינו שום חלוק בין מודעא למודעא כלל שבכולם פסקו כל הפוסקים שמועיל הביטול חוץ מבטול הגט עצמו.
ומה שכתב ואף על גב דאמר רוצה אני או אם לא אמר זה והראה עצמו כמתרצה כיון שהוא על ידי אונס שעדיין קיים אינו נקרא רצוי דהכי מוכח מההיא דערכין, כבר בטלתי זה שודאי כשיאמר רוצה אני או שיענה הן על ביטול המודעא הרי היא בטלה אף על פי שעדיין האונס קיים וכל שכן כשיהיה הדין נותן לגרש ומההיא דערכין אין ראיה ולא כלום.
ומה שכתב אבל במקום דלא שייך לומר מצוה לשמוע דברי חכמים אפילו שאומר רוצה אני לא היה מועיל כיון שהוא על ידי אונס, זהו אמת אבל צריך לדעת אם נדון דידן הוא מאותן דלא שייך בהו מצוה לשמוע דברי חכמים אבל אם היה טוען שאיני זן ומפרנס מפני שאין לי יכולת לפרנס דודאי כופין לגרשה הרי זה מאותן שמצוה לשמוע דברי חכמים.
ומה שכתב שמאחר שלא ניתן לו רשות לצאת בלי רצון האשה הוכרח בעבור זה שיתן גט ואם כן לא שייך הכא מצוה לשמוע דברי חכמים ליתא דהא ודאי אם יציאתו מהעיר שלא מדעתה היא סבת העגונה שכבר הכירו ממעשיו שהוא רוצה לברוח או כיוצא בזה הוא מוכרח לגרש ומצוה לשמוע דברי חכמים הוא.
ומ"ש בשם התוספות דגבי מתנה אי ידעו אונסים לא מהני ביטול דלא גמר ובטל, אין לי תוספות לראותו אבל הסברא מוכרחת בזה דמכיון שיש לו אונס על כרחו הוא שיתן המתנה שיודה על כל מה שיאמרו לו שיודה דלא תהא הודאת בטול המודעה גדולה מהמתנה עצמה וכי היכי דיהיב מתנה אגב אונסיה מודה נמי שהמודעא שמסר עליה שהיא בטלה אגב אונסיה דהא ליכא הכא זוזי כמו במכירה דלימא אגב זוזי אונסיה גמר ומקנה.
ולגבי גט שניתן מחמת אונס במקום שאין הדין נותן לגרש וגם מסר מודעא ובטל הגט קודם שכתבו אף על גב דבטול מודעא מהני לענין שלא יהיה הגט בטל, טענת אונסי מיהא לא נתבטלה עם בטול המודע' אלא אם כן היתה על ידי זוזי דאיכא למימר דאגב זוזי גמר ומגרש, אף על פי שגם בזה לבי נוקפי הרבה דאם כן לפי זה יכפו על מי שירצה לגרש גרש את אשתו ויתנו לו גם כן מעט זוזי ויכפו אותו שיבטל טענת אונסו ושיודה שכל אונס שהיה לו או שמסר על הגט שהוא בטל ושהוא מגרש ברצונו, ואם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו עומדת תחת בעלה ולא שום בעל עומד עם אשתו שכל מי ששם עינו על שום אשת איש יקים מאיימים עליו להרגו אם לא יגרש על ידי מעות במה שירצה לתת לו ושיודה לפני הבית דין שהוא מגרש ברצונו ושכל המודעות שמסר על אונסו שהם בטלים ובזה יוכל כל מי שירצה לקחת אשת כל מי שירצה ולא שבקת חיי לכל בריה, לפיכך נראה לי שאין למי שאנסוהו לגרש שום תקנה לא בזוזי ולא בפיוס אם לא שיסירו האונס מעליו עד שלא ישאר לו למגרש שום אונס על נתינת הגט משום צד שבעולם אלא אם כן היה האונס במקום שראוי לכוף אותו כדי לגרש על פי מה שהדין נותן, אך צריך לדעת אם האונס הזה שהוא טוען הוי אונס או לא שהרי אם הוא טוען שמחמת אונסו ש מכריחים אותו להביא לה ממנו לפרנס כפי הדין או מחמת אונסו שמעכבים אותו מלברוח שכבר הרגישו שהוא רוצה לברוח מאשתו כדי לעגנה עד שתתפיס לתת לו ממון אלף פרחים כמו שהוא כתוב בשטר המודעא שלו וכיוצא באלה הטענות אשר אלה הטענות הם סבה שיכופו אותו לגרש אין כאן טענת אונס.
ומה שכתב בין עשה מודעא ולא ידעי אונסיה, שקר גמור דדוקא בידעי אונסיה לא מהני בטול דלא גמר ומבטל אונסו בחנם אבל בשלא ידעו אונסו אף על גב דמסר מודעא יכול לבטלה אפילו בחנם דשמא לא היה שם אונס אלא רוע לב בעלמא וחזר בו, הנראה לי לפי עניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב אליה מזרחי.
מצאתי כתוב בתשובת שאלה על אלמנת הר' שמעון בן הרב ר' יעקב הלוי בת הרב ר' יקיר הכהן והתירוה להנשא רוב גדולי אשכנז על פי שני עדים אנוסים שהמירו בעת הגזירה שהעידו שראו בעלה הנזכר הרוג לפני פתח דצבורק עיר הדמים, ומן בני המתירים היה הרב רבינו אשר והרב רבינו עזרא והרב רבינו יצחק ב"ר מאיר והאריכו בראיות עד אין קץ לכותבם ולבסוף התשובה כתב אחד מן הגדולים ועוד מצאתי תשובת רבינו שלמה זכרו לברכה וזה לשונה הנני משיב לשואל לי על קדושי העלמה שנתקדשה לאיש ושניהם אנוסים היו לעבור על תורת משה על ידי גוים וגם העדים היו כיוצא מהם רואה אני שהיא צריכה גט שאף ישראל משומד לדעתו שקידש קדושיו קדושין אף על פי שחטא ישראל הוא וכל האנוסים לבם לשמים והרי אלו הוכיח סופן שחזרו במצא הצלה ואפי' אם העדים נהגו לשקר אין עדותם בטלה בכך דקיימא לן חשוד על העריות כשר לעדות ומודה רב נחמן לעדות אשה שהוא פסול והני מילי לאפוקה אבל לעיולה מהימני, שלמה ב"ר יצחק התשובו' היו כתובות באגרת אחת גדולה מקלף ושמעתי שהרב רבינו אשר הביא אותה מאשכנז לטוליטולא,.
מצאתי כתוב בספר קניין הלכות עבדים פרק ששי להרב רבינו משה בר מימון שכתב שעד אחד כותי כשר לגיטי נשים ושחרורי עבדים והוא שיהיה חבר ובזמן הזה שהכותיים כגוים לכל דבריהם אנו למדים מהם לצדוקים שהצדוקים בזמן הזה כמו הכותיים באותו הזמן קודם שיגזרו עליהם שיהיו כגוי' לכל דבריה' ובס' המצות הגדול מצאתי במצות פרק ששי ממצות עשה מביא זה המאמר בעצמו של הכותים ומפרש שהכותיים בזמן הזה דהינו לאחר הקלקלה הרי הם כגוים לכל דבריהם ואמרינן בירושלמי כותאי דקיסרי קלקלו מעשיהם והתירו להלוותם ברבית וזה יורה שקודם הקלקול היה אסור להלוותם ברבית וכבר נתבאר לעיל שהצדוקי בזמן הזה כמו הכותיים קודם הקלקול א"כ יתחייב מזה שיהיה אסור להלוותם ברבית, עוד מצאתי כתוב בספר זרעים הלכות ערובין פרק שני להרב רבינו משה בר מימון שכתב ישראל שהוא מחלל שבתות בפרהסיא או שהוא עובד עבודה זרה הרי הוא כגוי ואין מבטל רשות אבל המינין שאינם עובדים עבודה זרה ואין מחללים שבתות כגון הצדוקים והביתוסים וכל הכופרים בתורה שבעל פה כללו של דבר כל מי שאינו מאמין במצות ערוב אין מערבים עמו ואין שוכרים ממנו לפי שאינו כגוי אבל מבטל רשות כישראל וכן אם היו ישראל וצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו, והנה כל אלו המאמרי' מורים שהצדוקי כישרא' ואסור לתת להם רבית.